א) מה השינוי שכאן ובכל המקומות שכתוב, ואתה הקרֵב אליך, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואתה תצווה את בני ישראל, ואתה קח לך בשָׂמים ראש מר דרור.
ח) העניין הראשון הוא יוד דהויה, הנקודה הראשונה, חכמה, העומדת על ט' עמודים הסומכים אותה. והם עומדים לד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח מערב, שהם ג' קווים ומלכות, כמו שסוף המחשבה, הנקודה האחרונה, המלכות, עומדת לד' רוחות העולם, שהם דרום צפון ומזרח מערב, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם.
לח) לא שימש משה, השמש, בהלבנה, המלכות, עד שנכלל בכל הצדדים באות ו', באהרון ובלויים, הימין והשמאל. כתוב, מתוך בני ישראל לכהנוֹ לי.
מב) ויהי מִקץ ימים, ויבֵא קין מפרי האדמה מינחה. מקץ ימים, טומאה. ומקץ ימין, קדושה. אמר הקב"ה לדניאל, ואתה לך לקץ. אמר לו, לאיזה קץ, לקץ הימים או לקץ הימין? עד שאמר לו, לקץ הימין.
מה) באיוב כתוב, והלכו בניו ועשו משתה. וכתוב, ויהי כי הקיפו ימי המשתה. וכתוב, ושלחו וקראו לשלושת אחיותיהם, לאכול ולשתות עימהם. שזה עיקר, שיתן לס"א, ואח"כ הקריב עולות, ועולָה הוא זכר ולא נקבה, ועולֶה כולו למעלה, ולא הקריב קרבן שיכלול אותו כראוי, שיתן גם חלק לס"א.
נא) כתוב, חִדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי בַמֶה נחשב הוא. מהו חדלו לכם מן האדם? האם הזהיר הנביא להימנע משאר בני אדם, וכן שאר בני אדם יחדלו ממנו, ויהיו נמצאים בני האדם, שלא יקרבו זה אל זה לעולם? אלא מי שמשכים לפתחו של חברו לתת לו שלום, מטרם שמברך אל הקב"ה, ע"ז נאמר, חדלו.
סב) את חג המצות תשמור. זהו המקום, המלכות, שנקרא שמור. ומשום זה כתוב, את חג המצות תשמור, שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך. שבעת ימים אלו של חג המצות, אינם כשבעת הימים של סוכות.
ע) גם ציפור מצאה בית ודרור קֵן לה אשר שָׁתָה אפרוחיה. גם ציפור מצאה בית, אלו הם ציפורי השמים, שיש מהם שעושים קֵן שלהם בחוץ.
עב) שני מיני לחם אכלו ישראל. אחד כשיצאו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני, לחם ממלכות. ואחד במדבר, שאכלו לחם מן השמים, לחם מז"א, שנקרא שמים. שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
פב) ובמדבר אשר ראית, אשר נשאך ה' אלקיך, כאשר ישא איש את בנו. מהו ראית? אלא הקב"ה דיבר חזק לישראל במדבר, כמ"ש, במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב. ובמדבר, החזק מכל המדבריות שבעולם, הוליך שם את ישראל.
פח) תִקעו בחודש שופר בכֶּסֶה ליום חגנו. עתה הוא הזמן שיתעורר דין עליון חזק. וכשהוא מתעורר, הס"א מתחזק עימו. וכיוון שהס"א מתחזק, הוא עולה ומכסה את הלבנה, המלכות, ואינה מאירה אור, ומתמלאת מצד הדין.
צז) ס"א הוא נקודה האמצעית של חלק העולם החרב, משום שכל חורבן ושממה שבעולם, ס"א שולט עליו. ונקודה האמצעית של חלק העולם המיושב, הוא צד הקדוש, המלכות. וע"כ עומדת ירושלים באמצע חלק העולם המיושב, במלכות.
ק) השעיר שישראל משלחים לעזאזל למדבר, הוא לתת חלק לס"א להתעסק עימו. למה כאן ב' שעירים, אחד לה' ואחד לס"א? יתכן לשלוח שעיר של הס"א לעזאזל, אבל שעיר לה' למה?
קטז) כתוב, ובעשור לחודש השביעי הזה. וכתוב, אך בעשור לחודש השביעי הזה. בעשירי היה צריך לומר, מהו, בעשור? אלא שביום הזה כל מדרגות עליונות באות אלו על אלו, שנמשכות ע"ס שיש בהן ג"ר מאמא, לשרות על הלבנה, המלכות, ולהאיר לה.
קל) כשישראל הם בט"ו יום בחודש השביעי, אז הקב"ה לוקח את בניו, לפרוש כנפיו עליהם ולשמוח עימהם. וע"כ כתוב, וּלְקחתֶם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר.
קלד) בסוכות תשבו שבעת ימים, זהו סוד האמונה, המלכות, שמקבלת כל המוחין שלה. ומקרא זה נאמר על עולם העליון, בינה. כאשר נברא העולם, נאמר מקרא הזה.
קמא) יהי שם ה' מבורך. מבורך הוא, שהתחלתו קשה וסופו רך. כי מבורך אותיות מ"ב ור"ך.
מ"ב, קשה, דין, כעין ראש השנה. מ"ב, כי במ"ב (42) אותיות נברא העולם, בל"ב (32) אלקים ועשרה מאמרות, שהם מ"ב.
קמה) הקב"ה מגלה עמוקות ונסתרות. כל עמוקות הסתומים העליונים הוא מגלה אותם. קו אמצעי, המגלה העמוקות שבב' הקווים דבינה. וגילה אותם, משום שידע מה בחושך דשמאל, ששם נשקע אור החכמה, מטעם חוסר חסדים.