שמד) כל מילה ומילה הייתה מלאה בכל אלו הטעמים, בכל אלו דברי גזרות, שכר ועונש, סודות וסתרים, כאוצר הזה המלא מכל.
שסד) כשנחקקו האותיות בלוחות האבן, היו נראות משני הצדדים, מצד זה ומצד זה. הלוחות היו מאבן ספיר, ונחקקו והתכסו באש לבנה, והאותיות היו מאש שחורה, ונחקקו משני הצדדים, מצד זה ומצד זה.
שפה) שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך. שמע בני מוסר אביך. זה הקב"ה, ז"א. ואל תיטוש תורת אימך, זו היא כנ"י, בינה.
תד) לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. שלא יהיה לך אלוהים אחרים במקום השכינה, שנקראת אלוקים. על פניי, להוציא פני המלך, שבהם נראה המלך הקדוש, והם שמו, ושמו הם, שהפנים הנראים הם שמו, המלכות, ושמו הוא הפנים הנראים.
תכז) לא תעשה לך פסל וכל תמונה. כל צורת פנים מותר לעשות, חוץ מפני אדם, כי פני אדם שולט על כל.
תלד) כתוב, וראית בשִׁביָה אשת יפת תואר, וחשקת בה ולקחת לך לאישה. מהו הטעם התירה התורה, והרי כתוב, לא תתחתן בם? אלא, לא תתחתן, בעוד שעומדת ברשותם. אבל כאן, שנשבתה ובאה לרשות ישראל, התירה התורה.
תלז) ויאמר אליה אלישע, מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית. אמר לה אלישע, היש לך על מה שתשרה ברכת הקב"ה? שאסור לו לאדם שיברך על שולחן ריק, משום שהברכה שלמעלה אינה שורה על מקום ריק.
תמד) כתוב, ויברך אלוקים את יום השביעי. וכתוב במן, ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. אם אין מזון נמצא ביום השביעי, מהו הברכה שנמצא בו?
תפה) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נהר, זהו הנביעה של המעיין, שיוצא תמיד ואינו נפסק. ומן הנהר של המעיין הזה מושקה כל גן העדן. ונהר ההוא של המעיין הקדוש נקרא אב, משום שהוא נובע להזין את הגן.
תצט) לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב. משום שכתוב, לי הכסף ולי הזהב. ואע"פ שלי הכסף ולי הזהב, לא תעשון איתי, כלומר אותי.
תקד) וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור. כל הדברים, כלל הזה הוא כלל הכול, כלל למעלה ושל מטה, הכול נכלל בעשרת הדיברות.
תקיט) הקב"ה, כששתל העולם, הטביע תוך התהומות צרור אחד, רסיס אבן, חקוק בשם הקדוש, והטביע אותו בתוך התהום. וכשהמים רוצים לעלות, להטביע העולם, רואים השם הקדוש חקוק על צרור ההוא, ושבים ומשתקעים וחוזרים לאחור. ושם הזה נמצא עד היום הזה תוך התהום.
תקכז) זכור את יום השבת לקדשו. זהו הברית הקדוש, יסוד. ומשום שבברית הזה נמצאים כל המקורות של איברי הגוף, והוא כלל הכול, כעין זה שבת היא כלל של התורה, וכל סודות התורה תלויים בה, וקיום השבת הוא כקיום כל התורה.
תקלג) שתי מרגליות הן ומסך אחד ביניהם העומד בין זו לזו. מרגלית העליונה אין בה צבע, אין בה מראֶה בגילוי.
תקנ) כבד את אביך ואת אימך. לכבדם בכל מיני כבוד, לשמחם במע"ט. כמ"ש, גיל יגיל אבי צדיק. וזהו כיבוד אביו ואימו.
תקסה) לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב. בכל שלושה דיברות אלו, תחת המילה לא, יש טעם טיפחה הפוסק. ואם לא היה טעם הפוסק, לא היה תיקון לעולם, והיה אסור לנו להרוג נפש בעולם, אע"פ שיעבור על התורה. אבל במה שיש טעם הפוסק, מורה שאסר והתיר.