א) וידבר ה' אל משה לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר. על מִשכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי.
ד) אשת חיל עטרת בעלה, וּכְרָקָב בעצמותיו מבישה. אשת חיל, כנסת ישראל, השכינה. וּכְרָקָב בעצמותיו מבישה, אלו הם עמים עכו"ם, שהקב"ה אינו יכול לסובלם בעולם.
ט) אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. הקב"ה גוזר על הטיפה, אם הוא זכר או נקבה. ואתה אומר, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר.
יג) מלאה הארץ. הארץ, זו כנסת ישראל, המלכות. מן הבינה היא מתמלאת. כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. קנינך.
טו) אז יורד הרוח, וצלם אחד עמו. צלם העומד בצורה של מעלה, נקרא צלם אלקים. בצלם הזה הוא נברא, בצלם הזה הולך בעולם הזה.
כב) כל הרוחות שבעולם כלולים מזכר ונקבה. וכשיוצאים לעולם הזה, יוצאים זכר ונקבה. ואח"כ מתחלקים כפי דרכם.
ל) ואם נקבה תלד. משום שהצד שמאל שלט יותר והימין נכנע אליו, וע"כ הכל, על אחד שניים, נתרחקה הנוקבא, המלכות, מז"א.
לא) וביום השמיני יִמול בשר עורלתו. מצווה זו, לִמול לשמונת ימים מילת ברית קודש.
לז) אין קדוש כה', כי אין בלתך, ואין צור כאלקינו. אין קדוש כה'. משמע, שיש קדוש אחר על כל פנים, הגרוע מה'. אין צור כאלקינו. משמע, שיש צור אחר, אלא שהוא גרוע מה'.
מ) רבי חייא ורבי אחא היו יושבים לילה אחד לפני רבי אבא. קמו בחצות לילה לעסוק בתורה. בעוד שיצאו לחוץ, ראו כוכב אחד, שהיה מכה שלוש פעמים בכוכב אחר, וסָתַם אורו.
מב) ויאמר ה' אלקים, לא טוב היות האדם לבדו. לא כתוב, כי טוב. ביום שני, משום שיתחלק מאדם, הצלע לבנין הנוקבא. כי יום שני הוא גבורה וקו שמאל.
מח) גוזל אביו ואמו. אביו, הקב"ה, אמו, כנסת ישראל. גוזל, כמ"ש, גזלת העני בביתיכם. הגזילה, מי שחומד אשה אחרת שאינה בת זוגו.
נא) ויאמר, שלחני, כי עלה השחר. ויאמר, שלחני. וכי אסיר היה בידו של יעקב? אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה חס על הכבוד שלהם, ואינו עוזב אותם לעולם.
סב) אל תראוני, שאני שחרחורת, שֶׁשְּׁזפתני השמש. שהלבנה, המלכות, מתכסה בגלות, היא אומרת, אל תראוני.
סז) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. כיון שאמר, לה' הארץ ומלואה. למה כופל הלשון, תבל ויושבי בה. וכי תבל אינו ארץ? אלא שאומר, לה' הארץ ומלואה.
ע) בעוד שהיו הולכים פגשו באדם אחד ופניו מלאים נגעים, והיה קם מתחת אילן אחד. הסתכלו בו, וראו פניו אדומים מחמת הנגעים. אמר לו רבי חייא, מי אתה. אמר לו, יהודי אני.
עה) את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצידקו, ויש רשע מאריך ברעתו. שלמה המלך, שהיה חכם מכל, איך אמר שראה הכל, בזמן שהלך בחשכות העולם, בימי הבלו?
פ) עוד פתח בנו האחר ואמר, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. וייצר ה' אלקים.
פח) נגע צרעת כי תהיה באיש והובא אל הכהן. נגע זה, כל הצבעים שלו, העירו בו החברים.
צג) כשמתחיל הנחש הקדמוני להתגלות מסתלקים הסומכים, נו"ה, ובנינים, שהם המוחין, ונעברים מן המלכות. ובא הנחש התקיף ומטיל זוהמה. ואז נמצא שהמקדש נטמא.
צו) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסיכלות. בכמה מקומות הסתכלתי בדברי שלמה המלך, והסתכלתי בחכמה הגדולה שלו, שסָתַם דבריו בפנים בתוך היכל הקדוש. למה אמר, וראיתי אני?
קו) בכמה מדרגות נקרא בן אדם: אדם, גבר, אנוש, איש. הגדול שבכולם הוא אדם. שכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו.
קיט) הכול עולה במשקל אחד, והכול אחד, שאיש הוא חסד וגם הוא דין, שמשום שדינים דתחתונים מתאחדים ומתחברים בשערות של זה, הוא נקרא דין קשה.
קלא) מהו, נגע לבן אדמדם. נגע ממש הוא, אם הלבן נראה, והאדום אינו עובר. זה משמע משכתוב, לבן אדמדם. הרי ששניהם נראים שם.
קלד) שומע תפילה עדיך. שומע תפילה זה הקב"ה, ז"א. מהו תפילה? שומע תפילות, היה צריך לומר. אלא תפילה, זוהי כנסת ישראל, המלכות, שכתוב, ואני תפילה.
קמ) החברים העוסקים בתורה מתחברים עם כנסת ישראל לשבח להקב"ה, ועוסקים בתורה. ושאר בני אדם אז שעת רצון להתקדש בקדושת הקב"ה, בזווג, ולכוון הרצון להיתדבק בו.
קמד) כי תבואו אל ארץ כנען. ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. וכי זה שכר טוב, שימצאו נגעים בבתים של אלו שזכו לכנוס לארץ?
קנ) וע"כ מי שבונה בנין, כשמתחיל לבנותו, צריך להזכיר בפיו, שבונה אותו לעבודת הקב"ה, משום שכתוב, הוֹי בונה ביתו בלא צדק.
קנד) בארץ הקדושה, וכל שכן בארץ אחרת, שרוח הטומאה נמצא שם יותר, באותם הבתים שיכול האדם להינזק ממנו.
קנו) עבדים ושאר בני אדם דרים בתוך הבית, והם שלמים, שאינם ניזוקים. הם באים מן הצד שלהם, וע"כ אין מזיקים להם.
קסג) כתוב, נגע לבן אדמדם. כי אז הוא נגע, משום שהלבן הרומז על חסד, אינו עומד בעינו, אלא שנוטה לאדום, הרומז על דין. כתוב, אם יהיה חטאיכם כשיניים כשלג ילבינו.
קסו) כתוב, וצרעת נַעֲמָן תדבק בך ובזרעו לעולם. אם הוא חטא, בניו למה יהיו מוכים? אלישע ראה יותר משאר הנביאים, ראה שלא יצא מגיחזי, בן הגון, וע"כ קילל את כולם.
קעב) אם אדם ניזוק בבית, והיו אומרים, שמחלה היא, ומהם אמרו, שהרוח שבבית הזיקו. ואח"כ נכנסו בו כמה בני אדם, ולא ניזוקו.
קפא) אמרי נא אחותי את. מקרא זה קשה, וכי אברהם, שהיה ירא חטא ואוהבו של הקב"ה, היה אומר כך על אשתו, כדי שיטיבו עמו?