1. אלה פקודֵי המשכן, משכן העדוּת. כתוב, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. כל הנחלים, הם נחלים ומעיינות קדושים, הספירות דז"א, שהתמלאו ויצאו להאיר ולמלא לים הגדול, שהוא המלכות. וכיוון שים הגדול התמלא מצד אלו הנחלים, אז הוא מוציא מים ומשקה לכל חיות השדה, כמ"ש, ישקו כל חיְתו שׂדיי, שהן המדרגות דבי"ע.
3. כתוב, מה רב טובך אשר צפנתָ ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. כמה יש לבני אדם להסתכל ולדעת בדרכיו של הקב"ה, כי בכל יום ויום יוצא קול, ומכריז ואומר, הישמרו בני העולם, סגרו דלתות העוונות, הסתלקו מהרשת הצדה אנשים, מטרם שתיתפשׂנה רגליכם ברשת הזו. גלגל חוזר בעולם תמיד, הדין של מעלה, עולה ויורד, שמעלה אנשים ומוריד אנשים.
9. והוכן בחסד כיסא וישב עליו באמת באוהל דוד. כשהמחשבה, חכמה, או"א עילאין, עלתה להיתקן, ברצון החדווה מנסתר כל הנסתרים שלא נודע ואינו מושג, שהוא עתיק, הגיע חדווה דעתיק והאירה תוך המחשבה, שהוא אבא, ואז נכנס במקום שנכנס, שהזדווג עם אמא עילאה באור החסד בזיווג שלא נפסק, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא.
12. בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כשברא הקב"ה העולם, ברא אותו כעין של מעלה, שיהיה עוה"ז בצורת עולם העליון, מלכות. וכל אלו הגוונים של מעלה התקין אותם למטה, בעוה"ז, כדי לדבֵּק ולקשר עולם בעולם, עוה"ז במלכות.
38. יפה נוף משׂושׂ כל הארץ הר ציון ירכתֵי צפוֹן קריית מלך רב. כשברא הקב"ה את העולם, זרק אבן יקרה אחת מתחת כיסא הכבוד, ושקעה עד התהום. ראש אחד של אבן תקוע בתוך התהום, וראש אחר של האבן הוא למעלה.
48. אלה פקודי המשכן משכן העדות, אשר פוּקד על פי משה. כיוון שכל החכמים עשו את המשכן, היה צריך לעשות חשבון מכל אלה המלאכות שנעשו בו, משום שלפי כל חשבון שנעשה, הייתה מתקיימת העבודה, והיה מתקיים במקומו.
50. כתוב, והיה אמונת עיתיך, חוסן ישועות חכמת ודעת, יראת ה' היא אוצרו. כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב"ה, ז"א. שיתכוון לשם שמיים. המלכות נקראת שם, שתזדווג עם שמיים, ז"א.
53. הקב"ה רצה בבצלאל לעבודת המשכן יותר מבכל ישראל. השם שלו גרם, שנקרא בצלאל, בצל אל. אשר אל שם החסד. הקב"ה שׂם שמות בארץ להתעטר בהם, ולעשות בהם עבודת העולם.
63. בפרוח רשעים כמו עשב, ויציצו כל פועלי אוון, להישמדם עדֵי עד. כמו עשב, כעשב באדמה יבשה. יבש, כשנותנים עליו מים, פורח, והיבשות פרחה ממנו. וכאילן הקצוץ החוזר וצץ, ואינו אלא פְּאַרוֹת לצד זה ולצד זה, שהם רק ענפים עולים, ולעולם אינו עולה אילן משם, כמו האילן שהיה מתחילה. כלומר, ויציצו כל פועלי אוון.
65. הכול ניתקן ונגלה לפני הקב"ה. ואע"פ שבלק ובלעם לא התכוונו, בקורבנותיהם אל הקב"ה, הכול הוא מיתקן לפניו, ואינו גורע משכרם בעוה"ז כלום. בזמן ההוא שלטו על ישראל ע"י שגרם הקורבן שלהם, שיסתלקו מישראל 24,000 איש, חוץ מכל אלו שנהרגו.
68.הסתכל הקב"ה, כשנתנו ישראל הזהב לעגל, והקדים להם זהב זה לרפואה, כי הקדים להם זהב המשכן לזהב של העגל. כי כל הזהב שהיה עימהם, נתנו לתרומת המשכן.
71 . וייפן אחריו ויראם. וייפן אחריו, שהסתכל לאחוריו, אם יחזרו בתשובה או לא. ויראם, ראה בהם שזרע מתוקן אינו ראוי לצאת מהם.
71. וייפן אחריו ויראם. וייפן אחריו, שהסתכל לאחוריו, אם יחזרו בתשובה או לא. ויראם, ראה בהם שזרע מתוקן אינו ראוי לצאת מהם. ויראם, שנעשו בליל יוה"כ, שאז התעבּרה אימם מהם. מיד, ויקללם בשם ה'.
83.משה ציווה ובצלאל עשה, כדי שיהיה הכול בגוף, משה, ת"ת, וסיום הגוף, ברית קודש, בצלאל, כדי להרבות אהבה וקשר הייחוד במשכן, במלכות, והכול נעשה בימין. ע"כ בכל מקום שנמצא צד ימין, אינה שולטת בו עין הרע. משום זה כתוב, וכסף פקודי העדה. שנמנה בחשבון, שהוא הארת חכמה. ולא כתוב בו כסף התנופה, משום שכסף הזה בא מימין, חסד, וע"כ נמנה הכול במספר, התכללות בשמאל, ועכ"ז מושפע מלמעלה למטה.
98.שיר המעלות לשלמה, אם ה' לא יבנה בית, שווא עמְלו בוניו בו. מקרא זה אמר שלמה המלך, בשעה שבנה ביהמ"ק. שהתחיל לבנות, והיה רואה שהמלאכה נשלמת בידיהם, והיה נבנה מאליו, אז התחיל ואמר, אם ה' לא יבנה בית. כמ"ש, בראשית ברא אלקים, כי הקב"ה ברא והתקין עוה"ז, המלכות, בית, בכל מה שצריך.
108.אלו השקלים, שכח אותם משה, ולא ידע מה שנעשה מהם, עד שיצא קול ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשָה ווים לעמודים. מחצית השקלים, שנתנו כל אחד מישראל כופר נפשו, הם בבחינת ישסו"ת, שעליהם כתוב, וכסף פקודי העדה, מאת כיכר ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש.
131.ונחושת התנופה שבעים כיכר. כל זה ירד למטה, בצורה עליונה של האמונה, מלכות. כעין זה עשה נבוכדנצר הרשע צלם ההוא שהתקין. כי זה לעומת זה עשה אלקים. אלא שנבוכדנצר לא עשה כן, אבל בחלומו ראה צלם, אשר ראשו של זהב, ואח"כ כסף, ואח"כ נחושת. ברזל וחרס שהיו בצלם, למה אינם במשכן? משום שאינם חשובים להכניסם לקודש. ואלו, זהב כסף ונחושת, שהם חג"ת, נכנסו.
145. במ"ה מיני גווני אורות נחלק העולם, המלכות. כי הבינה נקראת מ"י, ע"ש חמישים שערים שבה. שבכל אחת מחמש ספירות כח"ב תו"מ שבה, יש ע"ס, והם חמישים. והמלכות נקראת מ"ה, משום שחסרות לה חמש ספירות של פרצוף המלכות שבה. ואין לה אלא ארבעה פרצופים ומחצה.
158.נחושת התנופה, הם הרי נחושת, שני הרים, זו"ן דנוגה, ונקראים אדנֵי נחושת. ונמצאים שומרי פתחים ומסובבים לכל העומדים בפנים, משום שהם שומרי הפתחים העומדים בפתחים מבחוץ. כי הנוגה מסובב הקדושה, ושומר אותה מפני הקליפות. והם באים ויוצאים בבית המלך, במלכות, כי הצד הטוב שבנוגה קדושה גמורה, אלא שמבחוץ לקדושה. ולפעמים נכנס בפנים.
166. הנשמה אינה עולה להיראות לפני המלך הקדוש, עד שזוכה להתלבש בלבוש של מעלה להיראות שם. וכן כעין זה אינה יורדת למטה, עד שמתלבשת בלבוש של עוה"ז.
172. אפוד וחושן היו כאחד. כי אפוד הוא מלכות וחושן ז"א. במקום שהוא קיום, שיש מוחין שלמים, עומדים כל אלו י"ב (12) אבנים, נושאות שמות בני ישראל. וכולם י"ב גבולים עליונים, י"ב צירופי הוי"ה, חו"ג תו"מ, שבכל אחד ג' קווים והם י"ב. כולם הם שבטי בני ישראל. כי י"ב שבטי בני ישראל הם י"ב צירופי הוי"ה, המושפעים אל המלכות.
213. שׂאו מרום עיניכם, וראו מי ברא אלה. האם משום שמסתכל האדם בעיניו למעלה, ונושא אותן למעלה, הוא יכול לדעת ולהסתכל במה שלא ניתנה לו רשות לדעת ולראות?
217. הללויה, הללו את ה' מן השמיים. השבח הזה אמר דוד כנגד הוי"ה, ז"א, כלל השבח של הכול. שתי תשבחות הן כעין השם הקדוש העליון, הוי"ה, כלל התשבחות של הכול. והן, הללו את ה' מן השמיים, ותשבחה האחרונה של ספר תהילים, שהוא כלל תשבחות כולם, שכתוב, הללויה הללו אל בקודשו.
224. והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות. והיה באחרית הימים, כשיפקוד הקב"ה את בת יעקב, ויקים אותה מעפר, ויתחבר השמש עם הלבנה, ז"א עם מלכות. אז, נכון יהיה הר בית ה', ירושלים שלמעלה, המלכות, שתהיה מתוקנת בתיקוניה להאיר באור העליון. כי כל אורותיה אינם מיתקנים אלא באור העליון דז"א. ובזמן ההוא יאיר עליה אור העליון, פי שבעה ממה שהיה מקודם לכן.
231. צעיר אנוכי ונבזה, פיקודיך לא שכחתי. דוד המלך לפעמים היה משבח את עצמו, כמ"ש, ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם, וכתוב, נאום דוד בן ישי, ונאום הגבר הוקם על משיח אלקי יעקב. ולפעמים עשה עצמו עני, כמ"ש, כי עני ואביון אני. וכתוב, צעיר אנוכי ונבזה. והוא אמר, אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה.