318.והארץ הייתה תוהו ובוהו.מטעם,שהמרירות והפסולת של הפירות,שאינם מתבשלים באילן,הנקראים טמונים,אינה יוצאת מהם אלא רק בקליטה המיוחדת להם,שהיא האדמה.
324. וירא אלקים את האור כי טוב. כל חלום, העומד בפתרון של כי טוב, מראה, ששלום לו למעלה ולמטה. בעולם העליון, שאין שם שום מקטרג עליו, ובעולם התחתון.
327. בראשית ברא אלקים. בראשית, כמ"ש, ראשית עריסותיכם, שזה חכמה עילאה, הנקרא ראשית. כי כמו ראשית בכתוב, ראשית עריסותיכם, חכמה עילאה, אף ראשית הכתוב כאן, הוא חכמה עילאה.
333. רבי אלעזר קפץ מתחילה ואמר הכתוב, קול ה' על המים. אשר קול ה', קול עליון, הממונה על המים. ז"א נקרא קול.
335. רבי שמעון ביאר התכללות ב' הקווים ימין ושמאל, שהיו במחלוקת, כמ"ש, לעומת המסגרת תהיינה הטבעות. המסגרת הוא מקום סגור, שאינו נפתח, זולת בשביל דק אחד, שנודע בתוכו בצִנעה, ומכוחו מתמלא באור, וציין שערים להדליק הנרות.
338. הב' של בּראשית גדולה במסורה. וששת ימי בראשית מי הם? כתוב, ארזי לבנון אשר נטע. כמו שארזים הללו יוצאים מלבנון, כן ששת ימי בראשית יוצאים מן בראשית.
348. ויאמר אלקים, יהי אור. זהו האור, שברא הקב"ה בתחילה, אור העיניים, האור שהראה הקב"ה לאדה"ר, והיה רואה בו מסוף העולם ועד סופו, האור שהראה הקב"ה לדוד, והיה משבח ואומר עליו, מה רב טוּבְך אשר צָפנת ליראיך.
358. רבי שמעון אומר, על הברית נברא העולם, הנוקבא בקטנות, ומתקיים. בריאה, קטנות. קיום, גדלות, המוחין דג"ר, קיומה של הנוקבא.
365. ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. שבעה רקיעים הם למעלה, שהוא הפרסא שבמקום הפה דא"א, המוציא הבינה מחוץ לראשו, וכולם עומדים בקדושה עליונה דראש א"א.
369/2) מים אלו הָרו וילדו אפלה. וע"ז כתוב, והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים.
388. בִּדְבַר ה' שמיים נעשו וברוח פיו כל צבאם. הם שמיים תחתונים, מחזה ולמטה דז"א, שנעשו, בדבר שמיים עליונים, שמחזה ולמעלה דז"א, שנעשו ברוח המוציא קול, עד שמגיע לאותו הנהר, הנמשך ויוצא, שמימיו אינם נפסקים לעולם.
390. יהי מאֹרֹת ברקיע השמיים. כתוב מאֹרֹת חסר ו'. רבי חזקיה אומר, מארת ששרוי בה כוח הדין וקליטת הדין. מארת, המלכות, נוקבא דז"א. ע"כ חסר ו', שהוא לשון קללה.
405. ישרצו המים שרץ נפש חיה. הם מים תחתונים, המולידים נפשות, כמו מים עליונים, בינה, שמולידים נשמות דזו"ן, כן מים תחתונים, זו"ן, מולידים נשמות הצדיקים.
408. ויברא אלקים את התנינים הגדולים. אלו הם לוויתן ובת זוגו. לוויתן יסוד דגדלות דז"א. ואת כל נפש החיה הרומשׂת, זוהי נפש של אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם.
412. בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, הזדעזעו כל העליונים והתחתונים, מפני שכל העולמות תלויים במעשיו, אם לשבט ואם לחסד.
418. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, כי לא המטיר ה' על הארץ. וכל שיח השדה, אלו אילנות גדולים, לאחר שניטעו, והיו עוד קטנים.
432. ויְצַו ה' אלקים על האדם לאמור, מכל עץ הגן אָכול תֹאכֵל. אין צו אלא עבודה זרה. ה', זו ברכת השם. אלקים, אלו הדיינים.
437. והנחש היה ערום. הנחש הוא יצה"ר, המפתה לחטוא. והנחש היה נחש ממש. אלא ודאי הכול אחד.
458. וישֶׂם ה' לקין אות. אות אחת מכ"ב (22) אותיות התורה, אות ו', נתן עליו, כדי להגן עליו. כי אות ו' הוא אות ברית, שזכה בו אחר שעשה תשובה, וקיבל עליו שמירת הברית.
460. לפתח חטאת רובץ. לפתח, פתח של מעלה, שממנו יוצאים דינים על מעשים הרעים של בני העולם. פתח, כמ"ש, פיתחו לי שערי צדק, שערי המלכות, הנקראת צדק.
464. כשהדורות של קין היו הולכים בעולם, היו משווים ומחליקים את הארץ, והיו דומים למלאכי מעלה ולאנשים של מטה. והוא מטעם, שקין היה מהזוהמה של ס"מ, שבא על חוה, שהיה מלאך.
470. זה ספר תולדות אדם. ג' ספרים פתוחים ברה"ש, בנוקבא. אחד של צדיקים גמורים. אחד של רשעים גמורים. אחד של בינוניים. ומבאר רק אותו של צדיקים גמורים.
477. ויאמר ה', לא יָדוֹן רוחי באדם לעולם, בְּשַׁגַם הוא בשר. בעת ההיא, לפני המבול, הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, כלומר, מבינה, הוציא רוח עליון מעה"ח, ז"א.