Left Sidebar Content

חינוך, הורות והוראה

בונים משפחה

הורים וילדים, סיפור לא פשוט. עוד חוג ועוד אחד, עוד שיעור פרטי לשיפור היכולות או מאמץ בין-דורי משולב לתחזוקה שוטפת. כי בסך הכול הוא די גאון, הבן שלי, והבת בכלל עילוי. לפעמים אנחנו דורשים מהם את מה שלא הצלחנו להשיג בעצמנו, מנסים לממש דרכם את מה שאולי לא מימשנו. וכשהדברים לא הכי מסתדרים, לא אחת אנחנו מעבירים עליהם ביקורת. כדי לא לפגוע בגוזלים האלה שאנחנו כל כך אוהבים, כדאי להכיר כמה עקרונות בסיסיים בנוגע להעברת ביקורת בתוך המשפחה.

קודם כל, נגדיר כיוון כללי. משפחה היא מיני-חברה וכדאי שיהיו לה עקרונות, כללים, חוקים, גבולות, מעין עשרת הדברות הפרטיות שלנו. נדבר על זה בינינו, שאלו הם הגבולות ומהם אף אחד לא חורג, לא אנחנו ההורים וגם לא הילדים. המטרה היא שיהיה ברור לכולנו שהחוקים האלה שומרים על המשפחה שלנו, על הרמה שלה, על הגישה שלה לחיים. ואז, בכל אחד מחברי המשפחה צריכה להתפתח היכולת לבקר את עצמו ביחס לאותם כללים. האם מה שאני רוצה עתה לעשות יהיה טוב או רע בעיני המשפחה?

אם הילד מבקר את עצמו, מה טוב. ואם לא, הוא עלול להתנגש עם מה שמקובל במשפחה. במקרה כזה, אנחנו כהורים נתערב ונעזור לו לברר את הדברים, במטרה לספק לו כלים להיות בביקורת עצמית. מטרתנו היא לא לבקר אותו, אלא ללמד אותו איך להיות בביקורת עצמית, בבדיקה עצמית. ועוד דגש: שני ההורים צריכים להיות מולו כאחד. לא כדאי שילד ירגיש שאבא ואימא בעצמם חלוקים או מפורדים. כמו שהוא קיבל את החיים משניהם כאחד, כך הוא צריך להמשיך לראות אותם מולו כיחידה אחת, בכל המצבים שיעבור לאורך חייו.

לפני שניגשים אל הילד, עלינו לעשות הכנה. להכין את עצמנו לכך שהתהליך הביקורתי יבוא בלבוש של אהבה, כמו תרופות של ילדים שתמיד עטופות בטעם מתוק. בהכנה הזו עלינו לשאול את עצמנו: מה אנחנו רוצים לקבל מהילד? איזו תגובה? באיזה אופן? בהתאם לזה, עלינו לחשוב איך להביא לו את המסר שלנו בצורה כזו שיהיה לו מתוק לקבל את הדברים, למרות שהם אולי מרים.

לדוגמה, נגיד שאנו רוצים שהוא יצליח במבחן, והוא די מחפף, לא באמת לומד. נבוא אליו שנינו יחד, גם אבא וגם אימא, ונראה לו שהדבר חשוב בעינינו. נדבר על החשיבות של הלימוד, נעזור לו להתכונן למבחן, אחת לכמה שעות נבדוק איך הוא מתקדם. אפשר גם להבטיח לו איזה פרס, פיצוי כלשהו על ההשקעה, כך שמכל הצדדים יהיה לו משתלם. בסופו של דבר, עליו להרגיש שזהו עניין משפחתי ולא רק פרטי שלו. שלכולנו זה חשוב וכולנו תומכים בו.

תחושת הקשר למשפחה היא הדבר החשוב, ועליה יש לעבוד מגיל אפס. דיבורים פחות עובדים, חשובים יותר מעשים ודוגמאות. למשל, אם אבא חוזר הביתה עם קניות, כולם צריכים לראות שהוא טרח ללכת לחנות עבורנו, וקנה לנו כל מיני דברים. הוא משקיע, כדי שיהיה טוב למשפחה שלנו. אימא יכולה להסביר זאת לילדים, וכולם יודו לאבא. וכשאימא מבשלת לנו, נאמר לה כולנו תודה, וכן הלאה. דברים כאלה בונים את הקשר המשפחתי, ומראים לילדים שגם הם צריכים להתנהג כך.

כדאי מאוד להגדיר זמנים קבועים שבהם כל אחד מבני המשפחה ידגיש את התרומה של האחרים למשפחה. שלא יעבור יום בלי שאנחנו מפתחים את האהבה בינינו, בלי שנספק הערכה חיובית לכל אחד מבני הבית. ואפילו בימים סוערים, כשהאווירה לא הכי טובה בעולם בלשון המעטה ואולי אפילו רבנו מאוד, צריך להקפיד לשמור על ההרגל הזה. בלי תירוצים ובלי התחמקויות. לא חשוב מה היה לפני רגע, כשמגיע הזמן הקבוע שלנו, אנחנו מקיימים את המנהג המשפחתי, לשבח את כל אחד מבני הבית ולהדגיש בפני כולם את תרומתו למשפחה. להסביר מדוע ועל מה אנו מעריכים אותו כבן אדם, כאישיות מיוחדת. שעה קבועה של אהבה והערכה.

באופן כללי, כדאי לתת חיבוק ונשיקה בכל פעם שמתראים. גם כשאין שום חשק, לעשות זאת באופן מלאכותי. לחייך בכוח. זה החוק המשפחתי שלנו, ככה אנחנו חיים.

ועוד חידוד בקשר לביקורת. מהי בעצם ביקורת? זהו היחס הפנימי שלי למשהו שנעשה, חוסר הסכמה שלי עם משהו שראיתי אצל האחר. את היחס הביקורתי הזה שלי אני צריך לבלוע, ואל הילד עליי לבוא בעדינות ולשאול: "תגיד לי בבקשה, אהוב שלי, עשית את זה בכוונה? התכוונת לזה? זה יצא לך במקרה, בטעות או שהתכוונת לכך?". עליי לשאול בכנות, בלי לערב שום ביקורת שלי עליו. אני רק רוצה לדעת מהו היחס שלו כלפי מה שהוא עשה. אני לא מביע את היחס שלי, אלא רוצה לברר מהו היחס שלו למעשה. בכך, אני משתדל לבנות אותו כמבקר של עצמו.

ונניח שהוא עונה לי: "כן, עשיתי את זה בכוונה! כך בדיוק רציתי לעשות!". אז אני יכול לשאול אותו הלאה: "רגע, לא בדיוק הבנתי, מה בדיוק עשית? ספר לי בבקשה". ואז שנינו ביחד, הוא ואני עמו, משתדלים להתבונן במעשה, לבדוק עד כמה שהוא נכון או לא, האם היה כדאי לו לנהוג כך או לא. הילד צריך להרגיש שאני נמצא בצד שלו, אתו יחד בכל מצב. אוהב אותו, תומך בו, עוזר לו לברר. כשהילד יבחין שזה חשוב לי מאוד, שזה אכפת לי, הוא יתחיל לשים לב האם נהג נכון או לא. לא אני אגדיר את המעשה כנכון או לא, אלא הוא, אני רק שמתי את הדגש, הפניתי תשומת לבו לכך שחשוב שהוא עצמו יברר את הדברים.

ועכשיו נראה, האם בפעם הבאה הוא יחזור על מעשה שכזה או ינהג קצת אחרת.

מזה מתחילים. בהצלחה.

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 685 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".     

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>ערב מבוא נובמבר 2018</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content