חיים חדשים - תוכנית 328 - השאיפה לכבוד

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן:היום אנחנו מזמינים אתכם לנושא מאוד מכובד, ובו נדבר על השאיפה לכבוד. כולנו יצורים חברתיים החיים בקרב אנשים נוספים בבית, בעבודה, בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. וכל אחד מאתנו שואף לזה שהאחרים יכבדו אותו. מה זו השאיפה הזאת לכבוד? מאיפה היא באה? לאן היא אמורה לפתח אותנו? איך אני יכול לגרום לזה שאנשים סביבי באמת יכבדו אותי ולא יזלזלו בי, וכך גם אני בהם,כדי ליצור בינינו אינטראקציות חדשות, חיים חדשים.

יעל: כולנו מאוד רוצים כבוד, שיכבדו אותנו, שנחשב למכובדים. מכבדים בתרבויות שונותעל דברים אחרים.אצלנו בתרבות אדם מכובד נחשב לאדם שיש לו כסף, שיש לו מעמד בדרך כלל, שהוא מוכר בקרב ציבור רחב, וכולנו רוצים להרגיש את אותה הרגשת הכבוד ומוכנים להקריב למען זה, להשקיע ולהתאמץ מאוד כדי שזה יקרה לנו. מה הוא אותו כבוד? מהו הצורך הזה של בן האדם בכבוד?

הרבה פעמים דיברנו על זה שאדם הוא שונה מדָרגת החי. אומנם שהוא יצא מהחי,כי אנחנו התפתחות מהקופיםועל כך כתוב בספרים שלנו. אבל הנטייה לכבוד הייתי אומר שזו הנטייה הטבעית הכי חזקה.היא זו שמבדילה אותנו מהדרגת החי, היא זו שמחברת אותנו לחברה, היא זו שמכניסה אותנו לשעבוד לחברה, כי החברה מייצבת לנו כל מיני ערכים, דרישות, תנאים שאם אני עונה עליהם, אז אני יכול להיות מכובד, ואם לא, אז אני לא מכובד. ואז כבוד או לא כבוד, זה הופך להיות בשבילי העיקרבחיים.

אם לדבר על הגישההנורמאלית לחיים, אז הייתי רוכש מקצוע רגיל, שקט, לא הייתי לומד הרבה, בשביל מה? "מוסיף דעת, מוסיף מכאוב". הייתי עם אישה, ילדים, בית ועם חיים רגילים, יפים. מי לא רוצה שזה יהיה כך.אבל יש איזו אש פנימית שהיא כל הזמן מחממת אותי, וחייב אני להשיג איזו הצלחה בעיני הציבור, בעיני הקהל, בעיני הסביבה, כדי שיכבדו אותי, שיעריכו אותי, שידברו עלי.

ישנם אנשים שיש בהם נטייה מעוותת לכבוד, ראיתי את זה בבתי משפט. מביאים איזה עבריין והוא מתגאה שהוא יצא מבית סוהר ונכנס לבית סוהר. זהאצלו נקרא "כבוד", כי בסביבה שלו הערכים הם אלו. ויש כאלו שהולכים עם סמרטוטיםכאילו מזלזלים בעצמם, כי זה סימן של כבוד בחברה שלהם. ויש כאלו שבשבילם לבוא לקונצרט הפילהרמונית בלי פרטיטורה, בלי כיתוב התווים המוזיקליים וסתם לשמוע, זה לא מכובד.

בקיצור, כבוד יכול להיות מכמה סוסים יש לך בבית, בחווה. אם יש לך יאכטה או כמה מכוניות כאלה וכאלה,תמונות וכן הלאה, עד הדברים הפשוטים ביותר. אני יכול להיות מכובד בעיני החברים שלי בחצר או בשכונה, וזה בשבילי הוא העיקר. כל אחד ואחד לפי הרמה שלו, לפי התפתחות שלו, לפי החינוך שלו, אבל איך שלא יהיה כולם רוצים תשומת לב מהסביבה, כי בלי זה אנחנו לא מרגישים את עצמנו שלמים. זאת אומרת כבוד זה ביטוי לשלמות הפנימית של האדם.

ומאוד חשוב לנו אם כך לבדוק מי מייצב לי את התנאים האלו שבהם אני אהיה מכובד, איזו חברה? איזו סביבה? ולשם זה אני מקריב את החיים שלי, עובד קשה להשיג משהו כדי שיכבדו אותי. האם בשביל זה כדאי או לא כדאי לי לעשות משהו? כדאי או לא זו כבר לא שאלה, אפילו אחרי שאני בודק, אלא אני בעל כורחי בכל זאת חייב להשיג את הכבוד.

הייתי במשך החיים שלי בהרבה מאוד חברות שונות, כרגילבגן ילדים, בבית ספר, באוניברסיטה, בין מדענים, בין פילוסופים ובין כל מיני אנשים שעובדים בצבא וכולי. הייתי עצמאי, הייתי שכיר ועוד. ובכל מקום יש לך איזו דוגמה שאתה צריך להידמות לה, ואז אתה תהייה מכובד. כך כל חברה מייצבת לעצמה דמות כזאת או דוגמאות כאלה.

יעל: אתה אומר שהכבוד שלי תלוי במה שהסביבה מעריכה.

כן. אבל הנטייה לכבוד היא טבעית לאדם ואותה הוא חייב, והחברה רק מציבה לו את הדוגמה.אם אתה רוצה להיות מכובד אצלנו, אז אתה צריך להיות כך. בחברה אחרת אתה צריך להיראות אחרת כדי לקבל כבוד. אבל דרישה לכבוד היא דרישה טבעית. כאן יכולים על ידי כל מיני תרגילים להוריד את הדרישה הזאת או ההיפך, אפשר כך לסובב את האדם, לחמם אותו, והוא אז למען כבוד יעשה הכל.

יעל: החברה היא איזה רכיב בתוכנו שכל הזמן מתכוונן בהתאם למה שחשוב לחברה הזאת או לחברה אחרת.כשאני עובר מחברה לחברה, המצפן שלי מסתובב בהתאם למה שחשוב, למה שמכובד בחברה החדשה אליה אני מגיע, שבעצם החברה משעבדת. זה משהו שבאמצעותו אני משתעבד לחברה. האם אתה יכול להרחיב על כך.

אין לי ברירה,מפני שהשאיפה הזאת היא שאיפה טבעית, והחברה מציבה לי איזו דמות מכובדת,ואני כבר חייב לעבוד, להיות דומה לאותה הדמות.

יעל: ומה החשיבות של הדבר הזה ברמה החברתית?

בזה אני מרגיש את עצמי כנברא, כאדם, כעומד, כקיים, אני תופס מקום, אני תופס מהם כבוד, תשומת לב, אני מרגיש את עצמי שאני חי, אחרת אני יכול לרדת לרמה שאני כאילו לא מחשיב את עצמי בכלל כקיים.

אורן: מה זאת אומרת תשומת לב?

מה זה נקרא כבוד? "כבוד" נקרא שאני נחשב לאיזו סביבה, חברה, חוג מסוים, כאדם התופס מקום. כאילו גדול, שמן, גבוה כביכול, זה נקרא "מכובד" שהוא תופס הרבה מקום, חשיבות בתפיסת הסביבה. גם הילדים, המשפחה, ההורים שלו, אשתו וכן הלאה. הכל עובד כך שאנחנו מאוד שומרים על עצמנו כדי שהילדים לא יזלזלו בנו, כי זו פגיעה מאוד קשה אם הילדים מתחילים לזלזל באבא. אז למען זה אני מוכן להקריב הרבה מאוד מכוחי, מזמני, רק שבסופו של דבר הילדים ירגישו עד כמה אני מכובד בעיני החברה.

יעל: יש מידה נכונה של כבוד? יש אנשים שרודפים אחרי כבוד בצורה מאוד אינטנסיבית, וכל עוד הם לא זוכים לכבוד מכמות מאוד גדולה של אנשים, זה לא נחשב בעיניהם. ויש כאלה שהם מסתפקים.

אני ראיתי בכל מקום, בכל מצב שזו מחלה ממש כרונית הכי נפוצה באנושות, בין המדענים שהם כאילו שקועים בתוך המדע ובכל זאת נגועים בכבוד. פילוסופים. על הפוליטיקאים אני לא מדבר,אנשי כלכלה. הייתי אומר שהכבוד תלוי כלפי בן אדם. בן אדם גדול רוצה עוד יותר כבוד, ובן אדם קטן מספיק לו קצת כבוד ברמה שיש לו. בכל זאת יש כבוד למדינות, לחברות מסוימות, ולמפלגות וכן הלאה. זאת אומרת כבוד זה עניין של משקל עםאיזה נפח אני תופס בתוך החברה האנושית או בכלל בתוך הציוויליזציה האנושית.

אורן: יש עוצמה מסוימת שהיא העוצמה שבה כדאי לי לשאוף לכבוד?

 זה תלוי בחברה. אבל יש גם כל מיני תנאים. אם חס ושלום האדם חולה,אז כבר לא אכפת לו מכבוד, כי אם הוא לא יחיה אז מה. יש כבוד המת,כאלהשעובדים הרבה וקשה כדי שתהיה להם לוויה יפה, כדי שידברו עליהם אחר כך.הכבוד הוא כאילו נצחי הוא יוצא מגדר החיים. אם אני תופס כבוד, אם אני מכובד בחברה, אז אחרי שאני אמות ידברו עלי. ואנשים מוכנים להקריב את עצמם כדי שדווקא יזכרו אותם.

יעל: זה מה שנשאר ממני אחר כך?האם זה מה שאדם מרגיש שנשאר ממנו?

כבוד הוא ללא גבול גם בזמן, גם במקום וגם בעוצמה.

יעל: כבוד זה טוב או רע?

תלוי איך משתמשים בנטייה הזאת.

יעל: מהו השימוש הנכון בכבוד?

אם אני רוצה שהילד שלי יצליח בלימודים, אז אני מחמם אותו, אני אומר "כן, אתה תהייה גדול, יכבדו אותך", ואז יש לו כוח, חומר דלק. וההיפך, אם אני כל הזמן מוריד לו את הכבוד, אז אני הורס לו את הביטחון ומזה לא יוצא כלום. זאת אומרת אנחנו צריכים להשתמש נכון בכבוד. גם אני, שאני כבר איש גדול שיש לו בכל זאת יש לי כל מיני חשבונות בחיים, את זה לעשות או את זה, כדאי או לא, עד כמה להשקיע וכן הלאה, אני צריך לדעת באיזה מקום הכבוד דוחף אותי, מושך אותי, מכוון אותי.

יש גםעניין הפוך של כבוד, כבוד שאני מעלה את עצמי מעל כולם, ואז אני עושה את זה על חשבון האחרים. וכבוד שאני מרגיש את עצמי שאני רוצה להיות מכובד בזה שאני עוזר לכולם, שידברו איתי כאיש טוב, רחב לב, מקריב את עצמו למען החברה, זה כבוד בונה ולא הורס. ואז כאן גם התחרות היא טובה, כי היא תחרות בונה. אם הרבה אנשים יהיו כאלו שירצו לעשות מקסימום למען החברה וכל אחד ירצה לעשות את זה אפילו מטעם הכבוד עצמו, אבל סך הכול זה גורם טוב לחברה.

אורן: מה זה כבוד הורס?

כבוד הורס זה שאני מוכן להשתמש בכל האמצעים רק כדי להעלות את עצמי מעלייך. אז בסופו של דבר אני מוכן להרוס אותך.

אורן: זאת אומרת כבוד הורס זה כשאני הורס אותך כדי לזכות בכבוד?

כן.

אורן: ואז הרסתי בזה את עצמי?

על זה אני לא מדבר,"אני הרסתי את עצמי".

אורן: אתה אומר כבוד הורס, הכוונה היא שהאדם ששואף לכבוד הורס.

על ידי זה אני הורס את החברה, את הסביבה.

אורן: זה כבוד הורס. מה זה כבוד בונה?

כבוד בונה זה שאני מתחיל לעבוד למען החברה, והחברה מכבדת אותי לא בגלל שאני גדול, חזק, שולט, ממש מעל כולם, משעבד את כולם, אלא כי אני ההיפך, כי אני פועל למען החברה, מקריב את עצמי, כל הזמן דואג להם, ואז מכבדים אותי על זה. זה כבוד בונה.

אורן: יש פה שני קוים ששילבת. יש אותי כפרט, כאדם ששואף לכבוד, ויש את האנשים החיים סביבי, החברה שבתוכה אני חי. וכששאלתי אותך מה זה הורס ומה זה בונה, אז בדקת איך המעשים והפעולות שלי ישפיעו על הסביבה בה אני חי. אם הם בנו אותה, קידמו אותה למקום יותר טוב, זה נקרא "כבוד בונה"? ואם הם הרסו אותה או הרסו חלקים ממנה, זה נקרא "כבוד הורס"?

כן.

אורן: הכבוד זה משהו שאותו אני רוצה, שמניע אותי, הוא דוחף אותי, נכון? השאיפה לכבוד היא אישית מאוד, פנימית מאוד, היא שלי.כמו שאמרת קודם, אתה רוצה תשומת לב.

נכון. אבל אני יכול לבחור לחיות בצורה בונה או הורסת, למען החברה או לא. את מי אני מעמיד קודם או למעלה?אני למעלה מהחברה רוצה לטפס, ממש ללכת על גבם, או ההיפך, אני מוכן להקריב את עצמי, להשקיע את עצמי, כדי להגיע למצב שיהיה להם טוב.

יעל: במה זה תלוי?

זה תלוי ביחס שלי. איך אני בוחר את המוטיבציה שלי. מה היא המטרה?

יעל: למה כדאי לי לבחור במוטיבציה כזאת או במוטיבציה אחרת? מה יגרום לי לבחור בזה או בזה?

ישנם אנשים שהם אוהבים לעשות טוב לחברה, לא אחוז גדול, אלא עד עשרה אחוזים מהאנושות. הם מרגישים שהרגשת הכבוד שלהם מתבטאת בזה שהם פועלים טוב למען החברה, הם מרגישים בזה סיפוק. ורובם, תשעים אחוז מאוכלוסיית העולם, מרגישים טוב בזה שהם מרגישים את עצמם למעלה מהחברה. זאת אומרת, החברה היא לאהבייבישלהם שהם רוצים להיות לטובתו, אלא אני עצמי, והחברה היא כאמצעי בלבד.

יעל: אתה מדבר על נטייה פנימית?

נטייה פנימית. וחוץ מזה אפשר לחנך את האדם.וזה מה שאנחנו צריכים להשתדל לעשות בחינוך שלנו, בחכמת החיבור, על ידי החיבור של בני אדם אנחנו מגיעים למצב שבו כל אחד שמשתתף יש לו אותו כבוד. כולנו מכובדים. כולנו מעריכים זה את זה.

אורן:אתה יכול להרחיב קצת?

אם אנחנו עובדים על החיבור בינינו, שתהיה לנו חברה יפה, טובה, שבה כולנו נעבוד לשם חיבור שלנו, לזה שנהיה כולנו כאחים, אז אנחנו נכבד כל אחד ואחד מאתנו מפני שאני לא יכול בלעדיו, ובלעדיו,. אני לא יכול. אני מכבד אותם מפני שדווקא בקשר איתם, לא כשאני מדכא אותם ועולה על גבם, אלא כשאני יחד איתם מגיע למצב היותר נעלה. זאת אומרת, אני מכבד אותם, הם נעשים בעיני יותר גדולים ממני, כי בלעדיהם אני לא מגיע לכלום. לא מבחינה שלילית שאני מדכא אותם ועולה מעליהם, אלא שאני איתם יחד בחיבור איתםעולים יחד.

יעל: לפי מה שאתה אומר, מן הראוי שאני בסופו של דבר אכבד את כולם. יש מישהו שראוי לכך שאני אזלזל בו?

לא. הייתי אומר שלא. בעצם אנחנו צריכים לגרום לכולם חיסרון בכבוד החיובי.

יעל: לאדם יש נטייה מאוד גדולה לזלזל באחרים. קל לו לזלזל במישהו, ובוודאי במישהו שהוא מכיר מקרוב ורואה את החסרונות שלו.

זה הטבע האגואיסטי שלנו. אבל אם אנחנו משתדלים לעבוד על הטבע שלנו ולהפוך אותו להשפעה במקום קבלה.לנתינה, לאהבה, ליחס הטוב במקום לסחוט ולנצל את הזולת. בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שאני לא מפחד שיהיו אנשים יותר מכובדים ממני, כי כשאני הולך להתקשר איתם, להתחבר איתם, אנחנו כולנו הופכים להיות כאילו לגוף אחד, לגוש אחד.

 ולכן כאן אנחנו מתחילים לכבד את הקשר בינינו,את מה שממלא בינינו את המקום, וזה נקרא "כבוד החברה","כבוד הקבוצה", שבה בתוך החברה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש השראה מיוחדת של כבוד ההדדי. שבתוך החברה הזאת אני מתחיל לגלות כוח השפעה ואהבה הדדי, חזק שממש הופך להיות למקור החיות שלנו. ואז אני כבר לא זקוק לדכא את האנשים. אני לא צריך להפוך אותם לעבדים שלי. אני לא צריך כל הזמן לדאוג האם אני למעלה מהם או לא. ההיפך. אנחנו מגיעים למצב שאני מרגיש את עצמי שלם. ולכבודלי שאני נמצא איתם יחד.

 וזה לא קטנות, זה לא שאני הולך ומקטין את עצמי. אלא אני בזה משייך את עצמי לחברה מאוד גבוהה בערכים, במורל, ברמה, ומזה בא הכבוד.

אורן: מה זה כבוד הדדי?

"כבוד הדדי" זה נקרא שאני מכבד את הזולת והוא מכבד אותי, מפני שאנחנו כל אחד ואחד יכול רק להתעלות זה מזה. "הדדי"שלא כמו בעולם שלנושאני מכבד אותך ואתה מכבד אותי, אלא שאנחנו ביננו בונים את המערכת כך שלא בך ולא בי, אלא בינינו אנחנו מייצבים כוח השפעה, כוח נתינה הדדי, ולכן אנחנו מכבדים את המצב הזה עצמו,של לא שלך ולא שלי.

אורן: איזה מצב?

מצב שביננו מתייצבת תכונת הנתינה, ההשפעה.

אורן: היא מביאה לי כבוד?

היא מביאה ליכבוד בעיניי. אני אז לא זקוק לאף אחד שיכבד אותי. אני לא זקוק לאף אחד שיגיד לי שאני גדול, גיבור. אלא זה שאני משיג את תכונת ההשפעה שתשרה בינינו, בין כמה אנשים, אני בזה משיג סיפוק להרגשת הכבוד.

אורן: איזה סוג של סיפוק?

זה סיפוק מיוחד מאוד. זה סיפוק שאני מתעלה מעל האנושות. מתעלה מעליהם, כי הם כולם מתעסקים בכבוד קטן. כל אחד במקום שלו, איך שהוא מנצל את החברה, ועל מה ידברו עליו וכולי. הוא תלוי בכל הגורמים. אני לא תלוי בשום גורם. אני מתייחד עם כמה אנשים ואנחנו בונים בינינו רשת קשר של ההשפעה הדדית, ואז אנחנו ביננו מרגישים את הכוח המיוחד שמתגלה, שזה כבוד החברה. אנחנו מכבדים את הקשר שלנו, את הערבות, את הברית.

יעל: מצד אחד, אתה מדבר כאן על חופש מאוד גדול של האדם הפחות תלוי, משועבד לחברה מבחינה מסוימת. הכבוד שלו כבר לא תלוי במה אומרים עליו.מצד שני, כל ליבך בתוך החברה, מבחינה אחרת.

אני לא משתמש בו בצורה אינסטינקטיבית טבעית.

יעל: איך שני הדברים האלה משתלבים אחד בשני? מצד אחד יש חופש מאוד גדול, מצד שניהתלות עוד יותר גדולה.

כן אבל התלות היא למען השגת דרגה יותר גבוהה. אני לא רוצה להיות עבד של הכבוד הבהמי שלי.

אורן: מה זה כבוד בהמי?

מה שבא לי מצד הטבע. מה שדוחף אותי כל הזמן להיות יותר חזק, יותר מכובד, יותר מדכא אחרים, קובע וכולי. כבוד הוא הרגשת חיסרון בקיום שלי, שאני לא מרגיש את הקיום אם אני לא נמצא במשהו יותר למעלה מהזולת.

יעל: ומה זה נותן לך?

אני לזה מקריב את כל החיים שלי. בשביל מה לי? יותר טוב לי לעבור לפסים אחרים. אני בונה את הערך של ההשפעה, הנתינה, האהבה, החיבור יותר מהכל. ואז אנחנו מגיעים מסביבתהדומים לי שכולנו נמצאים באותה המטרה. ולכך שאנחנו בונים ערכים לגמרי אחרים כלפי הכבוד. שהמכובד אצלי הוא מי שתורם לחברה ללא שום דרישה של תשלום או שכר.

אורן: אם הייתי הנכד הצעיר שלך, והייתי אומר לך יש לי דחף מאוד גדול לכך שאנשים יכבדו אותי. מה הדבר המועיל ביותר שכדאי לי לעשות בחיים כדי לזכות לכבוד הכי גדול, להיות האדם הכי מכובד בכדור הארץבמינימום השקעה ובהישג מקסימלי. מה היית ממליץ?

אף אחדלא יפריע לך להשפיע לזולת. לעשות לזולת טוב. אף אחד. בעבודה הזאת אתה תמצא תמיד רק תמיכה מאחרים, ויכבדו אותך על זה. אתה בזה לא תצא ניזוק מאף מקום ולא ירצו לסתור אותך. הכי כדאי להיות טוב לאחרים בזה שאתה מחבר אותם יחד, בזה שאתה מלמד אותם איך להיות מחוברים ולהשתמש בכבוד, כדי להגיע לדרגה יותר גבוהה מדרגת החי לדרגת האדם.

יעל: אני רוצה לדבר על כיבוד אב ואם. בדיבר החמישי שלנו, מדובר על ^[1]"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" ונותנים כאן כבוד מיוחד דווקא לאבא ולאימא, להבדיל מכבוד שנותנים לשאר בני האדם. מה הייחודיות הזאת?

הכוונה היא שאבא ואימא הם אותם האנשים שבוודאות רוצים לטובת הילד. וכדי לשמוע אותם הוא צריך להשקיע כוחות. כי לפי הטבע שלנו אנחנו מזלזלים באבא ואימא, כי הם אוהבים אותנו. אנחנו לא צריכים לרכוש את האהבה שלהם, כמו עם מישהו זר, אז אני לא מכבד אותם. לפי הטבע אני יודע שהם תמיד לידי, הם תמיד לרשותי, הם תמיד יעשו את מה שאני מבקש, את מה שאני רוצה.זאת אומרת, כאן אני דווקא צריך לעבוד על הכבוד. להעלות אותם, לכבד אותם למעלה ממה שהאהבה הטבעית שלהם אלי הורסת לי את היחס הנורמלי כאילו שצריך להיות לאנשים אוהבים.

 זאת אומרת, אני צריך לכוון אותי כך שאני מחזיר להם את כל היחס שלהם אלי. ואז בצורה כזאת אני מוכן לשמוע, אם כך מה זה לכבד? לכבד את איך שהם מתייחסים אלי, את מה שהם ממליצים לי, ואז בצורה כזאת זה עוזר לי ללמוד מה הם הדברים הנכונים. כי הם אף פעם לא ימליצו לי, לא ילמדו אותי משהו רע. בניגוד לאחרים. אבא ואימא הם האנשים היחידים בעולם שלא ירצו לעלות עלי. לרכוש כבוד על חשבוני.

יעל: אתה מתאר את כולם בעצם כמו אבא ואימא שלי. מה מערכת היחסים אז מבחינת אבא, אימא וילד ברמה של כבוד. אני רוכש או לא רוכש להם כבוד מיוחד, איפה זה נמצא שם?

אנחנו צריכים להגיע למצב שלכולם אני מתייחס כמו לאחים שלי, להורים שלי, לקרובים שלי. שאנחנו משפחה אחת. ואז הכבוד הוא לא לכל אחד ואחד שמשתתף יחד, אלא כבוד לחברה כזאת שיודעת לחבר בין כל החברים שלה בצורה כזאת שאנחנו מכבדים את הכוח המשותף אותו אנחנו בונים. כוח השפעה, אהבה, נתינה, עזרה הדדית ששורה באותה חברה.

את זה אנחנו צריכים לכבד. ולמענו, למען הכוח הזה שהוא עוד יגדל אנחנו צריכים לעבוד. ואז כל אחד מאתנו יהיה מכובד, מפני שהוא משתתף יחד עם האחרים בשווה. כך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מכבדים את החברה עצמה שהיא כזאת, ולא שכל אחד מכובד מפני שהוא יותר מהשני. כולם שווים, כולם שלמים, החברה נמצאת בשלמות וכולם מקבלים את הכבוד מזה שהם שייכים לחברה כזאת. זה הכבוד האמתי.

[1]"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" (שמות כ, יא).

לחצו כאן להורדה