Left Sidebar Content

משמעות החיים | ארכיון מאמרים על משמעות החיים

אני והעולם

האם הבורא משתנה כתוצאה מכך שאנו משתנים לעומתו?

חוקרי פיזיקה קוואנטית ידועי שם טוענים כי האדם אינו יכול לקלוט תופעה כלשהי הנמצאת מחוצה לו, כל עוד לא נמצאת בתוך מוחו צורה דומה. בכדי להמחיש את דבריהם נעזרים הם באגדה ידועה אודות הגעת ספינותיו של קולומבוס לחופי אמריקה. האגדה מספרת כי האינדיאנים בכפר על החוף לא יכולים היו להבחין באוניות העומדות במים, במרחק לא רב מהם. רופא האליל של השבט, שהיה בעל דמיון מפותח, הוטרד מכך שהמים זזים ללא סיבה הנראית לעין. הוא התבונן במים ארוכות, בניסיון להבין מהו הגורם לתזוזה שלהם. מתוך מאמציו, הצליח בסופו של דבר לראות את האוניות. בשלב הבא, החל רופא האליל לתאר לשאר בני השבט את אשר הוא רואה. עקב האמון שרחשו לו בני השבט, החלו גם הם ליצור בהדרגה במוחם את צורת האונייה, עד שהצליחו כולם לראות את אניותיו של קולומבוס.

אם נתייחס לאגדה זו מנקודת מבטה של הקבלה, הרי שדבר לא קיים מחוץ למוחו של האדם. יצירת מודל האונייה בתוך ראשו של רופא האליל, היא הבונה את תמונת האונייה שמחוצה לו, שלמעשה כלל אינה קיימת. אנו רגילים להתייחס למציאות כאל עולם הקיים מחוצה לנו, בו אנו מגלים דברים חדשים חדשות לבקרים. לדברי המקובלים, ה"דבר החדש" אינו אלא מודל חדש הנבנה בתוך מוחו של האדם. בביטוי "היינו כחולמים" מבקשים המקובלים לתאר את תחושת "העולם המדומה" בו כולנו קיימים, עד ליציאתנו לעולם העליון, האמיתי. איננו יכולים לחוש בכך כעת, אך לאחר שרוכש האדם ראייה אמיתית של המציאות, הוא חש כי ראייתו הקודמת הייתה מדומה לחלוטין, בבחינת חלום ותו לא.

הכנת הכלים

בכדי שנוכל "לעלות" מן העולם המדומה אל העולם האמיתי, היינו להגיע לתפיסה אמיתית של המציאות, עלינו להכין את עצמנו ליצירת מודלים אמיתיים בתוכנו. שכן כאמור לעיל, כל תפיסתנו היא במה שנמצא בתוכנו, ולא גילוי של דבר מה הקיים מחוצה לנו. הכנתנו הפנימית לתהליך זה, בשילוב עם הארת האור העליון הפועל עלינו בזמן לימוד חכמת הקבלה, תגלה בתוכנו מודלים חדשים אלו.

מעת לידתו מצויים באדם כלים המוכנים לקליטת המציאות הגשמית. כלים אלו מכילים מעין פוטנציאלים המכונים בשפת הקבלה "רשימות", וכתוצאה מהשפעת החינוך והסביבה הם מתפתחים, עד לכדי כך שהאדם תופס את המציאות "כמו כולם".

בקליטת המציאות הרוחנית המצב שונה, שכן בידי האדם אין קנה מידה או סטנדרט, שלעומתם יוכל הוא לכוון את עצמו בבניית הכלים הפנימיים לגילוי המציאות הרוחנית.

בכדי לסייע לנו בכך, מעניקים לנו המקובלים את ההגדרות הדרושות לשם כיול כלי הקליטה שלנו לקליטת המציאות הרוחנית. מכיוון שאיננו יודעים מראש מה אנו אמורים לקלוט, ומהם הכלים הדרושים לכך, לא נוכל לעולם לגלות בעצמנו מהם ההגבלות שצריך הנברא לקבל על עצמו, על מנת שיוכל לכוון את עצמו לגילוי התמונה הרוחנית.

הדרך לאינסוף

האדם מגדיר את מציאותו הגשמית והרוחנית ביחס ל"אור אינסוף". הכינוי "אינסוף" אינו מתאר דבר מה הנמצא מחוצה לנבראים, אלא את מחשבת הבריאה בה מצויה מלכתחילה צורתם הסופית של הנבראים, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". במצב זה מצויים כל הנבראים על כל הכלים והמילויים שלהם, ללא שום הבדל, הפרש או שינוי.

ניתן לומר, כי האופן בו אנו קולטים את המציאות הגשמית הינו חתום מראש. נולדנו והתחנכנו באופן מסוים מבלי שאלת פינו, כך שתבנית הקליטה שנוצרה בנו גורמת לנו לחוש את אותו אור האינסוף כמציאות המסוימת הנוכחית, בה קיימים אנחנו והעולם הסובב אותנו.

כלפי השגת המציאות הרוחנית דבר אינו חתום. עלי למצוא את אופני קליטת אור האינסוף בעצמי, שכן האינסוף מופשט וחסר כל צורה. רק הכלים שאבנה יספקו לי בסופו של דבר הבנות אודות הכוח העליון הבונה, בורא, משפיע ושולט בכל.

עלינו לזכור כי המציאות נבנית מתוכנו. התכונות הפנימיות שלנו מקרינות מעין "צל" על האור המופשט, ובכך יוצרות עבורנו את תמונת העולם הגשמי כמו גם הרוחני. לכן אם כן האופן בו נראה את הבורא תלוי בתכונותינו בלבד.

מה נשתנה?

כאן המקום לשאול האם האור העליון, הבורא, משתנה גם כן כתוצאה מכך שאנו משתנים לעומתו? או במילים אחרות, מי הוא זה המשתנה כאן; האדם, הבורא, או שניהם גם יחד?

סוגיה זו מקבילה לסוגיית "אני והעולם" אשר בה פיתחה האנושות מספר גישות מרכזיות. התפיסה הקלאסית המיוצגת על ידי ניוטון גורסת כי העולם קיים בפני עצמו. אין זה משנה כלל אם אני תופס אותו או לא, אם אני חי או מת - עולם כמנהגו נוהג.

בהמשך, החלו לגלות כי מה שאנו מכנים "עולם" הוא למעשה תוצאת השיתוף ביני לבין העולם. התפתחות המחקר הביולוגי אפשרה לראות את העולם מעיניהם של יצורים אחרים מלבד האדם. התברר, כי יצורים שונים תופסים את העולם בצורה שונה. וכך התפתחה התפיסה כי תמונת העולם תלויה ב"מקבל התמונה"; מקבלים בעלי חושים ותכונות שונות תופסים עולם שונה. אם כן, בדומה לגישה הראשונה, העולם קיים בפני עצמו, אך למקבלים בעלי חושים שונים הוא נראה אחרת.

לפי הגישה הבאה, המציאות הנה משותפת ביני ובין מה שקיים מחוצה לי, כלומר, תמונת המציאות שלי הנה ממוצע בין ה"עולם" לבין התכונות שלי.

הגישה האחרונה טוענת כי לעולם ישנן אינסוף צורות אפשריות, אך צורה מוגדרת אין לו. אנו הם אלו המשווים לו צורות. גישה זו קרובה אמנם לגישה הקבלית, אך ההבדל ביניהן הוא בהגדרת מציאות העולם. הקביעה כי לעולם ישנן אינסוף צורות אפשרויות, נשענת על ההנחה כי אם אפעל באופן מסוים, "יגיב" העולם בצורה מסוימת, וכי אם אפעל אחרת, יגיב העולם אחרת. משמעות הדברים היא, כי ישנן צורות הנמצאות מחוצה לאדם.

האדם הוא עולם קטן

על פי הגישה הקבלית העולם הוא מופשט לחלוטין, ואף פעם לא יוכל לקבל צורה כלשהי. מחוצה לאדם ישנו אור אינסוף מופשט שאינו משתנה ואינו מקבל צורות כלשהן לעולם. גם כאשר האדם משתנה כלפי האור ותופס משהו ממנו, הוא אינו גורם בזה לשינוי באור. מה שתופס האדם הוא את מידת ההתאמה הפנימית החלקית שלו אל האור, ותו לא.

מכל האמור עד הנה עולה כי חיינו אינם מתקיימים כפי שמקובל להתייחס אליהם. תמונת המציאות תלויה לחלוטין בתכונות הפנימיות של האדם, ולמעשה הינה העתקת תכונותיו על גבי האור העליון המופשט. משמעות העובדה כי חיינו הם תוצאה של מה שאנו "מבשלים" בתוכנו פנימה היא כי כל התהליכים שאנו חווים וביניהם חיים ומוות, הינם תוצאה ישירה מן הכלים שלנו, אשר בידינו לשנותם. שינוי הכלים יאפשר לנו להעביר עצמנו מעולם לעולם, ממציאות למציאות, עד לדרגות הקיום הגבוהות ביותר בהן נכלל האדם באור המופשט.

מטרת הבריאה היא "להיטיב לנבראים", למלא את הבריאה בהנאה אין סופית ולהביאה לתחושת שלמות ונצחיות. במילים אחרות ניתן לומר שמטרת הבורא היא להביא את הנברא להרגשה זהה לדרגה הרוחנית שבה נמצא הבורא עצמו. מטרת הבריאה היא השגת השלמות הרוחנית של הבורא. בכדי לממש את מטרת הבריאה על הנברא לתקן את תכונותיו ולרכוש את תכונות הבורא - רק כך יוכל הנברא לקבל את כל ההטבה הנצחית שהבורא רוצה להעניק.

מכאן ניתן להבין את חשיבותה העצומה של ה"טעות" בה אנו מדמיינים דבר מה כקיים מחוצה לנו. כאשר האדם מייחס את מה שקורה בו לבורא הנמצא מחוצה לו, הוא בונה יחס אליו; הוא מבין מי הוא ומה הוא, מה היחס של הבורא אליו ואיך להידמות אליו. אלמלא כן, לא הייתה לאדם אפשרות לתפוס משהו מהבורא כלל.

זהו דמיון שקרי כמובן, שכן השינויים הם בתוך האדם בלבד, אך יחוס השינויים של האדם לבורא מאפשר לו לבנות על השינויים שבתוכו דמות נכונה יותר ויותר של הבורא, עד הגיעו לאור הפשוט, המשפיע, ה"טוב ומיטיב לרעים ולטובים", המצוי באהבה נצחית ללא שינוי כלשהו.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content