Left Sidebar Content

קבלה לעם בתקשורת | ידיעות אחרונות

אני מוכן להחזיר את הפרס, רק שלא יקנאו בי

ישראל (סשה) דמידוב, כוכב תיאטרון "גשר"

הוא יפה, הוא מוכשר, הוא מצליח. הוא עלה מרוסיה לפני 6 שנים ובשבוע שעבר נבחר לשחקן הטוב ביותר בתיאטרון הישראלי. ישראל (סשה) דמידוב, כוכב תיאטרון "גשר", מדבר על ההצלחה ("בכלל לא ידעתי שאני שחקן"), על קשיי הקליטה ("בהתחלה לא היו משכורות, היה קשה"), על חייו ברוסיה ("הייתי שובב גדול, השתוללתי עד הסוף") וכמובן על מעמדו כאחד הגברים היפים במדינה. ראיון מאת יואב בירנברג

את מלות התודה הקצרות והנרגשות, כשהוא אוחז בפיסלון שחקן השנה בתיאטרון,  סיים ישראל (סשה) דמידוב, נסיך תיאטרון "גשר", במלים "אני אוהב אתכם". אחר-כך  חגג עד השעות הקטנות עם חבריו לתיאטרון "גשר" באחד הפאבים הקרובים לאולם,  "נגה" ביפו, שם הפליא לבצע שירים עם נגיעות ג'אזיות. לא רק דמידוב התכבד בפרס.

"כפר", ההצגה בה הוא מככב, נבחרה להצגת השנה, ייבגני אריה, המנהל האמנותי של  התיאטרון, זכה בפרס הבמאי, וההצגה קיבלה שני פרסים נוספים.  דמידוב, איש מלא קסם, נשוי לסווטלנה, משחקניות "גשר", ואבא לשלושה ילדים יפים:  דניאל )8)4 וחצי), ויהושע-עמנואל (שנתיים), הצברים. שש שנים), שנולד ברוסיה, גיא  לאחר שעלה לארץ, העברית שלו טובה, והוא כבר מזמן לא נזקק לשרותיו של  מתורגמן.

הוא נולד בטשקנט, ועד שהחל ללמוד תיאטרון במוסקבה בגיל 28 , הספיק לחלטר  בעבודות אחרות. בין השאר, עבד כמהנדס וכדי-ג'יי. "היו לי שערות ארוכות בזמן  שהייתי די-ג'יי. וואוו, הייתי שובב גדול. אני מתבייש לספר איזה שובב הייתי. השתוללתי  עד הסוף. אהבה חופשית".

- מה גרם לך להתחיל ללמוד תיאטרון?

"אהבתי את זה. חיפשתי משמעות לחיים. לפני שהתחלתי ללמוד, חשבתי ששחקן זה  מלידה. בכלל לא ידעתי שאני כזה. ראיתי שחקנים בסרטים, זה סיקרן אותי, אבל לא  האמנתי שאני מתאים. כשהייתי קטן רציתי להיות טייס. עכשיו , לפעמים אני מרגיש  מחובר לשמים".

במהלך הלימודים באקדמיה למשחק, פגש לראשונה בייבגני אריה. כשהיגיע לתיאטרון  "מיאקובסקי", פגש בו שוב. השמועה שהיגיעה לאוזניו, על כוונתו של אריה לעלות  לישראל ולהקים בה תיאטרון רוסי עם כמה מתלמידיו, זירזה מחשבות שכבר הטרידו  אותו קודם.

"עוד לפני שפגשתי אותו, החלטתי לעזוב את רוסיה, אבל חיפשתי דרך לעשות את זה.  חודש -חודשיים אחרי שהחלטתי לעלות, פגשתי באריה ושאלתי אותו: 'אולי אתה יכול  להזמין אותי?' הוא אמר: 'למה לך? הרי המצב שלך כאן מצויין.'אמרתי לו שאני בכל  זאת רוצה לבוא".

- אתה מתגעגע לרוסיה?

"פעם התגעגעתי, עכשיו כבר לא. יש לי חברים שם, אבל אני חושב שעכשיו לא יהיה לנו  כל-כך על מה לדבר. ממה שאני רואה בטלוויזיה הרוסית, אין לי למה להתגעגע. הכל  שם, כמו שאמר קהלת, הבל הבלים, ממש מגדל בבל.  רואים שבני-האדם שם היו סגורים, ועכשיו נתנו לחלק מהם חופש, והם כמו שמפניה  שמתפרצת מהבקבוק, זה ממש מפחיד. כמו שאריה אמר: 'זה ממש לפני הימים  האחרונים, לפני הסוף, לפני מלחמת גוג ומגוג"'.

- האמנת שתזכה בפרס השחקן המצטיין?

"אני לא רוצה לשקר. כן, הרגשתי שאולי זה יקרה, כי כולם אמרו לי, וכל הזמן היו  ביקורות טובות על המשחק שלי בהצגה. אבל לא הייתי בטוח. אני רק רוצה דבר אחד:  ששחקנים אחרים לא יקנאו בי. אני לא אוהב את זה. אני אפילו מוכן להחזיר את הפרס,  רק שלא יקנאו בי. קינאה בתיאטרון זה כמו מחלה".

- אתה אף פעם לא מקנא?

"אני מקנא לפעמים, מה לעשות, אבל אני פשוט עושה מאמץ שזה לא יקרה. לפעמים  אני אפילו אומר לעצמי: חבל שההוא הצליח. אני יודע שזה רע, אבל מי שלא מרגיש את  זה לפעמים, משקר לעצמו. בקבלה אומרים שיש לנו בפנים דברים רעים, ואנחנו צריכים  לגלות את זה כדי לתקן את זה".

לא רבים יודעים שהוא לומד קבלה. פעמיים בשבוע, בדרך-כלל בשלוש לפנות בוקר,  הוא מטפס על האופניים שלו ומדווש מהדירה השכורה בצפון תל-אביב לבני-ברק, שם  הוא לומד אצל הרב מיכאל לייטמן. החיפוש אחר האמונה החל עוד ברוסיה. הספרים  הראשונים בהם הציץ היו התנ"ך, ספרי בודהיזם למיניהם והברית החדשה. הקבלה  התדפקה על דלתו מאוחר יותר. "כאן הכל מתחבר, אין שאלות". כשהוא מדבר על כך,  עיניו מבריקות.

- יש סיכוי שתחזור בתשובה ונאבד אותך כשחקן?

''התיאטרון לא מפריע לקבלה. הרב לייטמן תמיד אומר שקבליסט זה לא בן-אדם  בשמיים, אלא בן-אדם שעומד חזק על האדמה והראש שלו בשמיים. הוא אומר לי: 'כולנו  עובדים. לכל קבליסט יש עבודה כמו כולם. אחרי כמה זמן תרגיש שיש חשיבות מאוד  גדולה לכך שאתה שחקן תיאטרון, עד כמה שזה נשמע מוזר"'.

- אתה שומר שבת?

"שומר, עד כמה שאני יכול, אלא אם יש הצגה בשבת. בתיאטרון יודעים שאני לא כל-כך  אוהב שיש הצגות בשבת. אני מקווה שלא נעבוד בשבתות. חוץ מזה אני עושה קידוש,  מפריד בין חלב לבשר. עוד מעט תהיה לנו דירה משלנו ויהיו בה שני כיורים. אחד לחלב  ואחד לבשר".

- מה עם בית הכנסת?

"בבית הכנסת אני לא כל-כך מרגיש נוח. גם עם כיפה אני לא מרגיש נוח. אני לא רוצה  לבלוט".

דמידוב מנצח לא רק על הבמה. קשה להאמין, אבל האיש היפה הזה, שעל פניו אין אפילו קמט אחד, חגג לפני חמישה ימים את יום-הולדתו הארבעים, וקיבל את הגזירה בשלווה מופלאה. השלווה הזאת נראית בלתי הגיונית.

"יש לי קמטים, אבל לא רואים אותם. אני לא מרגיש בן ארבעים. זה לא מפריע לי בכלל.  ביום-הולדת שלי, ייבגני אריה אמר לי: 'אולי אתה עצוב, כי אתה בן ארבעים'. אמרתי לו:  'לא הרגשתי את זה. אולי עוד שנה'.  בכל זאת, די מפחיד להזדקן.

"אם זה לא היה קצת מפחיד, זה לא היה מעניין. בגלל זה אני לומד קבלה. יש דברים  יותר חשובים מהדברים שאנחנו פוחדים לאבד".

- לא מעט ישאלים בחרו בך לאחד הגברים הכי יפים בישראל. זה מחמיא?

"מצד אחד זה נעים לי, אני לא רוצה לשקר. מצד שני, כשאני חושב על זה, זה רק משהו  חיצוני, מבריק, וזה גם מסוכן. אם, למשל, היו בוחרים אותי לבן-אדם הכי מעניין, זה היה  יותר נעים לי. זה פשוט מזל שאני כזה. מה יהיה בעוד עשרים שנה, כשאני לא אהיה  כל-כך יפה? הלוואי שאני אהיה אז בין מאה האנשים המעניינים".

- אתה חושב שאתה יפה?

"אני יודע שלפעמים אני נראה טוב. זה תלוי במצב-הרוח. אבל יש גם ימים שאני לא  נראה כל-כך טוב. למשל, כשאני חוזר מהצגה. אני מסתכל במראה ורואה שאני צריך  לישון טוב. יש זקנים שהם נורא יפים. בדרך-כלל, עד כמה שזה נשמע מוזר, דווקא  החכמים שלנו הם אנשים יפים".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content