"זה נובע ממצב קדום/ שם נברא הרגיש קרוב אל הבורא/ במקביל התחיל רחוק ושעמום/ למה הדבר הזה קורה"

אתה יכול לחזור בתשובה, להתכנס באוהלי תורה, כשאתה מחפש תשובות למצוקות ענקיות. שולי רנד נכנס לאהלי תורה. ארקדי דוכין כותב מוסיקה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. הוא נכנס באהלי הקבלה: משם מגיע הדיסק הזה.

השירים נכתבו כולם בספטמבר 2009, מספר ארקדי. "את ההשראה להם קיבלתי משיעורי הקבלה מפי הרב ד"ר מיכאל לייטמן". לייטמן היה הנס שעליו מדבר ארקדי בפתח החוברת בדיסק. שינה את חייו. כל עשרת השירים של "ספטמבר" נולדו בבלוג מוסיקלי - מיזם של ארקדי שכתב והלחין את "השיר היומי".

שמעתי את האלבום בלי לעשות סטופ. אלבום סלואו. פופ איכותי. מלודיסט מופלא, לא מהפכים אלא להיפך - הפשטות המוסיקלית היפה באווירה נוגה, אפילו קודרת. מצד אחר - טון אנושי, רחום וחנון. צירף קולות להשלמת הניגון הפנימי - סימה דוכין, גם דני ליטני, ז'ק דוייב. שולי רנד מצטרף ל"שער הדמעות".

האלבום הזה נולד ממצוקה ומהארה. אלבום של תובנות שחוזרות לבסיס, כמו מתחיל לבדוק מהויות מבראשית: מי אתה, מנין באת ולאן אתה הולך. מה טיבו של האדם. הרע והטוב. על יחסים סותרים, מהותה של קנאה, אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר, כמובן - ההשגחה מלמעלה. האדם שעומד ממולה - על התלבטויותיו, חולשותיו.

העגמומיות שעוברת לאורך הדיסק אינה דכאונית, היא מגיעה מתחושת חמלה של מי שהתבגר לראות דברים אחרת. זה ארקדי דוכין הישן-חדש, שמספק דו"ח על מצבו של האני בתוך הכאוס, מודע לכך שאת הריקבון הבסיסי ("הלכלוך האמיתי הוא עמוק בפנים") בעולמנו לא ניתן לסלק, כך שמקום להסתכל על מה שבחוץ, במקום לתקן את השני - תקן את עצמך. השיר "הכול תלוי בי" קיבל אופי של בלוז גוספלי בסולו של דני ליטני וקולות נשיים. אז הציניקן יגיד - נאיבי. אבל במהות - מורגש שארקדי נמצא בתוך ההארה הזו.

קולו הרגוע-מסתורי של ז'ק דוייב הוא כקולו של המספר בפתח השיר "קנאה". ארקדי ממשיך בטון של חמלה, למרות מילים קשות על שגרה שהפכה שיגעון, מנגינה נוגה יפה, קצב מידטמפו,עיבוד קלידים מנעים אוזן שאינו מסמן אפוקליפסה עכשיו.

ארקדי מנסה לגעת במקורות הרע האנושי. נושא האגו נבדק ב"קצה", על האגו הזה להתבטל, כדי שהאלטרנטיבה של הביחד תחליפו. גם כאן בשירה המשותפת של ארקדי, סימה דוכין וז'ק דוייב - המוסיקה מגיעה מתחושות אמת. מייחל לאהבה נטו - אפילו ללא אלהים כשסם החיים יהפוך לסם המוות. גם כאן מערב דוכין דיבור ושירה, לוחש את האמת בסיום: "האור מופיע בתוכנו כשיש אליו תשוקה/ אם לא נדרוש שהוא יאיר עלינו/ תגיע המכה". היופי שבפשטות, כמו שיר שכתב את עצמו. סימה מצטרפת ב"תאמין" - אמונה היא שאלה של עשייה לא של דמיון או חלום. עיבוד קלידים ואלקטרוניקה -שמכניס לעולם טיפה מרוחק, כאלו בספירה אחרת.

שולי רנד נותן קולו המיוחד ל"שער הדמעות" - "כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות" - מול הטון החמלתי של ארקדי שמנסה לבחון לב וכליות של אדם שמבין שהכל תלוי רק בו. שיר סיום שהוא תפילה אליה מצטרפת מקהלת ילדים, שהופכת אותו בסיום להמנון נשמה מסעיר. דיסק שכנראה פותח לארקדי דוכין איזה שער לשמיים.