Left Sidebar Content

אקטואליה | זמן קורונה

אתגרים בלימוד מרחוק

"ההוראה בזום מכבה לי את האנרגיה וחדוות העשייה", אומרת מורה שבורה. "אנחנו המורים לומדים דברים חדשים, מנסים, ממציאים את עצמנו מחדש, אבל המסך מלא בריבועים שחורים שמאחורי רובם אין אף אחד". ברור שגם לתלמידים לא קלה התקופה, וגם להורים וגם למערכת החינוך. הלחצים מתגברים מכל צד, והשאלה היא איך נכון להסתכל על כל הסיטואציה הזו, ובעיקר מה אפשר לעשות כדי להקל את המצוקה?

למעשה, הגיע הזמן שנסדר בצורה אחרת בכלל את כל תפיסת הלמידה. הצורה המתקדמת יותר צריכה להתבסס על תחושה של שותפות. כלומר, המורים לא ילמדו את התלמידים בצורה חד-סטרית, אלא אנחנו נלמד כולנו יחד. כל שיעור צריך להיות לא פרונטאלי אלא שיחה, שבה אנחנו כביכול יושבים במעגל, אמנם שכל אחד מאחורי המחשב שלו, ויש בינינו אינטראקציה בלתי פוסקת. בין המורים והתלמידים, וכן לתלמידים בינם לבין עצמם, בקבוצות שונות. 

הלימוד יהיה בהדדיות, מתוך חיבור ושיתוף בין כולם, ויכלול לפחות בחצי מהזמן תרגילים שמתבצעים כאן ועכשיו. כל תלמיד צריך להרגיש שהוא כל הזמן מופעל, וגם מפעיל בחזרה את חבריו לכיתה ואת המורה. שאלות, תשובות, דיונים, הפעלות. האחד אומר חצי משפט, והשני ממשיך אותו. כדאי גם להכניס ללימוד משחקים ותחרויות בונות בין קבוצות תלמידים, שידליקו אותם. כך למשל אפשר לתת לחצי אחד של הכיתה לשמש כמורים של החצי השני, לשאול אותם שאלות, לקבל תשובות, ואחר כך להפוך את היוצרות. בנוסף, אפשר למנות לכל שיעור מנהל או שניים מקרב התלמידים, שאחראים על העברתו. 

תחושת הרלבנטיות של מה שלומדים היא קריטית. צריך להשתדל לפתוח כל מפגש מעניינים אקטואליים ודוגמאות מהחיים, ולקשור אותם לחומר שהולכים ללמוד. ההרגשה צריכה להיות שיש פה ידע שיעזור לנו, ועכשיו אנחנו לומדים אותו יחד כדי שנוכל אחר כך להשתמש בו בחיים. אם נביא בעיות מהיומיום, מהבית, מהמשפחה, מהמדינה, ממה שקורה לתלמידים, אז הם ירגישו שהשיעור הזה לא מיותר, וחבל להם להפסיד.

מעבר למאמצים לשפר את השיעורים כך שיהיו באמת רלבנטיים ואטרקטיביים, כדאי גם למצוא פתרונות טכנולוגיים שיפחיתו את האפשרויות להסחת הדעת, כמו למשל השבתה מערכתית של הטלפונים בזמני הלימוד מרחוק.

במבט כולל, הרבה מאוד מהבעיות של מערכת החינוך מתחילות בזה שהילדים לא מרגישים שמה שהם לומדים הוא בכלל חשוב. לא להורים שלהם או לחברת המבוגרים באופן כללי, ובטח שלא לילדים שלומדים איתם יחד. הם לא מקבלים יחס נכון ללימודים מהבית, והתוצאות ניכרות בשטח.

לצורך המחשה, אם ההורים יהפכו את המורה למלכה ממש בעיני הילד שלהם, הוא ירצה ללמוד ממנה הרבה יותר. לשם כך עליהם להכיר אותה באופן אישי, ולספר לילד עליה בהרחבה: מה היא למדה באוניברסיטה, איזה מקצוע מיוחד יש לה, כמה היא מוכשרת וחכמה בעיניהם, ואיך הם שמחים שהוא זכה למורה כזו מצוינת שתלמד אותו דברים נכונים וטובים.

מתוך כל הקשיים שיש כיום, כדאי שנבין שבפנינו הזדמנות היסטורית לשינוי מערכת החינוך. בלב השינוי צריכה לעמוד השתתפות אינטגרלית של הורים, ילדים ומורים גם יחד, במשימה הנעלה ביותר של בניית אדם. אדם שיודע להתקשר נכון לסביבה שלו ולהתחבר לאחרים בטוב. זהו עיקר החינוך, ולא הקניית ידע יבש במקצוע כזה או אחר. המערכת שאולי התאימה לצרכי האנושות לפני מאתיים שנה, חייבת לעבור סוף סוף את המהפכה התפיסתית הזו. שיהיה לכולנו בהצלחה!

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1287 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content