Left Sidebar Content

חינוך, הורות והוראה

ברכות והקשר לבורא

"אסור לאדם שייהנה מהעולם הזה בלא ברכה". כך אמרו חז"ל. השאלה היא למה? מדוע אסור ליהנות ללא ברכה, וכיצד הברכה הופכת את ההנאה למותרת?

ראשית חשוב לדעת כי יש פער בין הרמה הגבוהה שעליה מדברים חז"ל לבין הרמה שבה אנחנו מצויים עתה. מבחינת חז"ל, ברכה אמיתית אינה מסתכמת בהודיה בעלמא בעת אכילת פרי וכדומה. אמירת מילים בפה אינה מספיקה, וגם לא מחשבה על כך שהכול בא מהבורא הטוב. אם כן, מהי הכוונה העמוקה הטמונה בתוך עניין הברכות, מהו הדבר שעליו באמת יש להודות לבורא, מעבר לאותו פרי עסיסי?

כדי להבין זאת ניקח דוגמא פשוטה של הורים וילדים. נחת הרוח הגדולה ביותר שהורה מקבל היא כשהילד מתפתח לכיוון נכון. כל רצונם של ההורים היא לגרום לילדים להתפתח טוב, ולכן הם משקיעים בכך את כל המשאבים שברשותם. אבל הילדים, לא תמיד מבינים את כוונת הוריהם.

ביחס לבורא, כרגע אנחנו משולים לילדים קטנים שעוד לא מבינים ש"ההורים" תמיד מתייחסים אליהם בטוב. לפעמים נראה לנו ש"אבא ואימא" קצת רעים אלינו, אנחנו רוצים להשתולל, לעשות מה שבא לנו. כמו אותם ילדים, גם אנחנו לא מצליחים להבין מהו הטוב שהבורא מכוון אותנו אליו.

להתפתח נכון כנבראים, כפי שמלמדת חכמת הקבלה, פירושו להפוך דומים לבורא. להיות טובים ומיטיבים לכול, כמוהו. מלכתחילה הוא יצר אותנו במצב הפוך, עם טבע אנוכי של "רצון לקבל" אגואיסטי, ולכן כל פעולותינו מכוונות לטובת עצמנו. במקרה הצורך, אנו מוכנים לנצל אחרים לטובתנו, גם את הבורא. העיקר שיהיה לנו טוב יותר, בעולם הזה או בעולם הבא. במצב ההתחלתי הזה, אין באפשרותנו לעכל מהו הטוב שאליו הבורא מכוון אותנו, וגם לא לברך אותו באמת.

בתהליך התיקון יהיה עלינו להפוך מיצורים אגואיסטים ליצורים אלטרואיסטים, ליצורים שבכלל לא חושבים על עצמם, אפילו לא במידה קטנטנה, אלא פועלים רק לטובת הזולת. בכך נשתווה לבורא בתכונותינו, ונתחיל להבין אותו יותר ויותר. כמו ילדים שגדלים והופכים להורים בעצמם, רק אז נוכל להבין עד כמה ההורים תמיד אהבו אותנו ופעלו רק לטובתנו. ככל שנזדהה עם תכונות הבורא, כך נוכל לברך אותו. אל המקום הגבוה הזה יהיה עלינו להעפיל בשיא התפתחותנו כנבראים, ועל כך נאמר "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו, ג).

כשאדם מגלה את הטוב המוחלט שהבורא מרעיף עליו, הוא מבין שעליו להחזיר לו יחס דומה. אבל אי אפשר להתקשר עם הבורא ישירות, אלא רק דרך העולם. לכן הביטוי של להחזיר טוב לבורא הוא בפיתוח יחס של אהבה לזולת ולמציאות כולה. נוסחת ההתקשרות של האדם עם הבורא היא אחת: מאהבת הבריות לאהבת הבורא. זו הדרך בה יכול הנברא לברך את הבורא, להודות לו, להחזיר לו טוב.

כל ברכה שהנהיגו חז"ל, תהיה זו ברכה על אוכל טוב, על ריח נעים או על כל דבר אחר, מטרתה תמיד אחת: לכוון אותנו לקשר הכרתי כזה עם הבורא. הפרי שאני מחזיק עתה ביד, לצורך הדוגמה, הוא רק סיבה להתקשרות אל הבורא, כמו גם העולם הזה כולו.

כעת אנחנו יכולים להבין משהו מן העמקות שבדברי חז"ל: "אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה". כשנגיע למצב שכל כוונתנו תהיה להתקשר דרך העולם אל הבורא, להעתיק את תכונותיו על עצמנו כדי להחזיר לו הנאה, נוכל לברך אותו בשלמות. בדרך נגלה שזו גם השיטה היחידה להתמלא בכל השפע הנצחי שמושפע בכל עת מהבורא אל הבריאה כולה.

מן המקורות

"הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה עליו נאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית" (ברכות ל"ה ע"ב). כי ענין ברכה הוא סוד השפעה, הנבחן לאור של חסדים. ואם אין התחתון עוסק במידת השפעה, אזי אינו נותן את היכולת שיושפע מלמעלה כל טוב. נמצא שמונע ברכות מהעולם".

הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג, "גוזל אביו ואמו"

"כללות כל הרע אינו אלא אהבה עצמית הנקרא אגואיזם, להיותו הפכי הצורה מהבורא שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום אלא רק להשפיע".

בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, "מהות הדת ומטרתה"

"שהאדם שהוא עושה ברכה, היינו שמכוון בעת קבלת הנאה, שהנאה שלו היא בזה, שהוא ממלא רצון ה', מה שהוא רוצה להטיב לנבראיו, זה נקרא, שנותן ברכה במעשי ידיו של הקב"ה. כלומר, היות שמעשי ידיו של הקב"ה הוא להשפיע להנבראים, ובזה שהוא מכוון בעל מנת להשפיע... השפע יכול להתפשט לכלים המוכשרים לקבל, כי הכלים יישארו בקדושה. נמצא, שהוא גורם ע"י הברכה התפשטות השפע לתחתונים".

הרב"ש, "מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'"

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 735 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".     

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content