Left Sidebar Content

אקטואליה | ארכיון אקטואליה חברתית

בשביל כבוד צריך לעבוד. יחד

כבוד. שאיפה טבעית. מוציאה את האדם מעולם החי, הופכת אותו ליצור חברתי. מי מגדיר את הערכים שאותם אנחנו מכבדים? מהו כבוד הורס ומהו כבוד בונה? האם אפשר להגיע למצב שבו כולנו נרגיש מכובדים?

בלי הצורך בכבוד אדם היה חי בפינה שלו בשקט. אבל יש איזושהי אש פנימית שכל הזמן מחממת אותו, מחייבת אותו להיראות מוצלח בעיני האחרים. שיעריכו אותו, שיכבדו אותו, שידברו עליו.

הכבוד נקבע בהתאם לסולם הערכים שמקובל באותה חברה. זו יכולה להיות חברה שמעריכה כסף וסמלי סטטוס, או חברה שמעריכה דווקא פשטות וחיים צנועים. חברת עבריינים שמעריכה כוח ואלימות, או חברת אומנים שמעריכה עדינות ויצירתיות. איך שלא יהיה, כל אדם באשר הוא, בהתאם לנתונים המולדים שלו, לחינוך שקיבל ולחברה העוטפת אותו, רוצה לזכות בתשומת לב, בהערכה, בכבוד מהסובבים אותו. בלי זה הוא לא מרגיש שלם.

בכל רגע נתון החברה משדרת לנו מודל כלשהו שכלפיו אנחנו נמדדים. זה גורם לנו לעבוד, להשקיע מאמצים, כדי להידמות יותר ויותר לאותו מודל הצלחה. יש אנשים שמוכנים להשקיע המון כדי שיזכרו אותם לטובה אחרי מותם, כי תחושת הכבוד אין לה גבול, לא בזמן, לא במקום, לא בעוצמה.

כבוד, זה טוב או רע? תלוי איך משתמשים בנטייה. לצורך המחשה, אם אני רוצה לדרבן את הילד להשקיע בלימודים ואומר לו: 'כדאי לך, אתה תהיה גדול, כולם יכבדו אותך', אז בכך אני מספק לו כוח מניע ללמוד, וזה טוב. לעומת זאת, אם כל הזמן אוריד לו את הכבוד, אני אהרוס לו את הביטחון ומזה לא יצא כלום.

כלפי עצמנו, עלינו לבדוק לאיזה כיוון הכבוד דוחף אותנו. אם הרצון להיות מעל כולם מביא אדם לפעול על חשבון אחרים, לדרוך עליהם בדרך לפסגה שלו, לשלוט בהם ולתמרן אותם, אז זהו כבוד הורס. לעומת זאת, כבוד בונה זה שאני רוצה להיות מכובד דווקא בזה שאני עוזר לכולם, מקריב מעצמי למענם, דואג לשלומם ולטובתם. אם על יחס כזה מצידי החברה תכבד אותי כאדם טוב ורחב לב, אז יהיה זה כבוד בונה. הוא ילווה גם בתחרות בונה: מי מאיתנו משקיע יותר לטובת החברה.

מצד טבעו האגואיסטי של האדם, הנטייה היא לזלזל באחרים, לא לכבד אותם. חברה אגואיסטית מכניסה כל אחד ללחץ בלתי פוסק: האם פוגעים בכבוד שלי? האם נותנים לי את הכבוד המגיע לי? האם יש בסביבה מישהו שמכובד יותר ממני? במבט כולל, הלחצים הללו מביאים אותנו לתחרות דורסנית, שהורסת לנו את מערכות היחסים, את הבריאות, את החיים.

אבולוציה חברתית ואישית תקרה כשנלמד להשתמש בחכמת החיבור. בגדול, השיטה הזו משדרגת את טבע האדם מאגואיזם צר, לטבע של השפעה טובה. בעזרתה מתקרבים למצב שמתחברים להיות כולם כאיש אחד בלב אחד. 

בהדרגה, מתחילים להרגיש כוח מיוחד של השפעה טובה, של אהבה ונתינה. כוח מחבר ומאחד. הוא הופך להיות מקור החיות שלנו, נותן לנו השראה מיוחדת של כבוד הדדי. זו תחושה עילאית, רוחנית, נפלאה. כל אחד מרגיש את עצמו כשלם, דווקא בחיבור לאחרים. לכבוד לו להימצא איתם יחד בכאלה יחסים.

כבוד הדדי משמע שאני מכבד את הזולת והוא מכבד אותי, מפני שרק יחד אנחנו יכולים לבנות מערכת קשר שבה מתגלה אותו כוח עילאי. אני לא מזלזל באף אחד, כי אני מרגיש תלוי באחרים לצורך ההתפתחות האישית שלי. ביתר דיוק אפשר לומר שאנחנו מכבדים לא זה את זה, אלא את מצב ההתקשרות המשותף שנבנה. הוא לא שלי, גם לא שלך, אלא הוא תנאי לגילוי כוח ההשפעה והאהבה. וזה כבר כבוד מדרגה עליונה.

תכל'ס, מי שרוצה להיות מכובד, מומלץ שילמד וגם ילמד אחרים איך להתחבר נכון זה לזה, איך להתעלות יחד לדרגת הקיום הכי מכובדת שיש.

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 328 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content