Left Sidebar Content

אקטואליה | זמן קורונה

האדם הפרטי מול מוסדות המדינה

האם תקופת הקורונה מחייבת הגדרה חדשה של הקשר בין הפרט לחברה? מה יוכל להגביר את תחושת האמון של אזרחים במוסדות המדינה? ומה עם בעלי העסקים שקיבלו עתה מכה אנושה?

כשבוחנים את צורת היחס של אנשים לכללי ההתנהגות שנקבעו מאז פרוץ המגפה, רואים שיש כאלו המקפידים לקיים כל הוראה, ובקצה השני יש שמשאירים לעצמם שיקול דעת וחופש פעולה. לטענתם, חלק מההוראות נובעות משיקולים אינטרסנטיים כאלה ואחרים, ולא מראיית טובת הציבור, ולכן אין חובה לקיימן. 

גם אם טענות אלו אינן מנותקות מהמציאות, ברור שאם כל אחד יקבע לעצמו חוקים משלו המדינה תתפרק סופית. אין ברירה, כולנו באותה סירה, ואם קברניטיה אינם מקובלים על מישהו אז יש דרכים להחליפם במסגרת החוק.

על ראשם של בעלי העסקים, מכת הקורונה נחתה כרעם ביום בהיר. בסיוטים הכי גדולים אי אפשר היה לדמיין כזו צרה. אך עם כל הכאב שבדבר, ברור שהמדינה לא יכולה להציל את כולם. קופת המדינה איננה בור בלי תחתית, וגם לא חברת ביטוח. 

בראייה מערכתית צריך תחילה לדאוג שלא יקרסו הענפים והשירותים שחיוניים לקיומנו כמו מזון, בריאות, כוחות הביטחון וכדומה. מעבר לכך, סביר להניח שגם כשתושלם החזרה לשגרה, כמות המובטלים תהיה עצומה. מאיפה תיקח המדינה כסף להאכיל את כולם לאורך זמן? האופק הקודר מעצים את הצורך בגישה אחראית, ולא מאפשר להציל אוטומטית כל עסק מקריסה. 

מה שכן חשוב להבטיח הוא שאף אדם או משפחה לא יחסרו את צרכי הקיום הבסיסיים. לשם כך, כדאי להגדיר מודל חדש של הכנסה בסיסית לכל אזרח, גם אם אין לו עבודה, תמורת השתתפות במסגרת לימודית-חברתית וביצוע עבודה כלשהי שחיונית למדינה. 

במקום שאנשים ישבו בבית חסרי מעש ומצבם ידרדר, עדיף לבנות עבורם סדר יום הדומה לשל סטודנטים - לומדים בצוותא, וקצת עובדים. לא זה המקום להיכנס לפרטי התכנית המוצעת, רק נאמר שהיא תוכל להוסיף למדינה רוח חדשה של התחשבות וידידות, ובשורה התחתונה גם תהיה שווה הרבה כסף.

גישה חדשה כזו למהות הקשר שבין הפרט לחברה, היא הדבר היחיד שיוכל לחולל שינוי של ממש במדינה. עלינו לצאת לתהליך חינוכי כלל-חברתי, שבסופו תשתפר ההנהגה וייבנה האמון במוסדות המדינה. חוסר קשר טוב בין פרטים שונים במערכת אחת, זוהי בדיוק נקודת התורפה שעליה מצביעים ימי הקורונה. 

ראו מה עשתה לנו הקורונה: היא הכניעה את העולם תחתיה, והכריחה את כולם להתנהג בצורה דומה. היא לימדה אותנו שאם לא נתחשב זה בזה, אנו עצמנו עלולים להיפגע. 

ועכשיו, עם החזרה לשגרה ניצבת בפנינו השאלה: איך נמשיך הלאה? איך נעזור זה לזה לצאת מהמכה? האם גילויי הסולידריות והסיוע ההדדי היו רק כי לא הייתה ברירה, ועכשיו נשוב למציאות שבה כל אחד רואה רק את עצמו? אם כך יקרה, עלולות לנחות עלינו מכות נוספות.

עד היום, החיבורים שקרו בין גורמים שונים היו על בסיס אינטרסים משתנים. לעומת זאת, החיבור שאליו יש להתקדם הוא מסוג חדש לחלוטין - חיבור אינטגרלי. חברה שבה כל אזרח ירגיש שהוא חלק, שיש לו קשר חיובי עם כולם ועם מוסדות המדינה. חיבור ללא צדדים ופינות, מעל זרמים ומפלגות, סביב מרכז משותף שבו נרגיש כוח נעלה של אהבה ונתינה. זהו הכוח הכללי שפועל בכל הטבע, בכל הבריאה, ואותו אנחנו מוזמנים לגלות בשיא התפתחותנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה.

יוצא שתקופת הקורונה, אם נתייחס אליה בצורה נכונה, יכולה לקדם אותנו אל היעד הנפלא שמוגדר עבורנו מראש כנזר הבריאה.

שיהיה לנו בהצלחה!

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1230 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>hafatza</p><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content