Left Sidebar Content

מדע ותפיסת המציאות | מדע ותפיסת המציאות - כתבות נוספות

האהובים הפכו לשנואים

איך הדברים הטובים הופכים לנבזים ואיך מצאתי את עצמי מסתגר בחדרים עם יצורים אפלים, מקלדות ועכברים? טור אישי על פלאי הטכנולוגיה שהיו אמורים לעזור לנו להתחבר בינינו והפכה למטרד של כולנו

כשנתנו לי טלפון בעבודה, הייתי מאושר. גם לא צריך לשלם חשבונות עתק לחברת סלולר, גם מכשיר מתקדם ומלא פיצ'רים מגניבים וגם תתקשר כמה שבא לך... מה צריך יותר מזה? לפטופ כמובן! בדרך כלל זה בא ביחד. עכשיו אני מסודר. כולי מאובזר באמצעי תקשורת מתקדמים. כל העולם שלי נמצא בקופסה קטנה עם מסך מגע. אנשי קשר, הודעות, מיילים, סרטים, מוזיקה, ספרים, תמונות... אני רק חושב מה יקרה אם אאבד את הטלפון הזה ומתמלא בפחד. בעצם לא נורא, הוא מסונכרן עם הלפטופ, אז יביאו לי אחד אחר ואני חוזר לחיים תוך מספר דקות.

כל זה קרה לפני כמה שנים, אבל היום האהובים הפכו לשנואים.

מהר מאוד הבנתי איזה תרגיל מסריח עשו לי חברות סלולר והמעסיק דאז. הפכתי להיות עבד של שניהם. קודם כל הם הכריחו אותי לשדרג. ולשדרג. כל הזמן. הם הוסיפו את הפיצ'רים המגניבים שלהם בקצב מטורף. טלפון פשוט הפך לחיה, למחשב על שמסוגל לעשות הכול. הם יצאו בקמפיינים שיווקיים מדליקים. כולם מסביב שידרגו. גם אני. שנית, התחיל מבול של טלפונים מהעובדה. גם בערב וגם בלילה וגם בסופי שבוע. אני חייב לענות. יש לי טלפון של העבודה לא? אני חייב להגיב. ואם צריך, אני גם חייב לפתוח את הלפטופ ולהתחבר לעבודה. הרי כולם עושים את זה, אתה לא יכול להיות שונה.

טלפון נייד זה ממכר. אני נפרד ממנו רק במקלחת ובטיסות. אני שונא לטוס, אבל אני אוהב את הרגע הזה שבו אני נכנס למטוס, מכבה אותו ושם בתוך התיק למעלה. כמה שעות של שקט...

בעזרתו אני יכול להשיג כל אחד וכל אחד יכול להשיג אותי. חבר הכי טוב שהפך לאויב. אני לא רוצה שיתקשרו יותר וגם לא רוצה להתקשר בעצמי. אני רוצה קצת שקט. היום אני משתמש רק בשני כפתורים, הירוק והאדום. חבל שאין לו כפתור של השמדה עצמית. אני חלש מדי בשביל להשמיד אותו בעצמי. גם החברים שלי משתמשים בו פחות ופחות, כי פשוט נמאס. אפילו השותף שלי לחדר, היי-טקיסט מלידה וחובב גאדג'טים מושבע הפסיק לשדרג, זה כבר מתחיל להדאיג... גם הוא התייאש?

הדבר הנפלא הזה שהיה אמור לחבר בין האנשים, הפך לקופסא מעצבנת שאני רק חולם להיפטר ממנה. איך הדברים הטובים הופכים לנבזים? האם הטכנולוגיה באמת מחברת בין אנשים? נראה לי שלא. בשלב זה היא מתחילה להרחיק. האם אנחנו חוזרים למקורות?

מה השתנה בין הרגע שבו נחשפתי לטכנולוגיה בפעם הראשונה להיום? מיציתי את הקשר הווירטואלי הזה דרך שנים של התנסות ואכזבה. זה לא אמיתי. במקום להרגיש ולהתרגש אחד מהשני כמו פעם, הסתגרנו בחדרים עם יצורים אפלים, מקלדות ועכברים. המגמה הנראית לעין - חוסר קשר טוטאלי. האהובים הפכו לשנואים. שום כפתורים מלאכותיים לא יעזרו. רק הכפתור שפותח את הלב.

  • הכותב הוא עובד היי-טק ביום ולומד קבלה בלילה (כשלא מפריעים לו עם טלפונים מהעבודה)
  • הטור מבוסס על שיעור הקבלה היומי, מתאריך 24-8-09
הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content