Left Sidebar Content

משמעות החיים

הגרעין המיוחד שבאדם

אומרים שכל אדם מיוחד, שיש בי משהו שאין באף אחד. איך מביאים את הגרעין הפנימי שטמון בי לידי מימוש מקסימלי? על צמיחה ועל משמעות, על סביבה ועל התפתחות.

"דע שבכל התהוות הנפעלת בבריות העולם, צריך להבין אותה, שאינה נמשכת בבחינת 'יש מאין', אלא 'יש מיש'. דהיינו על ידי מהות ממשית, שפשטה צורתה הקודמת, ולבשה הצורה המתהווית עתה". כך אומר המקובל הגדול של המאה העשרים, "בעל הסולם" - הרב יהודה אשלג.

והוא ממשיך: "ואותה המהות, שפשטה צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם 'מצע', שבו טמון הכוח העתיד להתגלות, ולהיקבע בגמר הצורה של אותה ההתהוות". הוא מדבר עלינו, על המחשבות שעוברות בראשנו, על הרעיונות ועל הדעות שיש לנו, על מה שאנחנו בוחרים לעשות עם החיים שלנו.

בעל הסולם מסביר בהרחבה במאמר "החירות", שיש בתוכי מין גרעין פנימי, נקרא לו המצע שלי, ואת הנתונים שבו אינני יכול לשנות. אינני יכול לברוא לעצמי מצע חדש. מה שכן ניתן לשינוי זו הסביבה שבה המצע הזה יהיה עטוף, כלומר הסביבה שבה אני אתפתח. כשהייתי ילד קטן, הוריי בחרו עבורי את הסביבה, אבל בבגרותי אני צריך לעשות זאת באופן מודע. לשבח יותר ויותר את התנאים הסביבתיים, שיאפשרו התפתחות מיטבית לכל מה שטמון בי.

באותו המצע מוגדר המצב שאליו אני אגיע בשיא התפתחותי, כל השאלה היא רק באיזו דרך אתקדם אליו. האם אבחר בדרך קצרה ונוחה, או שאמצא את עצמי בדרך ארוכה ומרה. איך שלא יהיה, את מה שכתוב במצע בסופו של דבר אני אהיה מוכרח לממש. 

המצע או הגרעין הפנימי מוגדר גם כשורש הנשמה שלי, וממנו אמורים לצמוח הפירות הרוחניים שלי. הסביבה שתתאים לכך הם אנשים שרוצים גם כן לגלות את משמעות החיים, את המטרה הגדולה שלשמה אנחנו מלכתחילה קיימים. אנשים חכמים כאלה יראו לי דוגמאות טובות, וילמדו אותי איך לפתח את החלק הנצחי שטמון בי. 

בסך הכול, האדם בנוי משתי רמות, גשמית ורוחנית, שמתנגשות זו עם זו. החלק הגשמי מושך אותו לכל מיני דברים קטנים, והחלק הרוחני, היותר פנימי, מעורר אותו להשיג משהו נצחי, שלם, נעלה. בין שני הכוחות הללו האדם נמצא, והשפעת הסביבה שעוטפת אותו קובעת עד כמה הוא יתרחק מן האחד ויתקרב אל השני.

מצד שורשי הנשמה, כולנו קשורים זה לזה, מרכיבים יחד פרי גדול ויפה. אבל בהרגשה שלנו, אנחנו לא מזהים את הקשר הזה. להיפך, כל אחד מרגיש את עצמו כנבדל מהאחרים, כנמצא במאבק איתם, וכיוצא בזה. התפתחות רוחנית משמע ללמוד להתייחס לזולת באהבה, ועל ידי כך לחבר את עצמנו מחדש לכולם מתוך הכרה ובחירה. זוהי התוכנית העליונה שבבריאה, ומימושה על ידינו מוגדר כהשגת הנשמה הכללית, או השגת פרי עץ הדעת.

כדי להתפתח נכון אל המצב המושלם הזה, אנחנו זקוקים לביקורת תבונתית. בשונה מביקורת רגילה שכל אדם מעביר על אחרים מתוך ראייה אגואיסטית ואינטרסים פרטיים, ביקורת תבונתית באה מתוך בירור התופעות הנוכחיות אל מול אותה מטרה גדולה שאליה דוחפים אותנו הכוחות האבולוציוניים.

במבט כולל, המין האנושי צריך להעפיל לרמה שבה נתפקד באינטגרציה מלאה, נחיה באהבה הדדית, בחיבור ובהשלמה. התקשרות כזו תשחרר משליטת האגואיזם הצר שמוגדר במקורות כ"מלאך המוות", כלומר הכוח שממית אותנו. בהגדרה רוחנית, מוות הוא מצב של פירוד וחיים הם מצב של חיבור. לצורך המחשה, אם בגופנו היו התאים לפתע נפרדים זה מזה, ברור שהגוף היה מתפרק ומת. בצורה דומה, כאשר אנחנו לא מחוברים זה לזה כאיש אחד בלב אחד, אין ביכולתנו לחוש את רמת הקיום שמוגדרת כחיים רוחניים. 

במצב החירות, כל אחד יוכל לממש את הייחודיות שטמונה במצע שלו בכל עוצמתה ויופייה, אנחנו נחיה מזה שיזרום בינינו כוח עליון של אהבה ונתינה, הוא ימלא אותנו, יקשר בינינו, עד שנהיה דבוקים בו ממש, מחוברים לאלוהות. מעל זמן, תנועה ומקום, מעל כל הבעיות והצרות. גן עדן, השגות נפלאות.

האם הדבר באמת אפשרי? הוא הכרחי. מחויב המציאות. חכמת הקבלה רק מסבירה איך לעשות את זה מהר, אולי אפילו כבר עכשיו. חבל על כל התעכבות.

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1027 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content