Left Sidebar Content

אקטואליה | ארכיון אקטואליה בארץ

הדימוי העצמי של עם ישראל

ברחבי העולם יש הרוצים למחוק את מדינת ישראל מהמפות. האם יש לזה קשר לדימוי העצמי של עם ישראל? הייתכן שכמו בתמונת מראה, יחסן של אומות העולם אלינו משקף את היחס שלנו לעצמנו? 

לכל עם יש סיפור משלו, נרטיב, שעל פיו נבנה הדימוי העצמי שלו. ומה איתנו, האם יש לנו תיאור, הרגשה פנימית, מין דמות של העם היהודי? תלוי את מי שואלים. ראשית יש חלוקה בין היהודים שגרים בישראל לבין אלה שלא. בינינו הישראלים יש אינספור פילוגים ומחלוקות על ההגדרה העצמית, וגם אלה שגרים ברחבי העולם שונים מאוד זה מזה, כיחידים וכקבוצות. האם יש משהו שמחבר את כל החלקים האלה לכדי עם אחד? קשה מאוד לומר.

לצורך השוואה, צרפתי שחי באיזה מקום בעולם מזדהה עם צרפת, אנגלי מזדהה עם אנגליה וכן הלאה. לעומתם, עוד ועוד יהודים שנולדים בצפון אמריקה או באירופה, מרגישים הזדהות הולכת ופוחתת עם ישראל. הם חשים שייכות למדינה שלהם, מחוברים לתרבות ולחינוך שלה, הקשר ההיסטורי פחות מעניין אותם, וגם באופק הם לא בהכרח רואים מכנה משותף עם הישראלים. לכן שאלה כמו איך עם ישראל תופס את עצמו, היא למעשה לא רלבנטית.

מדינת ישראל, גם היא חסרת דימוי עצמי מוסכם. אין עבר, הווה ועתיד שמקובלים על כולם, אין הבנה מה צריכה להיות הצורה של המדינה, מה מקומה בעולם, לאן היא אמורה להתפתח, לפי איזו תכנית וכן הלאה. אין בידינו תשובה ברורה לכל אלה, משהו שנוכל להציג לעולם בפה מלא וגם לעמוד אחריו בקומה זקופה. על פי חכמת הקבלה, היעדר הזהות העצמית הוא הגורם לכך שעתידנו נראה כל כך בעייתי ורופף. 

הכוחות הפנימיים שרוצים לקרוע אותנו לגזרים, גדולים מהכוחות שמשתדלים איכשהו לחבר. אין לנו אין התשתית הבסיסית לקיום כעם, אין את החיבור הבסיסי שעליו אפשר להתקיים כחלקים שונים של אותו הגוף. החלוקה בינינו היא כל כך חותכת, עד שהאחד לא רוצה בכלל לראות או לשמוע את השני, והיה שמח שהוא פשוט ייעלם. סוג של קשר כזה אינו מייצר תחושה של עם אחד. 

אבל התחושות העצמיות שלנו אינן משנות את חוקי הטבע שמנהלים את התפתחותנו. רוצים או לא, החיים מוכיחים שאנחנו הולכים לפי איזושהי חוקיות, המשכיות, שכנראה יש צורך מיוחד בקיומנו כיהודים בעולם. לפי היחס המיוחד של האחרים אלינו, אנחנו רואים שאיננו יכולים להיעלם. כנראה שכך הוגדר בטבע, ואנחנו לא יכולים לעשות עם זה שום דבר. אפילו עשרת השבטים שנעלמו בזמנו, יש איזו תחושה שהם עוד עשויים לחזור... 

כמו אדם שהדימוי העצמי שלו רחוק מן האמת, כך גם עם ישראל. כמה שלא נצבע את עצמנו בכל מיני צבעים, עם מי שלא נתחתן, איפה שלא יהיה, מה שלא נעשה - אפילו אחרי כמה דורות, יגלו וידעו וירגישו בצאצאים שלנו משהו מזרע ישראל. משהו שלא יכול להיעלם, להידלל, להיטמע.

עמוק בתוכנו טמון גן ייחודי, מרכיב פנימי שטמון בכל יהודי מאז שהתלכדנו סביב הרעיון הרוחני של אברהם. לפני כ-3,800 שנה, בבבל העתיקה, אברהם לימד אנשים מכל עמי האזור להתאחד באהבה, מעל כל השוני, הפילוג והשנאה, כדי להתאים לכוח האחד שפועל בכל הטבע. שיטת החיבור שלימד אברהם אפשרה לאנשים שהתקבצו סביבו לשבור את המחיצות ביניהם וליצור מציאות של "אנחנו אחד". המציאות האחת הזו - החיבור שהם בנו, פנימית, נפשית - היא שנקראת "יהודי". 

זהו הבסיס להתהוותו של עם ישראל, ומאז האיחוד טבוע בכל אחד מצאצאיו. ומפני שהאיחוד שייך למשהו שגבוה יותר מכל העולם האגואיסטי, אי אפשר למחוק אותו. הוא פשוט קיים. אפילו שעדיין לא ברור איך זה קורה, הגן הרוחני של האיחוד הפנימי עובר מהורים לילדים. בחכמת הקבלה הדבר מוסבר בהרחבה, וכאן רק נציין שזו הסיבה לכך שאפשר לזהות על אדם אם יש לו שורשים יהודיים.

כדי לעורר את הגן היהודי הרדום, אדם צריך להזדהות עם השורש שלו. כלומר, להבין את התהליך שהוא עבר מאז ימי אברהם, להכיר ביכולת המיוחדת שצרובה בו להביא את עצמו ואת האנושות כולה לחיבור, דווקא מתוך המצב ההפוך, המפולג והשבור.

כיום, כשאנו כל כך רחוקים זה מזה ונראה שאי אפשר ליצור חיבור בין הפלגים השונים בחברה, אנו זקוקים לחכמת הקבלה, לאותה שיטה מיוחדת של אברהם שמלמדת להתחבר מעל השוני וההבדלים. עקרון היסוד בשיטה הוא "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב), והוא בא להדגיש את צורת העבודה: לא מנסים לחבר את הניגודים זה מול זה ישירות, כי אז יתרחש קצר, אלא בונים שתי שכבות של קשר, זו מעל זו, עם בידוד ביניהן. בשכבה הראשונה מצויים הביקורת הבלתי פוסקת על האחרים, המשקעים מהעבר, הדחייה ההדדית, השנאה. אנו מבינים שזו המציאות אבל לא מתעסקים בה, כי אם בבנייה של שכבת חיבור מעליה. אנו שומרים על כל הניגודים, שיהיו כמה שיותר, אפילו אוהבים אותם, כי רק על פניהם אפשר לבנות קומה שנייה של התחשבות, ויתור ואהבה.

ברגע שנדע להתאחד מעל כל הניגודים בינינו, השיטה לחיבור תתפשט לכל העולם. ככל שנדאג לאיכות הקשר בתוך עם ישראל, יבוא כל העולם ללמוד מאיתנו. הם ירגישו שכל מה שאנו מצליחים לפתח בינינו, מתפשט מיד גם אליהם ומרומם אותם, וכתוצאה מכך יתמכו בנו ויאהדו אותנו. על פי חכמת הקבלה, אין דרך בטוחה יותר להישאר על המפה.

מן המקורות

"האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו".

בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "הערבות"

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1145 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content