Left Sidebar Content

חינוך, הורות והוראה | טיפים להורים וילדים

הדרך אל הקוסם

כוח האהבה מתגלה בינינו כשאנחנו מתייחסים אחד לשני בנתינה. אם נלמד לחקות אותו ונפעל כך כל הזמן, הוא יתגלה בינינו בקשר אינסופי של אהבה
מאת: מרגלית ונטורה

יום אחד, ילד קטן, אוהב וטוב לב, גילה את דרך הסתרים שמובילה אל ארמון הקוסם, שהיא דרך האהבה שלנו איש לרעהו...
חלק מהגדרת התפקיד של כל הורה הוא לדעת לעשות חיקויים של בעלי חיים - כלבים, פרות, כבשים, חתולים, או כמו במקרה שלנו - הרבה "קוקוריקו" של תרנגולים. הכל כדי לשעשע את הזאטוטים מצד אחד, ומצד שני גם כדי להכיר להם את הטבע הסובב אותנו. האמת, עם הזמן השתכללנו ומצאנו חיות אחרות שלא מחייבות כישרון ווקאלי מיוחד (מה שעוזר מאוד במקומות ציבוריים), כמו חיקויים של דגים, של לטאות, או עכברים, כשכל מה שנותר לנו לעשות זה רק את הפרצופים המוזרים.
מה שכן, בבית המצב שונה לגמרי. בבית מותר להשתולל כמה שרוצים - אנחנו עושים פילים גדולים שמניפים את החדק הארוך שלהם למעלה-למעלה, משמיעים קולות מצחיקים ומשתוללים כמו קופים, מניחים כרית קטנה על הגב והולכים לאט-לאט כמו הצבים, עושים פזצט"אות של זוחלים, קופצים גבוה-גבוה כמו הצפרדעים, עומדים על רגל אחת כמו הפלמינגו ומנופפים חזק עם הידיים כמו הפרפרים.
בזמן האחרון הבנים שלי הפגינו יכולות משחק וגילו את הכוח הנפלא שטמון בהצגה. האפשרות שניתנה להם לחבוש את הכובע של אמא ולהיות גברת מגונדרת למשך דקה, לנעול את הנעליים של אבא ולהלך בהם בגאווה, לקחת את התיק של סבתא, לעשות ביי-ביי ולהפריח באוויר נשיקה. תנו לילדים את האפשרות והם יאספו אליהם את כל חלקיקי הזיכרון הקטנים שלהם, התכונות המולדות שלהם והאופי שמתחיל להתגבש בהם והם כבר ייבנו וייצרו להם עולם שלם משלהם.
בסוף השבוע האחרון ולקראת חזרתה של סבתא מחו"ל, ניצלנו את מזג האוויר החם ששרר בחוץ, כדי להתפנק לנו בבית, הבנים החליטו לעשות לה הפתעה ויחד עם אבא הכנו לכבודה הצגה קטנה וחמודה, כזו שמשלבת בתוכה את כל חלקי הטבע ומסבירה את מי באמת אנחנו צריכים לחקות. ולשם שינוי, לא מדובר בחיה...

"אגדה על קוסם"

ההצגה מספרת על קוסם כל יכול וטוב לב שרצה להעניק את אהבתו לכולם, אך אף אחד לא הבין אותו וכולם חשבו שהוא בכלל לא טוב. עד שיום אחד, ילד קטן, אוהב וטוב לב, גילה את דרך הסתרים שמובילה אל ארמון הקוסם, שהיא דרך האהבה שלנו איש לרעהו. בדרך אליו ויחד עם חבר, הם מגלים שהקוסם בעצם רוצה לעשות לנו רק טוב ולומדים בעצמם איך להיות ממש כמו הקוסם האוהב.
בתפקיד הקוסם הצבנו את אבא. הלבשנו אותו גלימת קטיפה מארגז התחפושות, נתנו לו שרביט קטן להחזיק ביד והושבנו אותו על השרפרף במרכז הסלון. "תעשה פרצוף עצוב", אמר לו הבן הגדול, "וכשאני אגיע אליך - תחייך, בסדר?" אבא עשה פרצוף רציני וסמכותי, ממש כמו הקוסם הכל יכול.
להכנת הדרך לארמון בנינו תפאורה צבעונית - הוצאנו גזרי עיתונים ישנים, קימטנו וקיבצ'צ'נו אותם כדי שיראו כמו אבנים וסלעים, את התינוקת הקטנה הושבנו בטרמפולינה, לבושה בשמלה פרחונית ובכובע ססגוני בתפקיד החשוב של הצמחים והפרחים, ועל הרצפה פיזרנו את כל בעלי החיים הפרוותיים שבבית, שלושה חיילי צעצוע, בובה של ליצן וגמד.

זה כל הקסם

במהלך החזרות הם התאמנו בדילוגים מעל אבני הנייר והסלעים, עזרו אחד לשני בהתמודדות מול סופות חול דמיוניות והחזיקו מעמד בין כל המכשולים. לאחר כשעה החלטנו לעשות הפסקה לארוחת צהריים. ביקשתי מהבן הגדול לעזור לי, ויחד עם הקטנצ'יק לארגן את השולחן לקראת הארוחה. "תעשה מה שאני עושה, בסדר?" שמעתי אותו מסביר לקטן ומניח את הצלחת שלו על השולחן. הבן הקטן הלך אחריו והניח גם הוא את הצלחת שלו, אך מיד זרק את שתיהן על הרצפה. "הוא לא רוצה לעזור!" שמעתי את הגדול מתלונן, "הוא זורק הכל על הרצפה!", "לא נורא" אמרתי לו וניגשתי אליהם, "בדיוק כמו שעשינו עכשיו בחזרות להצגה, כך אתה יכול להסביר לו שבשיתוף פעולה בינינו אנחנו למעשה יכולים להצליח בכל משימה ".

בערב סבתא הגיעה משדה התעופה. אחרי הנשיקות, המתנות והשמחה, הבן הגדול ביקש ממנה לשבת על כסא הפלסטיק הקטן בשורה הראשונה. "תתחילי אמא" הוא נתן לי הוראה. כשהגענו לחלק האחרון של ההצגה הוא עצר לפתע את רצף הקריאה וצעק לעבר סבתא - "עכשיו אנחנו, תא-תא!" ולקח בעדינות את ידו של הבן הקטן. הם החלו לעבור בזהירות בין כל הסלעים והאבנים מנייר שהיו פזורים על הרצפה. הם הגיעו אל התינוקת הפרחונית הקטנה, נתנו לה נשיקה ומשכו באפם כאילו מריחים את כובעהּ. עקפו את האריות, הכרישים, הנמרים ודובי הפנדה הקטיפתיים, חיבקו את שאר הבובות ונתנו להם נשיקה, עד שלבסוף הצליחו והגיעו אל הקוסם (שעודד אותם במהלך כל ההצגה) התקרבו אליו וצעקו: "הנה הוא!" בעודם מצביעים על אבא. "הגענו אל הקוסם!" הם חיבקו אחד את השני בשמחה וסבתא מחאה להם כפיים בהתרגשות גדולה.
"תא-תא, ראית אותנו?" הוא שאל מתנשף. "כן חמוד, כל הכבוד!" היא ניגשה אליהם ונתנה לכל אחד שרביט משלו, בדיוק כמו של הקוסם. "את השרביט אתם מקבלים כי בדומה לקוסם, גם אתם נהגתם באהבה ובעזרה הדדית ולמדתם כיצד להתגבר יחד על כל המכשולים שעמדו בדרככם." היא אמרה ונתנה להם נשיקה.
כשהילדים נרגעו מהשמחה, סידרנו בחזרה את התפאורה במקום והכנו אותם לשינה.

"אמא, מחר נעשה שוב פעם את ההצגה?" שאל הבן הגדול ונכנס למיטה. "בטח" אמרתי, והסברתי לו שלמעשה אנחנו יכולים לשחק את תפקיד הילד בהצגה בכל רגע בחיים, בכך שנפעל בנתינה הדדית אחד עם השני. "ואז נפגוש את הקוסם?" כיסיתי אותו בשמיכה ולחשתי לו שלמעשה הקוסם הוא לא אדם. "הוא לא?" הוא שאל בפליאה. חייכתי והסברתי לו שהקוסם הוא בעצם אותו כוח של אהבה הדדית שמתגלה בינינו כשאנחנו מתייחסים אחד לשני בנתינה, ואם בנוסף לחיקויים של בעלי חיים נלמד לחקות גם אותו ונפעל כך כל הזמן אחד עם השני, הוא יתגלה לנו בקשר הזה בינינו - בקשר אינסופי של אהבה.

מרגלית ונטורה, בת 34, אם לשלושה, עורכת תוכן וכתבת במגזין "קבלה לעם"

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content