Left Sidebar Content

אקטואליה | ארכיון אקטואליה חברתית

החופש לאהוב

ילד קטן שמתרוצץ ברחבי הבית, מרגיש חופשי. אנחנו הרבה פחות. למה? יש מה לעשות? על הגורם החשוב ביותר לשחרור מעכבות.

הרגשת החופש אצל ילדים קטנים היא תוצאה מכך שיש מעליהם מין מטרייה של אהבה. סביבה של אנשים שאוהבים אותם, ומתוך אהבה דואגים לכך שיהיה להם כל מה שירצו. אין חופשי יותר מילד קטן, הוא לא חייב שום דבר לאף אחד, לא מוגבל בשום דבר. מרגיש ביטחון מלא.

מה חסר לילד בן עשרים, שלושים, ארבעים או חמישים כדי שירגיש חופשי? רק אהבה. אלא שבשונה משלב הילדות שבו הורינו הרעיפו עלינו אהבה, בבגרותנו אנחנו נדרשים גם לתת אהבה. במצב שבו נאהב זה את זה, נוכל לספק האחד לשני הרגשה של ביטחון ושל חופש. לבד, אף אחד לא יכול להגיע למקום כזה.

אין הרגשה טובה יותר מלאהוב, ולכן הורים נהנים לטפל בילד הקטן שלהם, לעשות לו טוב. מי שאוהב, מרגיש את עצמו מלא. זוכרים אהבה ראשונה? אפילו לא זכינו לתגובה המיוחלת, עדיין רגשות האהבה ההיא זכורים לנו כרגעים שבשבילם כדאי לחיות. איך שלא יהיה, אין דבר טוב יותר, חזק יותר, שלם, מאשר קשרי אהבה, ולכן הכלל הגדול ביותר הוא: ואהבת לרעך כמוך. 

רמת החופש תלויה במידת האהבה בין בני אדם, ודווקא בזמנינו חשוב להיות מודעים לזה. העולם נעשה יותר ויותר מקושר, וזה אומר שרמת התלות ההדדית גוברת. יש בינינו אינספור התחייבויות, חוזים, הסכמים, לצד לחצים, מתחים ומאבקים. בגדול, אף אחד לא ממש מרוצה מהשני, גם לא מהחיים. ככל שהאגו האנושי יטפח, וזה תהליך טבעי, הרגשת המוגבלות וחוסר החופש תגבר. זה יביא תסכול, אכזבה, ייאוש, אבל גם יזרז את הבירור של מה בדיוק כדאי להוסיף.

פיתוח היכולת לאהוב את הזולת כמו את עצמך איננו דבר פשוט, אבל בלעדיו אי אפשר לזכות בחופש. אהבה, במובן המלא של המילה, משמע שאני יוצא מעצמי, מהרצונות הפרטיים שלי, כדי להתחיל להרגיש את האחר, את הרצונות שלו. אני מעמיד את עצמי לשירותו, עובר לחיות בו. וכמו שההורים מכוונים כל כולם למלא את התינוק שלהם בכל טוב, כך גם אני בשביל אותו אדם. 

למה זה כדאי? כי בתהליך התפתחות כזה, המאמץ לאהוב את הזולת מעורר כוח מיוחד שקיים בטבע, סמוי, נסתר, כוח של אהבה. הוא הוא הכוח העליון, מתוכו הטבע מפתח הכול, את היקום, את הדומם, הצומח, החי והאדם. ואם לומדים את השיטה ליצירת כוח דומה בינינו, אנחנו נכנסים לאותו הילוך, לאותו כיוון שאליו הכוחות האבולוציוניים דוחפים את המין האנושי. בזכות הסנכרון הזה נתחיל להרגיש את החיים הכי טובים שרק אפשר לחלום, חיים ברוגע, בשמחה, בחופש ובביטחון.

בהדרגה, כמו נצא מהגוף שלנו אל שדה הקשר ההדדי שיתמלא ברצון לאהוב, רצון להשפיע כל טוב. ואנחנו נזדהה כל כך עם השדה הזה, עד שנרגיש בו עולם עליון. עולם שאינו תלוי בקיום הגוף שלנו, עולם רוחני, של רצונות וכוונות לאהוב. אז גם יתברר לנו מה שכתוב במקורות, על כך שהחירות הגדולה ביותר שאפשר לרכוש היא חירות מהמוות עצמו. 

למה הכוונה? רוח האהבה אין לה גבולות או מגבלות. מהשלב שבו היא מתקיימת בעולם העליון, רכשנו הרגשת חיים שלמים ונצחיים שבה נמשיך להתקיים בלי קשר למציאות הגוף הפיזי שמתישהו ייעלם. כבר מעכשיו הוא יהפוך להיות טפל לעומת הרוח הזו, שבה נרגיש את עצמנו חופשיים לחלוטין. בני חורין.

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 341 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content