Left Sidebar Content

אקטואליה | ארכיון אקטואליה בארץ

הכוח האמהי של משפחת ישראל

לפני שלושים שנה הייתי ילדה קטנה. הבת השלישית במשפחה של שישה אנשים. שישה אנשים כל כך שונים זה מזה, שהדבר היחיד שחיבר ביניהם הוא השייכות לאותה משפחה. המשפחה שלי. אבא שלי היה ראש המשפחה. באופן רשמי. אבל אמא שלי היתה זו שבאמת הזיזה עניינים. זה תמיד הפליא אותי, כי הוא היה הרבה יותר אסרטיבי ממנה. אבל לה היה כוח מיוחד עלינו. המצב רוח שלה היה תמיד המצב רוח של הבית. כשהיא שמחה, כולם שמחים. כשהיא עצבנית או כעוסה, כולם נזהרים. כשהיא שטותניקית, הבית כמו גן ילדים. וכשהיא עצובה, כולנו עצובים איתה.

לפני עשרים שנה השתחררתי מהצבא. התחלתי לעבוד. יצאתי מהבית של ההורים. גרתי בעיר אחרת. הייתי עצמאית. התחלתי לחיות את החיים האמיתיים. הייתי מגיעה בשבתות להורים, לבקר. ועדיין, נדהמת מההשפעה שיש לה עליי ועל שאר בני הבית. כשהיא שמחה, כולם שמחים. כשהיא עצבנית או כעוסה, כולם נזהרים. כשהיא שטותניקית, הבית כמו גן ילדים. וכשהיא עצובה, כולנו עצובים איתה.

לפני ארבע עשרה שנה התחתנתי. לא מיהרתי להביא ילדים לעולם. רציתי להיות בטוחה שאני מתאימה לתפקיד אמא. היו לי הרבה שיחות עם אמא שלי, על אמהות ואחריות. חשבתי לעצמי שהנה אני מוכנה. אני כבר יודעת הכל. שום דבר לא יכול להפתיע אותי. עד שהדבר המוכר ביותר, הפתיע אותי.

לפני שנה נולדה הבת החמישית שלי. הבכורה כבר בת תשע. למדתי על בשרי מה זה להיות אמא. מהי אהבה של אמא. דאגה של אמא. מה זה מצב רוח של אמא. גיליתי שכשאני שמחה, כולם שמחים. כשאני עצבנית או כעוסה כולם נזהרים. כשאני שטותניקית, הבית כמו גן ילדים. וכשאני עצובה, כולם עצובים איתי. גיליתי שיש לי כוח. לפעמים אני מצליחה לשלוט עליו, ואז אני מכניסה רגשות חיוביים לכל בני ביתי, ולפעמים הוא שולט עליי, ואז השליליות מקיפה את כולנו בכבדות.

לפני עשרים ושישה ימים התחיל מבצע "צוק איתן". פתאום אני מרגישה אמא לכל כך הרבה אנשים. נקרעו לי כבר כל כך הרבה פיסות מהלב. כל כך הרבה בנים ממשפחתי נהרגו בטרם עת. הכאב וההכבדה הם גדולים. גדולים מידי. אני מרגישה שאני ממש חייבת לעשות משהו. זאת המשפחה שלי.

ואז זה פתאום נהיה לי ברור. אני אמא למשפחה הזאת. משפחת ישראל. אבל אני לא אמא לבד. אני חלק מהמון אמהות ישראליות וביחד אנחנו כוח אחד. כוח אמהי. כוח עוטף ומגן. האחריות היא גדולה. מאוד. אבל היא משותפת לכולנו, האמהות.

המשפחה שלנו, משפחת ישראל, היא משפחה מאוד מיוחדת. היא נודעת בזכות הכוח שלה בזמנים שבהם היא מתאחדת. אבל אנחנו האמהות לא צריכות לחכות לזמנים כאלו. אנחנו צריכות לייצר אותם. אם כולנו נתחבר, נייצר בינינו כוח חזק של אהבה אמהית שתעטוף את כל המשפחה שלנו, כמו כיפת ברזל, ותייצר הרגשה של ביטחון ומסוגלות. כי אם אנחנו מחוברות, כולם מחוברים.

אני קוראת לכל האמהות להצטרף לתהליך מדהים של איחוד וחיבור הלכה למעשה. בואו נתחבר בינינו לטובת המשפחה הגדולה שלנו. לטובת הבנים של כולנו שנמצאים בחזית. בואו נדחוף קדימה תהליך של אחדות בקרב העם כולו, תהליך של חיבור מעל כל ההבדלים, תהליך שייצור הרגשה של שייכות, של ערבות הדדית בין כולם. כמו אמא, המחברת בין יושבי ביתה.

אם נתחבר בינינו האמהות, הנשים, של משפחת ישראל, ישראל תהיה מאוחדת, חזקה ובלתי מנוצחת. ישראל תהיה דוגמה לעולם.

אני בטוחה בכוח האמהי. אני חווה אותו כל יום. אין לי ספק שנצליח. אין לנו תפקיד יותר חשוב מזה. בעצם, אין לנו תפקיד אחר. בואו נעשה זאת. ביחד. למענם.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>kab-study</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p><p>olamot-nifgashim</p>
<div id="__tbSetup"></div>

Right Sidebar Content