Left Sidebar Content

חינוך, הורות והוראה | חינוך על סדר היום

הכוח המפתח שבמשחק

למה ילדים משחקים אפילו כשהם חולים? מדוע מבוגרים כמעט ולא משחקים? על הכוח המפתח שבמשחק, ועל הדרך להגביר את אנרגיית החיים.

כבר מגיל צעיר מאוד, ילדים משחקים. הם רואים סביבם מגוון דמויות, ומעתיקים. אבא ואימא, רופא וחולה, ועוד הרבה תפקידים. ככל שהם גדלים, הם מתחילים לחשוב: מה כדאי לי להיות בחיים? בסרטים, בסרטונים, ברשתות החברתיות, הם רואים מצליחנים ומנסים לחקות אותם. כך בונה האדם הצעיר לעצמו סט רחב מאוד של תבניות התנהגות. בכל מצב בחיים הוא שולף את התבנית המתאימה, ומשחק אותה כלפי עצמו וכלפי הסביבה.

סוג אחר של משחקים הם כאלה שבהם יש אתגר ותחרות. כך למשל, משחקי חשיבה כמו דמקה, שחמט, רמי, קלפים. כשמשחקים בהם, אפילו אם מפסידים, זה מוסיף לחיים מתח, אקשן, התרגשות. 

יש משחקי זיכרון וצורות שבהם אנחנו נדרשים למשל למיין צורות לפי קבוצות. אם בחיים עצמם ידרשו מאיתנו לבצע עבודה דומה, זה בהחלט יכול לשעמם ואפילו להעיק, אבל במשחק זה מהנה. מה ההבדל? במשחק הפעולה מתרחשת לפי רצון מוקדם שלנו, אנחנו מעוניינים לעשות זאת כי המשחק מהווה עבורנו מקור לתענוג. אנחנו באים מראש כדי ליהנות. ואם אין לנו שום רצון לבצע משימה כלשהי, ומישהו בא ודורש מאיתנו לעשות, אז זה כבר נחשב לעבודה מעייפת ששואבת מאיתנו כוחות. והאמת היא, שכל דבר בחיים אפשר להפוך למשחק. זה תלוי אך ורק ביחס שלנו לעניין, ויש בזה חכמה גדולה מאוד.

כנסו לתמונה: ילדה משחקת עם בובה, מטפלת בה, מאכילה אותה, נהנית מכל רגע. פתאום אימא שלה באה ואומרת: 'אני צריכה לעשות משהו חצי שעה, תעשי לי טובה, בואי שימי עין על אחותך התינוקת ששוכבת בעריסה. אם היא תבכה כנראה שהיא רעבה, אז הכנתי כאן בקבוק, תאכילי אותה'. והילדה לא רוצה. טוב לה לשחק עם הבובה שלה, והיא לא בעניין שיפריעו לה עם שום משימה. מדוגמה זו אפשר לראות שכדי ליהנות מדבר מה, צריך להעלות את החשיבות שיש לו בעינינו. אהבת האם הופכת את הטיפול בילדיה להנאה גדולה עבורה.

כאשר ילד משחק הוא מתפתח וגדל. לכן הדחף של ילדים לשחק הוא טבעי. הם יכולים להשתמש בכל חפץ שנמצא סביבם, ולהמציא בעזרתו משחק כלשהו. במשחק הם מתארים את עצמם כגדולים יותר, מצליחים, מבצעים, פועלים. הם בונים לעצמם עולם, סביבת התפתחות. המוטיב של תחרות יכול להיות גם מול עצמם, כמו למשל להגיע להישגים גבוהים יותר. הם חייבים גירוי כלשהו שידחף אותם קדימה. ואפילו אם ילד חולה ויש לו חום, בזמן שהוא משחק הוא כאילו לא מרגיש זאת. המשחק ממלא אותו ברוח חיים, בכוח חיות.

מבוגרים עייפים. פחות משחקים, פחות מתפתחים, פחות גדלים. במקום לשחק כדורגל כמו בילדות, לצורך המחשה, אנחנו רואים כדורגל בטלוויזיה. ספה, בירה, פיצוחים. מתעצבנים על השחקנים, מתפללים להצלחת הקבוצה האהודה. והפסיביות הזו היא שמבדילה בין ילד שמשחק ומתפתח, לבין מבוגר שתקוע שנים באותה רמה, עד שמתעייף מהחיים ומתחילה דעיכה.

אם כן, המשחק נמצא ביסוד החיים. לצמוח פירושו להיות מאותגר, לשחק כבר עכשיו את דרגת ההתפתחות הבאה שלך. לקום בבוקר עם עיניים גדולות כמו של ילד, מתוך תחושה שיש לך מטרה גדולה לחיים שמאירה את דרכך.

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 412 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content