Left Sidebar Content

תרבות | ארכיון תרבות

אריק זאבי - הכוח לִבחור

לקראת האולימפיאדה שתערך החודש בביג'ין בחרנו להציג שיחה מרתקת בין המדליסט האולימפי אריק זאבי ובין הרב ד"ר מיכאל לייטמן על ספורט ועל חופש הבחירה של האדם
מאת: זאב סוביק

ימים ספורים לאחר פרסום גיליון זה נדע אם אריק זאבי עמד בציפיות והביא לישראל מדליה אולימפית גם הפעם. אף שהוא עדיין לא החלים מהפציעה במרפק, זאבי הוא התקווה המרכזית שלנו לשמוע את "התקווה" מתנגנת בבייג'ין.

דמותו החסונה מקרינה ביטחון רב, וכלל לא מסגירה את התהפוכות הרבות שעבר במהלך הקריירה הארוכה שלו. באולימפיאדה בסידני הוא ניצב במרחק נגיעה והחלטת שופט אחת ממדליה, וארבע שנים לאחר מכן, באתונה, הוא השיג סוף סוף את  מדליית הארד הנכספת כשכל המדינה עומדת מאחוריו. בתווך הוא הספיק לגרוף עוד שתי זכיות באליפות אירופה וזכייה באליפות העולם.  

רגע לפני האולימפיאדה, בחרנו להציג בפניכם שיחה מרתקת בינו לבין הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שנפתחה בספורט והסתיימה בדיון מעמיק על מידת החופש של האדם בחייו.

אריק זאבי: "אני מייצג את המדינה כבר מגיל חמש עשרה בתחרויות בין לאומיות בענף הג'ודו. במקביל לספורט, אני מתכונן כרגע לאולימפיאדה הבאה שתיערך בבייג'ין, ובמקביל עוסק במספר דברים נוספים: מסיים תואר במשפטים, עד לאחרונה הנחיתי תוכנית טלוויזיה, ואני מרצה לחברות במגזר העסקי, על ההקבלה שבין עולם הספורט לעולם העסקים מבחינה מנטלית, כלומר מסביר כיצד אני מתמודד עם לחצים ומשברים כדי שגם אנשים אחרים יוכלו ללמוד מניסיוני. אבל עדיין, העיקר עבורי זה הספורט".

הרב לייטמן: "על סמך ניסיונך הרב, מעניין לדעת איך מתמודד ספורטאי ברמה עולמית עם הלחצים שבהם הוא נתון?"

אריק זאבי: "אני חושב שהיתרון שלי כספורטאי הוא דווקא בזה שאני כבר רגיל ללחץ ולכישלונות, כי אין ספורטאי שלא מפסיד. כילד זה שובר את הלב, אבל עם הזמן לומדים איך להתמודד עם זה. כיום, אם הפסדתי, אני מנסה להבין מדוע זה קרה ולראות כיצד אני  משתמש בהפסד הזה כמקפצה להצלחה בעתיד, במקום לשקוע בו ולומר: 'אוי, כמה קשה'".  

הרב לייטמן: "זה מה שרציתי לשאול - האם ברור לך שהליכה לפי השיטה הנכונה היא זו המביאה אותך להצלחה?"

אריק זאבי: "כן, זה ברור לי בתנאי אחד: כשאני יודע שנתתי את כולי ולא ויתרתי. זאת אומרת, אם אני בא לתחרות, נלחם בכל כוחי, ולבסוף מפסיד - אז אין מה לעשות. אבל אם במהלך הקרב אני מוותר, אני מאוד מאוכזב מעצמי, כי מבחינתי ויתור זה הדבר הכי נורא שיכול להיות. אם משתדלים ונותנים את כל מה שאפשר והיה מישהו טוב יותר ממך, אז אי אפשר לעשות כלום. זהו בעצם הספורט".

הרב לייטמן: "זאת אומרת שהסיפוק מגיע כתוצאה מההשקעה המלאה".

אריק זאבי: "בדיוק. ובמצב שבו אני נמצא היום, פיזית ומנטלית, אם אני נותן את כולי, בדרך כלל אני חוזר עם מדליה".

הרב לייטמן: "מצוין. ולפעמים קורה גם ההפך? אתה מצליח, ואתה מפחד שההצלחה הזאת תגרום לך להתדרדרות ולגאווה?"

אריק זאבי: "האמת היא שמהבחינה הזאת אני פחות מודאג. ככל שאני מצליח ומתפרסם אני מנסה להיות יותר צנוע. אבל יש רגעים, דווקא בספורט, שאם אני מרגיש פתאום שאני טוב, אז הופ! אוטומטית קורה לי משהו. אחרי זכייה בתחרות למשל, אני צריך לעשות עבודת הכנה רבה יותר, כדי לשכנע את עצמי שזה לא עומד להיות קל".

הרב לייטמן: "וכיצד אתה מתכונן? אתה אומר לעצמך שאתה לא מספיק טוב, שהמדליה הקודמת לא מעידה על יכולותיך?"

אריק זאבי:  "אני קורא לזה 'דיבור עצמי'. יש מצבים שאני אומר לעצמי: 'אריק, ככה אתה רוצה להצליח? אתה צריך להיות יותר מרוכז, אסור לך לחשוב שהשגת כבר הכול'. ויש רגעי חולשה שבהם אתה מרגיש שאתה כלום, ואז יש צורך לומר לעצמך: 'יהיה בסדר, אתה טוב, כבר זכית'".

הרב לייטמן: "יש לי שאלה נוספת - בשיחתי עם הג'ודוקא אורן סמדג'ה, הוא סיפר כיצד חש שכוח עליון כלשהו ליווה אותו לאורך כל התחרות, עד לזכייתו במדליה האולימפית. האם כאשר אתה משקיע את כל כוחותיך, כפי שסיפרת, יש לך הרגשה כזו?"

אריק זאבי: "לא ממש. כשהייתי צעיר יותר נהגתי להקריא לעצמי כל מיני משפטים ותפילות. אבל הפסקתי עם זה, כי בשלב מסוים חשתי שברגע שאני נאחז במשהו אחר אני פחות סומך על עצמי. מאז אני מנסה לא להיתלות בשום דבר".

הרב לייטמן: "אלו באמת הבחנות טובות מאוד. זה דומה מאוד למה שמקובל עובר. גם הוא נלחם, אבל אצלו זה 'ג'ודו פנימי', עם עצמו. מקובל שכבר ניצח בקרב אחד נזהר מתחושת האופוריה השקרית שלאחר ההצלחה.

"ומה לגבי מדליה?"

אריק זאבי: "גן עדן, זו המדליה".

הרב לייטמן: "כך נוהגים לומר, אבל המקובלים לא מאמינים בזה. כלומר, לא משתמשים במונחים האלו".

אריק זאבי: "באמת? אז מה קורה כשנגמרים החיים, אין המשכיות בעולם הבא?"

הרב לייטמן: "שום דבר. למה צריכה להיות המשכיות?"

אריק זאבי: "אני גדלתי על האמונה בגלגול נשמות".

הרב לייטמן: "זה דווקא נכון. כל דור ודור הוא גלגול של הדור הקודם. הגופות מתחלפים, אבל הנשמות נשארות. הן חוזרות לעולם הזה שוב לאחר מות הגוף הפיזי שלנו".

אריק זאבי: "אני לא יודע מה הייתי בגלגולים הקודמים, אבל האם יש לכך השפעה על איך שאני בגלגול הזה? ומה לגבי אנשים שהיו רעים במיוחד בגלגול הקודם?"

הרב לייטמן: "אפשר רק להגיד שבעבר היית פחות אגואיסטי ממה שאתה היום, כפי שכל דור חדש אגואיסטי יותר מהדור שקדם לו. בנוסף, מ"חכמת הגלגולים" אנו לומדים שאכן יש נשמות מיוחדות שנשלחות לעולם כדי לבצע משימה מיוחדת. וזה כולל גם אנשים רעים במיוחד וגם אנשים טובים במיוחד. אנשים אלה קיבלו שליחות מלמעלה, ואין להם את היכולת לבחור את נתיב חייהם בצורה חופשית. הם מופעלים מלמעלה, כמו בובות על חוטים, בצורה כזו שמאזנת את העולם.

"דווקא לאנשים הרגילים ניתנת הבחירה האמתית. לכן גם אותי וגם אותך 'ישאלו' לאחר שנסיים את חיינו, אם אפשר לומר כך, מה השגנו בהם ואיך השגנו זאת, וכך ייקבע הגלגול הבא שלנו".

אריק זאבי: "אם יש משהו שמאוד מעניין אותי, בייחוד בזמן האחרון, זה העניין שעליו דיברנו עכשיו. רוב האנשים קוראים לזה גורל. זאת אומרת, האם יתכן שכל מה שאני מחליט ועושה כבר קבוע מראש?"

הרב לייטמן: "חכמת הקבלה אומרת שכן. הרי נולדת עם תכונות שלא בחרת - הן נקבעו כתוצאה מהמטען הגנטי שלך. לצד זה קיימת גם השפעת הסביבה שבה גדלת. במקרה שלך למשל, גדלת וחונכת בבני ברק, אך כלל לא בטוח שאם היו שואלים אותך היכן רצונך לגדול, היית בוחר באותה עיר ובאותה הסביבה..."

אריק זאבי: "אז גם אם אני חושב שאני בוחר, אין לי בחירה?"

הרב לייטמן: "תראה. הגעת לגיל 15 או 20 כשאתה כבר אדם מוכן ומעוצב לפי תבנית מסוימת, שלא אתה בחרת. את תכונות האופי קיבלת מהלידה ולאחר מכן מהחינוך ומהסביבה, ובמהלך הילדות רכשת הרגלים נוספים שילוו אותך לאורך כל החיים. אז בעצם, אפשר לומר שזה כבר לא אתה".

אריק זאבי: "המחשבה על כך שאין לי בחירה חופשית מאוד מתסכלת אותי. למשל אי אפשר לבוא עכשיו בטענות לאדם שחותך אותי בכביש, לדוגמה, כי ככה 'תכנתו' אותו".

הרב לייטמן: "נכון. אך אם כך הם פני הדברים, עולה השאלה האם כולנו בובות על חוטים או שיש לנו איזו אפשרות של בחירה?"

אריק זאבי: "אני מקווה מאוד שאנחנו לא בובות".

הרב לייטמן: "על פי חכמת הקבלה, במישור העולם הזה באמת אין בחירה חופשית, כי אנחנו בסך הכול גופים ביולוגיים שפועלים על פי גנים שהוטבעו בהם. בטח שמעת על כך שגילו גן שגורם לאדם לרצות לגנוב, וגנים נוספים שקובעים את התנהלותו בעולם.

"אז היכן, ובמה, אם בכלל, יש לנו בחירה חופשית? חכמת הקבלה אומרת שהבחירה שלנו נמצאת במישור גבוה יותר - הבחירה מתחילה כשאתה רוצה להתקדם לעבר הרוחניות. אם אתה רוצה לרכוש משהו מלבד החיים האלה שבהם אתה 'מתוכנת', אם אתה רוצה להיות חופשי, המקום לכך הוא דווקא במישור הרוחני.

"אם תפתח בפניך את העולם הרוחני, תרגיש כיצד אתה חי במישור אחר. תרגיש את הכוחות שמנהלים את העולם, כוחות שעומדים מאחורי החומר שבעולם שלנו ומפעילים אותו. ותוכל באמת לקחת חלק פעיל בתהליכים שמתרחשים בעולם".

אריק זאבי: "מהי אותה רוחניות שאתה מדבר עליה?"

הרב לייטמן: "רוחניות זו מערכת הכוחות שמנהלת את המציאות שבה אנו חיים. אנחנו לא מרגישים את המערכת הזו, אך היא מפעילה את העולם שלנו. היא נקראת 'רוחנית' מפני שמדובר בכוחות ולא בחומר.

"הכוחות הללו מתלבשים בתוך החומר, מנהלים אותו ומניעים אותו. לכן, אם אתה רוצה להיות חופשי עליך לצאת מהחומר אל אותו מרחב, ממד שבו פועלים הכוחות שמאחורי החומר. זה דומה ליד שנמצאת בי כמו בתוך כפפה, ואם אתה יוצר קשר עם אותה היד שמזיזה אותך, אתה יכול להשפיע על הגורל שלך, על הבחירה החופשית ועל כל השאר".   

אריק זאבי: "וכל אחד יכול להגיע לזה?"

הרב לייטמן: "כן, כל אחד. אך יש לזה תנאי אחד - אם יש לאדם שאלות על מהות החיים, כמו: 'בשביל מה אני חי?', 'למה?', 'מי מנהל אותי?' וכן הלאה, אז הוא יכול להתחיל ללמוד את חכמת הקבלה. 'בעל הסולם' כותב על כך בהקדמתו לאחד הספרים המרכזיים בקבלה - 'תלמוד עשר הספירות'. ודווקא לך יש שאלות כאלו".

אריק זאבי: "כן, יש לי המון שאלות, בעיקר על החופש שלי לבחור, אבל עדיין לא מצאתי תשובות. אתה יודע, לא מזמן דיברתי עם פסיכולוג ספורט והוא דווקא אמר שיש לי איזו יכולת השפעה על החיים, אלא שאני נכנס כל פעם מחדש ל'פלונטר' עם העניין הזה".

הרב לייטמן: "זה לא 'פלונטר'. בתוכך גדלה הנשמה שדורשת הסבר אמתי. לא אמונה ולא פסיכולוגיה. מתעוררת בך שאלה רצינית ועמוקה על מהות החיים. אולי בינתיים אתה יכול להדחיק אותה ולהמשיך לחיות כרגיל, אך אתה עוד תראה שהיא תגדל לממדים כה גדולים עד כי תהיה חייב לענות לעצמך על שאלות כמו 'בשביל מה לחיות?' ו'בשביל מה לעשות משהו אם כבר הכול ידוע מראש?'.

"תראה, הבעיה הגדולה בעולם כיום היא הייאוש. גם העלייה בשימוש בסמים והתגברות הטרור הם תוצאה של אותו הייאוש. כל הסימנים מצביעים על ריקנות שהולכת ומתפתחת באדם. הוא כבר לא מסוגל לספק את עצמו. לכן רבים מגיעים היום לקבלה, ומרגישים שכאן אולי הם יוכלו להבין מה קורה".

אריק זאבי: "ואיך עושים את זה? צריך ללמוד בישיבה?"

הרב לייטמן: "ממש לא. ראשית כול, מקובלים הם אנשים בעלי משפחות שעובדים, לומדים וממלאים את כל חובותיהם כלפי החברה והמדינה. למעשה, התנאי הראשון הוא שאתה חייב להיות אזרח רגיל לכל דבר ועניין, ולא לשנות במאום את מהלך חייך. ולגבי הלימוד עצמו, בדרך כלל עושים זאת בקבוצה, מפני שבמבנה כזה קיימת תמיכה הדדית וקל יותר ללמוד יחד. תחילה מסבירים לך כיצד העולם בנוי וכיצד אתה בנוי. אתה מתחיל להכיר את המערכת שמפעילה את העולם שלנו, אבל לא בצורה המוכרת של אמונה או של פעולות מכאניות בידיים וברגליים, אלא ממש לראות ולהרגיש את המערכת הזו, בצורה מוחשית".

אריק זאבי: "אז בעצם הקבלה לא נותנת שום 'שיעורי בית', או מכתיבה לך איך לפעול?"

הרב לייטמן: "לא, שום דבר. אין כפייה ברוחניות. אתה לומד רק במידה שמתאימה לך. בנוסף, ישנם גם אופנים שונים שבהם אפשר ללמוד - דרך האינטרנט, הטלוויזיה, ספרים ואפילו המגזין שבו תתפרסם השיחה בינינו.

"מתוך הכרת המערכת שבתוכה אתה חי, אתה רואה בעצמך איפה ניתנת לך האפשרות להיכנס ולהשפיע ממשית על חייך. זאת אומרת, מה מקומו של הגורל העיוור מצד אחד, ומצד אחר - היכן נמצאת הבחירה החופשית שלך, שדרכה אתה יכול לשנות לטובה את חייך".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content