Left Sidebar Content

חינוך, הורות והוראה

הכוח של אימהות לשנות - המציאות במסגרות החינוך

אם גם בין כותלי הגנים ילדינו אינם בטוחים, אנחנו בבעיה גדולה. הרי גם אם תבוצע שורת רפורמות במסגרות החינוך לגיל הרך, יוחמרו העונשים על התעללויות, יוגדרו תנאי סף למטפלות, יבוצעו מבחני אישיות ועוד כהנה וכהנה, אפילו אז ההגנה תהיה רחוקה מלהיות מלאה. בסופו של דבר, אי אפשר יהיה להעמיד שוטר ליד כל גננת. מה עוד נוכל לעשות? האם יש אמצעים מסוג אחר להבטיח שליקירינו לא יאונה רע? 

כדי למגר תופעות שליליות כאלה מחיינו, עלינו לנתח לעומק את הגורם היסודי להתהוותן. למעשה, הבעיה שניצבת מולנו היא כה עמוקה, ונובעת מכך שאנחנו חיים בעידן של אגו מוגבר. הוא כל הזמן הולך ומתעצם, עד שאי אפשר לסמוך על אף אחד. עם יד על הלב, לפעמים, אפילו לא על עצמנו... הפתיל של כל אחד נעשה קצרצר, והתפרצויות הכעס בעוצמות יותר ויותר גבוהות. בכבישים, בעבודה, אפילו בתוך המשפחה. האם יש משהו שיוכל להרגיע את כולם, ובכלל זה את הגננות והמטפלות?

על פי חכמת הקבלה, דווקא באימהות טמון כוח מיוחד שיוכל לשנות את המציאות לטובה, והפעלתו דורשת ראייה רחבה של המציאות. אנחנו חיים ברשת, בתוך מערכת כוחות, מעין שדה כללי של רצונות, מחשבות, דאגות וכדומה. כל פרט בחברה משפיע על השדה הזה, וגם מושפע ממנו.

באופן טבעי, כל אימא דואגת לשלומו של הילד שלה, ובכך מייצרת כוח מסוים בתוך הרשת. מכיוון שדאגתה מופנית בעיקר כלפי הילד שלה, הכוח שנוצר הוא אגוצנטרי באופיו. כשכוחות כאלה מצטברים ברשת, הם מעצימים את הכוח האגוצנטרי שפועל בכל פרט ופרט. מתוך כך גננות ומטפלות נעשות יותר אינדיבידואליסטיות, חושבות יותר על עצמן ועל הנוחיות שלהן, ולא על הילדים שלנו, עד כדי כך שהן עלולות אפילו להזיק להם.

מה יכול לשפר את מאזן הכוחות? רק חיבור בין כל האימהות, בדאגה אחת משותפת, לשלום כל הילדים כאחד. מה קשור חיבור? במסגרת האבולוציה שלנו כיצורים תבוניים, אנחנו נדרשים כיום לפתח דאגה מאיכות חדשה, דאגה כללית לשלום הרשת כולה. כשנפתח רצון משותף להתחבר כאילו היינו אדם אחד, להיות בדאגה הדדית לשלום כל הילדים כאילו היו ילדיי, או אז יופיע ברשת כוח מיוחד, מאוחד, שישפיע לטובה על כלל החברה.

כדי להתחבר זו לזו אימהות צריכות ללמוד להתגבר על המרחק הטבעי שביניהן, הפנימי, הנפשי, להתעלות מעל האגו הפרטי. עליהן להגיע בהדרגה להרגשה, שאם לילד כלשהו קורה משהו, זה כמו לילד שלי. דאגה הדדית ברמה כזו, תהיה מסוגלת לבנות כוח שיוכל להבטיח את שלום כל הילדים. כשכל אימא תצא מגבולותיה הפרטיים, כשהלב שלה ממש יימצא עם כל האימהות וכל הילדים, ייווצר כוח מיוחד שישפיע על הגננות ועל המטפלות, יעזור להן לעמוד מול הדחפים האגואיסטיים שמתפרצים מתוכן, לדאוג יותר לילדים או לפחות להימנע מלהזיק להם.

במבט כולל, בעתיד אנו עלולים להיתקל בבעיות גדולות מאוד, עם הילדים, עם החיילים בגבולות, ועוד. לא תהיה לנו דרך להבטיח את שלום יקירנו, אלא אם כן נתחבר בינינו כאחד. זוהי דרכו של הטבע ללמד אותנו שעל ידי החיבור נוכל להינצל מכל רע. אם אימהות יגבשו רצון משותף לשמירה על כולם, אם תיווצר בהן דרישה חזקה שהכול יהיה באמת יחד, כמו אחד - הן יוכלו לשנות את העולם. שום דבר לא יוכל לעמוד בפני כוח נשי מאוחד. 

מה שהופך את החיבור בין אנשים לכוח כה גדול, זו ההתאמה שלו לכוח האחד שפועל בכל הטבע. בחכמת הקבלה קוראים לו גם בורא, או כוח עליון. כאשר גבולות השייכות והדאגה יתרחבו מעבר לילדים שלנו, הבריאות שלנו, הקריירה שלנו, אל עבר שלומם ורווחתם של כולם, ייבנה בינינו כוח משותף שיקבל תמיכה מלמעלה, כלומר הקרנה מהכוח הכללי של הטבע. עם הכוח הזה נהיה מסוגלים לפתור בעיות, ומעבר לכך, גם ייפתחו בפנינו אמצעים ואפשרויות להעלות את העם, המדינה והעולם, לדרגות קשר יותר ויותר גבוהות.

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1147 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content