Left Sidebar Content

חינוך, הורות והוראה

המשפחה החדשה

התא המשפחתי מתפרק. נקודה. אין טעם לחפש אשמים, כנראה שזוהי דרכו של הטבע לקדם אותנו הלאה. אם נבין כיצד פועל הגורם הפנימי שמפרק לנו מערכות יחסים, נוכל לגלות גם מבעוד מועד מה צריכה להיות התחנה הבאה שלנו. זה יחסוך לנו זמן יקר, הרבה מאוד סבל ודמעות. על הדרך נגלה את הזוגיות שלנו מחדש וגם נמצא את השיטה לתקשר עם ילדי המסכים. חיי משפחה חדשים, צעדים ראשונים.

החיים בטבע מתפתחים מחיבור בין ניגודים. פלוס ומינוס, חום וקור, אור וחושך, וכן הלאה. בכל רמה בטבע הניגודים נעשים חריפים יותר, והחיבורים ביניהם משובחים יותר. המין האנושי גם הוא חלק מהטבע, תוצאה מעולם החי. בזכות התפתחות רגשית ושכלית בנינו לעצמנו עולם גדול, עם כל מיני סוגי התקשרויות. אנחנו כבר לא חיים בלהקות, בחמולות, בכפרים מבודדים, אלא כולנו מקושרים. במאה העשרים יצרנו לעצמנו כפר גלובלי אחד קטן, ובהתאם לזאת גם אנחנו כפרטים השתנינו מאוד.

אם בכל הדורות הקודמים היו ברור שמתחתנים לתמיד, מגדלים ילדים, מלמדים אותם מקצוע ומזדקנים לידם בשיבה טובה, הרי שכיום זה לא קיים אפילו בסרטים. האגו של האדם גדל מאוד, הפסיכולוגיה שלו השתנתה, כל תפיסת החיים. המגמה הכללית היא פירוק. היחסים בין ההורים מתפרקים, הקשר עם הילדים. אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו יותר ויותר מבודדים, וכל אותם קשרים שעד לפני כמה עשרות שנים היו טבעיים ומובנים מאליהם, בזמנינו כבר לא כל כך עובדים.

התהליך הטבעי הזה הוא פועל יוצא מהתפתחות האגו שבאדם. כיום האגו של האדם נעשה מאוד אישי, מאוד אינדיבידואלי, מאוד צר. כל אחד מאתנו מרחיק את עצמו מהאחרים, שומר על הגבולות. אני נמצא מאחורי מסך המחשב או הטלפון, לא מעוניין לפגוש בך פיזית. מתנתק מתי שבא לי. רוצה להיות עם עצמי, ושאף אחד לא יחייב אותי בכלום. לא רוצה להיות מחויב. לא ילדים, לא אישה, לא משפחה, לא הורים, לא כלום. כזהו האגו שלנו, שהולך ומתפתח עוד ועוד.

אנחנו מתקדמים לעולם של מיליארדי אינדיבידואליסטים, כל אחד מהם מסוגר בתוך תא משלו, מוכן להתקשר לאחרים רק וירטואלית. על איזו משפחה אפשר לדבר במצב כזה? תנו לדמיון לעוף: בעידן שבו המין יהיה אלקטרוני, המשפחה תהפוך וירטואלית, וילדים יצוירו בלייזר. ואם מישהו יציק מדי, פשוט נכבה אותו.אבל דווקא בזמנים שהעולם יוכל לספק לנו הכול בלחיצת כפתור ושום דבר חומרי לא יחסר לאף אחד, תתעורר באדם תחושה חדשה שתמחק את כל הנוחיות של "עידן הלבד".

יתעוררו בנו רצונות חדשים, גדולים מאוד, שיפערו בנו חלל פנימי של ריקנות ששום דבר מוכר לא יוכל למלא. העולם יהיה מלא באנשים בודדים, שאיכשהו ישלימו עם זה ויסבלו, עד שהסבל יגדל לממדים כאלה שידחפו לשינוי.במצב כזה נהיה מוכרחים לגלות שיש בנו רצונות שאי אפשר למלא אותם לבד או בשלט רחוק, אלא רק דרך יחסים חדשים בינינו. בזוגיות, בהורות, במשפחה, עם בני אדם בכלל.התובנה העיקרית שתיקח אותנו אל העתיד היא זו: חיים טובים באמת יכולים להיבנות לא על ידי התרחקות מכולם, אלא דווקא על ידי בניית יחס חדש בין בני אדם. לשם כך דרושה התקשרות חדשה בינינו לבין כל הסביבה, התקשרות רגשית, פנימית, שנובעת מהכרה שכולנו שייכים למנגנון אחד.

דווקא אחרי שנכנסנו כל אחד לתא משלו ובודדנו את עצמנו, תיוולד בנו ההכרה שלא זו הדרך להרגיש חופשי. חופשי זה להיות בקשר עם האחרים, ובכל זאת להרגיש חופשי. שני תנאים צריכים להתקיים לשם כך: האחד, שהקשר הזה יהיה לא באונס, אלא שאני מקיים אותו מתוך רצון ובחירה, והשני, שהקשר הזה יהיה כמה שיותר הדוק.זרימת החיים מורגשת רק בהתקשרות מלב אל לב, כשהאחד רוצה למלא את האחר והוא אותו, ואנו כמו איברים בגוף אחד.

בקשר מורכב שכזה, שיתבסס על שילוב שני כוחות היסוד המנוגדים שבטבע, כוח האגו שמרחיק ומפריד לצד ההכרה שמוכרחים ללמוד להתחבר כדי להרגיש חיות ומילוי בחיים, אנו נגלה את הדרגה הבאה של קיומנו. לכל אחד יהיה אז אגו גדול עד השמים, ומעל כל האגואים שלנו אנו נהיה מחוברים באהבה. כך נתחיל להרגיש את החיים ברמה אחרת, גבוהה יותר, בלתי מוגבלת. והחיבור המיוחד הזה בינינו יביא לכל אחד שמחה, התרגשות פנימית, אהבה, יפתח לנו את הערוצים הכי פנימיים וימלא אותנו בצורה מושלמת.

מתוך הגישה החדשה הזו לחיים תיבנה גם הזוגיות ברמה החדשה, ואחריה גם הקשר בין הורים לילדים. על ידי תרגילים מיוחדים שמפורטים בהרחבה ב"חכמת החיבור", אנו נלמד להרגיש את בני הזוג שלנו והם אותנו, ונהנה מכך שאנו ממלאים זה את זה באופן הדדי. אנו נבנה בינינו קשר מקודש, קשר של אהבה ונתינה, ובזכותו נתחיל להרגיש בינינו זרימה של חיים חדשים, רוחניים, ככתוב: "איש ואישה, זכו, שכינה ביניהם". אנו נהפוך להיות כמו אחד, ואל האהבה שבינינו נגדל גם את הילדים.

באופן מעשי, מומלץ שנשב כל המשפחה במועדים קבועים מראש, לסדנת חיבור. כדאי להכין משהו טעים לאכול ולשתות, שהאווירה תהיה שמחה. ניכנס למצב שבו אין גדולים וקטנים, כולנו שווים, כולנו חברים. נדבר על כל מיני דברים, בלי להתווכח, בלי לסתור זה את זה, במטרה להתחבר. ננסה להגיע לזרימה פנימית משותפת, שכל אחד רוצה להשלים את האחרים, לתמוך בהם, לחזק אותם, למלא אותם בכל טוב. כל אחד ידבר בתורו, ישתף את כולם במשהו שחשוב לו. אלה יכולים להיות היחסים שלו עם חבריו, משהו שראה בטלוויזיה, משחק שבו השתתף או כל חוויה אחרת, חיובית או שלילית. לא כל כך משנה מה.

העיקר הוא שהאחרים ייכנסו למצב הקשבה, יעשו את עצמם קטנים כלפיו, בלי ביקורת, ינסו להרגיש אותו מכל הלב, מה הוא חושב, מה הוא רוצה, ממה הוא סובל, מה חסר לו. אחר כך ידבר הבא בתור, וגם אותו נשתדל כולנו להרגיש. בכל פעם זה שידבר יהיה הגדול עבורנו, וכולנו נקטין את עצמנו כלפיו כדי להרגיש אותו. כך יתפתח בינינו בהדרגה קשר הדדי.תחושת החיבור נבנית מתוך דיבור והקשבה, מתוך זה שנכניס אווירה של חום, דאגה, הדדיות, סבלנות, התחשבות.

והכי חשוב: כהורים שמובילים את המהלך של בניית המשפחה החדשה עלינו לתת יחד דוגמה טובה. הילדים רגישים לזה מאוד. פתאום הם יתחילו להיפתח, להתקשר, להתחבר. וקשר האהבה שניצור בינינו, הוא שייקרא עבור כולנו - משפחה.

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 203,204 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 66 ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>kab-study</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content