Left Sidebar Content

אקטואליה | ארכיון אקטואליה חברתית

הרצון לחופש ולחירות

הרצון לחופש, הרצון לחירות, המנוע של כל התפתחות. מדע, טכנולוגיה, חברה, תרבות, מה לא פיתחנו כדי להרגיש חופשיים, ובכל זאת יש באוויר איזושהי תחושה של עבדות. מין מועקה פנימית כזו שלא משאירה לבנאדם מקום לחיוך. למה כך קורה לנו היום, ומה אפשר לעשות עם הענן הכבד של חוסר סיפוק, חוסר מטרה, חוסר משמעות.

אנחנו עשויים מחומר יסודי שמוגדר כרצון לקבל הנאה ותענוג. רצון ליהנות. רוצים ליהנות מאוכל, מין ומשפחה, מכסף, כבוד ושליטה, מידע והשכלה. כיום הגענו למצב שכמותו לא היה בהיסטוריה, שבו רוב הדברים הללו זמינים פחות או יותר לכל אחד. ואף על פי כן, קשה למצוא בעידן השפע אדם שמרגיש באמת חופשי. 

הדבר נובע מכך שאנחנו משועבדים למגוון הרצונות שמתעוררים בנו, וגדלים ללא הפסק. עצם העובדה שאני כל הזמן רוצה ליהנות ממשהו, עושה אותי לא חופשי. 

לצורך המחשה: עכשיו אני רוצה לאכול, אחר כך לישון, בהמשך סתם לרבוץ על הספה, לצאת לבלות, לראות משהו, לשמוע משהו, ועוד ועוד. והריצה הזאת אחר מילוי הרצון שמתעורר בי עתה, היא זו שיוצרת לי בעיה. היא זו שלוקחת ממני את החופש. כל רצון שמתעורר בי כמו נמצא מעליי, לוחץ ומחייב אותי לכל מיני פעולות על מנת להרגיע אותו.

מהבחינה הזו, בעלי חיים יותר חופשיים מאיתנו. חיה שאכלה, שתתה, ישנה, מרגישה מסופקת. הכול בסדר אצלה. לכן לבעלי החיים אין הרגשה שהם נמצאים בעבדות מתמדת, שמשהו מסובב אותם מבפנים, דוחף אותם לרדוף אחרי עוד ועוד יעדים. אין להם מין מדורה פנימית שכל הזמן בוערת, ולא מאפשרת להרגיש לפחות לזמן מה נוח וטוב עם עצמם. מסופקים ברצונות שלהם.

ההרגשה שהחיים הם מרוץ אחד גדול, גורמת לצעירים לאבד את החשק להשתתף בו. נעלם הדחף הטבעי לבנות משפחה, להוליד ילדים, לעשות משהו עם עצמם. הם מסתכלים סביב, מתבוננים באלה שהגיעו למעמד מכובד, ולא רואים אותם מאושרים. חופשיים. בני חורין. ההפך הוא הנכון. אז בשביל מה לעבוד קשה כל כך? נשב עם איזה סם, נסתפק במועט. בבית הקברות כולם באותו גובה כמובן, ואם מהמוות אין מי שנמלט אז מה הטעם להשקיע מלכתחילה?

התחושות הללו שמתחילות לבצבץ הן פועל יוצא מכך שהרצון ליהנות שבדור הצעיר התפתח לרמה חדשה. הם לא מסוגלים לקבל את שליטת המוות עליהם, ובשבילם להיות חופשי זה להיות בעל בית על החיים שלי. לגמרי. להשתחרר מכל המגבלות והמחסומים, הפנימיים והחיצוניים, למחוק אפילו את גבולות החיים והמוות. 

לעלות מעל הכול, לדעת מה היה איתי לפני שנולדתי לעולם הזה, ומה יהיה איתי אחרי שאסיים פה את הסיבוב. הידיעה הזו תאיר באור מיוחד גם את עשרות שנותיי עלי אדמות, ובלעדיה פשוט מעייף אותי לחיות.

נכון, אם תשאלו אנשים סביבכם סביר להניח שלא כך הם יציגו את הדברים. ובכל זאת, השאלה הפנימית על שחרור מכבלי המוות וחיפוש המשמעות הגדולה של הקיום, היא זו שמסתתרת מאחורי כל מה שהם עושים. גם אלה שנראים נהנים מהחיים, גם אלה שנראים עייפים או מיואשים, אפילו בזמן שאנשים נופשים, המכנה המשותף לכולם שהם לא מרגישים חופשיים. תמיד תהיה שם מועקה כלשהי, עמוק בפנים. 

ומועקה זה לא נעים, לכן פיתחנו תרבות שלמה להסחת הדעת מאותם כאבים פנימיים. כלי התקשורת, תרבות הפנאי, הקניות והבילויים, המסעדות והטיולים, כל אלה באים לטשטש את הכאב מהעדר תשובה על משמעות החיים. מצד אחר, אנשים נעשים פנאטים, מצטרפים לתנועות קיצוניות, אפילו לארגוני טרור שמבטיחים להם גן עדן תמורת פיגועי התאבדות, מתוך תקווה פנימית שכך הם ינצחו את מלאך המוות, בכבודו ובעצמו. יקנו לעצמם חיי נצח, במסלול מזורז של הכול כלול.

כך או אחרת, הרצון ליהנות שטבוע באדם יתפתח לרמה כזו שכלום לא יוכל להשקיט את כאבו, את הצורך בחופש, בחירות מלאה לעצמו. אולי זה ייקח דור, אולי שניים, בסופו של דבר אנשים ירגישו שהם מאבדים טעם בחיים המוכרים, וידרשו לגלות חיים עליונים. או אז הם יוכלו להבין את ההתפתחות הרוחנית שעליה מדברת חכמת הקבלה. 

מדובר בהתעלות פנימית לרמה הבאה של הקיום, רמה שאינה קשורה או תלויה בחיי הגוף הגשמי או מותו. ההתעלות מבוצעת דרך שדרוג הרצון ליהנות שטבוע בנו, ויש פה שיטה שלמה שצריך ללמוד. "עולמך תראה בחייך", נאמר על כך במקורות, וזהו המפתח לפיצוח השאלות: מי אני, לשם מה אני קיים, ואיך אוכל להיות בן חורין מכל הבחינות. שנזכה!

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 339 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content