Left Sidebar Content

קבלה לעם בתקשורת | מעריב

השחקן הכי טוב בארץ

שרית פוקס, מעריב, 1997

זה אולי תואר דרמטי, אבל רוב המומחים מסכימים עליו: ישראל (סשה) דמידוב, הוא כיום שחקן התיאטרון הטוב והמעניין בישראל. שרית פוקס שוחחה איתו השבוע, לפני בכורת "כפר" של יהושע סובול. הם נזקקו למתורגמן ולהרבה שעות, כדי שדמידוב, שעוד חושב על עיתונות במושגים של ארץ מוצאו, יפתח ויספר

לשחקן ישראל סשה דמידוב, שחקן ענק, יש קסם אישי מסוג חד פעמי: בכל התפקידים שגילם בתיאטרון גשר, מהנסיך הקדוש ב"אידיוט" ועד הנאצי ב"אדם בן כלב", הביא דמידוב לבמה תכונה של גבר פתיין שהוא גם איש טהור.

צירוף מבלבל, בלתי אפשרי, ומשום כך מדהים. דמידוב משלב טכניקה עם נשמה, וגם זה נדיר. טכניקה, בהקשר שלו, אינה מילה גסה.

דמידוב (37) נשוי לסווטלנה, שחקנית צנועה ומרשימה בגשר, הם מתגוררים עם שלושת בניהם, עם אמו ואמה, בדירה משותפת בתל אביב. אחרי חמש שעות שיחה בליווי מתורגמנית, נדמה לי שאני יכולה להגיד כי דמידוב משקיע אנרגיה רבה, מאז גיל העשרה, בבלימת הקסם האישי שלו. בתקופה שהוא מכנה התקופה ההיפית שלו, גילה דמידוב את הכח של הקסם להשחית. הוא נבהל מן הכריזמה של עצמו.

דמידוב כל כך רוסי (ואולי אני חוטאת כאן בסטראוטיפיות), בחיבוטים שבין טוב לרע, בשאלות כמו: מי אני בעולם ולשם מה אני כאן, שזה מפתיע. שחקן בעל אוריינטציה אמריקאית שמוכרת לנו לעייפה, מצטט את הפסיכיאטר שלו. יש לו המון מה להגיד על תסביכיו, עכבותיו ויחסיו עם סביבתו.

דמידוב מעסיק את עצמו בהיטהרות, מרוע, הוא באמת מתייסר, ואני נשבעת שאין זה פרי תפיסתי הרומנטית. ברית המילה שעשה לפני שנתיים (למרות שהוא יהודי כמובן), שינוי שמו מסשה לישראל, לימודי קבלה וזוהר אצל רב בבני ברק, וניסיון כן לטשטש את כוכבותו, מעידים על התהליך. כולם, גם לאה רבין, אוהבים להעתיר עליו סופרלטיבים, אבל דמידוב נשאר חמוד. כלומר בלתי נגיש, מלא את עצמו, באחד השלבים בשיחה, התעייפתי מהמאמץ לגרום לו לדבר בפסבדו ספונטניות, כמו של רוב שחקני ישראל המתראיינים, שאלתי בחוסר אונים, שאלה לא מאוד נבונה שזכתה לתגובה מעניינת:

- אולי תשווה את עצמך לגיבור ספרותי כלשהו, כדי שאבין אותך טוב יותר?

"אולי יבגני אונייגין (של פושקין). אדם שהתאכזב מחיי ריקנות, מהאגואיזם,מהנהנתנות".

- מה קרה בבית הספר למשחק?

"צעקו עלי שאפסיק לזייף, שאתחיל להעביר חוויה, אמרו לי שאני מזכיר את ז'ראר פיליפ. כשהחלו ההצלחות המקצועיות הראשונות, התחלתי להתעניין בספרי דת. קראתי את הברית החדשה, את הקוראן, זן-בודהיזם".

- מה חיפשת?

"משמעות. רציתי לדעת איך לחיות, התחלתי להאמין באלוקים. בסוף השנה הראשונה התחתנתי עם סווטלנה. זו היתה נקודת התחלה להשתנות נוספת. התאהבתי בה. קודם הרגשתי שאני נקרע לגזרים, שאני מתפזר. היא תרמה לאינטגרציה של האישיות שלי".

- לאן יוליכו את סשה השאלות והחקירות שלו? הוא יהיה שחקן יותר טוב, אדם יותר מאושר?

"אדם יותר עמוק מבפנים".

- בעצם לא ברור לי למה החלטת להפוך ממהנדס לשחקן.

"זה קרה כשהייתי די.ג'יי. גיליתי שם משהו שלא ידעתי על עצמי. שיש לי נפש שחקנית: מורכבת, רגישה. משהו שחשבתי שיש לאחרים. אני הרי רק מהנדס. בדיסקוטק, כשירדתי לאנשים, לרקוד ברייקדאנס, לעשות פארודיות של ג'אז ורוק, להצחיק, ראיתי שיש לי את זה. כוח להשפיע על אנשים".

- שחקן זה יעוד?

"כן, זה יעוד. הבית בתיאטרון מתחרה בבית המשפחה. אבל הקונפליקט הוא דווקא בתוך התיאטרון. חוקי ההצגה יכולים להתנגש בחוקים שלי כאדם פרטי, אבל חוק הבמאי חייב לקבוע בתיאטרון. בכל הצגה אני צריך קצת להשתנות כדי להכיל את העולם השלם של ההצגה עם החוקים החדשים. אני צריך ללמוד להכיל אותם בתוכי. ללדת מעצמי את התפקיד. לפעמים אני לא יודע אם אני יולד או נולד".

- בעניין לידה, נכחת בלידת בניך?

"רק בלידת האמצעי. זה היה גאוני".

- מי הגאון?

"אלוקים".

- מתי החלטת להיות ישראל ולא סשה?

"זה קרה ב-93. אז נכנסתי בברית עם אלוקים".

- הארה? התגלות?

"זה סוד".

- אתה לומד קבלה בבני ברק?

"אני לומד אצל הרב מיכאל לייטמן. לא לבדי, בקבוצה. מרגע שהגעתי לזה, נפתחו דברים שידעתי רק באינטואיציה, ודברים שלא הסכמתי איתם הובנו אחרת".

- למשל?

"תמיד היה לי קשה להסכים עם הרעיון של עם בחירה, חינכו אותי שיש בזה ריח של לאומנות. כשלמדתי, הבנתי שזה לא צריך להפריע לעמים אחרים, שזה עושה את חיי היהודים קשים, רבי אחריות. מנקודת מבט חילונית, הם לא צריכים את זה, אבל זה מה שנפל עליהם. פשוט לא יכול להיות אחרת. זה עניין מתמטי. ככה זה. וכמו שיש לנו אל אחד, יש עם אחד ושפה אחת".

- התפיסה החדשה השפיעה על עבודתך כשחקן?

"כן. כשאני עובד על תפקיד חדש, אני מנסה לקשר את הדמות עם החיים של הנפש שלי, שזוכרת את אלוקים. אני מקווה, זה החלום שלי, שיום אחד שני החלקים של החיים שלי התיאטרון והספרים, שנראים כה רחוקים ושונים - יתאחדו".

- איך אדם שמרגיש, לדבריו, את אלוקים בלבו, משחק נאצי, כמו שעשית ב"אדם בן

 כלב". הנאצי שלך היה די מתוק, אגב.

"לנאצי יש את האלוקים שלו. לאלה שיצאו למסעות הצלב היה את האלוקים שלהם".

- מי היה הנאצי שלך?

"זה היה אדם שהרגיש שיש לו כוח, שהוא חופשי, שהוא שחקן, הוא מעצב חיים, הוא עושה הצגה".

- כלומר, בהצגה, במשחק יש אלמנט שטני?

"למישקין, ב'אידיוט'. לא היה כוח? הוא לא הפעיל אחרים?"

- נכון, אתה היית אפילו מישקין פתייני. זה קיים בך, או שזה תיאטרון?

"מה שיש בתפקידים יש כנראה באדם. החיים הם הצגה חשובה. בתיאטרון יש הצגות אחרות".

- ואיפה יש אמיתות?

"גם בתוך הזיוף יש אמת".

- נהפכת לכוכב בארץ.

"אני לא חושב על זה".

דמידוב תוקע מבט לעומק כוס המים שבידו, שונא את השאלה. "ברוך השם", הוא ממלמל, מודה לאלוקים שהוא לא עסוק בכוכבות שלו. חבריו בגשר אומרים שזה בדיוק כך. ורק לעתים נדירות ביותר, כשהוא מתרצה לשיר ג'אז באירוע של גשר, רואים סימנים למישהו אחר שהיה פעם סשה: פראי, ארוטי, מזמין לעבור איתו את הגבול.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content