Left Sidebar Content

משמעות החיים

התענוג והחיסרון

יש תוכנית להצלת האנושות: להפוך את הנתינה לערך עליון

כמספר חודשים לאחר המפגש הגדול של "מועצת החוכמה העולמית" שהתקיים בבירת יפן, התכנסו שוב החברים בשוויץ. בנאום הפתיחה המרגש, הרצה הרב ד"ר מיכאל לייטמן בפני אנשי מדע ומחקר בכירים שנכחו לצד מדינאים ואמנים ידועים, בנוגע למשבר העולמי בו נמצאת האנושות, נקב בסיבה שגרמה למשבר ואף הציע פתרונות מעשיים לשינוי המצב הנוכחי.

בקרב הקהל הגדול שנכח שם נזרעה לה התקווה שהאנושות בדרך הנכונה לקראת צעד נוסף קדימה ליסודה של הציביליזציה החדשה.

החומר של העולם הוא הרצון לקבל. הרצון לקבל ומילוי הרצון לקבל נמצאים בכל דבר בעולם. הכוח הזה, הרצון למלא את עצמו, בונה סביבו חומר. כוח חלש, בונה סביבו חומר בדרגת הדומם, חומר שכל טבעו להחזיק את עצמו.

כוח גדול יותר, בונה סביבו חומר בדרגת הצומח. החומר בדרגת הצומח כבר סופג את הטוב ופולט את הרע, והוא מרגיש את הסביבה: את השמש, הגשם, הירח וכו'. הצומח חי ומת, אבל אין לו די כוח לנוע ממקום למקום.גדי

כוח גדול עוד יותר של הרצון לקבל, בונה סביבו לבוש הנקרא "חי". החי זז ממקום למקום, מתרבה בצורה מיוחדת, ומרגיש במקצת את הזולת. עם זאת החי עדיין לא מרגיש עבר והווה, אלא רק את החיות שבו.

כל הדרגות האלה, דומם, צומח וחי, מנוהלות על ידי הטבע. האובייקטים שבדרגות אלה אינם עושים רע או טוב, אלא פשוט מתקיימים. מכיוון שדרגות הדומם, הצומח והחי פועלות בדיוק לפי החוקים שהטביע בהם הטבע, איננו יכולים לדבר בהן על "אגו".

מקורו של האדם בּרָצון לקבל גדול עוד יותר. האדם מפריז בכל הקשור לרצונותיו הגופניים: באוכל, במין, במשפחה וכו'. בניגוד לחי, האדם פועל בצורה מופרזת.

האגואיזם של התא

בנוסף לרצונות הגופניים יש באדם גם רצונות "אנושיים": רצונות לעושר, לשליטה, לכבוד ולידע. הרצונות האלה במיוחד, הם שעושים את האדם לאדם רע. האדם רוצה לנצל את החברה לטובתו. הוא נהנה להשפיל את הזולת ולשלוט עליו. השימוש לרעה בזולת, נקרא "אגו".

הרצונות המוגזמים של האדם, מתפתחים כל הזמן. כלומר, בניגוד לדומם לצומח ולחי, האדם עדיין לא סיים את התפתחותו. במשך עשרות אלפי שנים, התפתח האדם ברצון שלו לקבל, שכל הזמן גָדַל. גדילת הרצון לקבל הביאה להתפתחות החברה ולהיווצרות מבנים חברתיים חדשים. כך, מתוך מחשבה שהקִדמה תבטיח לנו חיים טובים יותר, התפתחנו במשך השנים בחינוך, בתרבות ובמדע.

אולם עתה, בתקופה המיוחדת כל כך שבה אנו נמצאים, האנושות מתחילה להרגיש כי התפתחותה בת אלפי השנים הגיעה למבוי סתום. יחד עם זאת, הזמן המיוחד שבו אנו נמצאים הוא זמן טוב: הגיע הזמן שנדע להיכן הטבע מוביל אותנו, ומה רצונו. אם נדע זאת, נוכל להשתמש בטבע בצורה נכונה, ואפשר שנעלה לדרגת קיום נעלה יותר מדרגתנו הנוכחית - למודעות חדשה ולציביליזציה חדשה.

את הרצון לקבל, כמו שהוא בנוי מצד הטבע, אי אפשר למלא. אמנם כל הזמן הוא משתוקק להתמלא, אך בצורה ישירה לא ניתן למלאו. הסיבה לכך היא שהחיסרון שלנו המשתוקק לתענוג ולמילוי, נעלם עם קבלת המילוי. התענוג מנטרל את החיסרון. אדם רעב נהנה מאוד מהאוכל בתחילת הארוחה, ובסיום הארוחה אינו נהנה כלל. החיסרון נעלם והתענוג נעלם. כל אחד מאיתנו השתוקק בחייו לדבר מסוים, לעתים במשך שנים, אבל כשקיבלנו את שרצינו, התענוג נפסק מיד.

התענוג והרצון מנוגדים זה לזה, ומשום כך מנטרלים זה את זה. לכן, ככל שנרבה להשתוקק לעוד ועוד תענוג, נהיה ריקים יותר ויותר. בימינו, האנושות מתחילה סוף סוף לגלות שבסופו של חשבון אין סיפוק בריצה אחרי התענוגים. לכן, הדור הצעיר נוטה לסמים להתאבדות ולדיכאון טרם שהספיק להשיג משהו בחייו. ילדינו חסרי תקווה ליהנות מהחיים. ואכן, בצורה ישירה אי אפשר ליהנות מהחיים.$

עם זאת, החיים מורים לנו שבזמן של נתינה, אהבה והשפעה, האדם יכול ליהנות. מדוע? כי בשעת הנתינה האדם אינו מכניס את התענוג לתוך החיסרון שלו. החיסרון והתענוג שלו מנותקים זה מזה - נמצאים בשני מקומות. לדוגמה: אם מניקה את תינוקה ונותנת לו הכול. ככל שהילד מקבל יותר, כך גדלה הנאתה. למעשה, אין גבול להנאתה של האם.

כאן טמונה כל החוכמה. מכאן אנו יכולים ללמוד כיצד ניתן להגיע לחיים מאושרים, כיצד למלא את עצמנו ואת כל האנושות. גם הטבע תומך בכך, שהרי לפי אותו העיקרון בנויים כל הגופים החיים. אמנם, כל תא בגוף הוא אגואיסט, אבל כל התאים מתחברים למען החיוּת הכללית של הגוף ומוותרים זה לזה. דוגמאות כאלה ואחרות, מוכיחות שיש פתרון למשבר שבו העולם נתון. אלא שלאמתו של דבר, לא העולם נתון במשבר. ההבנה של אדם כיצד להיות מאושר ולמלא את האחרים, היא שהגיעה למבוי סתום.

כולנו שייכים לגוף אחד

האלטרואיזם נמצא בטבע, בגוף החי. ללא תוכנית אלטרואיסטית לא יכול הגוף החי להתקיים. כל תא בגוף מקבל רק את הנחוץ לקיומו, ובכל היתר דואג לכללות הגוף. באופן דומה עלינו לתפקד ב"גוף שלנו", ברמה האנושית. הטבע דורש מאיתנו להתנהג לפי חוקיו. בעוד שבגוף החי יש הכנה לכך מצד הטבע, הרי שברמת המדבר הכנה זו חסרה.

עם זאת, גם בדרגת המדבר הכין לנו הטבע אפשרות לסדר את חיינו בהתאם לחוק הטבע - חוק האהבה והנתינה. לפי המטען הגנטי של בני האדם, עשרה אחוזים מהאנושות יהיו תמיד אלטרואיסטים. האלטרואיסטים תמיד ימצאו בעולם, וזהו אחד מהתנאים שהטבע הכין בעבורנו. כל מה שחסר לאותם האלטרואיסטים הוא ההכרה שבאיחודם ובהשפעתם על יתר האנושות, טמון הפתרון למשבר.

עד שלא נאזן את עצמנו ביחס לטבע, ימשיך הטבע להכותנו. עלינו לקיים בינינו את אותו החוק של דרגות הדומם, הצומח והחי. כמו בגוף אחד, עלינו לקבל רק את הנחוץ לקיומנו, ואת כל היתר להשפיע לכלל האנושות, כי למעשה כולנו שייכים לגוף אחד.

התפתחות האנושות, הגלובליזציה, התלות ההולכת וגוברת בין בני האדם - כל התהליכים האלה נועדו לחייב אותנו להבין שעלינו להתקיים כגוף אחד. ובזה הפתרון. אם נגיע לאיזון כללי עם הטבע, ייפסק הלחץ מצד כוחות הטבע הפועלים להביאנו לאיזון. הכול תלוי רק במודעות האדם: ככל שנחכים יותר, נספוג פחות מכות ונתקדם מהר יותר.

האדם מופעל על ידי נתונים פנימיים ועל ידי החברה. חלק מהנתונים הוא מקבל בתורשה. נתונים אחרים הוא מקבל לאחר הלידה, בשעה שהוא עובר דרך מערכות החינוך והתרבות של החברה. יוצא שבהגיעו לגיל עשרים, האדם הוא מוצר מוגמר. כך שמשנות העשרים לחיינו אנו מוכנים לפעול לפי הנתונים המולדים שלנו ולפי החינוך שקיבלנו.

נשאלת השאלה היכן נמצאת הבחירה החופשית של האדם? או היכן נמצא האדם עצמו? kadur-haretz
הבחירה החופשית של האדם היא בזמן בגרותו. כך נברא האדם. ובחירתו החופשית היא לשנות את החברה.

כל פעולה שהאדם עושה היא כדי לזכות להכרה מהחברה, כך ברא אותנו הטבע. נדמה לנו כי אנו רודפים אחר כסף, כבוד ושליטה, אלא שלמעשה אנו רודפים אחר הערכת החברה. הערכת החברה היא שגורמת לאדם להרגיש כאדם. לכן, אם נשנה את ערכי החברה לערכים של נתינה, האדם ישנה בהכרח את התנהגותו. אם נשנה בצורה מלאכותית את ערכי החברה כך שדעת החברה תעריך את האדם רק לפי הנתינה שלו, האדם יתבייש להיות אגואיסט, וירצה בהכרח להשפיע לחברה.

אם ילדים יעריכו את אבותיהם לפי דעת החברה, כלומר לפי אמת המידה של "האם אבינו תורם לחברה"; אם כל החברה, קרובים ורחוקים, ישפטו את האדם רק לפי תרומתו לחברה, אז לאיש מאיתנו לא תישאר ברירה, אלא לתרום ולתת.

סיכומו של דבר, הטבע הכין בעבורנו אמצעים לשנות את ערכי החברה ולבנות ציביליזציה חדשה בדרך נפלאה וקלה.

צוות החילוץ של האנושות

עשרת האחוזים האלטרואיסטים הקיימים, מתחלקים גם הם לעשרה אחוזים ולתשעים אחוז. אחוז אחד מסך כל האנושות, היינו עשרה אחוזים מן האלטרואיסטים, הם אלטרואיסטים אקטיביים. האלטרואיסטים האקטיביים צריכים להתחיל לפעול במטרה לאחד את השורות, ליישם את התוכנית, ולאחד סביבם את יתר האלטרואיסטים. בהמשך הזמן, כשהמסר יגובש ויובהר, נוכל לפנות גם לתשעים אחוז האגואיסטים שבחברה האנושית.

ודאי שעלינו לפעול באהבה לכולם, כי דבר לא נברא במטרה להרסו או להרחיקו מהעולם. דווקא בשילוב הנכון בין כוחות אלטרואיסטיים ואגואיסטיים בחברה, נמצא שלמות והרמוניה.

גם בחברה האגואיסטית יש הכנות גדולות לבוא לקראת האלטרואיסטים. כל החינוך והתרבות של החברה האגואיסטית מבוססים על עקרונות אלטרואיסטיים. בבתי הספר אנו מחנכים את הילדים לוותר, להיות אדיבים ולקשור קשרי חברוּת. אנו רוצים שילדינו יתייחסו יפה לזולת, ומרגישים שיחס יפה לזולת מגן על האדם.

התרבות האנושית מייפה ומעריכה את האלטרואיזם. איש מאנשי החברה האנושית אינו מתנגד בצורה בוטה לאלטרואיזם. איש אינו יכול לומר שאינו רוצה באלטרואיזם. להפך. דווקא החלקים הגרועים ביותר בחברה מתגאים בתרומתם ובדאגתם לחברה. ממשלות וארגונים קפיטליסטים למיניהם, מתהדרים גם הם במעשיהם לטובת האנושות.

יוצא אפוא שביכולתנו לפנות עם המסר הזה לכל אדם באשר הוא ואף לקהלים גדולים ומגוונים, אך זאת בתנאי שהמסר יפותח ויוגש נכון. למעשה, הכול תלוי בנו ונמצא בידינו. כולי תקווה שנצליח בכך. אני רואה היום אנשים רבים שדואגים לאנושות, ויכולים לעשות זאת.

ידיעת המחלה היא מחצית מהריפוי. ההכרה במצב והידיעה שהטבע דווקא מקרב אותנו לטוב, יְחַיּוּ את האדם, ימריצו אותו לצאת מהסמים ומהדפרסיה ויאירו את עתידו.

כולי תקווה שנממש יחד את התוכנית להצלת האנושות.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content