Left Sidebar Content

משמעות החיים

חידה סתומה

על פי בעל הסולם השאלה למי מותר ללמוד קבלה ומתי אינה רלוונטית יותר בימינו. כל מי שתוהה מהו הטעם לחייו רשאי לעשות זאת

"תלמוד עשר הספירות" הוא ספרו הפנימי והחשוב ביותר של בעל הסולם. הוא כולל 6 כרכים וקרוב ל-2000 עמודים ובו מתאר בעל הסולם את מבנה המציאות הרוחנית מתחילתה ועד סופה.

למרות שהניסיון לעשות זאת בֵּספר הוא מוגבל, נכון להיום אין בידינו ספר גדול וחשוב יותר מ"תלמוד עשר הספירות", שמסביר את המבנה הרוחני.

במה חשיבותו? חשיבותו העיקרית נובעת מהכוח שהוא יכול לספק לנו. מאחר וחסר לנו הכלי הרוחני הנקרא בקבלה "מסך", כלומר חסרים לנו "כלים" להרגיש את המציאות הרוחנית, ספר זה מספק לנו כוח המחזיר למוטב.

זהו מקור חשיבותו, משום שבזמן הלימוד בו זוכים לאור המחזיר למוטב, מאור המשנה את האדם ונקרא "אור מקיף".

חומה פרוצה

"בריש מלים, מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במידה חמורה מאד, ומעוררת פחד שלא תשתכח חס ושלום מישראל.

והנה כשאני מתחיל לדבר על לב מי שהוא, אודות העסק בלימוד הזה, הנה היא שאלתו הראשונה, למה לי לדעת כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם...

שנית ישאל, הלא כבר קבעו חכמים, שצריכים מתחילה למלאות כריסו בש"ס ובפוסקים. ומי הוא שיוכל לרמות את עצמו שכבר גמר כל התורה הנגלית, ורק תורת הנסתר חסרה לו?

שלישית, הוא מפחד שלא יחמיץ חס ושלום מחמת העסק הזה. כי כבר קרו מקרים שנטו מדרך התורה בסיבת העסק בקבלה. ואם כן הצרה הזאת למה לי. ומי פתי יכניס את עצמו בסכנה על לא דבר?

רביעית, אפילו החובבים את הלימוד הזה, אינם מתירים אותה אלא לקדושים משרתי אל, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול?

חמישית, והוא העיקר... ועיני הרואות, שבני תורה שבדורי כולם המה עמי בדעה אחת, ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, וגם מייעצים לשואליהם, שבלי שום פקפוק מוטב ללמוד דף גמרא במקום העסק הזה".
(בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, הקדמה לתלמוד עשר הספירות אות א')

בעל הסולם פותח ואומר באות א', שחכמת הקבלה חיונית לכולנו ולכן עליו "לפוצץ" את מחיצת הברזל, את החומה שמפרידה בינינו לבין חכמת הקבלה.

הוא מוסיף ואומר כי בלעדיה יהיה רע ל"ישראל" - לאותם אלה המשתוקקים לרוחניות, לבורא. בלעדי חכמת הקבלה אי אפשר להתקיים יותר, ואנו עלולים להגיע למצב שנתרחק מחכמת הקבלה עד שיהיה בלתי אפשרי לחזור אליה.

לפני חורבן הבית היה העם בקשר עם חוכמת הקבלה. מתקופתו של אברהם אבינו ועד חורבן בית המקדש השני כל העם היה במצב של השגה רוחנית. החל מאברהם אבינו שייסד קבוצת מקובלים, אותם שבעים נפש ש"ירדו" למצרים ויצאו ממצרים כ"שישים ריבוא" נשמות.

הם אלה שקיבלו את התורה והגיעו לדרגת "בית המקדש הראשון", כולל "הירידה" לדרגת "בית המקדש השני", כולם היו בהכרה של העולם הרוחני. הם היו בעלי השגה רוחנית וחשו שיש מצב רוחני שנקרא "בורא", וקיימות נשמות וישנם חיים נצחיים.

הם חשו את המציאות במובנה השלם בשונה מהמציאות המוגבלת שאנו מרגישים. אם נשווה את קיומנו אל קיומם הרי שאנו חיים בחוסר הכרה. בזמן חורבן בית המקדש איבדנו את הרגשת העולם הרוחני. זה נקרא בקבלה "חורבן". אלא שעלינו לחזור לאותה הרגשה רוחנית כי היא החיים האמיתיים, השלמים והנצחיים.

האמצעי להגיע אל אותה הרגשה הוא לימוד חוכמת הקבלה. אולם בעל הסולם אומר בדבריו, כי בעת שמתחילים לדבר עם האנשים ולדחוף אותם ללימוד, נתקלים בדעות ששוללות את לימוד הקבלה ובתירוצים שונים.

הלימוד לא נועד לכולם, הלימוד מסוכן, עוד מוקדם, וכן הלאה. תירוצים אלה היו נכונים לתקופתם, ויוסדו על ידי המקובלים עצמם.

הם חינכו את העם לאותה גישה כלפי חוכמת הקבלה, שלא כולם יכולים ללמוד, אלא טוב ובטוח יותר ללמוד דף גמרא, ואסור "לקפוץ" מעל זה. אלא שתחילה יש לעסוק בלימוד אחר ורק לאחר מכן להגיע ללימוד חכמת הקבלה.

כלי אמיתי שיכול להתמלא באור

כך יוצא שהטיעונים שמספרים לבעל הסולם כל אותם המתנגדים ללמוד חכמת הקבלה הם טיעונים מוצדקים מבחינה היסטורית. אולם כנגדם יש לו תשובה אחת בלבד.

בדורנו כל התנאים האלה שמרחיקים מלימוד חוכמת הקבלה, אינם תקפים ואינם נחוצים, משום שמטרתם ההיסטורית היתה לשמור על האדם מידיעה מוקדמת מדי ביחס להתפתחותו. אולם כיום המצב הפוך. דווקא הריחוק מחכמת הקבלה הוא שגורם לנזק.

ועל אף שהריחוק נמשך החל מחורבן בית שני, בדור הזה הגיעה העת "לשבור" את מחיצת הברזל, ועלינו מוטלת המשימה "לשבור" אותה ולהגיע ללימוד נכון של חכמת הקבלה על מנת לממש ולזכות על ידה למטרת הבריאה.

לכן בעל הסולם מציב את כל השאלות הללו, ובהמשך עונה עליהן אחת לאחת. מדוע לדורות הקודמים הציבו תנאים ללימוד, ומדוע אותם תנאים שהוצבו בעבר כבר אינם תקפים בדורנו.

הוא ממשיך באות ב' באותה הקדמה:

"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו?". (בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ב')

במהלך התפתחותו על האדם להגיע ולהבשיל לשאלה "מהו הטעם בחיינו?".

בעל הסולם

כל אחד מהמקובלים שפעלו במרוצת קיומנו על פני האדמה, מאדם הראשון, דרך אברהם, משה, רשב"י, האר"י, ועד בעל הסולם, כולל כל המקובלים שפעלו ביניהם, הגיע למימוש חכמת הקבלה על עצמו, מתוך שהרגיש בתוכו את השאלה "מהו הטעם בחיי?".

כלומר, "למה אני חי?", "לשם מה אני חי?", "מהו סוד החיים?", "מהי המציאות?", "לשם מה היא קיימת?".

כאשר מגיע האדם לשאלה זאת, והיא "זועמת" בתוכו, האדם אינו יכול להמשיך את חייו ללא פתרונה. או אז הוא מתחיל לחפש אמצעי לפתור את השאלה שמציקה לו, ומחפש לה מענה. אז הוא בשל להגיע לחכמת הקבלה.

ושאלה זאת - "מהו הטעם בחיינו?" - היא שאלת היסוד ממנה כל "מקובל" מתחיל "לגדול". לכן עונה בעל סולם, שאין כזו שאלה: למי מותר ולמי לא? או מתי? כי בכל זמן היה מותר ותמיד היה הכול מוכן, עבור אלה שהתעוררה בהם שאלה זו, אולם בעבר הם היו מעטים, ואילו כיום הם רבים, ומתעוררים יותר ויותר.

ממשיך בעל הסולם ואומר:

"והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול."
(בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ב')

אמנם השאלה הזאת מתעוררת בכל אחד ואחת מאיתנו, אולם יחד עימה צצות גם "הפרעות" רבות המכוונות למטרה אחת, להחזיר את האדם "לזרמי החיים", כדי שלא תתעורר בו שאלה זו בכל תוקפה, אלא שירגיש אותה במידה שיוכל להמשיך בזרמי החיים.

שלא יכבה אותה לחלוטין, אלא שהיא תאיר לו מעט את החיים. אולם ללא התעוררות מספקת כדי שינטוש את יתר השאלות ואת מעורבותו בזרמי החיים ויקנה לה מקום חשוב בחייו.

כך נותר האדם במצב שהוא "בין שמים וארץ". רע לו מעט אולם אין בידיו לעשות דבר אלא להמשיך את חייו. כך חיה האנושות כולה משך אלפי שנות התפתחות.

עד שהאדם התפתח למצב שהשאלה "מהו הטעם בחיינו?" התעצמה והגיעה לשיא מרירותה. היא הופכת לבעלת משמעות עבורו עד שאינו מסוגל באמצעות תחבולות רגילות "לדכא" אותה.

עד שהשאלה הזאת אינה נעשית לשאלה מרכזית בחיי האדם, הוא מחפש תחבולות בדרכים שונות ומסתפק בפתרונות שממתיקים לו את החיים. אולם אם היא מופיעה בצורתה האמיתית הוא לא ימצא מנוח עד שיגיע לפתרון אמיתי.

עונה על כך בעל הסולם:
"אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב, טעמו וראו כי טוב ה' וכו'." (בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ב')

התשובה לשאלה זו היא ההשגה של הקשר עם הבורא, הדבקות בו. רק אם שניהם, האדם והבורא מקושרים יחדיו, ניתן לומר שהאדם רכש כלי אמיתי שיכול להתמלא באור.

"והמה הרואים ומעידים כי טוב ה'", הם אלה שמגיעים לאותה הבנה והרגשה ולאותה המציאות. רק אלו שכבר משיגים את המצב הזה מעידים שכך היא המציאות. ומי שנמצא במצבים ההתחלתיים או במצבי הביניים, או בדרך למטרת הבריאה אינם מסוגלים להבין ולהעיד שזו המטרה.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content