חיים חדשים - תוכנית 347 - חזון השלום העולמי

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן עם חיים חדשים, סידרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

ניצה: שלום.

אורן: אנחנו היום אומרים לכם שלום, ורוצים לדבר על שלום, רוצים ללמוד מה זה שלום, איך אפשר לבנות אותו ביחסים בינינו, על מנת שנקום בבוקר ונרגיש שיש בינינו יחסים טובים, חיים חדשים, אנחנו שמחים, כולם סביבנו שמחים ואנחנו שמחים על זה שאנחנו חיים.

איך עושים שלום, זה הנושא שלנו היום.

איך הגעת להגדרה כזאת של שלום אני לא יודע.

אורן: היום הבן אדם קם בבוקר, ולא בטוח שכולם שמחים על זה שצריך לקום בבוקר. את רוב האנשים שאני מכיר, מעיר השעון שמצלצל, ואז הם נכנסים איתו למשא ומתן, אולי תפסיק, אולי עוד מעט, אולי תן לי עוד כמה דקות. היום אנחנו עושים שלום עם השעון המעורר. איך לעשות כך, שכשהוא יצלצל אנחנו נגיד לו תודה רבה שצלצלת ואנחנו מתחילים יום חדש ואנחנו שמחים. זה קצת רחוק מאיתנו, ואת זה אני באופן אישי רוצה ללמוד היום.

ניצה: בתכנית הקודמת ניסינו להבין איך מגיעים לשלום עם עצמי, שלום בתוך האדם.  בתכנית הזאת אנחנו רוצים לדבר על שלום החברה. מה זה שלום בחברה, איך מגיעים לשלום בחברה? מצד אחד אנחנו רואים פסיכולוגים שאומרים לנו שאנחנו יצורים חברתיים.

באין ברירה. כי אנחנו רוצים ליהנות זה מזה. אם לא הייתי צריך לקבל מכולם איזה שירות, לא הייתי בכלל מחזיק אותם בקרבתי.

ניצה: זה ממש נכון וזה בדיוק הייתה השאלה הראשונה שלי, הפער. איך יתכן שמצד אחד אנחנו יצורים חברתיים ומצד שני אנחנו רואים שבינינו, כל אחד דואג פחות או יותר לשלום שלו.

אנחנו יצורים חברתיים רק כדי ליהנות מכולם. אני לא יצור חברתי שזקוק למישהו סתם כך, שהוא יתפוס לי את האוויר, את המקום ואני לא יודע מה, שכולם יזוזו וייעלמו. אלא אני צריך אותם כדי לשחק, כדי לשיר יחד, לרקוד, להרוויח משהו. אני צריך חברה כדי שיהיה לי משהו מזה. אם לא יהיה לי משהו מזה, אז אני לא צריך, אלא ההיפך, בשביל מה הם בכלל קיימים כאן. לכן כשאומרים שהאדם הוא יצור חברתי, הכוונה היא שהוא לא יכול למלא את האגו שלו, את הרצונות שלו לבד ולכן הוא חייב סביבת אנשים כמוהו, אבל זה לא נקרא שהוא חברתי. הוא נהנה מהם, לכן מחזיק אותם בקרבתו.

ניצה: הוא צריך אותם. 

כן.

ניצה: בלעדיהם למעשה אין לנו קיום. זאת אומרת, בלי החברה אין לי קיום.

אני נברא בצורה כזאת, כך נולדתי, התפתחתי וכולי בצורה כזאת, שאני לא יכול לספק את הרצונות שלי לבד, ולכן אני זקוק לאחרים. לכן אני רוצה אותם, מסכים לסבול אותם. או שאני מקבל מהם תענוג, ואז אני אפילו אוהב אותם. זה תלוי. נניח אני אוהב את אשתי, את הילדים, את החברים, אני נהנה מהם, לכן זה נקרא שאני אוהב אותם.  

ניצה: זאת אומרת, הם עוזרים לי להרגיש יותר שלם?

נניח ששלם, אבל בצורה אגואיסטית, זה הכול. ברגע שהם עושים לי צרות אז אני כבר לא אוהב אותם, אז אני רוצה כבר להרחיק אותם שייעלמו. מתגרשים, מתרחקים וזהו.

ניצה: אז מה זה שלום בחברה, איך היית מגדיר את זה?

לא, זה לא שייך לשלום.

ניצה: אז למה?

השלום נקרא שאני ניכנס לקשר כזה עם הזולת, שהוא נעשה בעיני כמוני, ובכל הרגשות והמחשבות הוא ואני נעשים כאחד.

ניצה: בחשיבות שאני נותן לו?

בכל. שאני מרגיש אותו כמו את עצמי. ואז כשאני מרגיש אותו כמו את עצמי, אני אז עובד כדי להשלים אותו, כדי לעשות לו כל מה שהוא צריך. זה נקרא שאני כלפיו נמצא בשלום, בשלמות. ואם הוא גם כך כלפי, אז אנחנו בנינו כבר נמצאים בחיבור.

ניצה: איך אני יכולה בכלל להרגיש מה חסר למישהו אחר?

אנחנו צריכים בשביל זה לפתח חוש נוסף, חוץ מהחוש שלנו שזה רצון ליהנות. בשביל זה צריכים לפתח עוד חוש נוסף שהוא רצון להנות לשני, לזולת.

אורן: לגרום הנאה?

לגרום הנאה, להנות.

ניצה: כדי שארגיש מה חסר לך.

שהזולת יהיה מורגש בי כמו שאני מרגיש את עצמי. זה הכול.

ניצה: נשמע פשוט.

זה לגמרי לא פשוט.

ניצה: בדיוק.

כי אין לנו חוש כזה. אין לנו יכולת להרגיש את הזולת. אם אני מרגיש את הזולת, חוקר את הזולת, אני חוקר אותו בכלים שלי, בתכונות שלי, בהסתכלות שלי, בתפיסה שלי וזה לא אותו, אלא רק איך שאני מרגיש אותו. ואני צריך להרגיש איך שהוא מרגיש את עצמו, כלומר להתלבש בו, לראות מה חסר לו לפי דעתו. זה נקרא לקנות את הכלים שלו. כשאימא מסתכלת על התינוק, אז היא מסתכלת על התינוק בצורה טבעית, מה חסר לו, למה הוא מרגיש כך, למה הוא מרגיש לא כך, וכן הלאה. היא רוצה להתלבש בו שהוא ייהנה, מה אני יכולה לגרום לו מבחוץ שהוא יקבל את זה וייהנה, ואז היא גורמת לו מבחוץ משהו, ואחר כך רוצה להתלבש בו ולהרגיש את התענוג שהוא מרגיש מזה.

ניצה: נכון.

זה דומה במשהו למה שאני אומר.

אורן: היכולת הזאת כמו שיש לאמא, שמרגישה מבפנים איך התינוק מרגיש, היא כאילו רואה את זה?

היא רוצה להתלבש בזה, היא רוצה להשתתף בהנאה שלו, כי מזה הוא נהנית. הרי האימא היא אגואיסטית.

אורן: אז היכולת הזאת שיש לאימא באופן טבעי להרגיש את הילד כאילו מבפנים, יש לה כאילו שתי נקודות מבט על מערכת היחסים הזאת. יש לה איך היא כאימא כלפיו, ויש לה גם יכולת להיכנס כאילו בתוכו ולהרגיש את הפידבק.

כן.

אורן: לפתח יכולת כזאת, לא אימא כלפי ילד, שאני מניח שזה מובנה כבר, ובא לה באופן טבעי וקיים בתוכה ביכולת טבעית.

באופן טבעי, זאת אומרת, זה בכל זאת קיים ולא קיים.

אורן:  באימא, דבר כזה קיים?

כן. אז אפשר לעשות שזה יתקיים ולא לאימא.

אורן: אני צריך לבנות יחס כזה בתוכי כלפי האחר, כלפי הזולת?

כן.

אורן: זה נקרא לפתח חוש חדש?

כן.

אורן: למה?

חוש של השפעה.

אורן: בשביל מה?

השפעה.

אורן: מה זה אומר?

נתינה.

אורן: חוש של נתינה?

כן. הזדהות.

אורן: חוש של נתינה. היום אני מכיר חמישה חושים שיש לי.

זה חמישה חושי קליטה, קליטת המציאות הפיזית, שזה ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. וכאן אנחנו לא מדברים על ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש, שהם חושים בתפיסת המציאות הסביבתית. זאת תפיסת המציאות שמחוצה לך, בסביבה שלך, אבל כשאתה כבר מתחיל להרגיש את הסביבה שלך כמו שהיא.

כשאני תופס את המציאות דרך חמישה חושים, אני תופס את אותם המקרים שכביכול נמצאים לפני ואני רואה, שומע, וטועם אותם בחושים שלי, אני בולע אותם בחושים שלי, זאת תפיסה חיצונית. עכשיו אני צריך להיכנס למציאות הסביבתית, ואני רוצה להיכנס איתה במגע פנימי. אני לא רוצה לראות אותך, לשמוע, להריח, לטעום ולמשש, אני רוצה להיכנס בך, להבין ולהרגיש. זאת אומרת, להיכנס ולחיות במוח ובלב שלך. ולמה? כי אז אני בטוח שאני יכול להגיע איתך בשלמות הקשר לשלום. ואם אתה תעשה אותו הדבר כלפי, אז לפי הכלל "תעשה רצונך כרצונו שיעשה רצונו כרצונך" נגיע למצב שאנחנו כמו אחד. אני בך ואתה בי. ואז אנחנו הופכים להיות כאחד. ותרגיל כזה אנחנו צריכים לעשות עם כל באי העולם, כל בני האדם.  

ניצה: כשאנחנו מסתכלים על החברה האנושית בצורה פשוטה, אנחנו רואים שיש חלק מהאנשים שבטבע שלהם, באופי שלהם, הם יותר שוחרי שלום, יותר רודפי שלום. יש אנשים שהם יותר, מאמינים בכוח או בהרתעה. אנחנו רואים את זה בכל היבט, זה נכון גם בגישה האישית שלנו בבית, במשפחה, וזה נכון גם בדעות פוליטיות, יש את אלה שדוגלים יותר בדרכי נועם ושלום, ויש את אלה שיותר בדרך הכוח.

איך יש בתוך החברה האנושית שני כוחות כאלה, ומה זה שני הכוחות, האם אלו שני רצונות, שתי תפיסות עולם שונות?

תלוי ממה האדם נהנה. או שהוא נהנה מזה שהוא מתייחס יפה וטוב, כי הוא חושב שבצורה כזאת הוא יגיע למילוי הרצונות שלו. ויש כאלו שחושבים שעל ידי הכוח הם יכולים למלא את הרצונות שלהם. גם אלו וגם אלו אגואיסטים, ובעיני אין ביניהם הבדל ואני לא מתייחס לאחד בצורה אחרת מלשני. אלא ודאי, שאם כבר אני נמצא ליד מישהו, אז יותר טוב שזה יהיה ליד אדם רגוע, הגון מה שנקרא. אבל כלפי התיקון שאנחנו עושים, שניהם שווים.

ניצה: ולא לזה הכוונה?

לא. שניהם אגואיסטים וצריכים לתקן את עצמם כדי להרגיש את הזולת, ואני חושב שאולי אותו איש שחושב שעל ידי הכוח הוא יכול להשיג זאת, הוא יגיע מהר יותר להכרת הרע, ויתקדם יותר מהר מזה שהוא רך ויפה נפש.

אורן: הייתי רוצה שנרחיב קצת את זווית המבט. עד כה דברנו בעיקר על הפרט והיחס שלו לאחר. המושג של שלום כמו שאנחנו יודעים יש לו רב ממדיות, הייתי רוצה שנעבור כעת לממד הכי רחב שאפשר ונסתכל על העולם כולו.

זה הכי פשוט.

אורן: יש לנו חלום המון המון שנים, שהעולם יגיע למצב של שלום.

כן, יפה.                                                                                                               

אורן: אני חושב שהוא חלום של דורות, היה לו סימן היכר בולט בשנות הששים, "שלום ואהבה", חזון חדש, עולם חדש. נולדו ילדים לתוך זה, גידלו את הדור הבא לתוך זה. אבל נראה שככל שאנחנו מתקדמים בזמן, החלום הולך ומתרסק. זאת אומרת, יש איזושהי אידאה של שלום כלל עולמי ויש את המציאות שמראה לנו שאין שום מצב לשלום כלל עולמי. אפילו לא שלום קטן ואפילו לא קטנטן בשום רמה שהיא.

כשמדברים על שלום בעולם, איך אתה תופס את הדבר הזה ברמה הכי רחבה, ברמה הכלל עולמית. צייר את התפיסה שלך לגבי זה. מה החזון שלך לגבי שלום כלל עולמי?

אני מאוד שמח שהעולם הגיע להכרת הרע והבין שכל הנטיות שלו לשלום זה נטיות שקריות והשלום שהוא היה מתאר לעצמו זה הזוי ולא שלום ולא כלום. אלא פשוט היתה עייפות ממלחמה, פחד שוב לסבול וכן הלאה. אני מאוד שמח שאני נמצא בדור שמתחיל להכיר את האפסיות שלו, שאין לו ברירה, הוא חייב להכיר את המציאות שהוא נמצא בה.

אורן: שמה היא בעיניך?

שהיא שליטת הכוח האגואיסטי בבני אדם ושהשליטה הזאת מתגלה עכשיו כשלילית, הקפיטליזם נגמר. פעם היינו צועקים שעל ידי תחרות אנחנו נגיע לזה שלכולנו יהיה טוב. הקפיטליזם היה מציג כך את עצמו, שאמנם כולנו בתחרות, כולנו במאבק זה עם זה, אבל זה הכוח שלנו, קבלנו אותו מהטבע, וכולם אומרים ורואים שזה כך.

אורן: הכוח התחרותי.

כן. ואני רוצה להיות יותר מכולם, אני רוצה להרוויח על פני כולם, אבל בסופו של דבר אמרו הקפיטליסטים, מזה יהיה לכולם טוב.

אורן: כן.

נשגשג, ואפילו האדם הקטן, אפילו החלשים והחולים, אנחנו נטפל בהם גם כן, כי סך הכל גם  אותנו זה מצער. נעשה הכל, נשחרר כל מיני אנשים, נעלה את רמת החיים, נעשה שוויון בין אישה וגבר, אפרו אמריקאים עם האמריקאים הלבנים וכן הלאה. זאת אומרת נעשה, נעשה. החגיגה הזאת הייתה גם באירופה ובכל העולם, הם בזה קנו את כל העולם, שהיה מסתכל עליהם כמו על דוגמה לכל החיים. ואחר כך זה נגמר.

אורן: מה פרוש נגמר?

זה נגמר כשהחלום הזה התנפץ. הוא התפוצץ כי יוצא שעל ידי התחרות, הגענו למצב שהתחרות הזאת הביאה אותנו למצב השלילי. אנחנו רואים שאנחנו התחלנו לעבוד לא בשביל החיים החדשים, אלא אנחנו נעשינו עבדים לתחרות עצמה, לא תחרות למען האנשים, אלא אנשים למען התחרות.

אורן: כן.

כן, זאת עובדה. והכסף במקום להיות מדידה למצבים שאנחנו רוצים להתפתח, הפך להיות לבעל הבית שחונק אותנו, ואנחנו נעשינו לעבדים וכל שמחת התחרות, שמחת החיים נגמרה, נסתיימה.

אורן: איך כל זה מתקשר לחזון של שלום כלל עולמי?

אנחנו מתחילים לראות שהמצב הזה הוא לא המצב הסופי, זאת אומרת, שצורת החברה הקפיטליסטית היא מהר, תוך כמה עשרות שנים התגלגלה לצורה חדשה, נכשלת. שהצעירים לא רוצים לעבוד, לא יוצאים לשוק העבודה, הזקנים אבדו את התקווה שהיתה להם בילדות ובנערות שלהם, וכל החברה נמצאת בעייפות, בפשיטת רגל. לא שזה רע, וזה לא טוב, או זה טוב או זה רע, זה טבעי. אנחנו כאן פשוט רואים התפתחות מהירה מאוד של החברה האנושית. אם בצורות הקדמוניות, בימים של אז, מלפני עשרת אלפים שנה, היו תקופות מאוד ארוכות שאנשים חיו בלי שום שינוי. בימי ביניים זה כבר נגמר תוך כמה מאות שנה, עכשיו זה נגמר תוך כמה עשרות שנים  הקפיטליזם הזה.

אורן: עוד פעם אני חוזר לשאלה, ואיך זה קשור לשלום כלל עולמי כן או לא?

אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים להגיע לשלום.

אורן: איך זה קשור לשלום?

מה זה קפיטליזם? קפיטליזם זה נקרא גילוי כוח הקבלה האגואיסטי ללא מצרים, ללא שום הגבלות. תעשה מה שאתה רוצה רק תצליח. ואנחנו ראינו שהחברה האנושית שמקבלת את הדוגמה הזאת, את הפרדיגמה הזאת, היא מגיעה למשבר. והמשבר הזה זה מצב טוב, אנחנו חושבים שלא, אבל זה טוב. גם ביוונית מילה משבר crisis זה לידה, זה לידה חדשה.

אורן: לידה של מה?

מצב חדש.

אורן: יהיה בו שלום?

לא יודע, אבל יהיה בו משהו חדש. תמיד זה כך כשאנחנו עוברים ממצב למצב, אנחנו נמצאים במצב הישן שהוא מראה לנו את כל השליליות שבו, שאי אפשר להתקיים יותר ואז באיזוהי צורה, או על יד מהפכה, או על ידי משהו אחר עוברים למצב החדש.

אורן: למצב הבא.

כן. אז אנחנו עכשיו נמצאים בתפר.

אורן: במעבר.

כן.

אורן: אז מה התפיסה שלך לגבי שלום כלל עולמי, אפשרי או לא?

דווקא עכשיו זה נראה אפשרי.

אורן: למה? עד עכשיו היית הכי סקפטי בעולם, פתאום עכשיו אתה אופטימי, אפשרי שלום כלל עולמי?

זה בדיוק המעבר בין המדרגות.

אורן: אז בוא תסביר. אפשרי שלום כלל עולמי.

כן.

אורן: יפה. דף חדש נפתח בדיון. איך אפשרי?

כי אנחנו רואים שאנחנו נמצאים במשבר כללי, רב גווני בכל השטחים שהאדם עוסק. האדם עם עצמו, אדם במשפחה, אדם בחברה, בעבודה, עם הטבע, בין המדינות בכל העולם, הכל נמצא במשבר. זה משבר רב גווני, אבל זה בעצם משבר אחד, זה משבר עם הטבע האגואיסטי שלנו שאנחנו מיצינו אותו ואין לנו יותר מה לעשות. הגענו לכך, שאנחנו כבר מתייאשים מהטבע הקודם האגואיסטי, שעל ידו אנחנו לא יכולים להגיע לשלמות, להצליח לפחות להירגע, לראות חיים טובים לעתיד, לילדים, לנכדים, כלום.

חוץ מזה בא לפנינו התנאי של המדרגה הבאה, של המצב הבא של האנושות. זה התנאי שכולנו מקושרים, כולנו תלויים זה בזה, כולנו תלויים בטבע הכולל, באקולוגיה בכל הדברים האלה. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו ממש באזיקים. אני נמצא עכשיו תלוי בשבעה מיליארד אנשים וכל אחד כך.

אנחנו יכולים להסכים עם זה או לא להסכים עם זה, זה לא חשוב. הגענו למצב שהגענו לעולם הכללי, השלם, ואני נמצא בקשר עם העולם השלם ותלוי בו.

 אורן: ואין בו שלום.

אין. אם אני נמצא בקשר עם עולם השלם ותלוי בכל העולם, אז הבעיה שלי שאני לא נמצא אתו בשלום. ואז אנחנו הגענו למצב שהשלום הופך להיות הכרחי, ולא רק לי, אלא לכל אחד ועם כולם יחד.

אורן: נראה לי שכבר בשנות הששים אנשים התחילו להרגיש את מה שאתה מדבר.

 בסדר, נכון.

אורן: אז למה מאז אין לנו שלום? עברו כמה עשרות שנים.

עברו, ויעברו עוד ששים שנה. אז מה אתה רוצה?

אורן: בסוף יש שלום?

בסוף בטוח שכן, כי זה חוקי הטבע, אלא הכל תלוי איך שאנחנו מבינים את ההתפתחות שלנו ויכולים להקל על עצמנו את שלבי ההתפתחות. או שאנחנו עקשנים כאלה עד שיבוא המקל ויסדר אותנו.

אורן: בוא נסתכל רגע על מה קורה בשנה האחרונה. אנחנו רואים שפתאום המלחמה הקרה שחשבנו שהיא קצת מאחורינו, חוזרת בגדול והיא אפילו לא כל כך קרה. והנה שוב מתייצבים רוסיה מול אירופה וארצות הברית.

כן.

אורן: זה הולך הפוך מכיוון של שלום. זה עוד פעם מעצים את הפירוד. 

כדי להגיע לחיסרון של שלום, אתה צריך להיות בחוסר.

ניצה: מלחמה זה תנאי לשלום?

ודאי, איך יכול להיות שלא, ממתי אני ארצה שלום אם לא ממצב של מלחמה?

ניצה: מה מייצג את המלחמה בין העמים, בין המדינות?

האגו. מה יש כאן חוץ מזה?

ניצה: מה הוא רוצה עכשיו בשונה ממה שהוא רצה פעם, מה אנחנו רוצים היום ששונה ממה שרצינו פעם?

אנחנו רואים היום שבמלחמה אין מנצחים.

ניצה: נכון.

שכל דבר שאני עושה רע לשני לפי החשבונות האגואיסטים שלי, זה חוזר אלי בסיבוב ואני ניזוק. זאת אומרת, שב ואל תעשה עדיף. אבל אני לא יכול להיות בשב ואל תעשה, כי השני קם עלי ורוצה להרוג אותי. אז יוצא שאנחנו נכנסים לסבך כזה בינינו, שבזה אנחנו מזיקים לעצמנו. אמנם אני נלחם נגד מישהו, אבל אני בעצם מזיק לעצמי.

אם החברה הכללית, כל האנושות כולה, כל הטבע מתגלה כאינטגרלי, לא יכול להיות שאני אכנס עם מישהו למלחמה.

אורן: אז איך תפתור קונפליקט?

החינוך האינטגרלי רק הוא יעזור. שאנשים יבינו ששום כוח, או בכלל שום פעולה שאתה מזיק למישהו, לא מביאה לשלומך.

ניצה: מה ההבדל בין שלום ואהבה שדברו בשנות השישים?

עזבי זאת. אלה ילדי הפרחים שכך ציירו כל מיני דברים. זה שטויות זאת התחלה. הם התחילו להתייאש מכל העולם התחרותי, מכל זה שרצים עוד יותר ועוד יותר לכל מיני דברים. הם התחילו להגיד שהרגשת האדם יותר חשובה מהרבה כסף בבנק זה משהו אחר לגמרי. זה לא שאחר, זה אותו נתיב, אבל זה התחלת ברור האדם, בשביל מה הוא ומה הוא. אבל במה הם גמרו כולם, בסמים וכל מיני שטויות. זאת אומרת, לא היתה להם שיטה איך נכון להתייחס לחיים. חוץ מזה שהיתה הרגשה שאני לא רוצה להשתתף בתחרות הזאת.  

ניצה: יש קשר בין שלום לאהבה, ואם כן, מה ההבדל בין האהבה שאתה מדבר עליה, לבין אותה האהבה שהיתה בשנות הששים?

איזה אהבה היתה, על איזה אהבה את מדברת? אהבה לסמים, אהבה לחופש, חופש לזנות, חופש לא לעשות כלום.

אורן: מדובר על אחווה בין בני אדם.

אני לא יודע. זה היה מין גן ילדים קטן.

אורן: בסדר, נשים את גן הילדים בצד, נדבר על ערכים. יש שני ערכים, אחד שלום ושני אהבה. יש קשר בין שלום ואהבה כערכים?

כן.

אורן: מה הקשר?

זה אותו הדבר.

אורן: מה פרוש?

אין פרוש. זה אותו הדבר. לא יכול להיות שלום בלי אהבה ואהבה בלי שלום, כי שלום זה השלמה, שאני משלים אותך ואתה משלים אותי. אם אני לוקח את כל החסרונות שלך, את כל הרצונות שלך וממלא אותם, ואתה לוקח כל מה שאני רוצה וממלא, אז אנחנו נמצאים כשכל אחד חי בתוך השני. אנחנו נמצאים בקשר כזה, שמתוך הקשר הזה אנחנו הופכים להיות כאחד. זה נקרא שלום, והקשר בינינו, היחסים בינינו, זה נקרא אהבה.

מה זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך"? אם אני מתייחס אליך כמו לעצמי, זה נקרא שאני אוהב אותך.

אורן: לסיום, שלום בעולם במבט כולל בין כל חברי המין האנושי וכל המדינות וכל העמים יהיה או לא יהיה?

אני רוצה לראות אותו אפילו עוד בחיים שלי. בוודאי. כי זאת התכנית של הטבע, רק אנחנו יכולים לקרב אותו, אם לא, זה ילך לפי התכנית. ובתכנית הטבע יש כך וכך שנים קצובות ואנחנו יכולים על ידי החינוך האינטגרלי לקצר את הזמנים, לקרב אותם בהסברה.

אורן: איך יראה העולם  שיש בו שלום בין כולם, בין כל העמים?

כולם ירגישו שהם נמצאים יחד, לא בגוף, הגופים בכלל ייעלמו מההרגשה. אלא אנחנו נתחיל להרגיש את עצמנו יחד כולנו, לב אחד, מחשבה אחת ואת הגופים אנחנו לא מרגישים, אין גופים. כי ההרגשה הזאת של היחד בפנימיות שלנו, בתשוקה שלנו, היא תהיה כל כך גדולה, שהגופים כאילו ייעלמו, אנחנו לא נרגיש שזה קיים. אנחנו גם לא נרגיש את העולם הזה, את הדומם, הצומח והחי. אנחנו נרגיש רק את השלמות הזאת ואהבה. זה ילדי פרחים ולא מה שהיה שם. אבל על ידי החינוך שיזרז לנו את ההתפתחות, נביא את כולנו לשלום.

אורן: תודה רבה רבה לך הרב לייטמן, זה מעורר תקווה גדולה. תודה ניצה תודה גם לכם שהייתם אתנו. שלום וכל טוב, להתראות. 

לחצו כאן להורדה