חיים חדשים - תוכנית 175 - ספר הזוהר

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם. תודה שאתם איתנו ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן. שלום ניצה מזוז

שלום.

אורן: אנחנו שמחים שאתם מצטרפים אלינו ואנחנו רוצים ביחד ללמוד מהרב לייטמן איך הוא ממליץ לנו לבנות את החיים שלנו כאן בישראל כמשפחה אחת גדולה. שכל אחד יקום בבוקר עם אור גדול בעיניים, עם בטחון בלב, עם הרגשה שמי שנמצא לידו חושב עליו טוב, דואג לו, רוצה שיהיה לו טוב. וגם הוא ירגיש כך ביחס לאחרים וכולנו נחבק אחד את השני ונחייה בטוב במקום לחיות כל הזמן בהישרדות בלתי פוסקת.

וכדי להבין מה הוא החזון הגדול של הרב לייטמן לחברה הישראלית, חברה שחיה כמו משפחה אחת, כל פעם אנחנו בוחרים אחד מהמרכיבים של הזהות שלנו כחברה ישראלית, משהו מהתרבות היהודית, ודרכו רוצים לאחוז קצת יותר בחזון הגדול הזה לבנות כאן ועכשיו את החברה שלנו כמו משפחה אחת. המוטיב שדרכו אנחנו רוצים היום לפתוח את החברה החדשה שאתה ממליץ לנו לבנות בישראל, הוא אחד הסמלים היהודיים המסתוריים והחזקים ביותר, ספר הזוהר.

אני רוצה לפתוח דווקא ממקום אישי. כבן לעדת תימן ממשפחה דתית, אני זוכר שבבית הכנסת היו קוראים מכל מיני ספרים, הרבה תהילים וגם ממקורות נוספים. ואני זוכר שכילד שמתי לב שיש מנגינה מיוחדת, שירה מיוחדת, מאוד מאוד עדינה, שבה מידי פעם קוראים משהו, לא בדיוק הבנתי מה. ואחר כך, עם השנים הבנתי, שבמנגינה המיוחדת הזאת משתמשים כשקוראים מתוך הספר הזה, מספר הזוהר הקדוש.

וכך, יש לי מקום מיוחד בלב  לספר הזוהר. ואני נזכר בסבא שלי זכרונו לברכה, שכילד הייתי יושב לידו שנים, וכשהוא היה מדקלם בעל פה, קורא, או שר, טקסטים מהזוהר, תמיד הייתי מסתכל והייתי רואה שכאילו יש איזה קסם באוויר, איזה רוגע באוויר, משהו שהוא יותר חזק מהכול, יותר גדול מהכול, משהו טוב. והיינו מאוד רוצים להבין מהו הסוד הגדול שיש בספר הזה? מה הסוד של הזוהר? הרב לייטמן, אם תוכל לספר.

אצל התימנים קוראים המון בזוהר, יש קטעים מיוחדים מהזוהר לכל סיטואציה בחיים. אחד הדברים המרשימים ביותר זה שלפני ברית מילה מתאספים כולם וקוראים הרבה בזוהר, שעה שלמה קוראים בזוהר. אבל לכל סיטואציה, לכל רגע בחיים יש פרקים. כאילו שהזוהר מלווה את התרבות, את החיים שלך. בכל מקום בחיים יש את החלון הזה של, "ועכשיו משהו מהזוהר, ועכשיו משהו מהזוהר", בכל מיני וריאציות. הסוד סביב הספר, הקסם, זה משהו שאנחנו רוצים לפתוח ולהבין האם הוא קשור גם במשהו ליחסים בינינו, לרגשות שזורמים בינינו כבני אדם? מה הסוד הגדול של הזוהר? זאת השאלה.

זה באמת ספר מיוחד, ספר שכולו מדבר על תיקון האדם. יש בזוהר חלק שנקרא "תיקוני הזוהר", אבל הזוהר כולו מדבר על החברה המתוקנת שפועלת ברשת קשר מיוחדת בין בני האדם, והרשת הזאת נקראת "נשמה". כולם מדברים על נשמה, איפה היא הנשמה? בתוך כל אחד? כל אחד חושב שהנשמה שלו היא מה שהוא מרגיש, אבל זו בסך הכול נפש בהמית. והנשמה היא מערכת אחת לכולם, ובה כולנו קשורים זה לזה. המערכת הזאת נסתרת, אנחנו לא מרגישים את הקשר בינינו, ואנחנו צריכים לגלות את המערכת הזאת.

לכן הספר הנסתר, מדבר על הקשר הנסתר בינינו, והוא מתחיל להיות כאמצעי לגלות את הקשר הזה, ואז אותו המצב הנסתר הופך להיות גלוי. וכך אנחנו עוברים לעולם הנסתר, ומהעולם הנסתר, לעולם הגלוי. כי אז אנחנו מרגישים כמו שאתה מרגיש עד כמה שהקרובים שלך קשורים אלייך, אולי הרחוקים קצת יותר קרובים, כי יש מערכת קשר. נדמיין לעצמנו את מערכת הקשר בינינו כשאנחנו כולנו קשורים בידידות, באהבה, בחיבור הנכון בינינו, בהדדיות הנכונה, היפה, וספר הזוהר מתאר את זה, הוא מסביר את זה.

מתוך שהוא מסביר את זה, ההסבר שלו לא מובן לנו, כי אנחנו נמצאים בפירוד, בהתנגדות, בהתנגשות, בריחוק, בניגודיות זה מזה, ולכן אנחנו לא כל כך מבינים מה שכתוב שם. אבל במידה שאדם מתחיל לתקן את היחס שלו לאחרים, ומתחיל לגלות את מערכת הקשרים הנכונה, היפה, הידידותית, ההדדית, אז מה שכתוב בזוהר, מתחיל להיות בשבילו גלוי, כי הוא רואה שעל זה הספר מדבר, על היחסים הנכונים, המתוקנים, היפים, בין בני אדם.

ולכן הספר הזה כל כך קדוש. קדוש זה נקרא "נבדל". זאת אומרת שהוא ממש הפוך מהטבע הנוכחי שלנו. כי כולנו נמצאים ביצר הרע, באגו שלנו, כשכל אחד רוצה לראות רק את עצמו יותר גדול מאחרים, המצליח, המרוויח, זה שמנצל את כולם. זה הטבע שלנו מלכתחילה, "יצר האדם רע מנעוריו". על ידי זה שאנחנו משתמשים בספר הזוהר לקריאה, לקצת הבנה, אנחנו רוצים לקרב את עצמנו לספר, לא את הספר אלינו. כי לקרב את הספר אלינו זה כאילו שאני לוקח את המערכת היפה הזאת ורוצה להכניס לתוכה את המערכת המקולקלת שלי, של היחסים שלי עם כל העולם, אלא ההיפך, אני רוצה להיכנס לאותה המערכת המתוקנת שהספר מדבר עליה.

ולכן בספר הזוהר יש הרבה כוח. קוראים אותו בכל מיני מקרים מיוחדים, בתור סגולה. לָמה סגולה? כי אם אנחנו מתחילים להשתמש בכוחות האלה על מנת להתקרב אחד לשני, זה באמת עוזר לנו, כי בספר הזה קיים תיאור של המערכת הנכונה. אז אם אני רוצה להיכנס לתוך המערכת הזאת, למרות שאני לא מבין איך היא בנויה, כי כולה מדברת על יחסים שלא נמצאים בטבע שלי היום, זה ממש לא נמצא בי, אבל זה עוזר לי.

ואיך א­­פשר בכלל? קודם כל אני מבין שאין לי ברירה, כמו שהיום אנחנו רואים שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים להיכנס למערכת יחסים חדשה, מערכת יפה, טובה, כי סוף סוף היעוד של עַם ישראל,  הוא להיות כמשפחה אחת. אם אני רואה את העתיד שלנו בצורה כזאת, אז ספר הזוהר מתחיל להיות אמצעי מאוד חזק לתיקון טבע האדם, כדי לעשות ממנו אדם שקשור לזולת, שבאמת יכול להיות ב"ואהבת לרעך כמוך", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך", "כל ישראל חברים", להיות בהדדיות, בערבות זה לזה. אנחנו נרגיש כולנו כעם אחד, שנמצא בסירה אחת ושאנחנו צריכים לדאוג לאותה הסירה. כל זאת מפני שאם מישהו לא דואג, אז כולנו יכולים לטבוע בתוך האגו שלנו, בים הסוער הזה של הרגשות האגואיסטיים שבהם אנחנו נמצאים.

הספר הוא מיוחד מאוד מפני שהוא פירוש על התורה. כי כל התורה מדברת רק על אהבת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". ופתיחת ספר הזוהר כתוב, "זוהר, פרוש על חמישה חומשי תורה". זאת אומרת, הספר מפרש כל מיני צורות של הקשר בינינו. מה שבתורה מובא בשפה אחרת, בשפת התנ"ך, בזוהר מובא בשפת הקבלה, אבל זה סך הכול ביטוי חיצון של אותו היחס שהתורה דורשת בינינו. כל התורה באה כדי לתקן את ליבו של האדם, של כל אחד ואחד, כך ספר הזוהר.

הוא נכתב מלכתחילה על כל התנ"ך, על כל התורה, הנביאים והכתובים. מלכתחילה הוא היה ספר גדול מאוד, נשאר לנו מכל ספר הזוהר רק חלק קטן, יש בו גם כל מיני חלקים שלא קשורים זה לזה. אנחנו יודעים על כך, זה מגיע אלינו מן ההיסטוריה, איך הספר הזה עבר כל מיני דברים. היה כבר ברור בכתיבת הספר, שהוא הולך להיות נסתר. זאת אומרת, נמצא כביכול במצב שלא משתמשים בו, כי הצורך להשתמש בספר צריך להיות רק בסוף הגלות, כשאנחנו כבר מחויבים להתחיל לגלות את הקשר הנכון בין בני אדם, מפני שהעולם מגלה שהוא חייב להיתקן, שהוא נמצא במשבר היחסים בין כל בני האדם.

זה לא סתם משבר בכלכלה וכן הלאה, אלא שהיום אנחנו מתחילים לגלות שהבעיה היא בטבע האדם, שהוא בעצם המקור לכל הרע שבעולם. כי בעולם יש כל טוב, רק אנחנו נמצאים בטבע אגואיסטי, ולכן אנחנו לא יכולים לחלק את כל הטוב בינינו. אנחנו לא יכולים להיות בביטחון, לחיות חיים מסודרים, יפים, גם היום, גם מחר, גם לנכדים שלנו וכן הלאה. וכשמתגלה בעולם ההכרחיות הזאת, אז בהתאם לזה גם ספר הזוהר מתגלה.

ולכן היום אני רואה שהשימוש בו מתחיל להיות יותר ויותר נפוץ. אני רואה חוגים למיניהן בכל מיני בתי כנסת, וכך גם חוגים אצל חילוניים. זה כבר לא כמו שאני זוכר, לפני שלושים ארבעים שנה, שהספר הזה היה מביא או מעורר איזו רתיעה, פחד, אזהרה, "תשאיר אותו אולי על איזה מדף, כסגולה לשמירה בבית", אבל לא משתמשים בו, אלא קוראים, רוצים להבין קצת יותר. יש היום יותר ויותר שיעורים בספר הזוהר. אנחנו רואים שזה בא מתוך העם, גם מתוך החלק החילוני, וגם מהדתי.

זאת אומרת, יש מין דרישה פנימית ואין כבר מחסום בינינו לבין ספר הזוהר כמו שהיה במשך כל שנות הגלות. זה מפני שאנחנו מרגישים שהספר הזה צריך לתת לנו תשובה, הוא כסגולה, הוא כמין כוח מיוחד שבמידה שאנחנו מתקנים את ליבנו בעזרתו, להיות ביחס היפה זה לזה, אז הספר הזה נפתח. אנחנו מתחילים להבין על איזו מערכת הוא מדבר, על איזה יחס, מה קורה בינינו. יש בו כל מיני שמות, כל מיני דברים, גם כל מיני סיפורים, מדרשים למיניהם, ואז דרך הסיפורים האלו אני מתחיל להבין על מה הספר מדבר, זאת אומרת על אילו צורות קשר. והצורות האלה כבר נקראות "העולם העליון".

למה העולם העליון? מפני שזו רשת. מה זה העולם שלנו? העולם שלנו הוא הקשר בין דומם, צומח, חי ובני אדם, זה הקשר בין כל חלקי המציאות מהאטומים הפשוטים עד המולקולות, עד חתיכות החלבון כמוני, כך, כמו הגוף שלנו, ועד המצבים הפסיכולוגים ביחס בינינו, בקשר בין כולם, בין דומם, צומח, חי ואדם, איך הם משפיעים זה על זה, קשורים זה לזה במערכת אחת. כך ספר הזוהר מדבר על הקשר הזה, רק על הקשר המתוקן. כי כל המערכת מגיעה להשלמה הדדית.

ההשלמה ההדדית הנכונה, באה מתוך האהבה, אהבה זו המדרגה הגבוהה של ההשתתפות. כשאני מרגיש חסרונות, רצונות, תשוקות של הזולת ואני מוכן למלא אותם. אני מוכן לעמוד על ההשלמה של כל אחד ואחד באנושות. מה שהוא רוצה, אני מוכן לתת. אני לעצמי צריך בסך הכול כדי להתקיים. תנו לי רק להתקיים, ואת כל היתר, כל החיים שלי אני מוכן להקדיש, להיות מעורב בצורה יפה עם כולם.

זה המצב האידיאלי, שעל ידי המשבר הנוכחי הטבע מקדם אותנו למצב הזה, ולכן מתגלה ספר הזוהר כאמצעי שעל ידו אנחנו יכולים לשנות את הטבע שלנו מלקבל, לנצל, לגנוב, לשלוט, לטבע הפוך, עד שמגיעים ממש לאהבה. זאת אומרת, התכללות יפה, הדדית בין כולם.

והספר מדבר על כך שזאת הצורה הסופית שמחויבת להיות מצד הטבע. כמו שאנחנו התקדמנו במשך ההיסטוריה שלנו, במשך האבולוציה, ההתפתחות שלנו, כשהגענו בהתפתחות האגואיסטית במשך הרבה דורות, אלפי שנים, למצב שהיום אנחנו רוצים לצאת מהאגו שלנו. אנחנו רואים שהוא גדל למצב שאנחנו לא יכולים יותר להתקיים בו. הוא מתחיל להראות לנו את עצמו כמלאך המוות, ואנחנו חייבים להפטר ממנו, אחרת הוא יהרוג אותנו.

בזוהר כתוב בצורה ציורית יפהפייה, איך מלאך המוות מגיע אלינו ובקצה החרב מביא לנו את טיפת המוות, הטיפה המרה הזאת, אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לפתוח את הפה ולקבל אותה, אחרת אני לא מרגיש שאני חי. כך זה מובא בצורה אגואיסטית. אז איך אני הופך את מלאך המוות, למלאך הקדוש, הופך את הרע לטוב, זה ניתן רק על ידי שינוי היחסים בינינו.

ולכן הספר התגלה, מזה כמה עשרות שנים נשברה החומה בינינו לבין ספר הזוהר. היום מתחילים לקרוא, להפיץ, למכור אותו בכל מיני חנויות, ללמוד אותו בכל מיני חוגים, בכל מיני אופנים. זה לא חשוב איך הם מפרשים אותו ואיך לומדים אותו בינתיים, העיקר שיש איזו קירבה והתקשרות למקור עצמו. ואז זה כמו שילדים קוראים סיפורים וחושבים שזה אמת ועל ידי כך הם גדלים.

 אני מקווה שהאנושות תגלה, וודאי כמה שיותר מהר, את הכוח המיוחד, שיש בספר הזה שיכול לשנות אותנו.

אורן: כשפתחתי את התכנית, סיפרתי איך כילד שגדל במשפחה תימנית, התחלתי להכיר ולהרגיש את הניחוח הקסום של הזוהר, והייתי שמח לשמוע מידידתי, ניצה מזוז, שלא גדלה בבית דתי תימני, מה את יודעת על הזוהר, מה מסקרן אותך לגבי הזוהר? יש לנו כאן הזדמנות לשבת עם אדם שמרגיש את הספר מבפנים.

ניצה: קודם כל ההרגשה הכללית היא שבאמת יש תפיסה מיוחדת כלפי הספר. הספר הזה הוא ספר שמעורר בנו סקרנות, הוא אפוף במסתורין. זאת אומרת, הוא נחשב בינינו לאיזה סוד, משהו שאפילו מרתיע. יש רתיעה לגשת אליו. עדיין הרבה אנשים חושבים שאפשר להשתגע אם פותחים אותו וקוראים בו. יש כל מיני אמונות כאלה שהשתרשו במשך השנים.

מה מקורן של האמונות האלה, למה נקשרו סביב ספר שאתה מתאר אותו כספר לתיקון האדם, שמדבר על אהבה, על קשרים יפים בינינו, כל כך הרבה סיפורים?

זה שייך לעניין של הפנימיות, של התיקון. כי אם אני אדם בריא ועכשיו נותנים לי איזו אנטיביוטיקה חזקה, אז היא מזיקה לי. התרופה צריכה להיות בדיוק כנגד המחלה. אם המחלה עדיין לא התפרצה, לא הגיעה למצב שכנגדה יש תרופה, אז התרופה בעצמה היא רעל.

ניצה: זאת אומרת שהיא לא הגיעה מספיק לבשלות?

כן, נכון. לכן המקובלים בעצמם, הם אלה שיודעים את פנימיות הספר, על מה מדובר ולמי זה מיועד. הוא מיועד לכולם, אבל במידה שאנשים מתחילים להרגיש שהאגו שלהם הוא כוח הרסני וחייבים לשנות אותו, חייבים להגיע לאהבת הזולת בכל מחיר, אחרת אין לנו זכות קיום, רק בתנאי כזה אפשר לפתוח את הספר. זה שעכשיו כבר פותחים אותו, מעיד שזו כבר התחלת ההכרות. אבל עדיין זה לא בדיוק לשם תיקון הלב.

אבל כל השנים, אלפיים שנה מיום כתיבת הספר הזה ועד היום שנגלה, הוא היה צריך להיות במסתור. היו משתמשים בו רק אנשים מיוחדים שהרגישו מתוך ליבם שהם חייבים לתקן את עצמם ואז הם ניגשו לספר. הספר היה עובר בין כאלו אנשים מדור לדור ואחרים רק היו לפעמים שומעים שיש כזה דבר, "ספר הזוהר", אי שם, אף אחד לא ראה אותו. היו עדות כמו בתימן, שהשתמשו בזוהר מזמן.

אני גדלתי, ואני זוכר את הסבא שלי, הוא היה דתי מאוד, היה שוחט, ובחיים בטוח שהוא לא ראה את הספר הזה וגם לא נגע בו. חוץ מזה הוא היה ליטאי, מאוד אדוק, "צריכים לקיים את זה ואת זה, וזהו", כלום חוץ מזה. ולכן כך אני הבנתי, עד כמה ששמעתי כשהייתי ילד קטן. הדברים האלה הם בדיוק היהדות, לעשות במעשה מה שכתוב בספר שלפניך. "שולחן ערוך", גמרנו. "שולחן ערוך" ו"סידור", יותר מזה אתה לא צריך.

ולכן זה קצת אחרת ממה שקורה לך כחילונית. אני קצת ידעתי על על יהדות. זה היה בעצם כל היהדות שלי, שיש "שולחן ערוך" ו"סידור".

אני לא שמעתי על ספר הזוהר כל עוד לא הגעתי ארצה. אז התחלתי להתעניין במהות התורה, מהי, בשביל מהי בעצם. מה המיוחד בעם ישראל? המיוחד בעם ישראל, זה שיש בו תורה, כי היא כאילו המקור של הפער בינינו לבין עמים אחרים. התורה מבדילה. אם לא הייתה התורה, היינו מלכתחילה, מימים דאז, כמו כל יתר העמים. התורה היא כאילו שמה בינינו איזו חומה, סגרה אותנו בפנים ו"זה אתם. ואתם מאוד שונים מאחרים".

בגיל שלושים התחלתי להתעניין, מה היא התורה, למה היא כל כך מיוחדת ושמשתמשים בה. באסלאם ובנצרות, משתמשים בה, בכל מיני הענפים. יש הרבה ענפים בכל דת. מה היא? מה היא בעצם רוצה להגיד? ואז התחלתי לגלות את פנימיות התורה. שביסודה היא "ואהבת לרעך כמוך". ואז נדהמתי לגלות את זה, כי מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" למה שאנחנו רואים כתוצאה מהשימוש בתורה? זה לגמרי להבדיל בין בני אדם, להרחיק בין כולם ולא לחבר בין כולם.

ואז ניגשתי יותר ויותר לפנימיות, והבנתי שזה קורה רק אם יש לאדם צורך גדול לשנות את עצמו, והוא שואל, "מה הטעם בחיי?", שאני צריך להגיע למשהו שמדבר על מקור החיים שלי, שאני לא רוצה להמשיך לחיות כמו שאני חי. הסימן לזה, זו הדפרסיה היום, הייאוש שממש פוקד את העולם, שאנחנו מאבדים את הטעם, מאבדים את המוטיבציה בשביל מה לחיות.

אז כאן באה התורה כדי לתת לאדם תשובה, שאתה חי כדי להגיע למערכת הקשר הנכונה, כי דרכה אתה מתחיל להרגיש את העולם כבלתי מוגבל. וזה באמת פלא שרק דרך האהבה אנחנו יכולים לעשות את זה. כי אם אני מגיע לקשר אהבה בין כולם, אז אני לא מרגיש את עצמי, אני מרגיש את כולם ואז אני יוצא כאילו מעצמי אל כולם. ואז אני מרגיש ששום דבר לא מוגבל, שום דבר לא לוחץ, שום דבר לא מגביל אותי. וודאי שלא האחרים, אני נמצא עם כולם במערכת של חופש. אני מרגיש את עצמי הקיים בצורה אינסופית, נצחית, שלמה, מפני שנכללתי במערכת שקיימת מחוצה לי כביכול, אז יצאתי מהבהמה שלי החוצה, רגשית, ואני חי בין כולם.

וזה בעצם מה שהתורה מאפשרת לעשות. אבל זה רק לאנשים שמתחילים לחשוב על זה. שהם מרגישים את עצמם שנמצאים ממש כמו בבית סוהר בתוך הגוף שלהם. שחסר לי, שרע לי, שלא מספיק לי את זה. היום אנחנו מתקרבים לזה בכל העולם.

ולכן מתגלה ספר הזוהר כאמצעי לתקן את הלב של האדם, שייצא מעצמו לאהבה ואז ירגיש את העולם העליון, מערכת אינטגרלית.

ניצה: המפגש הפיזי שלי הראשון עם ספר הזוהר היה בערך לפני משהו כמו עשר או אולי שתים עשרה שנה. ישבתי במשרד במקום העבודה שלי, ואז הגיע איזה חבר מהעבודה, עם איזה חמישה ספרי זוהר והוא ככה חילק אותם לכמה אנשים שהוא בחר אותם. והוא נכנס אלי לחדר ואומר לי, "הנה, קחי את ספר הזוהר". אני זוכרת ששאלתי אותו מה אני עושה עם זה. אז הוא אומר, "לא לא, תשימי את זה פה, זו סגולה לשמירה, לבריאות, לזוגיות טובה". וזה באמת עמד שם, מעולם לא פתחתי אותו, הוא עמד לי על המדף במשך כמה שנים.

למה אני מספרת את זה? כי בעצם אני חושבת שזה באמת מה שבצורה עממית אנחנו חושבים על הספר. זאת אומרת, אנחנו מייחסים לו כוח של סגולה, של שמירה, של הגנה על הבית, למשפחה, גם בתוך היחסים. יש בזה שמץ של אמת בעניין הזה?

כן, אבל לא בספר עצמו, לא בניירות האלה שהם כרוכים יפה, אלא באדם שמתייחס כך. זו הדרגה המינימאלית של ההתקשרות לספר. זאת אומרת, לא לספר, כי את לא מכירה אותו, אבל את רוצה לאחוז בזה בגלל שהוא מין אמצעי הצלה.

ניצה: זאת אומרת, אם אני רואה בזה אמצעי וסגולה כלשהו, אז זה באמת משפיע עלי באופן כלשהו.

זה נכון, כן. בצורה מאוד קטנה. אבל אם חס ושלום היה קורה לך משהו, והיית נזכרת שהספר הזה צריך לתת לך משהו, אז אולי היית שמה אותו קרוב.

ניצה: נכון.

אולי תחת הכרית, אולי היית לוקחת אותו בתיק כמו שלוקחים תהילים, זאת אומרת, כמו משהו שיעזור, כי אני רוצה להיות קשורה לזה. אם זה מציל אותי אז אני רוצה שיהיה יותר לידי. וכך זה קורה בצורה עממית אבל מתקרבים, כך זה כבר מתקרב. לכן אני מאוד שמח בזה שראיתי עד כמה שהספר הזה היה מאוד רחוק מכולם, והיום זה אחרת לגמרי.

אני חייתי בערך 30 שנה בבני ברק, וראיתי מצבים מאוד קיצוניים, שהייתה הסתייגות מאוד גדולה מספר הזוהר, מספרי הקבלה, כי כולם חשבו שזו מיסטיקה, יכול להזיק וכן הלאה, ואיך פתאום התחיל מבפנים השינוי ומוכרים בחנויות, ובכל החנויות את כל ספרי הקבלה, האר"י, הזוהר. אף פעם זה בכלל לא התאים לזרמים האלו לגעת בקבלה, אלא במוסר. והיום הם נמצאים בנתינת חוגים, בלימוד, לפחות בקריאה.

ניצה: מה ההבדל בין הספר הקדוש הזה, לבין שאר הספרים הקדושים שיש לנו בארון הספרים היהודי?

העניין הוא קודם כל בביטוי. זו דרך לבטא את המערכת הכללית שבה אנחנו קשורים בצורה אידיאלית על ידי אהבה, התחברות, התכללות ההדדית, השלמה, לכן זה נקרא "גמר התיקון של האדם". זה נקרא סוף ההתפתחות שלנו, המחויבת להתקיים כך בעולם, ואנחנו מתקרבים לזה. אנחנו רואים איך הכל מתבצע, אנחנו רואים את זה לפנינו. איך כל העולם עובר שלבים, וממש הולך כמו שכתוב בספרים האלו. אבל בביטוי של ההתקרבות הזאת לצורה השלמה, של התהליך שאנחנו צריכים לעבור, וכל האנושות צריכה לעבור.

יש ארבע שפות, שפת התנ"ך, תורה נביאים כתובים, שמדברת על התהליך שאנחנו צריכים לעבור, גם היא לא מובנת לנו, כי מה הקשר בין הסיפורים ההיסטוריים, או מה שאמרו המלאכים, או החכמים, לבין מה שכתוב נניח בשפת המדרש, בשפת הגמרא, ההלכה, לבין מה שכתוב בשפת הקבלה? אלה שפות שונות, כולן הן פירושים על התורה. התורה, החומש, הם היסוד, וכולם מסבירים על מה מדברת התורה. וגם הם לא כל כך מסבירים, למרות שיש בהם חלקים שיותר ברורים ופחות ברורים, אבל סך הכל, זה כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", וזה כולל את כל מה שכתוב.

ויש בשפות האלה זמן מיוחד להפעלה. הייתה תקופה שיותר התאימה לתנ"ך, הייתה תקופה לתלמוד, לגמרא, למשניות, למדרש. הזוהר, רובו, כתוב בשפת המדרש. ואחר כך הגיע זמן האר"י במיוחד והלאה, שפת הקבלה. מדובר על הקשר בינינו, רק בכל מיני האופנים. שפת הקבלה מדברת על הכוחות כמו בפיסיקה. יש כוח קבלה וכוח השפעה, ומדובר על כמה שאנחנו צריכים להתקשר בינינו, דרך המערכת שקושרת בינינו באיזו צורה, ועכשיו המערכת הזאת מתחילה להתגלות, ואנחנו צריכים להבין מה פועל בתוך המערכת.

אנחנו נמצאים בתוך המערכת כמו בקורי עכביש, ואז יש בינינו חלקים שמגבירים את הקשר בינינו, מחלישים את הקשר בינינו, או משנים את הקשר בינינו, או מתחילים להפריד את הקשר בינינו, לחלק אותו לכל מיני כיוונים וכן הלאה. זאת אומרת, יש מערכת מאוד גדולה, המערכת הזאת נקראת "העולם העליון".

ניצה: מה זה העולם העליון בהקשר הזה?

זה הקשר הנכון בינינו. עכשיו אנחנו לא מבינים אותו, אנחנו פועלים איך שפועלים. ולכן אנחנו נמצאים עכשיו במשבר הכללי, הגלובלי, שבו מתחילה להתגלות רשת הקשר הזו בינינו, וביחסים בינינו אנחנו לא תואמים לרשת הזאת, ולכן אנחנו מרגישים בלבול. לכן אנחנו רוצים לתקן משהו ולא מסוגלים. אנחנו רואים, אני קורא יומיום על האנשים שמפעילים מערכות, במיוחד בכלכלה ופיננסים, הם אומרים "אנחנו לא יודעים מה לעשות", הם ממש מודים בזה שאנחנו נמצאים ברשת קשר כזאת, שאנחנו לא יודעים להפעיל אותה, ואפילו אם פועלים בתוך איזה עסק, לא יכולים להפעיל. כי הקשר שנעשה בין בני האדם הוא שונה מאוד, חדש. יש איבוד מוטיבציה, כוח לעבוד, יש יחסים מבולבלים. במשפחה, ברור לנו מזמן שכולם מתגרשים, מתרחקים, הילדים לא מרגישים את עצמם שייכים להורים וכן הלאה. זאת אומרת, כבר לא קיימים היחסים שכל כך היו ברורים קודם, שהתקיימו מתוך רגש טבעי בין ההורים, ילדים, קרובים. "ההורים שלי, הנכדים שלי, כמה דורות חיים יחד במשפחה אחת", הכל מתפורר. התהליך הזה קורה גם בעמים, יש הגירה ממדינה למדינה, כולם מתערבבים. היום כל אחד חי באיזה מקום שהוא בוחר לעצמו, ואין לו כל כך קשר לעם שלו, למדינה שלו, לאדמה שלו, אלא הכל הופך להיות מקדונלד'ס אחד גדול.

אנחנו מאבדים את רשת הקשר הטבעית, הישנה שהייתה, ואלה סימנים מאוד חזקים, כי אנחנו אף פעם לא התקדמנו כך. היום זה פלא איך זה קורה. אנחנו רואים עכשיו פלישה גדולה של העם הערבי לתוך כל המקומות שבעולם, הסינים שהיו תמיד סגורים בתוך המדינה שלהם, בתוך החומה הסינית, פתאום יוצאים מאות מיליונים, מסין לכל הכיוונים. זאת אומרת, מה אנחנו רואים? אנחנו רואים שהעולם מאבד את רשת הקשר הישנה, וזה טוב.

זו תקופת מעבר, לכן מרגישים מאוד מבולבלים, לא יודעים מה לעשות. אנשים רוצים להתנהג לפי החוקים הישנים והם כבר לא פועלים, ואז מפחדים בכלל לגעת בכל דבר. וכאן, לכן מתגלה חכמת הקבלה, וספר הזוהר במיוחד, והיא מסבירה סך הכל על רשת הקשר החדשה. ולכן הזוהר הופך להיות קרוב אלינו. אנחנו אפילו לא יודעים למה ואיך, אבל זה מהטבע, כך הדברים מלמטה מתגלים, שפתאום אני מתחיל לרצות למצוא משהו בספר הזה. וזה באמת כך, אני מרגיש מבפנים, ואני אפילו לא יודע איפה, שהספר הזה נושא בתוכו איזה פתרון לעתיד, ולכן היחס אליו כל כך השתנה.

אורן: הנושא כל כך מסקרן, אתה מכיר את הספר הזה, לומד בו, וכן הלאה, אומרים שבזוהר כתובים כל הסודות של היקום, גם אתה קודם אמרת שהכל מתנהל לפי מה שכתוב אחד לאחד.

כן. מה זה יקום? כל הרשת הזאת בינינו. זה הקשר בין הדומם, הצומח, החי, והאדם. העיקר זה הקשר בין בני האדם, כי זו הקומה העליונה של ההתקשרות של כל הטבע. אבל תחתיה זו בקומת החי, בקומת הצומח, ובקומת הדומם. כל ארבע דרגות האלו חייבות להיכנס להרמוניה, לאיזון, לרוגע בכל היחסים, וכל זה תלוי באדם. ולכן אנחנו רואים איך כל הטבע הדומם, צומח, וחי מתנהג איתנו. מה קורה, עוד מעט אנחנו ממש נראה את זה כהרס גמור.

מדענים מדברים על כך שאנחנו כבר לא יכולים לעצור את זה. אנחנו נמצאים בצורה ההגיונית, הטבעית, הישנה. אפילו אם תפסיק את פליטת הגזים, ולא תלכלך את הים והאוקיינוס ועוד משהו, זה לא יעזור. אנחנו לא מסוגלים על ידי שום פעולות שלנו לעשות כלום בעולם. כל האקולוגיה הזאת, כל שמירת הטבע, שום דבר לא יעזור. כי זה בא כדי לחייב אותנו להתקשר נכון בינינו, כדי שבקומה העליונה, שבקשר בינינו, בדרגת המדבר, אנחנו נשפיע על כל יתר הקומות, דומם, צומח, וחי, שגם אותן ניקח בחשבון, נקשור איתנו יחד ואז כל הטבע יקבל הבראה.

אורן: ספר לנו על  סוד אחד מהזוהר.

חייבים להיכנס לחינוך האינטגראלי, זה כל הסוד. כל הסודות מתגלים באדם שמתחיל להתקשר לאחרים בצורה נכונה. אז הוא מתחיל לראות את הרשת הזאת, שכל החוקים נמצאים בה. הכל נמצא בתוך האדם, מחוץ לאדם אתה לא תמצא שום דבר. אילו סודות אתה רוצה לגלות? מה קורה אחרי המוות? תצא עכשיו מעל החיים והמוות של הגוף שלך וזרוק את עצמך אל אחרים.

ניצה: מה זאת אומרת תצא מהגוף שלך?

תתקשר לאחרים בצורה שאתה חי בהם, בקשר בין כולם, ולא בתוך עצמך.

אורן: ומה יהיה אז?

ואז אתה תתחיל להרגיש את העולם שמעל החיים והמוות הגופניים.

ניצה: אתה הסברת לנו, שעד עכשיו הייתה רשת שקראת לה הרשת הישנה, הטבעית. ואנחנו הגענו עכשיו לעידן דיגיטלי.

הייתה רשת טבעית של העולם שלנו, אבל אנחנו הגענו לשדרוג, אנחנו צריכים לעלות לדרגה הבאה. בקשר בינינו, אנחנו התקיימנו לפני מיליארדי שנים בדרגת הדומם, לפני מאות מיליוני שנים בדרגת הצומח, לפני עשרות מיליוני שנים בדרגת החי, ולפני כמה מיליוני שנים בדרגת המדבר. דרגת המדבר הזאת, גם היא לא מדבר, היא שייכת לדרגת החי, אלא שאנחנו יותר מפותחים. לא הייתי אומר שההתפתחות שלנו היא לכיוון הטוב. אנחנו נמצאים בדרגות דומם, צומח וחי, וזה נקרא הטבע, והתקדמנו במשך כל האבולוציה על ידי כוחות הטבע שהפעילו אותנו מבפנים.

אני לא יודע מה אני ארצה בעוד רגע, או מחר, או בעוד עשר שנים, ומה יקרה במהלך ההיסטוריה. אני יכול להגיד שבמהלך ההיסטוריה קרה כך או אחרת, אבל זה לא חשוב, זה כבר קרה. אבל הכל הופעל מבפנים על ידי הטבע, ועל ידי הטבע הזה הגענו עד היום. הכל התקיים כדומם, צומח וחי, שקיימים בתוך הטבע.

דרגת האדם בתוך הטבע לא קיימת. דרגת האדם זה אני, כחי, כדרגת החי, ואני דואג גם לחי, לחיוּת שלי, גם לסביבה שלי, וגם למשפחה שלי. כשאני חי, אני דואג לעצמי מלידה ועד המוות.

יש עוד דרגה מיוחדת שנקראת "אדם", הדומה לטבע הנצחי והשלם, ואת אותה צורה אנחנו צריכים לארגן לעצמנו, לקנות, לבנות. ואותה צורה היא, שאנחנו בעצמנו עושים כל מיני פעולות, נטיות, מאמצים, יגיעות, כדי להתקשר בינינו כמו כל הטבע העגול. כדי להביא אותנו לזה, אנחנו מרגישים שהטבע מפעיל עלינו לחץ ואומר לנו "רבותיי, אתם כבר לא יכולים להתקיים כמו קודם, המערכת הישנה כבר לא עובדת". כשהמערכת לא עובדת, רואים את הסימנים בחיים שלכם, בכל מה שאתם עוסקים בו בעולם הזה. בחינוך, בתרבות, בחיי המשפחה, במערכות הבריאות והביטחון בכל מה שהרכבתם. כל המערכות האלה כבר לא פועלות.  

מצד אחד מתגלה לפנינו מין חוסר הפעלה מצד הטבע, ומהצד השני מתגלה המצב הבא, שבו אנחנו קשורים זה לזה. אנחנו מגלים שהאנושות כולה קשורה, העולם הוא גלובלי, כולנו תלויים זה בזה. גם אם אנחנו רוצים וגם אם לא, אנחנו מגלים שאין לנו ברירה.

זאת אומרת, מצד המערכת הישנה אנחנו מתפרקים, ומצד המערכת החדשה אנחנו עדיין לא מתחברים. כי כדי להתחבר במערכת החדשה אנחנו צריכים להתארגן, אנחנו צריכים לארגן את עצמנו, אנחנו צריכים לשנות את עצמנו, שיהיה לנו דחף משלנו, רצון משלנו להתקשר, להיות כמו שהמערכת החדשה שמתקרבת אלינו מציגה את עצמה.

היא מציגה את עצמה, שאם אנחנו תלויים זה בזה, אז כולנו חייבים להיות בתלות יפה. וכאן אנחנו נמצאים בחוסר אונים, כי בינתיים אנחנו לא רוצים להיות בתלות יפה. אם זה מאיים עליי ואין ברירה, אז אולי אני אוותר על הכל, כי בעניין חיים ומוות אין ברירה. אז אני אתחלק איתך, אז אני ארצה להיות טוב אליך, כי בכל דבר יכולים לחייב אותי על ידי ייסורים, אבל זה יקרה רק על ידי ייסורים. האם אנחנו יכולים להתקרב לדבר הזה לא על ידי ייסורים? כי ייסורים יכולים לבוא מאוד גדולים.

ואז יוצא שאני עכשיו בעל בחירה, שאני יכול לראות את המערכת הזאת שמתגלה לפניי. אף פעם בהיסטוריה לא התגלה המצב הבא עד כדי כך, ועכשיו כן. זאת אומרת, שעכשיו כל האנושות נמצאת בעצם באותו מצב של חוסר אונים. היא מתקרבת לזה, אבל עדיין לא כל כך משיגים את זה, לא כל כך מודעים לזה, אבל אם כך, אנחנו נמצאים במצב שעלינו לבחור להתחבר במערכת החדשה. כי אם אנחנו לא עושים כלום, אז כרגיל הטבע ייתן לנו מכות ויקדם אותנו כל פעם למערכת החדשה על ידי לחצים, ייסורים, ויחייב אותנו להגיע עד מצב של לאהוב זה את זה, עד להתחשב זה בזה. אילו ייסורים אני צריך לקבל כדי להתחיל להתחשב בזולת.

ניצה: ייסורים זה בעצם מצב שבו אני לא מבינה את החוקים של המערכת?

ייסורים זה כשרע לי בכל מיני צורות.

ניצה: בחוויה שלי ביום יום אני מרגישה שרע לי, יש לי ייסורים, כי אני לא מבינה.

אבל זה בכל דבר. זה בבריאות, במזון, בביטחון, יש אִיום, כל דבר רע שיכול להתגלות כלפי הרצון שלי. כי אני בסך הכל הרצון ליהנות, ואז יכולים לעבוד עליי בצורה מאוד פשוטה. או שאני מקבל ייסורים ואז אני רץ כדי לברוח מהם ואין לי לאן לרוץ, או שאני רואה לפניי רק להתקשר עם כולם בצורה יפה וטובה. אנחנו רואים שאם חלילה פורצת מלחמה, אז מתחילים להתחבר.  

כאן יכולים להיות ייסורים הרבה יותר גדולים כדי לחייב אותנו להתחבר, להתחשב זה בזה וכן הלאה, או שאנחנו מתחילים לגלות יכולת להגיע לאותה צורה הכרחית על ידי ספר הזוהר. אין לנו ברירה, אלא להתקדם לשם ברצון טוב, בלי להרגיש מכות, אלא שזה ימשוך אותי. פתאום אני אראה בכם ובאחרים פרטנרים יפים לחיים, ובקשר בינינו נראה, שאנחנו יכולים לבנות מערכת יפה מאוד. ואני שואל, "באמת איפה היה קודם השכל שלי? למה אי אפשר להיות כך?"  

ויותר מזה, אני אדאג לכולם וכולם ידאגו לי, ואז אני בכלל יוצא מכלל הדאגות. אם אני רק דואג לאחרים ולא לעצמי, אני פתאום מרגיש שאני חופשי. אני פתאום מגלה את עצמי חי בחופש, בחלל פתוח לכל הכיוונים. נדמיין שאני דואג רק לאחרים והם כולם דואגים לי, אז אני לא צריך לחשוב על כלום, כמו תינוק בידיים של אימא.  

אני מתחיל להבין את העיקרון הזה ואני רואה שזה אפשרי, כי הטבע מחייב, וזה גם הכרחי וגם רצוי. ואז ספר הזוהר הופך להיות נכס בשבילי, כי הוא יכול למשוך אותי לאותם המצבים המתקדמים, היפים, שעל ידם אני מתעלה מעל העולם הזה, המלא ייסורים, צרות, בעיות ולכלוך, לעולם הרוחני, היפה, באהבה הדדית כוללת.

ואז אנחנו מתחילים להרגיש את המערכת הזאת ואת הקשר בינינו, חזק יותר ממה שכל אחד מרגיש את הגוף שלו. יש כאן מעבר פסיכולוגי מיוחד מאוד. כי פסיכולוגית אני מתחיל להרגיש את האחרים, את הדאגה להם, כמו אימא שכאילו לא מרגישה את עצמה, היא כל הזמן בתוך הילדים. ואז אני עד כדי כך נמצא בהם, והם עד כדי כך נותנים לי הרגשת ביטחון ומילוי, שאני לא חושב על עצמי, שאני מתנתק "מהבהמה" שלי. היא יכולה למות ואני לא ארגיש שאני מת, כי בינתיים אני קניתי את הדעת ואת הרגש של כולם. אני יצאתי החוצה, מחוץ לעצמי, בכל הרגשות שלי, בכל הרצון שלי, ואז הגעתי לעולם העליון, לנצחיות. וכך דרגות הדומם, הצומח והחי מתנתקות ממני ואני מגיע לדרגת המדבר, שהיא דרגה רוחנית לגמרי, וירטואלית, שבה אנחנו קיימים ללא המושגים של זמן, מקום ומרחק. זאת הדרגה הבאה שלנו.  

לכן הטכנולוגיות שלנו מתפתחות לקראת זה. פיסיקאים, ביולוגים ואחרים מדברים על כך, וזה כבר מתחיל להישמע מדעי. ספר הזוהר אומר לנו איך לבצע זאת, והוא גם לוקח אותנו לזה. הוא מלווה אותנו, מושך אותנו למצב של מסירה. בזה שאני מוסר את עצמי לאנושות, והאנושות עוזרת לי להתנתק מדרגת הבהמה, דרגת החי, ולעלות לדרגת המדבר, וזה העתיד הקרוב שלנו.

ניצה: אז הספר הזה מיועד רק ליהודים או לכל העולם?

כאן יש בעיה נוספת, כי אנחנו כיהודים חייבים לממש את זה קודם עלינו, וזה נקרא להיות "ממלכת כוהנים". ואחר כך להיות "אור לגויים", ללמד את כל האנושות איך להגיע לזה. כי כל העולם חייב להפוך להיות כאחד.

אורן: אמרת קודם שבזוהר כתוב שכולנו נשמה אחת?

כן. אותה מערכת קשר בינינו, שאנחנו כולנו יוצאים אליה והגופים שלנו נשארים בדרגת החי. אנחנו נכללים במערכת הזאת שנקראת דרגת המדבר, או דרגת האדם. זו מערכת אחת, שכולה נקראת "אדם". אנחנו למדנו או קראנו בתורה שהיה אדם, והוא נשבר, עבר כל מיני אירועים, ואנחנו בני האדם, כולנו חלקים מאותה מערכת מקולקלת.

זה נקרא שגירשו אותנו מגן עדן, זאת אומרת, הורידו אותו מאותה דרגה שהייתה מערכת אחת. ואז כל אחד מאתנו, הוא חלק קטן מאותו אדם, ואנחנו צריכים שוב לקשור את עצמנו בצורה יפה לאותה מערכת, ואז אנחנו נחזור להיות אדם.

אורן: אומרים שהזוהר יכול להביא לחיים של האדם מזל, ברכה, שפע, לפתוח את כל מה שסתום, לשחרר כדי שהכל יזרום. איך לעשות את זה כדי שזה יצליח לי במקסימום?

זה כבר צריך להיות חינוך אינטגרלי. צריכים לממש את זה.

אורן: הזוהר באמת יביא לנו שפע, מזל, ברכה, וישחרר את הסתימות?

אם אתה משתמש בו במסגרת הנכונה. זאת אומרת, שאתה בונה עם עוד כמה אנשים את המסגרת, כשאתה רוצה ביחסים ביניכם להידמות לאותו אדם. שהמסגרת הזאת תביא אהבה בין כולם, התפעלות, התרגשות, התכללות עם כולם, ואהבת לרעך כמוך, שאתם תרצו שזה יגדל ביניכם. ואז כשאתם לומדים בספר הזוהר כדי שזה יקרה, זה באמת קורה.

אורן: בהסברים שלך על ספר הזוהר, אמרת שאף אחד לא מבין מה כתוב, ולפי מה שהסברת לנו, הבנתי שהטבע שלי זה לחשוב על עצמי. לכן אם אני פותח את ספר הזוהר אני לא מבין מה כתוב בו. זה כאילו שהסוד של הזוהר הוא שאי אפשר להבין מה כתוב בו.

זה בגלל שאתה סוגר אותו.

אורן: עם הלב שלי אני סוגר אותו.

כן, עם הלב שלך אתה לא מבין מה כתוב שם. כתוב על אהבה, וכשאני ממלא את עצמי, זה נקרא אהבה. אני אוהב את עצמי.

אורן: זאת אומרת, שכל עוד אני באהבה עצמית, כמו שאדם רגיל אוהב את עצמו, הספר סגור. לכן זה ספר סודי?

כן.

אורן: אז הוא תמיד יישאר סודי? בגלל זה אי אפשר לפתוח אותו?

לא, במידה שאתה תתקן את הלב, הוא ייפתח. אתה תתחיל לראות בו איך פועלת מערכת היחסים הנכונה, והספר הזה יהיה בשבילך ספר לימוד. לפי זה תתקדם בחיים.

אורן: אתה מדבר הרבה על אהבה, אבל אם אני מסתכל על החברה שלנו בישראל, אז היום היא מלאה בפילוגים, בסכסוכים, מחולקת למגזרים, וכו'. זה קורה לא רק ברמה החברתית, אלא גם ברמה האישית. כולנו מכירים את זה וגם אתה תיארת את זה. השאלה היא מה כתוב בזוהר? זה לוקח אותנו למקום טוב או לא?

רק לחיבור. לחיבור הדדי ללא שום חשבון של כל אחד לעצמו.

אורן: אז למה בינתיים נראה שהכל מרוסק?

האם  אתם משתמשים נכון בזוהר?

אורן: אני לא שואל על השימוש בזוהר. אתה מכיר את הזוהר, ואמרת ששם כתוב הכל, כל התכנית, כל השלבים.

כן.

אורן: היום השלב הוא די שחור והחברה הישראלית מרוסקת. מה כתוב, יש משהו טוב בסוף?

בסוף הכל מגיע למערכת אינטגרלית אחת שלמה, לנשמה אחת שנקראת "אדם", ולמערכת הזאת אנחנו צריכים להגיע. כולנו צריכים להרגיש את עצמנו שם, מעל החיים והמוות, ושם לחיות בצורה נצחית, ברגשות שקיימים כך, ברמה וירטואלית.

אורן: אז אני רואה שהזוהר עשה אותך בן אדם אופטימי.

ודאי, אני מרגיש את זה, אני חי בזה. אני נהנה.

אורן: ומה עם החברה הישראלית?

אני רוצה שכולם ייהנו. אני יושב כאן, כי אני רוצה לתת את זה לכולם. אני רוצה שכולם יתקשרו לזוהר ולכל המערכת הזאת. שכולנו נגלה את עצמנו ונבין איפה באמת כדאי לנו להיות.

אורן: משפט אחרון.

כתוב בזוהר, שעל ידי ספר הזוהר אנחנו יוצאים מהגלות, גלות מהמערכת היפה הזאת, העליונה. זאת אומרת, מהגלות בעולם שלנו לעלייה לאותה מערכת. נקווה שאנחנו נגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", נרגיש את עצמנו בנצחיות ושלמות, וספר הזוהר הוא בעצם אותו כוח, אותו מדריך שיעזור לנו לעלות.

אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. 

לחצו כאן להורדה