חיים חדשים - תוכנית 246 - לגעת באושר

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים ללמוד יחד איתכם מהרב לייטמן איך אפשר לגעת באושר, איך אפשר להביא אל תוך החיים שלנו אושר. באחת השיחות הקודמות הוסבר לנו שהאושר נמצא בהתקשרות חדשה בינינו, ואם נצליח לבנות שדה כזה של חום ואהבה, אז מתוכו נוכל לינוק את האושר כמו שהיינו ילדים בחיקה של אמא. אנחנו רוצים להבין איך עושים את זה בצורה המעשית ביותר שלב אחר שלב, ובעזרת הרב לייטמן אנחנו מנסים לבנות קורס לאושר כאן באולפן. 

טל: היום בקורס אנחנו מאוד מתרגשים להתחיל ליישם את כל מה שלמדנו לאורך הסדרה. ביחד איתנו נמצאים עוד שישה אנשים, אני קצת אתאר אותם כדי שנדע מי נמצא איתנו בקורס הזה, בשדה הזה שאורן תיאר.

אז יש איתנו בחורה צעירה שעכשיו השתחררה מהצבא והיא רוצה ליישם את האושר בחיים שלפניה. יש איתנו אישה של בעל עסקים מצליח שיש לה הכל והיא לא מאושרת. יש לנו אדם שהוא חולה במחלה כרונית וזה מקשה על חייו, הוא בכל זאת רוצה להיות מאושר. אישה שאיבדה את בעלה לא מזמן, היא מאוד בודדה, אבל היא הגיעה להיות איתנו כי בכל זאת הייתה רוצה למצוא את האושר. יש איתנו אדם שהוא עובד בשרות לקוחות, יש לו עבודה, הכל בסדר, אבל הוא לא מסופק. ואדם שהוא כבר בגיל מאוד מבוגר והוא רוצה בזמן שיש לו, להרגיש מאושר בלממש את החיים שלו.

אז כולנו יחד נמצאים כאן היום, הגענו למפגש הראשון של הקורס. אנחנו שמענו במקצת את התוכניות שהיו בעבר והבנו שיש טכניקה להגיע לאושר, ושבטכניקה הזאת אנחנו יכולים להגיע למצב שהמילוי לא יכבה את הרצון. למדנו בקורס שמילוי מכבה את הרצון וזאת הבעיה, ולכן אנחנו אף פעם לא מגיעים לאושר אמיתי. אנחנו משתוקקים למשהו, רוצים משהו, וברגע שאנחנו מקבלים אותו, אפילו אם זה נניח לשתות, אז מיד המילוי מכבה לי את הרצון ואז אני כבר לא יכולה ליהנות מזה.

והבנו שיש כאן איזו טכניקה שאין אותה לאף אחד אחר, שרק כאן אנחנו יכולים ללמוד אותה, איך אפשר להגיע לאיזה מילוי שהוא כל הזמן מתמשך, שהוא לא נכבה, לאושר שהוא אפילו נצחי. אז היינו רוצים לדעת איך היום, אפילו מהמפגש הראשון של הקורס ואילך, נוכל להתחיל ליישם טכניקה כזאת בחיים שלנו?

כן, על זה דיברנו בסך הכל.

טל: אנחנו רק מתחילים, יכול להיות שזה משהו שרק מאוחר יותר נוכל להתחיל ליישם.

אני נתתי תוכנית לכמה המפגשים הראשונים, שבהם אנחנו מתמקדים גם בהשכלה וגם במימוש, בסדנאות, ועל ידי כך מכירים את טבע האדם. זה בחצי הראשון של הקורס, ומתוכו כל פעם יוצא כביכול החצי השני, איך אנחנו בונים קשרים שהם כבר מבוססים על היחס החדש, איש לרעהו.

טל: זה לא כרונולוגי, קודם חצי אחד של טבע האדם ואחרי זה החצי השני, או שכן?

כן, כי אנחנו צריכים לקחת בחשבון שעד שאדם נכלל מחומר הלימוד, עד שהוא סופג אותו, עד שהוא משתמש בו כדי להכיר אותו ושהחומר הזה יעבוד בו, ישנה אותו במקצת, זה לוקח זמן. לכן אני חושב שהקורס הזה לא יכול להיות קצר. הקורס עצמו יכול להיות עשרה מפגשים ו"שלום על ישראל" מה שנקרא. אבל מפני שהאדם צריך להשתנות כאן במשך הקורס, השינויים כבר תלויים בטבע שלנו, שלא כל כך קל לנו לעבור ממושגים שעליהם אנחנו בעצם מתבססים היום בתפיסת החיים, תפיסת היחס שלנו לכולם לעצמנו וכולי, וכאן אנחנו צריכים להשתנות.

השינויים האלה דורשים זמן, הם דורשים קליטה פנימית, ספיגה פנימית בתוך האדם, ולכן אני חושב שאנחנו נאלצים קצת למשוך אותם, לתת לאדם להתרגל, אולי צריך לחזור על כל נושא ונושא פעמיים. כשפעם אנחנו נותנים להם השכלה, לימוד, הרצאה ואחר כך סדנה על הנושא של ההרצאה, ופעם השנייה באותו שבוע, כי באותו השבוע אנחנו שוב נפגשים, אנחנו שומעים מהם כל מיני תגובות במקום לתת להם חומר חדש, ושוב לפי התגובות האלה אנחנו בונים כאן מיד סדנה כדי לתקן ולחזק. וכך אנחנו מתמקדים על כל נושא ונושא לפחות שבוע ימים אם לא יותר.

אני גם לא רואה שום היגיון לעבור מהר מתחילה עד הסוף ולסיים את הקורס. כי בסופו של דבר האדם כבר נכנס לקורס הזה ונמצא בו שלוש, ארבע, חמש פעמים, הוא לא רוצה להתקדם לקראת סוף הקורס, אלא הוא רוצה להתקדם למימוש האהבה, למימוש ההרגשה הזאת. הוא בעצם צריך לראות שכך נוהג כל העולם, הוא יכול להיות פתוח, כולל בתוכו את כל העולם ומשפיע לכל העולם, ואז האהבה שלו היא ללא גבולות, היא האהבה החלוטה והשלמה, כך היא הרגשת האושר.

לכן הוא יכול לעצור ולהגיד "זהו, אני הייתי בעשרה מפגשים, תנו לי איזו תעודה ואני הולך, אני כבר יודע מה זה". אלא כאן זה לא יודע, כאן זה המימוש, והמימוש הזה הוא בהתאם להתפתחות של כל הסביבה מהקרובה עד ליותר ויותר רחוקה, עד כל האנושות כולה והאדם צריך לראות אותה כשדה העבודה שלו. לכן לא נראה לי שאנחנו יכולים להגיד שהקורס הוא בין עשרה מפגשים, אבל נראה לי שהאנשים לא יוכלו לפרוש וירצו להמשיך ללמוד.

וגם לנו לא כדי לעזוב אותם, כי אז הם לא יהיו במפגשים ביניהם, לא יתקדמו הלאה, לא ירחיבו את החוג שלהם, ובחוגים כאלה יכולים להתערבב, זאת יכולה להיות סדנה גדולה בת מאה ומאתיים חוגים כאלה קטנים, בעיגולים, בצורת מפגשים חדשה כמו כנסים, כמו ערבי החינוך האינטגראלי וכן הלאה. זאת אומרת, אני רואה כאן תהליך שהוא בלתי פוסק ובלתי נגמר. לכן וודאי שלא כדאי לשים מכשול לפני האדם, אנחנו לא אומרים שזה עד סוף חייך והלאה, אלא אנחנו צריכים בכל זאת להגיד עשרה מפגשים ראשונים זה הקורס הראשון, אחר כך אתה תחליט אם אתה רוצה להמשיך או לא. אבל בעצם השמיים הם הגבול.

טל: אני אקבל איזו תועלת מהקורס כבר בשלבים הראשונים, או שייקח זמן עד שאני אתחיל להרגיש שזה משפיע עלי?

את הרגשת החום ביחסים החדשים האדם צריך להתחיל לקבל מהפגישה הראשונה, מהסדנה הראשונה. למרות שאנחנו מדברים על הרצון לקבל ועל כאלה דברים בסיסיים פרימיטיביים מאוד  קטנים, אבל כשהם מתחילים להתחבר, הם כבר מתחילים להרגיש שכאן מדובר על חיפוש ומציאת הכוח החדש, על האושר שהם מוציאים ביניהם.

טל: מאיזה שלב אני אוכל להתחיל ללמוד את הטכניקה שדיברנו עליה, של איך באמת ליהנות ללא גבול?

אני חושב שממש מהתחלה. אי אפשר כאן להגיד החצי הראשון, החצי השני של הקורס, כי כל פעם אני לומד גם על זה וגם על זה, על הטבע שלי ואיך אני מיישם אותו בצורה חדשה נכונה, ושוב. לכן אי אפשר להגיד שבהתחלה לומדים רק על שלילת הרצון לקבל ואחר כך על המימוש הנכון של הרצון לקבל. לא. יש בזה אחוזים כאלה וכאלה, אבל בעצם זה צריך להיות ממש במקביל.

טל: אני רוצה להבין קצת יותר איך זה יקרה כדי שנתחיל להרגיש את זה. הגענו לקורס, התחלנו לעשות סדנאות, להרגיש את החום, להרגיש את הקשר, להרגיש שאנחנו מתקרבים אחד לשני, וגם מבינים יותר דברים על עצמנו ועל הטבע שלנו, על ההתפתחות שלנו. איך מזה אני אגיע למצב שאני אדע באיזו צורה ליהנות כמו שדיברנו, איך זה ישפיע על טכניקת האושר שלי, מה הקשר בין הדברים?

את זה אנחנו לומדים בסדנאות. זאת אומרת, יש לימוד תיאורטי שהוא נותן לי חומר למחשבה ושיהיה לנו על מה לדבר בתוך הסדנאות, אבל העיקר בכל ההכנות האלה, בכל הנתונים שאנחנו שומעים בהרצאה, הוא שאחר כך, על ידי לעיסת החומר, ספיגת החומר, בירור החומר, אנחנו נוציא את הרגשת האושר.

אורן: הטכניקה על רגל אחת אומרת שכל דבר שהאדם רוצה, אם הוא משיג אותו, ועצם השגת הדבר, מפחיתה את ההנאה ממנו.

גם זה נכון, אם זה בתוך הרצון לקבל הרגיל שלנו. אבל אם זה בצורה הדדית, מה שאני משיג רק פותח לי יותר ויותר אפשרויות להגיע להרגשות יותר ויותר נעלות.

אורן: הטכנולוגיה הזאת נמצאת בלב הקורס, מבחינה רעיונית, זה לב הדברים?

גם בתוך לב הקורס. 

אורן: בדרך לאושר?

כן. אנחנו צריכים להגיע להסביר להם למה באבולוציה שלנו אנחנו לא יכולים ליהנות כל פעם שמממשים את הרצון ומגיעים בסופו של דבר לייאוש כמו היום. שאם הרצון לקבל נהנה, אז התענוג מיד נעלם ברגע שהוא ממלא את הרצון לקבל.

אורן: בכל דבר שאני משיג בחיים?

בכל דבר.

אורן: ואם אני רוצה להיות מאושר?

אז אני צריך להשיג רצון לקבל כזה, שהוא לא מתרוקן אחרי שהוא מתמלא.

אורן: איך תלמד אותנו? זאת בדיוק השאלה.

על זה אנחנו מלמדים בחלק שנקרא אהבה.

אורן: אז אנחנו עכשיו רוצים להתעמק בחלק שנקרא "אהבה", מה לומדים בדיוק?

בחלק הזה אנחנו לומדים איך אנחנו מנצלים את הרצון לקבל שלנו, למצב שאנחנו נרגיש את עצמנו מאושרים. האושר הוא הרגשת המילוי בתוך הרצון לקבל, בתוך הטבע שלנו. מתי אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מאושרים? לא שהשגתי איזה רגע של אושר, הרווחתי במפעל הפיס, הגעתי לאיזו התרגשות מינית עם איזו אישה יפה, אכלתי איזה מאכל מאוד מיוחד, ראיתי איזו צורה, תמונה, מוסיקה, קניתי מכונית יפה וכן הלאה. כל הדברים האלה מאבדים את הערך שלהם, ולכן הרגשת האושר יכולה להיות רגעית בלבד. יום, יומיים, מכסימום כמה זמן וזה נעלם.

ואז השאלה היא, מה אנחנו עושים עם זה? הרגשת האושר חייבת להיות נצחית, שממלאה את כל הרצונות שלי, את כל החללים שבי. זאת אומרת, היא מלאה בעוצמה ונצחית בזמן, וגם מעבירה לי ביטחון שאף פעם זה לא יגמר, ואף אחד לא יכול להזיק לי. סך הכל אם אני מרגיש כך, אני נמצא בעננים. אנחנו לא מכירים מצב כזה, אבל תיאורטית זה כך.

עכשיו השאלה, האם נוכל להגיע לזה, או לא? אם אנחנו מדברים על הרצון לקבל שלנו שמתמלא מזה שאנחנו מקבלים משהו מהזולת, זה לא, אנחנו רואים, לכן מה זה נקרא האבולוציה שבה התפתחנו? בכל מיני צורות, בכל מיני דרגות רצינו למלא את האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, וראינו שאחרי זה הוא מתרוקן, ושוב יצאנו מיואשים ושוב היינו צריכים לרוץ אחרי מילויים אחרים.

 לפעמים זה קורה כך, אני עוד אוכל ונהנה מהאוכל, וכבר אני מתכנן, ממה אני איהנה אחר כך? אולי מאוכל, אחר כך מין, אחר כך מהמשפחה, אולי מאיזה סרט יפה וכך הלאה. כל הזמן אני צריך לתכנן, ולמרות שאני עדיין נמצא בהשגת התענוג שיהיה עכשיו, אני בכל זאת חושב ממה אני איהנה אחר כך. כי אני כבר יודע, אני לא ילד קטן שטובע בתוך התענוג הזה וכביכול ממלא אותו לגמרי. אצלי הכלים הם כבר ריקניים כאלה גדולים, ואני כבר מנוסה מזה שאפילו אם אני ארגיש טוב, אחר כך תבוא שוב ריקנות.

ואז אנחנו מגיעים בהתפתחות שלנו, באבולוציה שלנו, למצב שאני אפילו לא הולך ליהנות. מה שיהיה אחר כך כבר מוחק לי את התענוג הזה שאני משיג. אנחנו רואים את זה טוב לפי הדור הצעיר, הוא חכם, כבר הגיע להכרה הזאת על פני כל הדורות הקודמים.

לכן בצורה הפשוטה, התיאורטית, אנחנו רואים מהטבע קודם כל, בצורה מעשית, ממה אנחנו יכולים ליהנות. אנחנו יכולים ליהנות מרגש האהבה, והאהבה הזאת שהיא תהיה אהבה הדדית, שאוהבים אותי ואני אוהב את האחרים. ולא אחד כלפי השני, אלא כל אחד כלפי כולם. שאז אני בטוח שכולם רוצים בטובתי וכולם ידאגו שאני אהיה תמיד מלא, מאושר, ואני צריך לדאוג שכולם יהיו מאושרים סביבי.

בצורה כזאת אם אנחנו נתייחס אחד לשני, לא שאני מושך מאחרים במה למלא את עצמי, אלא אני מלמד את עצמי איך להיות מאושר בכך שאני ממלא אחרים, מתייחס אליהם באהבה. ואז התענוג שלי הוא במה שאני ממלא אותם, ואם אני ממלא אותם, אני מרגיש כמה שהם נהנים מזה שאני נותן להם.

ואז הכלים שלי לא מתמלאים. כי את האחרים אתה יכול למלא תמיד, אין גבול, הרי יש לפניך את כל האנשות, בבקשה. אם אתה נהנה מזה שאתה נותן להם, ויש לך מה לתת, לפחות את היחס, אז אתה מאושר ללא גבול. אתה מבטל את מושג הזמן והמקום, כי הכל לפניך.

זאת אומרת, אנחנו רק צריכים להעביר את עצמנו מפסים של שנאה, למפסים של אהבה. "שנאה" זה נקרא שאני רוצה להשתמש בשני כדי למלא את עצמי, "אהבה" נקרא שאני רוצה להשתמש בי כדי למלא את השני. גם בתורה אנחנו רואים, את "ואהבת לרעך כמוך", ובכלל האנושות אוהבת לדבר על זה, למרות שלא מכוונת לזה ולא משיגה. אבל אם אנחנו מדברים על טבע האדם, זה בעצם המצב, המקרה, הקשר היחיד בין בני אדם שיכול לתת לנו את הרגשת האושר, והקשר הזה הוא קשר האהבה.

אורן: אם הבנתי נכון, קיימים שני סטאטוסים. סטאטוס אחד הוא שאני מנסה, כפרט, למשוך לעצמי דברים שונים וכל דבר שאני משיג גורם לי הנאה מסוימת ונגמר. בטכנולוגיה הזו שאני מושך לעצמי כל מיני דברים שעושים לי טוב, אף פעם לא אוכל להגיע לאושר שיישאר ולא ילך, אלא תמיד הוא יתפוגג.

כן.

אורן: והסטאטוס הגבוה יותר, שאליו אתה מבקש להביא אותי בקורס הזה, זה שאני אמצא את האושר שלי, את השמחה שלי, את ההנאה שלי, לא מכך שאני אמשוך דברים לעצמי, אלא מכך שאני אתן אותם לאנשים הסובבים אותי.

כן.

אורן: ואם נבנה לעצמנו מיני חברה שבה האינטראקציות בינינו יהיו כאלה שכל אחד ייהנה מכך שהוא עושה טוב לאחרים, האם אז ייווצר בינינו סוג שדה של התקשרויות חדשות שיגרמו לכולנו להיות מאושרים?

נכון.

אורן: מהם התרגילים שיינתנו בקורס באופן מוחשי, שיעבירו אותי מסטאטוס א' לסטאטוס ב'?

אלה התרגילים שמהם אנחנו לומדים את הטבע הנוכחי שלנו, מדבּרים עליו, לומדים על הרצון לקבל, באיזו מידה הוא רוצה ליהנות, כמה צורות יש לו מההנאה האישית שלו, העצמית, האגואיסטית. לומדים אותו עצמו, איך הוא עבר את ההתפתחות שלו במשך ההיסטוריה, על צורות התקשרות האדם לסביבה, כשפעם בני האדם היו פרימיטיביים, בימי קדם, שחיו כמשפחה, ומכך הרגישו מאושרים. היחס היה כמו במשפחה, הדדי. הרצון לקבל היה קטן, עוד לא מפותח, הם הרגישו דאגה זה לזה, הכל היה משותף וטוב ויפה.

עד שהאגו גדל יותר, ואז התחילו להרגיש את עצמם פחות מאושרים. אבל על ידי החוסר שהתפתח בהם, השיגו כל מיני דברים, ונראה לנו שההתפתחות הזו של האדם על פני האדמה היא יפה, טובה, טכנולוגית, מעשית, אבל בעצם זה קלקול.

עכשיו סגרנו את המעגל הזה כביכול, הגענו למצב שהיום אנחנו עושים בדיקה, בירור, על מה שעברנו קודם, במשך ההיסטוריה, וראינו שלאורך כל אלפי שנות ההיסטוריה הטבע פשוט שיחק אתנו. הוא העביר אותנו דרך כל מיני הבחנות, למצב שהיום אנחנו רואים שהתפתחנו רק כדי להכיר בכך שכל ההתפתחות הזאת היא לא נכונה. אבל לא היינו יכולים לקבוע את זה מראש.

ויחד עם זאת פתחנו את הטבע האגואיסטי, ועכשיו יש לנו מה לתקן. ועל התיקון שלו אנחנו בונים כבר את היחס שנקרא אהבה.

אורן: את כל הידיעות האלה נלמד בקורס?

כן, בטח.

אורן: אם אני אעקוב אחרי הדברים ואחזור עליהם ואשנן אותם, אני אבין מבחינה לוגית, הגיונית, שאם אני באמת אעבור מסטאטוס א' לסטאטוס ב', שם אני אמצא את האושר שלי?

רק אז. וזה בתכנית הטבע.

אורן: הכוונה היא שזו האבולוציה שלנו כבני אדם?

כן. אנחנו מלמדים שהטבע מנהיג אותנו בהנהגה מטרתית וכן הלאה.

אורן: לא כל התלמידים יבינו הכל עד הסוף. אבל נניח שאנחנו מהתלמידים שחזרו ושיננו ודיברו והבנו הכל.

אנחנו צריכים לשכתב את כל מאמרי היסוד שלנו בצורה כזאת, על דף אחד. כדי שהאדם יבין, שזה יהיה בשבילו כמו ספר היסוד.

אורן: נניח שעשית את הפעולה הזאת והצלחתי להבין, לספוג את כל הרעיונות שלך, ואני אפילו משקף לך את הדברים. יש סטאטוס א', וסטאטוס ב', והדרך בה עלי לעבור מאחד לשני, שם נמצא אושר.

 סטאטוס א' הוא שאתה נמצא בתוך הרצון לקבל שלך, וסטאטוס ב', שאתה עובר מעליו.

אורן: הבנתי ממך שאם אני אחשב איך למלא אותך, ואותה, ואותו, ואם גם אתם תחשבו כך כלפיי, שם נמצא את האושר.

מעל המסך, כמו שאנחנו אומרים, מעל הרצון לקבל.

אורן: שם נמצא אושר?

כן.

אורן: השאלה היא מהם התרגולים המעשיים בקורס שיעבירו אותי בפועל, באופן מעשי, מסטאטוס א' לסטאטוס ב'?

התרגילים האלה נקראים סדנאות.

אורן: אתה יכול לפרט דברים באופן מוחשי?

אנחנו מדברים על כל הדברים האלה בזמן הסדנה, לועסים אותם בינינו.

אורן: כמו עכשיו, כשאנחנו מדברים?

לא, זה לא כמו בסדנה. כי בסדנה כל אחד ואחד מדבר, כל אחד מוסיף לשני, כל אחד מכבד את האחר, כל אחד רוצה להסכים עם השני, ועל ידי זה כולנו נכללים זה בזה, על ידי כך כולנו מגיעים לאיזו מסקנה, כבר לרצון אחד, לכוונה אחת, להרגשה אחת, וזו בעצם התוצאה. התוצאה מכל סדנה ומכל הסדנאות, צריכה להיות היווצרות כוללת של הרגש והשכל.

אורן: מדברים בסדנה על הדברים כמו שדיברנו עכשיו?

הדיבור הוא האמצעי.

אורן: ומה המטרה?

המטרה היא שכל ורגש כוללים. המטרה היא לבנות מאיתנו, מכולנו, רגש אחד ושכל אחד, דמות אדם אחד, שכולנו כאדם אחד. אנחנו לא משתפים פעולה עם האגו שלנו, כדי להיות זה מול זה, אלא כל אחד מאיתנו מתעלה מעל האגו שלו כדי להשלים זה את זה, ואז בינינו אנחנו בונים מין צורה כזאת, שהיא משותפת מכולם. זאת המטרה של כל הקורס.

אני יכול להיות עם האנשים שעליהם דברת, בתחילת התכנית ואני יכול להיות בכלל עם אנשים אחרים לגמרי. זה לא חשוב לי מי הם בכלל. אני לא מסתכל עליהם, לא על מין, לא על גיל, לא כמה הוא מלומד או לא, באיזו מידה הוא חתיך או לא, אם הוא יפה או נעים או לא, לא חשוב לי כלום. זה ממש לא חשוב. חשוב לי שהאדם רוצה להשתתף ביצירת הכוח המשותף שלנו. זה הכל.

טל: במהלך הסדרה דיברנו על כך שאושר הוא תוצאה מכל מיני שינויים. דיברנו על שינויים בין אקשן וכיף, ושכל הזמן אנחנו נמצאים באיזו השתוקקות, רצון, בהתקדמות והתפתחות. איך נוכל לייצר את זה בקורס שלנו, שכל הזמן נרגיש שאנחנו נמצאים באקשן ובכיף ובכל מיני שינויים כאלה? האם זה משהו שאפשר להתחיל לבנות אותו כבר עכשיו?

אנחנו צריכים להוסיף לזה שירים, חרוזים, מינְי משפטים שיהיו כמו חוק, כמו כלל, שאנחנו אומרים אותם. אנחנו צריכים לעצב סגנון חדש, בדיבור, בהבחנות, בהגדרות. אנחנו נצטרך את כל זה לבניית הקורס הזה.

טל: מה זאת אומרת, סגנון חדש, סוג של הווי שייווצר לקבוצה הזאת?

כן, וודאי. וגם הלימוד לא צריך להיות לימוד פרונטאלי, באופן שהמורה עומד ומסביר לכולם, אלא הוא צריך להיות יותר בקבוצה, יותר בחיבור, יותר בעיגול, הצורה עצמה אומרת הרבה, שכולם שווים. רק אחד מהם הוא המורה. לאחר מכן המורה יוצא מהעיגול, ומאפשר להם להיות שווים, בזמן הסדנה.

טל: מה יוצר את העניין? מה הופך את זה למעניין, למשתנה, איפה כאן קורים השינויים?

במה שתלוי ושייך לכל אדם, אנחנו כביכול עושים חפירה בתוך האדם, מי אני, מה אני, למה אני, בשביל מה אני? יש המון שאלות מעניינות, מהותיות, לא פילוסופיות אלא מתוך החיים, שמתעוררות מתוך הרגש שלנו.

טל: בשיחות שלנו דיברנו קצת על מודעות עצמית, על איך להגיע לאיזו הכרה עם עצמי. לא כל אחד מחפש לחפור כל כך בתוך עצמו, יש אנשים שהם בעלי נטייה כזאת ויש כאלה שלא. האם במהלך הקורס הזה, אני אצטרך להתבונן על עצמי ואני אגיע למודעות עצמית יותר גבוהה?

אנחנו לא מדברים על זה. כל הזמן קיימת עבודה כזאת של התבוננות פנימית, התבוננות חיצונית, איך אני מקבל את העולם בדרכי, איך אני רוצה לראות את העולם לא דרך אגו שלי, הרצון לקבל שלי, אלא בצורה מנותקת, אובייקטיבית, והאם זה אפשרי או לא.

הקורס יכול להיות מאוד רחב. יש לנו חומר רב, אלא צריכים לארגן אותו בצורה הגיונית, שזה לא יהיה קורס לשם קורס, שכל החומר יידחס אליו. זה צריך להיות בשלבים. בשלב הראשון, נניח, יהיו עשרה מפגשים, שבהם אדם מקבל איזו ערכה, שהוא יידע, יבין, וירגיש במה מדובר.

הקורסים יכולים להיות בגובה עיניים של ילדים, מבוגרים, צעירים, אולי לנשים לחוד, אולי גברים לחוד, ובמידה ונמצא דרישות כאלה אצל הקהל ונראה שזה יותר מתאים. העיקר הוא שנעזור לאדם לפתוח את עצמו. ודאי שבינתיים, בקורס הראשון, אנחנו לא יכולים להושיב ילדים בני עשר עם בני ארבעים ובני שבעים, כי החיבור ביניהם יהיה להם קשה, אבל יחד עם זאת, אני בעד שהקורס יהיה מעורב, גברים ונשים, כי האחד מרכך את השני, כי הם באים כבני אדם, הם עדיין לא נמצאים במצב שהם מרגישים זה את זה בפנים, שאז אין מין, צורה, לא משחקים, לכן כדאי שישבו מעורב, נשים וגברים ובגיל שווה פחות או יותר.

טל: מה זה אומר שאדם צריך לפתוח את עצמו, לְמה הכוונה?

לפתוח את עצמו זה אומר שהוא לא יהיה לחוץ מנוכחות האחרים, שידע שהוא חופשי לשחק, כי כאן זה משחק, כולנו אגואיסטים, אנחנו לא צריכים את האהבה לזולת, וכולנו משחקים בחשיבות המטרה להגיע לאהבה, אבל כשאנחנו מדברים על אושר, כולנו מסכימים, כל אחד רוצה להיות מאושר. וכשאנחנו מחליפים פתאום את האושר לאהבה, ההחלפה הזאת היא מאוד ערמומית, אני חושב שכאן זו המילה הנכונה, כי אנחנו אומרים פתאום לאדם, שהוא לא סתם יהיה מאושר, אלא התנאי להיות מאושר, הוא אם אתה תגיע להרגשת אהבת הזולת.

וזה כבר לא פשוט, כבר לא מדובר על כך שהאדם אומר "כמה זה עולה, תביא לי אושר ואני אשלם" אלא על האדם עצמו לשלם באמת בשינוי הפנימי, בתיקון הפנימי, וזו בעיה. אנחנו כביכול, באופן מילולי קרבנו את המילים אושר ואהבה, אבל אצל בני האדם ה"אושר" זה שאני מאושר, לא מוגבל, הכל מגיע אלי, תביא לי הכל. כשאנחנו מדברים על אהבה במושג של אהבת הזולת, אנחנו צריכים לראות בזה עבודה קשה, תיקונים גדולים שמגיעים לאדם ממרכז הקבוצה, ש"איש את רעהו יעזורו", וכאן אנחנו צריכים לעבור שינויים גדולים, אבל לפחות שאנשים ירגישו שבחיבור היפה ביניהם, הם יכולים למלא את עצמם, זו המטרה הקרובה.

טל: זה יכול להישמע קצת מפחיד שצריך לבוא, להיפתח, ולאהוב, ומה אם לא יאהבו אותי. איך אני אתגבר על כל הפחד הזה מאינטראקציה?

מראש אנחנו לא מדברים על כלום, אנחנו הולכים להשיג את האושר, זה הכל. אנחנו לא צריכים להפחיד אותם ולא צריכים להסביר להם שום דבר, "אושר" וזהו, באים לשמוע קצת הדרכה שכוללת את כל הנתונים שאנחנו רוצים להגיד להם, נניח לאורך חצי שעה, ואחר כך סדנה שאורכת שלושת רבעי שעה, שעה, כמה שהם יכולים.

טל: ואיך אנחנו נתרגל את האהבה הזאת, למלא את האחרים? מה קורה בסדנה שבה אני נותן, ממלא, אוהב, איך מתרגלים את האהבה הזאת בפועל?

בזה שאני נכלל מהרצון של הזולת ורוצה למלא אותו, לעשות לו טוב, זה הביטוי של האהבה.

טל: ואיך נתרגל בקורס את הדברים הכי פשוטים אפילו, הרי אנחנו מכירים את זה ממעשים בדרך כלל.

 את צריכה לחשוב במה את יכולה להביע כלפיי את האהבה שלך, אולי ביחס יפה, בהשתתפות. את יכולה להביא לי איזו מתנה קטנה, לתת לי חיוך מכל הלב, להראות לי שאת מסוגלת ומוכנה בכל עת להיות לי לעזרה. כמו שאנחנו רואים את זה קורה בצורה טבעית, כשאדם אוהב את חברו, כשהאימא אוהבת את הילד שלה.

טל: לפעמים גם במצבים טבעיים אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה נכון, איך לפרגן, איך לתת מחמאות, איך לאהוב, אני רוצה ללמוד כאן בקורס איך להתייחס לאדם אחר באהבה באמת.

אנחנו כאן בקורס ואנחנו מדברים על ההתפתחות של הקורס. ברגע שמתחילים להתקרב אחד לשני בהרגשה פנימית, ברגע שאנחנו רוצים להצמיד את עצמנו יחד ומצליחים במשהו, יחד עם זה אנחנו מתחילים להרגיש קרירות, דחייה, ואנחנו לא מבינים למה, זה נמאס, לא רוצה, עייף, באה לי איזושהי מחשבה נגד זה, איזשהו רצון נגד זה, וכאן אנחנו צריכים ללמוד שזו דווקא הצורה של היצר הרע. דווקא כשנולד בינינו משהו, במידה שאני נמשך לשני, אז אני מגלה דחייה מהשני, וזה נקרא היצר הרע, זה לא סתם האגו שלנו. יוצא שאנחנו כל הזמן נמצאים בעזר כנגדו, שהרצון לקבל שלנו גדל ומוחק לנו את צורת האהבה שהשגנו. הרצון לקבל הזה כל הזמן נותן לנו עוד ועוד אפשרויות שוב להתאמץ ולהגיע לאהבה, אבל על פני הגובה החדש שלו. זאת אומרת, כשהוא גדל הוא נותן לי כל פעם רמה אחרת של התקשרות, ואז אני מתקשר בכל פעם בצורה יותר חזקה בהבנה, בהרגשה, בהכרה זה לזה.

טל: איך אני אדע לזהות את המצבים האלה? אני מניחה שאגיע לקורס ויכול להיות שאני ארגיש דברים ובכלל לא אשים לב שעכשיו הרגשתי משהו, וגם אם ארגיש אני לא אדע מה לעשות עם זה, איך אלמד את זה בקורס?

אנחנו לומדים את זה בקורס, אנחנו מדברים על זה בסדנאות, מה עבר עלינו, איך עבר עלינו שבוע ימים. נניח בשני וחמישי אנחנו נמצאים בקשר בינינו, אז איך עבר עלינו הזמן הזה, מה השגנו, מה עשינו ומה לא, בא לי, לא בא לי, הרגשתי נטייה לזה או לא, וכן הלאה. ואז אני שומע אחרים וגם מספר על עצמי, אנחנו דנים על זה למה זה קורה לנו, וכן הלאה. אפשר לעשות בצורת הסדנה או בצורת שאלות ותשובות למורה, תלוי, גם זה אפשרי וגם זה אפשרי. בצורה כזאת מגיעים למצב שאנחנו מתקדמים על פני הרצון לקבל שלנו, שבכל פעם מביא לנו את הצורות החדשות שלו, ועליו אנחנו צריכים לעבוד. אם הרצון האגואיסטי שלנו לא היה גדל ומוחק כביכול את ההישג שלנו באושר שהיה קודם, אז לא היינו מתקדמים, לא היה לנו למה להתקדם.

טל: אלה דברים שהם יותר למתקדמים או שכבר מהתחלה אפשר להתחיל בהם? כי אני חושבת, איך אדע באמת שמה שאני חווה עכשיו זה היצר הרע, או איך אני אדע שזה הדבר הנכון, האם מה שאני מרגישה עכשיו זה הדבר שעליו אתה מדבר? כי הרגשות הם כל כך מגוונים ויש כל מיני מחשבות. איך אני אדע באמת שמה שעובר בי זה מה שאתה מתאר, שאני אוכל באמת לדייק בעבודה הזאת?

בסדנה אנחנו כל הזמן מבררים את זה, אף אחד לא יודע ואף אחד לא בטוח, אלא זה שאנחנו מגיעים למסקנה המשותפת, להרגשה המשותפת, כאילו ללב ולמוח, שתי ההבחנות שהן בעצם אופייניות לאדם, אז אנחנו בזה מתחילים להרגיש שיש בינינו משהו משותף, והשיתוף הזה הוא העיקר.

טל: דיברת על זה שאני עלולה להרגיש דחייה, ובאמת ההיפך מאהבה.

בטוח. כדי לעלות לדרגה יותר גבוהה את צריכה לרדת מהמצב שהשגת לא למצב הקודם שהיית בו לפני שבאת לקורס, אלא עוד פחות מזה.

טל: בדרך כלל כשאנשים מרגישים הרגשות כאלה הם רוצים להתרחק מהדבר שגורם להם להרגיש רע, איך אנחנו לא נברח מהתחושות האלה.

אני לא חושב זה תלוי עם מי אנחנו מדברים. אני צריך להגיד שיש כאן שני סוגי אנשים. ישנם אנשים שיש בהם מה שנקרא אצלנו ניצוץ מיוחד של האדם, שנקרא "נקודה שבלב", אלה ירגישו ירידה ממשית ויהיה להם קשה להתקדם. אנשים כאלה אנחנו צריכים מיד להוציא מהקורס שלנו ולתת להם טיפול אחר. וישנם אנשים, שזה ממש רובם, שלא ירגישו דברים כאלה, שלא יתנהגו בצורה כאילו פרועה, "אני לא רוצה, לא בא לי, לא ככה ולא ככה, מרגישים את עצמנו עוד יותר בייאוש מקודם", לא, אלא הם אומרים "שכחתי מזה, כן קצת ניסיתי".

אנשים כאלה רגילים אין להם נקודה שבלב מה שנקרא, אין להם התפתחות לכיוון הרע ממש, אלא רק התפתחות לכיוון הטוב. אז הם קצת שוכחים וחוזרים. קצת שוכחים וחוזרים. וכל הזמן באים ומוסיפים למה שהיה קודם, כי הם מקבלים תוספת מההתקשרות לזולת, ולא מההתפתחות הפנימית האישית שלהם. זה נקרא הכלל, האנשים האלה שייכים לכלל.

אנחנו צריכים בקורס שלנו כמורים לראות האם בקורס שלנו ישנם אנשים שיש להם נקודה שבלב. הם לא רצויים בקורס הזה, הם רצויים בקורס אחד לגמרי, ששם מדברים על התפתחות דרך הנקודה שבלב. זה אחרת. יש שני מינים בסוג האנושי, מין שנקרא "ישראל", ישר א-ל עם נטייה פנימית לזה, ויש כאלה שלא, שהם נקראים "אומות העולם". מי שמעביר את הקורס חייב לאתר את הדברים האלה.

טל: אנחנו אנשים רגילים ואנחנו רוצים להיות מאושרים. קודם דיברנו קצת על זה שהאושר בא מתוך שינויים, איפה כאן השינויים? לְמָה אני אשתוקק כל פעם בפגישה הבאה, מה ייתן לי את ההתרגשות, את הצפייה בקורס הזה?

בכל פעם את מתמלאת עם הרגשת אושר, אפילו עוד לא אהבה, אבל השיתוף הזה שאת משיגה הוא ממש שיתוף מיוחד. שיתוף שאת מרגישה בו חיוּת, חיים, התעלות, ותחושה שכדאי בשביל זה לחיות.

טל: לאורך הסדרה דיברנו על המילוי הזה, על התענוג שבא והולך. האם זה יכול להיות כל תענוג, או חלק כמו נניח הצלחה. האם זה דווקא הדבר הספציפי הזה שאתה מדבר עליו כאן, כלומר השיתוף הזה, או שאנחנו צריכים לדעת לעבוד נכון עם כל סוגי המילויים. אם אני אדע נניח איך לאכול וליהנות מזה שוב ושוב, או שבטכניקת המילוי הנכון, מדובר רק על המצב של השיתוף?

רק על המצב הזה של השיתוף, את לא צריכה את זה בשום דבר, ואת לא יכולה לגלות את זה בשום דבר אחר. זאת אומרת, על רקע האושר הזה תוכלי ליהנות מכל דבר בחיים, כי האושר הזה, היחס הנכון לזולת, יעמיד אותך כלפי הזולת בצורה כל כך נכונה, שתוכלי ליהנות מכל דבר ודבר, אפילו מאוכל, אפילו ממין, ממשפחה, מעבודה, משליטה, מכסף. כי אנחנו צריכים את זה, "העולם כמנהגו נוהג", הכול נשאר במקום, רק היחס שלך לעולם משתנה, ואת יכולה בכל פרט ופרט בעולם, גם בדברים הרעים ביותר שאת רואה, למצוא ולראות עד כמה שהם תומכים בהשגת האושר הכללי של האנושות.

אורן: אתה תיתן לנו תרגילים איך ליישם את זה? איך ליהנות מאוכל מין משפחה עבודה, כל דבר שאני אעשה בחיים על רקע אהבת הזולת?

בבקשה אנחנו יכולים לשבת ולאכול, אבל אחרי שאנחנו נעשה סדנה טובה, ויש בינינו קשר, בבקשה תסיימו את הלימודים, באיזה כיבוד, שכל אחד ידבר עד כמה שהוא אוהב את חברו ועד כמה חשובה המטרה של השגת האהבה ההדדית וכולי. אתם תיהנו מהאוכל ההדדי הזה שאתם אוכלים, שאתם יושבים יחד, ודאי. זה אחרת אם אני ניכנס לאיזו מסעדה, יושב לבד, או שיש לידי עוד כמה אנשים שאין לי שום קשר אליהם, ואני אוכל ומסתכל לתוך הצלחת שלי ואוכל. או אם אני יושב באתנחתא כזאת, בנעימות עם החברים, צוחק מדבר ואז התענוג הוא אחר לגמרי.

אני יכול לאכול מנה פי כמה יותר פשוטה מהמסעדה ההיא, אבל אני נהנה. כי מכל דרגות התענוגים אוכל זה הראשון, זה בסיסי. אם אני לא מגיע לקשר עם בני האדם, אז מה זה? זו לא סעודה ממש. אין הרבה ממה ליהנות בזה. אתה נהנה כבהמה בדרגת בהמה, וכך אתה נהנה בדרגת האדם, כי אפילו  את המאכלים שלך אתה מקדש, אתה מעלה אותם לדרגת התקשרות עם אחרים.

אורן: זאת אומרת, אם אני מבין נכון, התרגיל איך להעצים את ההנאה שלי מאוכל בנוי משני שלבים. יש שלב שהוא השלב הבסיסי לכל דבר, שהוא השיתוף בינינו, ואחרי שנוצרת תחושת השיתוף בינינו, אנחנו יכולים לצרף אליה כל דבר. יכולים לצרף אליה נניח תענוג מאוכל. אבל עכשיו אתה אומר, הווליום של ההנאה יהיה פי כמה וכמה יותר גדול, מאשר בלי השיתוף הזה.

בטח, כן.

אורן: אם אני אהיה לבד בבית  לאחר שנעשה בינינו ארוחה בסוף השיתוף הזה שלנו, אני יכול לתרגל את זה? אני יכול לחדש בתוכי את תחושת השיתוף לפני שאני אוכל?

אני לא חושב.

אורן: יש עוד סוגים של הנאות מהחיים שאנחנו יכולים להעצים על ידי השיתוף?

כל דבר ודבר.

אורן: תן לי עוד דוגמה חוץ מאוכל.

תן לי דוגמה שלא.

אורן: אמרת אוכל מין משפחה

וודאי, זה הכול בשיתוף.

אורן: מה בשיתוף?

אוכל זה בשיתוף? מין זה בשיתוף?

אורן: באיזה שיתוף?

אתה תעשה יחס בין בני אדם שהם קשורים לקשר מיני, שזה קשר בהמי, תעשה ביניהם קשר רוחני. זאת אומרת, יחס של אהבה שכל אחד רוצה למלא את השני, להתכלל ברצון של השני, שהוא לא חושב על עצמו, הוא חושב על אנחנו.

אורן: לא הבנתי. נניח שבת הזוג שלי ואני שנינו בקורס. 

הקורס הזה לא מלמד לפרטים כאלה.

אורן: אז אתה נתת דוגמה מין, אז עזוב מין. נניח, ליהנות מהעבודה שלי, מהקריירה שלי.

וודאי שאני יכול יחד עם האחרים שנמצאים איתי בקשר.

אורן: איך השיתוף עם אנשים אחרים יכול להעצים את ההנאה שלך מהקריירה שלך?

כי אני לא יכול ליהנות מהקריירה שלי אם אני אגיע עכשיו לאיזו דרגה יותר גבוהה, אם אני במצב הזה אהיה יותר. וכמה שעולים בסולם אתה יודע, אז התנאים הם יותר קשים, היחס עם האחרים הוא יותר נוקשה, יותר יבש, יותר ככה אגואיסטי. אני רוצה לבנות כאן יחסים אחרים. אז אני לא מודד את עצמי לפי כמה שאני עולה בסולם בעבודה שלי, אלא אני מודד את עצמי עד כמה שאני נמצא בקשר עם הסובבים אותי בעבודה, שמזה אני דווקא מרגיש אושר. ולא ממה שאני מרוויח יותר או פחות, אבל ההרגשה שלי של החיוּת, שכדאי לי לחיות, שאני הולך לעבודה ונהנה ואני לא חוטף מכות, אלא כל אחד רוצה לעזור לשני וכולנו יחד מרגישים יחס בעבודה שלנו כמשותפת, זה אחרת לגמרי. מה יש כאן לדבר, זה לא מובן?

טל: אנחנו דיברנו במהלך הקורסים על זה שהצלחה שאני אוכל ליהנות ממנה היא הצלחה משותפת ולא הצלחה אגואיסטית. הייתה לנו תכנית בנושא הזה. ואם באמת אני רוצה ליהנות אני צריך למצוא איזושהי הצלחה מסוג חדש שאני מצליח ביחד עם כולם ולא על חשבונם. אז מה תהיה כאן ההצלחה המשותפת שלנו? המטרה המשותפת שלנו? איך אנחנו נגדיר הצלחה במפגשים שלנו?

במפגשים שלנו אנחנו נגדיר את ההצלחה כיצירת רגש משותף בינינו שנקרא מרכז הקבוצה. שהרגש המשותף הזה הוא המקור של כוח החיים, שממנו כולנו חיים, ממנו מקבלים מילויי, אושר, אהבה, וכולם דואגים שהמקור הזה לא יתייבש כל הזמן, שאנחנו רוצים דווקא להגביר אותו.

אורן: איך מגבירים?

מגבירים על ידי תשומת לב.

אורן: מה פירוש תשומת לב?

שאני רוצה שהכוח המשותף הזה בכל פעם  יגדל יותר ויותר.

אורן: אפשר להגביר אותו גם מרחוק, גם כשאנחנו לא ביחד? אנחנו ביחד נניח פעם בשבוע, אולי פעמיים בשבוע.

תדברו ביניכם, תהיו יחד, תבנו מערכת אינטרנטית, וירטואלית, שאתם מתקשרים, תציירו את עצמכם שאתם יושבים סביב השולחן, או בלי שולחן, ככה במעגל, ואפילו כל אחד בצורה שלו, ואתם רואים את הצורות, וכאילו שאתם מדברים, ותדברו ככה ביניכם. תחפשו כזאת תוכנה שיכולה לקשור ביניכם.

ואז אתם מדברים ביניכם ועושים סדנה וירטואלית, אדרבה, מה מפריע? היום, לא סתם התפתחו כל הטכנולוגיות האלה, אלא כדי להיות משרתים  את הקשר הנכון בינינו.

טל: על זה רציתי לשאול. איך גם כל אחד ואחד מאיתנו יכול להיות אקטיבי בהצלחה המשותפת? דיברנו על זה שחברה מוצלחת היא חברה שבה ההצלחה הפרטית של כל אחד גורמת הנאה לכולם. אז במה כל אחד מאיתנו עכשיו, כשהוא מגיע למפגש כזה, איך הוא צריך להרגיש שהאחריות שלו, התפקיד שלו, במה הוא יכול לקדם את הקבוצה כולה?

רק ברגש. אין יותר. נניח שכולנו נמצאים במצב שלכולם כל טוּב. בריאות, כסף, כבוד, הצלחה, מושכלות, מין, משפחה, כל  מה שאת רוצה, יש הכול. כולנו נמצאים, במצב אחד, נניח מעמד הביניים מבוסס, טוב, אין לנו שום דאגה בחיים. משפחות, הכול מסודר ויפה וטוב.

במה אנחנו יכולים להוסיף אחד לשני ? אז כתוב, במצב רוח.

אורן: מה זה מצב רוח?

מצב רוח זה נקרא, שאני עושה אותך מאושר, שמח.

אורן: איך?

בזה שאני מספר לך עד כמה שאתה אדם טוב, עד כמה שאני אוהב אותך, עד כמה שנעים לי לקבל ממך אותו יחס, עד כמה שהמטרה שלנו, שאנחנו נמצאים ככה, מתקדמים לעברה, היא מטרה נעלה, עד כמה שאנחנו מתעסקים במשהו נעלה ויפה.

צריכים למצוא כאלה דברים, זה נושא לסדנה במה אנחנו מראים אחד לשני, כאלה סימנים, שמזה בטוח נעלה  את מצב הרוח של כל אחד ואחד. בעצם חשיבות המטרה היא העיקר.

טל: יש משימות אישיות, או שכל המשימות הן משותפות? האם אני אעשה גם עבודה אישית במהלך הקורס?

לא. כל התהליך מכוון לייצר את החלק המשותף בין כולם, שממנו אנחנו מקבלים כוח האהבה והרגשת האושר, שבו אנחנו נכללים, במרכז, באותו הכוח הנובע מהמרכז.

טל: זאת אומרת שזה משהו שהוא קיים מעל כל שאר המטרות שלי, ההצלחה שרציתי בכל מיני תחומים בחיים. אני באה לקורס הזה ואני מקבלת משהו שהוא מעל כל זה, שמשפיע גם  על כל יתר התחומים.

כן.

טל: עכשיו, רציתי לשאול, האם אנחנו נלמד בקורס גם על איך לשמור על אורח חיים בריא, שינה, ספורט, תזונה, הרפיה, כל מה שלומדים היום בקורס אושר רגיל, פסיכולוגיה מטריאליסטית, כל מיני דברים אחרים שאנחנו מכירים, האם כדאי גם אותם להוסיף לקורס?

לא. אם אנחנו גורמים לאדם שהוא ישתנה, מתוך השינויים שלו לצורה הנכונה, הוא ידע כבר איך לארגן את החיים שלו בקשר הנכון עם האחרים. ואז בסביבה שלו בבית עם הילדים, עם השכנים, בחצר, ברחוב, באזור שלו בשיכון או איפה שהוא שם גר, במדינה ובעולם, הוא כבר יקבע את סדר התקשרויות נכונות. זה יהיה עם ספורט ועם האוכל, וכל הדברים האלה. הרומאים אמרו, "נפש בריאה בגוף בריא". אלא שזה הפוך. הרומאים, דיברו כמטריאליסטים, הם היו מאוד חומריים, ואנחנו מדברים אחרת. אם יש נפש בריאה, אז גם הגוף יהיה בריא. כי הכל נובע מתוך זה.

טל: לקראת סיכום, רציתי לשאול שאלת סיכום. אם נרצה, בסוף הקורס, אחרי  עשרה מפגשים או כמה שזה יהיה, לאמוד את ההצלחה של הקורס, במה היא תבוא לידי ביטוי, איך נדע שהצלחנו?

אורן: במה מודדים?

טל: איך נדע שהקורס הצליח?

הקורס הראשון צריך להצליח בזה שאדם פשוט יוצא מאושר, לא רוצה להפסיק אותו, הוא רוצה כל הזמן להמשיך. הוא רוצה לבנות סביבה יפה, שכל העולם הוא יהיה כך. זו הצלחת הקורס.

ישנם אנשים מיוחדים, לא כולם, שירצו להתקדם בהבחנות פנימיות יותר, אלו שיש להם נקודה שבלב, אז איתם אפשר כבר להתחיל ללמד איך לבנות ממש בצורה מבוקרת, דרגות אהבה, דרגות אושר, בהתאם לרצון אגואיסטי שלהם שהם מתקנים, איזה כוח הם מקבלים ממרכז הקבוצה, נרנח"י, על פני איזה רצונות הם יכולים לפתח את זה, איזה תהליך הם עוברים בשלבי ההתפתחות, קטנות וגדלות, וכן הלאה. זה כבר קורס אחר, אבל גם הוא נמצא.

אורן: היית רוצה עוד פעם במשפט אחד להבין, מבחינה רגשית, מה בעיניך יקרא הצלחה?, באתי אליך לקורס לעשרה מפגשים, גמרנו את עשרת המפגשים, איך תמדוד שהצלחת להעביר אותי קורס אושר?

לא רוצה להיפרד מהחברים שקניתי כאן. "קנה לך חבר". זהו, קניתי אותם, ולא רוצה להיפרד.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, גם אנחנו לא רוצים להיפרד, אבל הזמן נגמר. תודה טל, תודה גם לכם שהייתם איתנו. נקנה חברים, נהיה מאושרים. כל טוב. חיים חדשים.

לחצו כאן להורדה