חיים חדשים - תוכנית 247 - עיצוב אישיות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם. תודה שאם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום טל מנדלבאום.

ניצה: שלום.

אורן: היום אנחנו רוצים להתחיל סדרת שיחות חדשה. אנחנו רוצים להגיע סוף סוף אל הכוכב הגדול של חיינו, אני עצמי. אנחנו רוצים להתחיל להבין מיהו ה"אני". איך אני יכול לקחת את החיים שלי למקום יותר טוב, איך אני בנוי, מה אני צריך לעשות עם עצמי, כדי להביא את החיים שלי אל הטופ, אל התוצאה הכי הכי טובה שאני יכול ולא להפסיד את השנים שעוברות וחולפות לנו. ניגע בנושא הזה מכל מיני זוויות, וננסה ללמוד, איך אנחנו יכולים להכיר טוב יותר את עצמנו על מנת לשפר את חיינו. היו אתנו, יהיו הרבה תחנות במסע וכל פעם נתמקד במשהו אחר. טל, את הנהגת שלנו, אז בואי תובילי אותנו.

טל: אנחנו חושבים שהנושא הזה מאוד מאוד חשוב. אנחנו לומדים כל כך הרבה שנים בבית ספר, אנחנו מקבלים כל כך הרבה אינפורמציה, אבל בעצם את הדבר הכי חשוב לא מלמדים אותנו, איך אנחנו יכולים להכיר את עצמנו, להבין את עצמנו, לדעת איך לשפר את המצב הרגשי שלנו, איך לעבוד עם המחשבות והרגשות שלנו.

עד היום לא מלמדים את זה באף בית ספר?

טל: אני לא קיבלתי את זה בבית הספר ואני לא ראיתי שיש את זה היום.

אורן: בוא נגיד, שאין על זה מבחני בגרות.

בסדר, בגרות אין בכל המקצועות. אבל האם ממש אין שיעורים להכרה עצמית?

אורן: מה פתאום. איפה?

טל: אני לא מכירה.

פסיכולוגיה אלמנטארית של האדם.

טל: אם לומדים קצת פסיכולוגיה בתיכון, זה בדרך כלל כמו שלומדים אחר כך באוניברסיטה, לומדים קצת תיאוריות. אבל גם התיאוריות שלומדים היום באוניברסיטה, הן בדרך כלל מאוד  נקודתיות, קצת פה, קצת שם, אין הבנה ממש הוליסטית וברורה, מי אני ואיך אני יכול להכיר את עצמי, ובאמת להביא את עצמי למקום טוב יותר ומאושר יותר.

וזה מה שאנחנו רוצים לעשות בסדרה הזו. אנחנו נעזר בפסיכולוגיה חברתית ונביא כל מיני דוגמאות ממה שכבר מוכר. אבל מאוד חשוב לנו מתוך הגישה האינטגרלית, להבין את עצמנו בצורה כמה שיותר ברורה, כי יש המון המון ערפול סביב הדבר הזה, לכל אחד יש גישה אחרת, הבנה אחרת, תפיסה אחרת, וסוף סוף היינו רוצים לקבל תמונה ומודל ברור, של מי זה האני הזה.

 אחרי האוניברסיטה הבנת את זה?

טל: זה מה שאני אומרת, שלא הבנתי.

אפילו אחרי האוניברסיטה.

טל: אפילו אחרי תואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה, לא הבנתי עדיין מי זה האדם בצורה ממש ברורה. אז אולי כשאלה ראשונה הייתי רוצה לשאול, למה זה חשוב לכל אדם להכיר את עצמו, להבין מיהו?

אם אני רוצה לממש את עצמי, אז אני צריך לדעת מי אני, איזה מקורות שכליים ונפשיים יש לי, איזה כוחות התגברות על מצבים קשים, איזה כוחות ביטחון אני צריך לעצמי. וגם אם אין לי, אז במה אני יכול להיעזר ולקנות מבחוץ. במה אני חלש ובמה אני חזק, לאיזה מקצוע אני מיועד, לאיזה צורת חיים, ומי אני בכלל. יש אנשים שיש להם נטייה להרס עצמי, יש אנשים שההיפך, כל הזמן בדאגה על החיים והבריאות. יש אנשים שמושכים את הקהל, יש שדוחים את הקהל, ועוד ועוד. זאת אומרת, להכיר את עצמי, זה נקרא להכיר את המקורות להצלחה. חוץ מזה, לא רק סתם הצלחה, יש מי שלא רוצה להצליח, אז להכיר אפשרויות להגיע לחיים רגועים אם הוא רוצה, או לחיי אקשן, לכל דבר. לדעת מה הפוטנציאל שלי ומה אני יכול לקבל מהסביבה.

כדי להכיר את עצמי, אני צריך להיות בקשר עם הסביבה. אנחנו נולדים מאמא ומתחילים להתכלל עם הסביבה. אדם שיוצא מהרחם, הוא ממש נקי, אין עליו בקטריות, אין עליו חיידקים, כלום. תוך כמה שעות הוא מתחיל להיות מכוסה במיליארדי בקטריות, עד שלושים אלף על כל סנטימטר מרובע של העור, והוא מתחיל להתכלל עם הסביבה. הוא מתחיל לנשום, הוא מתחיל להזיע, ומתחילות לעבוד כל מיני מערכות פיזיולוגיות. הוא נכנס בצורה הדדית עם הסביבה בהגנה, ומשתנה על ידי הסביבה ומשנה את הסביבה על ידי עצמו. וזה הכל קורה בצורה פיזיולוגית בדומם, צומח וחי.

בן האדם המתפתח, עובר שינויים אדירים. כי חיה שנולדה ומתפתחת, היא מתפתחת מתוך עצמה, יש לה בפנים את כל התוכנה מה היא צריכה להיות, איך להתנהג ולכן "עגל בן יומו שור קרי". והוא כמו שור, רק חסר לו כמה קילו. השכל יהיה אותו שכל, והרגש גם כן והכל נמצא. האדם לוקח הכל מבחוץ. זאת אומרת מעבר לחיה פגומה, שאין לה יכולת להתמודד עם החיים, כמו לחיה שנולדה, שהיא ממש נטולת חושים וכוחות ויכולות, ואחרי שבועיים שלושה, אנחנו רואים שיש לפנינו יצור, חתול, כלב, כל מיני חיות אחרות, וכבר מתחילים להיות החיים. כאן זה לגמרי לא כך, ואנחנו מכירים את האדם שנולד, ועוברים חיים ושנים של סבל בהם מטפלים בו, עד שהוא איכשהו קם ממש בנס ותלוי בכולם. אבל הספיגה שלו מהסביבה זה מה שבעצם מקים אותו על הרגליים.

כי אין לו לאדם תוכנה פנימית איך להתנהג, כמו שיש בחיות. הוא לא יכול לשרוד לבד, הוא צריך לקבל את תוכנת ההפעלה של כל החכמה, כל ההרגלים, כל ההרגש, את הכל הוא צריך לקבל מבחוץ, והוא ממש תלוי בסביבה ואין עוד כמוהו. אנחנו אמרים, "האדם הוא חזק, הוא חכם", אבל הוא נטול הכל. וכאן זו הבעיה, אם הוא כל כך תלוי בסביבה, אז באיזה סביבה הוא מצוי, זה מאוד חשוב. ומרגע שהוא מתחיל לנשום חשוב לנו מאוד מה הוא יספוג.

וכאן יש כל מיני תיאוריות. למשל, שהוא צריך לשמוע מוזיקה וצריך לחייך אליו ולדבר לידו, אומרים שאם מנגנים לו מוצרט, זה משפיע לו על תאי המוח לכישורים במתמטיקה. שכדאי לעשות כל מיני תרגילים עם קפיצות, עם תדרים, עם עוד כל מיני דברים. וללא ספק, שאם הוא שומע עד גיל שנתיים כמה שפות, אז השפות האלו הופכות להיות כולן לשפת האם, ואפילו כמה שפות. יש על זה הרבה מחקרים, ואנחנו מעט מאוד יודעים על זה. הכל נלמד בצורה אמפירית לגמרי, זאת אומרת מתוך ניסיון.

תלות האדם בסביבה זה העיקר. ולכן אנחנו צריכים כאן לראות גם את יד הגורל. למה נולדתי במקרה כזה, במשפחה כזו, בזמן מסוים, בתנאים סביבתיים מסוימים, שעשו ממני כך וכך. אבל יחד עם זה, לידי נולד עוד מישהו באותה סביבה, או כמעט באותה סביבה, והוא יצא לגמרי אחר. זאת אומרת, לא רק הסביבה משפיעה על האדם, אלא הפנימיות שלו בוחרת באיזו צורה מסוימת, ומה בדיוק הוא סופג מהסביבה. למשל, יש לי אח בכמה שנים פחות ממני, שהוא שונה לגמרי לגמרי ולקח מהחברה דברים אחרים לגמרי ממני. אני כך והוא כך. זאת אומרת, זה תלוי בכל זאת גם בפנימיות האדם, מה הוא סופג מהסביבה, ולא בסביבה בלבד. ועוד ועוד.

וזה לא שאני ברחתי מהאדם לסביבה, כי האדם קובע מה לספוג מהסביבה, ואת הדברים האלה הוא מוצא בסביבה. זאת אומרת אפילו ביצור הקטן, שאין בו כלום ונולד ממש ריק כביכול, בכל זאת אחד סופג משהו מסוים והשני משהו מסוים אחר. זה לא שנולדו לכלבה, לאמא חמישה כלבים וכולם אותו הדבר.

טל: נכון.

כאן יכולים להיוולד חמישה מאותה אישה, והם יהיו כולם שונים.

טל: נכון. זה באמת פלא, כל אחד מאיתנו כל כך שונה ומיוחד. כאן אנחנו במסע משותף להכיר את עצמנו. דיברת על ההבדל בין האדם לחיה, דברת על כך שהאדם הוא יצור שלא תמיד מותאם לחיים, הוא לא יכול לשרוד לבד. אחד הדברים שמדברים עליו בפסיכולוגיה החברתית הוא שאנחנו יצורים לא כל כך רציונאליים.

פעם הייתה תפיסה שהאדם הוא יצור רציונאלי, הוא יודע לקבל החלטות, הוא יודע לשקול מה טוב בשבילו. הכלכלנים דיברו על זה שהאדם יוצא לשוק והוא יודע איך לקנות באמת מה שמתאים לו ואם לא אז השוק לוחץ עליו כדי שהוא יקבל את ההחלטות הנכונות. כמו שיש בטבע משחק כזה של הישרדות ככה גם בני האדם בחברה האנושית הם יצורים או מכונות שמתנהלות בצורה רציונאלית לפי תועלת והפסד.

אבל בתקופה האחרונה יש תחום חדש שנקרא "כלכלה התנהגותית". יש הרבה מאוד מחקרים שמראים שהאדם הוא לא יצור רציונלי, שיש לו כל מיני דחפים רגשיים, הוא חושב בצורה יחסית ולא תמיד הוא רואה את הנולד. יש כל מיני דוגמאות, כמו למשל אדם שלא יקנה טוסטר ב-600 שקלים אבל אם מישהו יגיד לו שהטוסטר הזה שווה 800 והוא יעשה לך הנחה של 200 שקל הוא כבר יקנה אותו ב-600 שקלים.

השאלה הנשאלת היא האם אנחנו יצורים רציונאליים או לא? ואם אנחנו לא רציונאליים אז איך בכלל נגיע לאיזו הכרות עם עצמנו או לאיזו הבנה אמיתית של מי אנחנו? כי אנחנו כל כך מוטעים. מה זה בכלל רציונאל בשבילי? מה זה הגיון לפי הגישה שלך?

האדם הוא רצון ליהנות ולרצון ליהנות אין שום רציונאליות. אני רוצה ליהנות בכל רגע ורגע בחיי, ממה ליהנות כל אחד קובע בעצמו על ידי הסביבה, על ידי חינוך הרגלים וכן הלאה. אבל ליהנות זה מה שאני רוצה בחיים, ולא שאני בוחר בצורה רציונאלית את החיים שלי בכל רגע ורגע, אלא הכול נקבע על ידי הטעמים שקיבלתי בילדות, על ידי הערכים ששמעתי בנערות, על ידי דעת הסביבה שאני עכשיו נמצא בה אולי, וגם יש בזה עוד הרבה דברים נוספים כמו פחדים ממוות, ורצון להצליח ולהראות יפה בעיניי הסביבה.

יש כאן כוח הישרדות, יש כאן דחף מיני שמאוד משחק, יש כאן הרבה מאוד דברים, אבל כולם כל כך לא רציונאליים, שכל הרציונאליות שלי, אם היא בכלל נמצאת בי, זה רק כשימוש להשיג מילויים אי רציונאליים. כך אני רואה את הדברים. אנחנו רואים  לפי ההתנהגות של בני האדם, ולפי סולם האיכויות שהם בונים לעצמם, שהכול לגמרי לא רציונאלי. ובכלל האדם הוא קודם כל יצור רגיש, יצור המחפש מילוי לרגש שלו. ולמרות שהוא רוצה אולי להראות את עצמו כאובייקטיבי, בלתי תלוי בכל מיני דחפים פנימיים, הוא כן פועל רק לפי הדחפים הפנימיים שלו, שודאי מצטברים על ידי השפעה סביבתית ופנימית, והשכל שלו פועל בסך הכול כדי למלא את הרגש.

טל: הפסיכולוגים מנסים כבר שנים להבין מה הם אותם הכוחות הנסתרים שפועלים עלינו שמונעים מאיתנו לקבל החלטות בצורה רציונאלית, וזה משהו שמאוד קשה לנו לתפוס, יש הרבה מאוד מרכיבים.

היום, אנחנו בכלל בסוף ההתפתחות הזאת רואים עד כמה שלא רק אנחנו בני האדם הרגילים לא רציונאליים, אלא גם העמים, המדינות היבשות, וכאילו כל הציביליזציה היא לא רציונאלית, היא פועלת בצורה הרסנית ממש לעצמה, היא בוחרת בדרכים שבהן בטוח היא תסבול יותר, ואפילו שיש כיוון רציונאלי, אנחנו נלך לכיוון הפוך. זאת אומרת הכול הוא כדי למלא את האגו. אז בואו נקטין אותו קצת, כמו שאימא אומרת לילד, אל תהיה כל כך עקשן. תוותר קצת, תהיה יותר רגוע,  ואז לא ירביצו לך, יהיו לך יותר חברים וכן הלאה, ולא, הילד לא מוותר. כך רואים את זה לא רק על ילדים, אלא הילדים הגדולים, המבוגרים ממש, ועמים שלמים קמים אחד על השני להרוס את הכל רק בגלל כל מיני תחושות של קנאה, תאווה, כבוד, שליטה. איפה יש כאן רציונאליות?

טל: נכון.

אנחנו רואים שמה שמוביל אותנו זה רצון למלא את הדחפים הפנימיים האי רציונאליים. זה דחף למלא את הרצון. אחרי שאני בוחר איזה רצון אני רוצה למלא, אז אני מפעיל את השכל. אם אני רוצה לגנוב, אני מפעיל את השכל, איך ובאיזה תחכום אני אגנוב. אבל היסוד של הדבר הוא הרצון.

אורן: אמרת קודם שאדם הוא יצור רגיש, יצור שמחפש מילוי לרגש שלו. למה הכוונה? מה זאת אומרת האדם הוא יצור רגיש שמחפש מילוי לרגש שלו?

שהרגש, הרצון, כל רצון, הוא אי רציונאלי. אני לא מדבר על רצון לאוכל, דברים הכרחיים שאני בלי זה לא יכול להתקיים. אני צריך כמה קלוריות ביום, אני צריך איזה פינה לישון, וזאת כדי לשרוד. אני לא מדבר על זה. אבל כל היתר הדחפים שמתעוררים בי, שעולים בי, הם עולים ואני חייב לקיים אותם. אני לא שואל את עצמי מאיפה זה בא לי. וגם אני לא יודע מאיפה. אני גם לא יודע למה אני דווקא נמשך לזה, והשני לצורה אחרת של תענוג. אני רוצה מילוי. מילוי זה נקרא למלא את הרצון שלי בהנאה ותענוג. זה יכול להיות לישון, זה יכול להיות לרוץ, זה יכול להיות להרביץ, זה יכול להיות כל דבר ודבר, ואת השכל אני מפעיל אחרי שאני כבר נמצא בזה. איך להשיג את הרצוי לי, זה השכל.

אורן: אז אם אני מבין נכון, כשאתה אומר שאדם הוא יצור רגיש אתה מתכוון שהוא מרגיש שמתעורר בו רצון מסוים, שאיפה מסוימת? למה אני רגיש? מה זאת אומרת שאני יצור רגיש? מה רצית להדגיש בזה שאמרת שאני יצור רגיש.

לחסרונות שבי.

אורן: מה זה החסרונות שבי?

לרצונות שבי. אני כל הזמן שומע בתוכי מה אני רוצה, איזה רצון עכשיו התעורר בי ומחייב אותי למלא אותו, לשרת אותו. אני עבד. אני בעצמי כמכונה לרצונות שלי. אני עבד לרצונות שלי. הרצונות שלי שולטים בי, הם בעלי הבית.

טל: אנחנו רואים הרבה פעמים שאנשים מקבלים החלטות שגויות. לחיות יש אינסטינקטים ופחות או יותר הן יודעות להסתדר.

אבל זה מה שמתעורר בהם.

טל: כן. אז למה לנו אין אינסטינקטים בריאים? למה אנחנו לא יודעים לקבל החלטות בצורה שבאמת תביא אותנו לטוב בחיים שלנו? ואיך אנחנו באמת נוכל לקבל החלטות רציונאליות או נכונות? נניח אדם מחליט שהוא בדיאטה והוא רוצה לרזות, אחרי רגע מגיע ריח של משהו טעים והוא אוכל.

הוא שוכח, זה מה שמעניין. לא שהאדם מחליט אני עכשיו הולך נגד הרצון שלי ואני אוכל את זה, ועושה חשבון כמה אני מרוויח מזה וכמה אני מפסיד, כמה קלוריות יש באוכל הזה, וכמה כסף זה עולה, כמה בריאות, וכמה אחר כך אני אוכל את עצמי, שעכשיו אכלתי את העוגה הזאת. אנחנו לא עושים חשבון, כי הרצון שעכשיו מתעורר בי הוא השולט. ואפילו שאני אעשה את כל החשבונות שלי, ואני בדרך כלל לא עושה, אני נכנע ומבצע מיד את מה שהרצון קובע. ואפילו אם הייתי עושה חשבון, הייתי בטוח עושה חשבון שגוי לטובת הרצון. "אז אוכל קצת, אולי חצי, מותר קצת ואז אחר כך אני לא אוכל, אחר כך אני ארוץ כמה דקות", אלה כל מיני תירוצים כדי לקיים את הרצון. אין לי ברירה, אני רוצה. רוצה זה הכל.

טל:  נניח שאנחנו כבר מודעים לזה שיש לנו כל מיני רצונות והם אלה ששולטים בנו, איך אנחנו יכולים להביא את עצמינו למצב שנוכל להתגבר על זה, לקבל החלטה?

אנחנו לא יכולים בסופו של דבר. מה שאנחנו יכולים לעשות וזה מה שאנחנו עושים, זה איך שהוא לעשות אי אלו תרגילים או הרגלים, כי הרגל הוא טבע שני, וזאת כדי להתגבר על רצון אחד על ידי רצון שני. זאת אומרת, אם תעשה שעורים אני אקנה לך גלידה, אומרת אימא לילד, ואז הוא עושה חשבון שכך הוא יקבל איזה עונש, וכך הוא יקבל אפילו פרס, שכר. ואז הוא עושה, אבל מאין ברירה. זה כבר משהו אחר. אם אנחנו נמצאים בשליטה זרה, אנחנו מאין ברירה מתכופפים כביכול תחת הרצון השני, כי אני מפחד מעונש או מרצון לשכר, לפרס.

אז יש כאן חשבון אבל חשבון מחויב. בעצם הייתי רוצה את שכר הזה בלי שום עבודה ומאמץ וויתור על הרצון שלי. הייתי רוצה גם לא לעשות כלום ולא שיעורי בית, וגם לקבל גלידה. אבל מאין ברירה אני איך שהוא עושה, ואז אני שונא את שיעורי הבית פי כמה, מפני שאני לא יכול להתפטר מהם. בצורה כזאת אנחנו לא מחנכים נכון את הילדים, אבל זה כבר נושא אחר. בקיצור, אין לנו ברירה. אנחנו לא יכולים לעמוד מול הרצונות שלנו. ובאמת כל אדם ואדם הוא מאוד מאוד חלש כלפי כל הדחפים שמתעוררים בו ורק הפחד עוזר לנו, ולכן עד גובה מסוים, זה עובד ועוזר לנו להחזיק את עצמינו באיזושהי התנהגות נכונה, מהפחדים.

זה נקרא חינוך על ידי מוסר. אנחנו מספרים לילדים ולעצמינו עד כמה שאנחנו עלולים לסבול אם נלך אחרי הרצונות שלנו. זו שיטת המוסר. כאן ישנה בעיה שאנחנו מגבילים את האדם, אנחנו מפחידים אותו, הוא נעשה כמו איזו מכונה שפועלת רק מתוך פחד. יחד עם זאת יש כאן בעיה שאנחנו רואים שהדתות משתמשות בשכר ועונש של עולם הזה ועולם הבא, ושמות את האדם במצב מסוים, בדרך מסוימת שלא  יזוז ימינה או שמאלה. אם אתה תהיה בתוך הכביש הזה אז אתה תגיע להצלחה, יהיה לך שכר בכל דרכיך, תהיה לך ברכה וגם חיי עולם הבא. מה שאין כן, אם לא תעשה זאת, אז יהיו לך חיים מלאים ייסורים אולי, ובטוח גיהינום בעולם הבא.

טל: יכול להיות שהמסגרות האלה דווקא שומרות עליי.

באין ברירה הדברים האלה מוסר, פחד ושכר שישנם כביכול בעולם הבא מחזיקים את האנשים פחות או יותר בתנאי שהאגו שלהם, הרצון לקבל, ליהנות, הוא קטן. אבל בגלל שהוא גדל מיום ליום יותר ויותר אז הגענו במשך ההיסטוריה למצב שהדת כבר לא מחזיקה אותנו ואנחנו עוזבים אותה. גם המוסר לא מחזיק אותנו ואנחנו עושים מה שבא לנו. בזמן האחרון פרצנו את כל הגדרות ולא אכפת לנו כלום, אנחנו פתוחים להכול, באוכל, אנחנו אוכלים את מה שאנחנו רוצים, כך גם במין, בחיי משפחה וחברה, הכל נעשה פתוח ומקובל ואין יותר שום גבולות.

במקרה כזה על האדם לחקור האם טוב לו יותר כך או גרוע יותר. האם כשהוא היה תחת מכבש חברתי לחוץ כל הזמן, כמו החינוך האנגלי המסורתי, היה לו יותר טוב, או שנעשה טוב יותר והוא באמת חי טוב, כי אנחנו רואים שהוא בכל זאת לא מאושר.

טל: נכון, רוב האנשים אומרים שהם מעדיפים את המצב שאין עליהם הגבלות, אבל אנחנו רואים שלמצב הזה של אין סוף אפשרויות וחוסר גבולות יש הרבה מאוד בעיות נלוות.

אנחנו עוד לא סיימנו את התקופה הזאת ולכן אסור לנו לקבוע בוודאות שזה כך או אחרת, אבל ברגע שהתקופה הזאת תסתיים ואנחנו נראה את התוצאות שלה, גם אנחנו נקבע שהיא לא טובה.

טל: אחד הקשיים שאני חובה ורואה אצל אחרים זה הצורך להחליט בתוך אפשרויות רבות, אבל האדם לא באמת מכיר את עצמו ולא יודע מה טוב בשבילו ולכן קשה לאנשים לקבל החלטות. דיברנו גם שאנחנו לא כל כך רציונאליים ואני רואה הרבה אנשים שהם מאוד מתחבטים בהחלטות פשוטות של החיים כמו מה ללמוד, במה לעבוד. האם יש איזושהי דרך בתוך העולם הלא רציונאלי הזה לקבל החלטות נכונות והאם יש לך המלצות איך לעשות זאת?

לאדם הבודד לא, הוא לא יכול. הוא צריך בחברה הקטנה או הגדולה שהוא נמצא לעבד את עצמו על ידי החברה, כי כל החיים שלו הם בתוך החברה. הערכים שלו כלפי החברה, העזרה ההדדית והחיים בכלל. חיים זה הדדיות בינו לבין הסביבה, לכן אנחנו צריכים להביא אותו לקשר נכון בינו לבין הסביבה. ובקשר ההדדי הזה הוא יוכל לברר מה הם הערכים הנכונים והכוחות ההכרחיים כדי להשיג את מה שהוא רוצה ואיך להתייחס לסביבה.

טל: אחי הצעיר למשל סיים תואר ראשון והוא מאוד מתלבט איך להמשיך, במה לעבוד, במה לעסוק. הוא לא יודע כי הוא אדם שבטבעו הוא פחות החלטי מאחרים והוא שוקל את כל האפשרויות שוב ושוב.

זה דווקא טוב, האחרים אולי טועים, אבל מה את ממליצה לו לעשות?

טל: זה לא פשוט וצריך לעשות בירור מה הוא אוהב, במה הוא טוב, מה יותר מושך אותו ומה הן  האפשרויות הקיימות. ועדיין זה תהליך מאוד לא פשוט כי הרבה דברים נראים לו, אבל הוא לא יודע מה בדיוק מתאים לו. זאת אומרת יש כאן דברים נסתרים ואנחנו לא מספיק מכירים את עצמנו.

אנחנו בכלל לא מכירים את עצמנו, לא מכירים את החברה, את הסביבה שלנו, את הטבע, את הגורל שלנו, לא מכירים כלום ושום דבר לא ידוע, אז איך בכל זאת הוא יכול להתקדם?

טל: וגם לחסוך מעצמו את הסבל של התחבטויות רבות.

הוא צריך לבחור מקצוע, משפחה, צורת חיים הכול, ולפניו אין שום דבר. נניח שהוא זרוק באמצע מנהטן. מה הוא יעשה, מה את ממליצה לו?

טל: זאת שאלה. אני יודעת שיש אנשים שאומרים שכדאי ללכת עם הלב. יש אנשים שיש להם יכולת לשמוע את הקול הפנימי שלהם, את ההעדפה הפנימית, זה חזק אצלם, ויש אנשים שזה פחות, הם פחות שומעים מה הלב שלהם אומר.

כלומר, הם שומעים את מה שהלב של השני אומר

טל: כן, הם יותר מקשיבים למה שכל אחד אומר ומתבלבלים, הייתי רוצה לשאול אותך לפי מה הם יכולים להחליט, מה אתה היית ממליץ?     

הייתי ממליץ ליצור קשר עם הסביבה, אולי עם כמה סביבות אנשים, עם כל מיני חברות, עם מעגלים שונים שהוא נמצא בהם, כדי שירגיש עד כמה הוא שייך אליהם או לא שייך. הייתי ממליץ ללמד את זה בבתי הספר וגם באוניברסיטה. הייתי ממש מלווה את האדם ופותח לו קורסים שונים שיוכל לבוא ולדון שם על ערכים וצורות של חיים, באיזו צורת חיים הוא רוצה, סביב אילו בני אדם, למה, בשביל מה ואיך.

בצורה כזאת הוא יוכל להמחיש לעצמו תוך זמן קצר ולהרגיש כל מיני צורות חיים בלי להיכנס לשם, לטעות ואחרי כמה שנים לצאת משם בקושי ולהתחיל שוב מחדש. טוב היה אם היינו יכולים להעמיד את זה בפני כל אחד.

אני רואה הרבה אנשים שנפלטים היום משוק העבודה, והם בני חמישים או שישים, בגלל הפיטורים בשוק והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם, הם תלושים. האדם לא יודע לבחור במה לעסוק ומה לעשות עם עצמו. הוא לא יודע איך העולם והוא צריכים להיות ובאיזה סוגי התקשרות.

זה מה שהייתי ממליץ, אין ברירה אחרת אלא להעמיד לפני האדם את האפשרות שבעצמו, באינטראקציה שלו עם הסביבה, יבחר בצורת חיים שהוא רואה כהכי נוחה לו לפי הטבע, לפי הטעמים או לפי ההרגלים שלו כי הוא מגיע כבר כאדם בשל, עם הרגלים, עם כל מה שקיבל מבית אמא, אחרת הוא לא יודע, מבלבלים אותו מאוד. אבל אם הוא מברר במעגל אחד, במעגל שני ושלישי, אם הוא עובר שלושה ארבעה או חמישה מעגלים כאלה, כל אחד לפגישה אחת או שתיים, אז שם הוא מלבן את הדברים האלה ומתחיל לקבל חוש שעוזר לו להחליט שחברה מסוימת היא בשבילו וחברה אחרת לא, ועוד דברים.

אורן: אנחנו רוצים בדיון שלנו היום להכיר את עצמנו, אני רוצה להכיר את עצמי, ואתה אמרת שהאדם הוא ייצור רגיש, הוא מרגיש את הרצונות והשאיפות שמתעוררים בתוכו והם בעצם מנהלים אותו. מתעורר בי רצון מסוים והוא מנהל אותי, אחר כך מתעורר בי רצון אחר והוא מנהל אותי, ובעצם אני פועל כדי למלא את הרצונות שמתעוררים בי. ציינת גם שיש מנגנון נוסף ועליו לא כל כך דיברת והוא השכל. אחרי שמתעורר בי רצון למשהו מסוים, נכנס לפעולה מנגנון משני של השכל, ואז אני מתחיל לחשוב איך אני יכול למלא את הרצון שהתעורר בי. אני רוצה להכיר את עצמי, אז איפה נמצאת החכמה?

בתוך הרצון.

אורן: תרחיב קצת בבקשה ותסביר לנו את הדבר הזה שקוראים לו "אני", איפה החכמה שלי ביחס לכל המודל שציירת עד כה.

הטבע שלנו הוא רצון ליהנות, אנחנו רואים את זה באטום איך הוא מחזיק את הצורה שלו, או בגבישים. בדרגת הצומח יש רצון יותר גדול ליהנות, להחזיק את עצמו, רצון לספוג דברים טובים ולפלוט דברים רעילים. בדגרת החי זה עוד יותר, זו גם צורת ההִתרבות שלו. הכל זה רצון ליהנות, רצון למלא את עצמי בכל מיני דברים שטובים לי, לפי תוכנה שקיימת בי ומתפתחת כל פעם מהדומם, לצומח, לחי ובסופו של דבר למדבר.

אורן: לא הבנתי. אטום, ממה הוא רוצה ליהנות?

מזה שמחזיק את עצמו.

אורן: מה זאת אומרת?

שיש לו גרעין ויש אלקטרונים שמסתובבים סביב הגרעין ומחזיקים את הצורה שלו. כך שזה בטוח אטום של חמצן ולא אטום של פחמן ולא של ברזל ולא של קופרום או נחושת וכן הלאה. כל אחד ואחד מחזיק אתת עצמו באיזו צורה מסוימת, ומחזיק את הצורה.

אורן: שואף לשמור על הקיום שלו?

כן. מהחלקיק הקטן ביותר, נגיד בוזון שעכשיו גילינו, שזה חלקיק אלמנטרי כמו תאים מקוריים, תאי גזע.

אורן: אם אני מבין אותך, אז כל פרט בטבע שואף לשמור על קיומו הטוב.

כן. כאשר טוב זה נקרא שאני סופג מקסימום אנרגיה שהיא לטובתי, ופולט, מתפטר מכל דבר שהוא לרעתי. זה העניין של הרצון.

אורן: מה קשור לזה רצון? אני סופג מקסימום אנרגיה שהיא לטובתי ומתפטר מכל דבר שהוא לרעתי.

כן. לא אנרגיה, סתם משהו לטובתי.

אורן: משהו. אני סופג כל דבר טוב ופולט כל דבר רע.

מה זה טוב ומה זה רע, קובע הרצון שלי.

אורן: מה פירוש?

הרצון של האדם, נגיד לספוג חמצן. הרצון של הצמחים הפוך, לספוג דו תחמוצת הפחמן. אז לכל אחד ואחד יש רצון שונה.

אורן: לכל אדם.

לכל אדם, לכל דומם, צומח, חי ומדבר. ולכן אנחנו קיימים ביחד, דומם, צומח, חי ומדבר ביחד, באיזו ספירה אקולוגית פנימית וכל אחד ניזון אחרי האחרים.

אורן: כמו בשרשרת המזון.

כן. אבל כאן זה הרבה יותר מורכב. זה ברור.

טל: בין אנשים. בין בני אדם.

לא בין בני אדם. בין דומם, צומח וחי ואדם, כולם יחד. אנחנו כולנו שרשרת כזאת שמתפרנסים זה מזה.

אורן: זה פולט, זה קולט.

כן. כך שמה שהוא פסולת לעליון זה אוכל לתחתון. מה שיוצא מהאדם, מזה ניזונים הצמחים.

אורן: אבל יש מכנה משותף לכל הפרטים. הפרטים כולם בטבע עובדים לפי הנוסחה של סופג את מה שלטובתו, פולט את מה שלא טוב לו.

כן. אבל מה שלטובתו, זה נקרא הרצון לקבל שלו, הרצון ליהנות שלו האישי. דווקא שלו.

אורן: תסביר.

הרצון ליהנות בצמחים הוא הפוך מאשר באדם.

אורן: כמו שאמרת עם החמצן, קולט ופולט.

כן. זאת אומרת, ממה בדיוק אני רוצה ליהנות, זה נקרא הרצון שלי, אבל הוא רצון ליהנות. וממה שאתה רוצה ליהנות בדיוק, זה הרצון ליהנות שלך. אבל הוא רצון ליהנות, ספציפי לך וספציפי לי, וכך לכל אחד ואחד. לכן כתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה". דומם, צומח, חי ובני אדם, כולם נמצאים ביחד בתוך ספֵירה שנמצאת באיזה איזון אקולוגי. כך שאנחנו ממש נמצאים בתלות כזאת הדדית, במעגל כזה הדדי. כמו מחזור החמצן והפחמן, מחזוריות המים בטבע, הם מתאדים ושוב באים בגשם, ועוד דברים כאלה.

אז לכל אחד ואחד יש רצון שלו מאוד ספציפי ליהנות, מאוד מאוד מיוחד שלו, אישי. זה בעצם הרצון המקורי של האדם, ליהנות. 

טל: זה רצון אחד?

הרצון הוא רצון אחד, רצון ליהנות. בדומם ובצומח ובחי הרצונות האלה באים מהטבע. בא רצון והוא בונה אטום מסוים, שזה בדיוק אטום של ברזל. אחר כך בונה אטום של המים, ואטום של כל דבר ודבר. כל טבלת מנדלייב, מה זה? רצונות מסוימים שקיימים בצורה סטטית, קבועה, בתוך הטבע. חוקי הפיזיקה, חוקי ניוטון, תרמודינמיקה וכן הלאה, מהם החוקים? איך אנחנו רואים שהרצונות עוברים סוגים, מסוג לסוג. הכל זה רצון. רצון זה כאילו חלקיק אלמנטרי. זה כמו שמצאו עכשיו את בוזון היגס, אז אותו דבר רצון. רק רצון זה עוד יותר פנימי, שהתא של הרצון זה פשוט הרצון ליהנות, וממה בדיוק, זה כבר נוסף עליו.  

אורן: נעשה סיכום עד כה ונחזור לשאלה המקורית שלי. הבנתי שכל פרט שקיים בטבע אם זה אטום, אם זה אני או אתה, יש לכולנו מכנה משותף שזה שאיפה בסיסית ליהנות. והיא מתבטא בשתי תנועות, לקלוט מה שטוב, מה שיעשה לי טוב, לפלוט מה שיעשה לי רע. או להתקרב למה שיעשה לי טוב ולהתרחק ממה שיעשה לי רע.

נכון.

אורן: השאלה שלי הייתה, איפה בתוך המערכת הזאת נמצאת התכונה של החכמה. אתה אדם חכם יותר ממני, אני חכם פחות ממך, איפה זה נמצא בתוך המערכת הזאת? אמרת שאדם הוא יצור רגיש, הוא יצור שבעצם מרגיש. מה הוא מרגיש? הוא מרגיש את הרצון שעכשיו מתעורר בו, ובעוד דקה הוא ירגיש את הרצון הבא שיתעורר בו. איפה נכנס המרכיב של חכמה בתוך הדבר הזה שקוראים לו "אני"?

בתוך דומם, צומח וחי יש להם חכמה טבעית, שהיא נקראת תוכנה. הם כבר באים בצורות מסוימות בכל פרט ופרט. כלב או חתול או צמח או אבן, לא חשוב מי ומה, לכל אחד יש תוכנה פנימית, באיזה צורה היצור הזה נהנה, זאת אומרת חי, מתנהג, לא חשוב באילו מילים להגיד. בסך הכל זה החיים, ואי אפשר לשנות את התוכנה הזאת.

אורן: אני מחייך, כי נזכרתי עכשיו בילדותי, איך אני חקרתי את החתולים. במושב היתה לי דודה שהיתה מאוד טובת לב ואת כל שאריות המרק התימני היא הייתה מוציאה כל יום. אז כל חתולי השכונה היו גרים אצלה ואני הייתי עושה עליהם ניסויים. ואכן החתול בהחלט לא משתנה, יש לו איזו תוכנה שהיא קבועה, אבל כל אחד גם שונה קצת.  

לכל אחד משלו.

אורן: לגמרי.

זהו.

אורן: וזה החכמה שלהם.

כן. לכל סוגי החתולים יש משהו מיוחד לעומת כלבים או זאבים.

אורן: נכון.

חוץ מהאדם. באדם יש רצון ליהנות כמו בכל היצורים, אבל האדם יכול לתכנת את עצמו או שמתכנתים אותו ההורים, הסביבה, לצורות של הנאה. זאת אומרת, זה לא מספיק שיש לי רצון ליהנות ממזון, מאוכל. סוגי המזון. אנחנו יודעים עד כמה אתה נהנה מהאוכל שלך, ועד כמה אתה לא יכול להנות מהאוכל שלי.

אורן: נכון.

כשאני מריח מרק רגל תימני, ואתה מריח גפילטע פיש, אז זה נעשה בהתאם לזה. אבל אם תיקח כל חתול שאתה רוצה, שאף פעם לא ראה דג ותזרוק לו חתיכת דג?

זאת אומרת, מצד אחד האדם קודם כל עובר איזה תכנות שאנחנו קוראים לזה חינוך, ומצד שני, יש לו הרבה מאוד אפשרויות ממה ליהנות והוא צריך תמיד לבחור ממה בדיוק ליהנות. והוא נמצא בסביבה אנושית, זה לא כמו חתול שמפחד להתקרב לכלב, אפילו אם ליד הכלב נמצאת חתיכת דג. החתול יסתובב ויסתובב אבל בסופו של דבר יילך, כי הכוח ההגנתי שלו לא ייתן לו להתקרב.

לאדם יש אלפי הזדמנויות כאלה בכל רגע ורגע, כי הוא נמצא בחברה אנושית שהיא מורכבת מאוד, כל אחד ואחד מאיתנו מתוכנת על ידי החינוך בגיל הרך ואחר כך בנערות, בצורה אחרת. ואנחנו נמצאים בינינו בכאלה מערכות יחסים, שכל פעם אני צריך לראות מה יותר ומה פחות ומה כדאי ולא כדאי וכן הלאה. יוצא שכדי לעבוד עם הרצון להנות שלי הבסיסי, אני חייב לידו איזה מחשב. המחשב הוא לא פשוט, זה לא סתם חשבון. צריך שיהיו בו מה שנקרא הרגלים, אינטואיציה, זאת אומרת שאני יכול להמחיש את הדברים, שאני יכול לראות את העתיד באיזו צורה וכן הלאה. יש כאן מערכת מאוד מאוד חשובה, כי אני לא מפעיל רצון סתם אלא אחרי חשבון. וככל שהחשבון שלי הוא יותר נכון לפי התנאים הסביבתיים, אז אני נקרא יותר חכם ובסופו של דבר מרוויח. אבל מה שיש כאן הוא דבר פשוט, למרות שזה כל החיים שלנו עם הרבה מאוד אופנים, הרצון הוא הקובע ומפעיל את השכל כדי להשיג את הדבר הרצוי. זהו.

אצל דומם, צומח וחי זה בצורה אינסטינקטיבית. ואצל בני האדם זה תלוי בחינוך ובכל הנלווה לזה, עד כמה שהוא לומד, עד כמה שהוא מסוגל להפעיל את השכל שלו כדי לממש את הרצון.

טל: אם כדי לעבוד עם הרצון להנות שלי הבסיסי אני צריך לעבוד עם המחשב הזה שיש בו כמו שאמרת, הרגלים, אינטואיציה, אז למה המלצת לפנות לכל מיני מעגלים כדי לקבל החלטה?

כי בהם אני יכול לעבד כל מיני אפשרויות.

טל: למה שלא אעבוד על האינטואיציה שלי, על המחשב שלי, כך שאני אפתח אותו?

לא, אני צריך אותם. אבל יחד איתם אני צריך לעשות איזו מין הדגמה, מודולציה של הדברים.

טל: הבנתי. כי יכול להיות שהמחשב שלי חלש והאינטואיציה שלי חלשה.

אז דווקא ביחד עם האחרים, אני אלמד מהם איך הם עושים ואיך אני צריך לעשות, אני אקבל מהם חכמת חיים. חכמת החיים זה סך הכל חכמת החשבון.

טל: הסכנה היא שאני אלך אחרי כל מה שמישהו אומר, כי אין לי מחשב משלי חזק שאני אוכל לעבוד עם הרצון שלי.

אבל אם אני רואה עשר דעות ואני לומד מכל אחד מהם, כבר קיבלתי עשר ואני מתחיל להשוות ביניהם. מהפעולה הזאת שאני משווה ביניהם, אני כבר מתחיל להיות חכם. בסך הכל למה מחשב הוא חכם? הוא לא חכם, הוא יודע לעשות הרבה מאוד חשבונות ומהר. אם יהיה לי ניסיון בזה, הרבה אפשרויות וניסיון מהם, אז אני אהיה גם כן חכם. זאת כל החכמה, אין יותר מזה. אנחנו סך הכל מחשבים. אנחנו רצון לקבל ושכל כדי לשרת את הרצון, ולא יותר. הלוואי שהיינו כמו המחשבים. יש לנו דברים שאנחנו לא מסוגלים לקחת בחשבון, אינטואיציה, הרגשה הפנימית, דברים שבכל זאת נכנסים לחשבון ומקלקלים לי אותו.

טל: למה מקלקלים?

הם מקלקלים, כי אני לא יכול לקחת אותם בחשבון. יכול להיות שהם טובים, אבל אני לא יכול לקחת אותם בצורה ברורה. יש הרבה נתונים שאני לא יכול לתת להם משקל, כמה זה שוקל לעומת זה, זה חשוב או זה פחות או זה יותר.

טל: היום זה מאוד פופולרי, אפילו אנשי עסקים הולכים לפי תחושות בטן, סומכים יותר על האינטואיציה. היום כבר מכירים בזה כיכולת חשובה.

אני לא רואה שזה משפיע לטובה בחיים.

טל: אם באמת אני רוצה לחזק את המחשב שלי, מה הכי כדאי לי לעשות? אם אני רוצה להרבות בחכמה כמו שאורן שאל, איך אני אוכל לעשות את זה?

רק על ידי זה שאנחנו נכללים בקהלים קטנים, בסדנאות של עשרה אנשים ומתחילים בהם לעבוד. על ידי חכמת החיים שאני רוכש מאחרים, אפילו אם הם טועים. גם אם יהיו לנו עשרה אנשים שלא מבינים ולא יודעים, כולם כאלה כפריים, לא מלומדים, לא חשוב מה, כל אחד מתחיל לספר, כל אחד מתחיל לתת, כל אחד מתחיל להתרגש או לרגש אחרים, בזה אנחנו מתחילים להתכלל. כי החכמה באה מתוך התקשרויות. אני אחד מהעשירייה נכלל עם התשעה.

אורן: מה זאת אומרת "עשירייה"?

כשאנחנו יושבים במעגל ומתחילים לדבר, כל אחד מדבר במשהו, אני נכלל עכשיו מתשעה. זאת אומרת, אני עכשיו בונה אצלי במוח וברגש ההתקשרויות עם תשעה אנשים. יש לי בפנים כבר מודל עם תשעה אנשים. כל אחד מדבר, אחד כך אחד אחרת, כל אחד הפוך מהאחרים, יוצא שאני בונה בזה איזה מיני מודל של האנושות. אחר כך אני עובר לעשירייה אחרת, אולי בעוד יום יומיים אני מגיע לאותה הזדמנות, ושוב עובר לעשירייה אחרת. כך אני נכלל בסך הכל בהבנה שלי.

בעשיריות האלה יכול להיות שיושב מוסיקאי וסנדלר ומורה ופועל רגיל, טבח ומדען ועוד, אבל כולם מדברים. ואז ככל שאנחנו נכללים יותר עם כולם, אני הופך להיות ממש איש הכולל את כל האנושות בתוכי. ואני שומע מה שהם אומרים, אני נכלל מהם, אני רוצה להיות כך, יוצא שזה נותן לי את חכמת החיים. זה לא שאני מדבר כמוהו או לומד ממנו, אלא ההתקשרויות. כשאני נכלל מרצונות וצורות התקשרויות שאני קונה, ולא שאני זוכר מה שהם אמרו, זה נותן לי בפנים לרצון שלי ליהנות, תאים, צורות. אני מתכנת את הרצון שלי.

כאילו היה לי סתם רצון ליהנות, ועכשיו אני חילקתי אותו להרבה הרבה משבצות, ונתתי ביניהם הרבה מאוד קשרים. הרצון שלי הפך להיות מיני אנושות. ואני יכול כאילו לשחק, "זה רצון בדמות שלה", "זה רצון בדמות שלו", "זה בדמות שלו" וכן הלאה. אני נעשה אדם הכולל את האנושות.

מתוך זה נניח שיש לי עכשיו איזו בעיה או רצון ליהנות, זאת הכוונה "בעיה", שאני לא משיג משהו. זה יכול להיות שאני לא משיג את החיים, שאני הולך להפסיד את החיים, עד לדברים כאלה גרועים, זה לא חשוב. אבל אני עכשיו נכלל מההסתכלות, מצורות הרצונות, מצורות החשיבה מהמון אנשים, ולכן קיבלתי מה שנקרא "חכמת החיים".

התחלנו מזה שהאח הקטן שלך רוצה לבחור מקצוע, אז אני ממליץ כך לעשות.  

טל: אני מקווה שמכל העושר הזה הוא באמת יגיע למסקנה אחת.

לפחות יהיה לו כבר בסיס להחלטה נכונה, ומה שיבחר, יבחר. יכול להיות שיהיו לו דווקא יותר שאלות. לאדם פשוט אין שאלות, הוא ילך ויבחר משהו. אבל בימינו אני לא חושב שאפשר אחרת.

אורן: הייתי רוצה במשפט אחד לסיכום. הנושא שלנו היום היה להכיר את עצמי, אז מי אני?

רצון ליהנות, כל אחד בסגנון שלו. ויש לך גם קצת שכל, כדי לממש את הרצון, למלא אותו בדבר רצוי.

אורן: וזה אני.

וזהו. כלום חוץ מזה.

אורן: זה רע? זה קצת?

זה לא רע. זה לא קצת. לא, כי רצון זה כל החומר של הבריאה. זאת אומרת, אתה יכול להתכלל עם אחרים ולהיות ברצון כל כך גדול שאתה בולע את כל המציאות, כל היקום, הכל. עד כדי כך שברצון המתוכנת הנכון שלך, אתה יכול להגיע למצב שאתה קולט את כל הבריאה. זה לא קצת, זה הכל.

אורן: תודה רבה לך, הרב לייטמן. תודה טל. תודה גם לכם שהייתם איתנו. נתערבב אחד עם השני, נבלע את כל העולם. חיים חדשים, עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב. להתראות.

לחצו כאן להורדה