חיים חדשים - תוכנית 350 - איחוד העם - הסברה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: במסגרת סדרת השיחות הלימודיות שלנו "חיים חדשים", אנחנו רוצים ללמוד איך אפשר לבנות באמת חיים חדשים.

החיים שלנו בנויים מכל מיני מערכות יחסים, מסוגי קשרים שונים בין כל האנשים הסובבים אותנו בבית, בעבודה ובחברה שבה אנו חיים. אם נסתכל על המדינה שלנו, על מדינת ישראל, נראה שהיא נמצאת היום בתהליך של פילוג שהולך ומעמיק. אנחנו רחוקים מאוד ממצב של איחוד בין החלקים השונים בעם.

אנחנו רוצים ללמוד איך אפשר לסובב את ההגה לכיוון אחר ולהתחיל לבנות כאן חברה שלמרות הגוונים השונים, שימשיכו להתקיים בה, היא תרגיש חברה אחת מחוברת, חברה בעלת רגש של הדדיות ושייכות למשפחה אחת גדולה. כמו במשפחה עם הרבה ילדים כשכל אחד שונה, אבל כשהם מתיישבים נניח ליד שולחן החג, כולם יחד, יש כבוד הדדי ואהבה בין כולם למרות השוני. אנחנו רוצים ללמוד הפעם איך אפשר לעשות כך בממדים של חברה שלמה.

ניצה: כשאני חושבת על הפרויקט הלאומי חברתי שנקרא "איחוד העם", זה כבר מעורר בי התרגשות ושמחה בלב. למרות שאני לא מבינה בדיוק מה זה אומר, יש בי כבר תחושה פנימית שזה משהו נכון. יש בי הרגשה פנימית שמושכת אותי לרצות להיות חלק מהתהליך הזה.  

ננסה לבנות איזו תמונה, איך תהליך הזה, הפרויקט הזה מתחיל לפרוץ לתודעה הציבורית.  איך התמונה הזאת מתרקמת, והתהליך הזה של איחוד העם משפיע עלי בחיי היומיום?

איחוד זה לא משהו שאפשר למדוד במספרים או באחוזים, לכן אנחנו יכולים לדבר רק על הביטויים החיצוניים של האיחוד. אם אנחנו רוצים לחקור את העניין ולסדר אותו לפי שיטה, אז אנחנו צריכים לבדוק עד כמה התוצאה מהאיחוד מועילה לבני זוג, בבתי ספר, במקומות עבודה, בין אנשים שונים שיש ביניהם כל מיני צורות קשר. זאת אומרת עלינו לבדוק עד כמה התיקון הזה שלנו לקראת האיחוד פועל ומועיל לנו. אם אנחנו רוצים להביא את זה כהוכחה אז אנחנו יכולים לבדוק, למדוד עד כמה הוא מועיל ואז לתרגם את זה לאחוזים, אבל זה בא כתוצאה מטיפול, מחינוך. לכן אנחנו צריכים כמה תנאים כדי להגיע לאיחוד, והתנאי העיקרי הוא חיסרון לאיחוד, כי בלי חיסרון האדם לא עושה דבר.

אורן: מה זה חיסרון?

חיסרון מהמילה חסר.

אורן: מה חסר?

מה חסר לאדם? חיים טובים, שגשוג, ביטחון. הצלחה בדברים קטנטנים בבית, בעבודה, בכל מיני מצבים בהם הוא נמצא.

אורן: איך זה קשור לאיחוד העם?

צריכים לקשור את הדברים.

אורן: האם זה קשור?

וודאי.

אורן: נניח שאני רוצה להצליח בחיי הפרטיים, והחברה בה אני חי פחות מעניינת אותי, רק שלא יקרה איזה אסון שיפגע בי באופן אישי או במשפחתי.

הכל שייך לך אישית, לחיים הפרטיים שלך, וכך לכל אחד ואחד. זה ברור. ועכשיו אנחנו צריכים רק להראות לך שצריך לסדר את הקשר בין בני האדם, במעגל שסביבך, ואולי בתוך המדינה. כי יש לך כל מיני דרישות כלפי חיי משפחה, חינוך ילדים, עבודה, חופש, ביטחון ברחוב, בפארק, בעיר שלך ואחר כך במדינה הקטנה שבה אתה נמצא. אנחנו צריכים להבין שאיחוד בכל מיני מצבים או בכל מיני מעגלים יכול לענות על הרגשת הסיפוק שלך, על מה שחסר לך.

אורן: מה הקשר בין איחוד העם לבין שלום ילדיי. הרי העם מפולג, קרוע לגזרים, מה הקשר בין זה לבין הביטחון של ילדיי?

אם נתחיל להתחבר בינינו, וודאי שבסופו של דבר כל אחד ואחד ירגיש שהוא שייך לעם אחד. יהיה יותר ביטחון, שלווה, המצב יהיה יפה בין כולם. הילדים יוכלו להסתובב בערב, הם יוכלו לחזור מהחוגים גם כשיש חושך בחוץ. הם יוכלו לעבור דרך הפארק ולא יקרה להם דבר. הם יוכלו לנסוע לטיולים בגבולות המדינה. אם אנחנו נעשה עבודה כזאת וכל העם יתחיל להתקרב לאיחוד, אז כולם יתייחסו לכולם כמו אל אנשים קרובים ששייכים כביכול לאותה משפחה. הילדים שלך יזכו להרגיש שמיליוני האנשים שחיים במדינה הם המשפחה שלהם. הם לא רק ירגישו, זה באמת יהיה כך ואתה תהיה רגוע.

תאר לך באיזו מדינה, באיזה מצב, באיזו אווירה הם יכולים לחיות. אתה יכול לעזוב אותם ולהיות בטוח שהם יסתדרו עם אוכל, עם בגדים. יהיה להם איפה לחיות, איפה לישון. אתה תצא לרחוב ותרגיש שהאנשים ידידותיים אליך, הם החברים שלך. אם יחסר לך משהו, כל אחד יתמוך בך בשמחה, הוא יעזור לך בכמה שהוא מסוגל. לא תהיה בו אדישות ומכל שכן שנאה או דחייה מפני שהוא רוצה לבנות את ההצלחה שלו על גבך. תאר לך שאני חוצה את הרחוב ואין רמזור, כולם נותנים לי אפשרות לעבור, זאת אומרת מתנהגים אלי אפילו לפנים משורת הדין.

אורן: זאת אומרת אם נעבור תהליך חברתי חינוכי, נגיע למצב שכל העם מאוחד כמו במשפחה אחת גדולה, ואז אני אהיה רגוע גם כשהילדים שלי יהיו מחוץ לבית, כי כולם ידאגו להם.

כן, אתה תרגיש שכולם מתייחסים אליך כמו אבא ואמא. לא רק הילדים שלך ירגישו כך, אלא גם אתה וכל אחד ואחד, גם הצעיר וגם הזקן.

אורן: מדוע שהאחרים ירצו להתייחס כך לילדים שלי, הרי הם לא הילדים שלהם?

מפני שגם אתה תתייחס כך אליהם ולילדים שלהם.

אורן: למה שאני ארצה להתייחס בצורה כזאת לילדים שלהם?

כי גם אתה רוצה שהם יתייחסו כך לילדים שלך.

אורן: אם הילדים שלי נמצאים היום מחוץ לבית, אני לא מרגיש שמישהו דואג להם. אני יודע שיש בציבור אחוז מסוים של פדופילים וזה לא נותן לי להיות רגוע אפילו לרגע אחד, האחוז הולך ומתגבר.

צריכים לטפל גם בהם. אבל קודם כל למה האחוז הזה הולך ומתגבר? אולי זה בגלל שכל החברה שלך מקולקלת ולכן קיימות תופעות כאלה.

אורן: אני לא מבין מה הקשר בין התופעות האלה לבין איחוד העם?

כי באיחוד העם אתה מתקן המון דברים, המון בעיות, המון מחלות. כמו מחלות נפש וכל מיני עיוותים שקיימים היום. עד לפני כמאה שנה לא היו תופעות כאלה.

אורן: כשדיברתי עם מישהו על איחוד העם, הוא אמר לי, זה רעיון יפה ואני מסכים, אבל אם אני נוסע עכשיו בכביש ואני ממהר למקום מסוים, אז לא מעניין אותי איחוד העם. אני חותך, עוקף, צופר ולא נותן לך להשתלב בנסיעה. זה דבר אחד. דבר שני, התחרות בסביבת העסקים הולכת וגוברת, יש לי משפחה וילדים ואני צריך לפרנס אותם. אין לי זמן עכשיו לפילוסופיות,  לאיחוד העם ולהדדיות, אני צריך לדרוך על כולם כדי שתהיה לי פרנסה בסוף החודש. זאת אומרת, מה הוא אומר בעצם, הרעיון שלך נחמד אבל הוא לא רלוונטי לחיינו.

האם איחוד העם זה משהו שקשור למציאות או שזאת סתם אידיליה שאפשר רק לדבר עליה, וברגע שנצא מהאולפן ונעבור לחיים במישורים השונים, אין לה מקום.

נתת לי שתי דוגמאות. בדוגמה ראשונה, אם אני נוסע בכביש וכולם מסתכלים עליי כמו על אדם לא שפוי שעוקף את כולם, אני מפסיק להתנהג כך. כשאני נוסע לבן שלי שחי בקנדה, אני נוסע ממקום למקום כדי לבקר את הקרובים שלי, אבל כשאני יוצא לכביש אני הופך להיות מישהו אחר, אני הופך להיות ממש קנדי. כשנסעתי בפעם הראשונה בקנדה עם אחי , אמרתי לו תעקוף, אבל הוא אמר לי, "לא, כאן מתייחסים אחרת".

אני זוכר שאדם עמד שם ברמזור וקרא עיתון, באור ירוק, בעוד שאחריו עמדו אולי עשר מכוניות, אבל אף אחד לא צפצף, ורק כשהרמזור הבא התחלף לירוק אנחנו נסענו.

זאת אומרת אפילו אם אני אוהב לנסוע כמה שיותר מהר, אז בסביבה החדשה, ולא משנה איפה, אני הופך להיות אדם אחר.

אורן: אבל אנחנו ישראלים ברברים, זה ידוע, זה לא רלוונטי בכלל. אם תעשה זאת כאן, אנשים יהרגו אותך. אני רואה איך נהגים מתייחסים לאישה שנוהגת באוטו, אם היא מתמהמהת לרגע, רוצים להרוג אותה, פיזית. הכביש זה ממש סכנת נפשות.

בקנדה האנשים ישנים בעמידה, אבל בישראל לכל אחד יש פתיל קצר. תנסה לעשות ניסיון כזה בישראל, תפתח עיתון ברמזור ונראה מה יקרה לך.

קודם כל אני רואה עד כמה זה נוגע בך.

אורן: נכון, זה החיים.

בסדר, אבל אם אנחנו נדאג לחינוך העם וכולנו נשתנה אפילו בעשרים או בשלושים אחוז, אם נקים תנועה כזאת שתפעל בכבישים לאיחוד העם, אם נדביק אפילו על המכוניות סטיקרים, שאנחנו  נוהגים לפי אהבת ישראל, כל נהג ונהג, אז בוא נראה איך יתנהגו האחרים.

זאת עבודה, צריכים לעשות אותה. אתה צודק, אם אני יוצא עכשיו לכביש, אחרי חמש דקות אני הופך להיות כמו האחרים, כי הסביבה משפיעה עלי. אבל אם הסביבה תהיה קצת אחרת, אז גם אתה תשתנה.

אני נתתי את הדוגמה בקנדה מפני ששם אני הופך להיות מישהו אחר, לא בצורה מלאכותית, זה באמת משפיע עליי. אם כאן אני נוסע בתוך העיר במהירות של שישים או שמונים קמ"ש, שם אני נוסע ארבעים קמ"ש. זה משפיע עליי, זה עושה אותי יותר רגוע. למה אי אפשר לעשות זאת כאן?

ניצה: אני מבינה שאנחנו צריכים לבנות תהליך מסוים כדי ליצור מבנה חברתי אחר.

כן. בכבישים, בבתי ספר, בבתי סוהר, בבתי מלאכה, במשפחות, באוטובוסים, בכל תחום. צריך לערוך מבצעים לאיחוד העם, לחיבור יפה באוטובוסים, בכבישים וכולי. לא להדביק סתם איזו תווית, אנחנו צריכים לצאת עם פעולה הסברתית.

ניצה: נניח שאנחנו מגיעים עכשיו עם הסברה ואומרים שזה פרויקט לאומי, פרויקט על.

זה פרויקט כללי, אנחנו צריכים להביא את עצמנו למדינת היהודים שפועלת מתוך האיחוד.

ניצה: ואז אנחנו גוזרים לחלקים את מטרית העל הזאת שנקראת איחוד, ואומרים בואו נראה עכשיו איך אנחנו מלבישים אותה בתחבורה נניח.

ההסבר צריך להיות גם כללי וגם נקודתי, בתחבורה, בגנים, בבתי ספר, ועוד.

ניצה: זאת אומרת אנחנו לוקחים תחום מסוים ובודקים איך הפרויקט הלאומי הגדול הזה שנקרא "איחוד העם" בא לידי ביטוי בתחבורה. ואז מתוך זה אנחנו מרכיבים תכנית שמיועדת רק לנושא התחבורה ויוצאים עם הסברה.

כן, התוכנית צריכה לכלול גם סטטיסטיקה, גם גל מסוים להסברה ברדיו, שירים מיוחדים, פנייה לילדים, לאמהות ובכלל לכל הנהגים. זה אמור להרגיע, לקרב את האנשים זה לזה. זה לא פשוט, זאת ממש משימה, לכן היא נקראת "פרויקט חינוכי לאומי".

ניצה: איך היא יכולה לבוא לידי ביטוי נניח בתרבות?

תרבות זה שם מאוד כללי. כל הביטוי של האדם מתוכו החוצה נקרא תרבות.

ניצה: זאת אומרת צריך ללכת על משהו יותר צר.

לא, צריכים לחלק את זה. תרבות זה יכול להיות איש תרבותי או איש לא תרבותי, אין לזה הגדרה מדויקת.

ניצה: כן, זה רחב מדי. המחאה שהתחילה לפני שלוש שנים, בשנת 2011, הייתה בגלל נושא הדיור ויוקר מחיה.

זה סתם, האמריקאים רצו לעשות כאן מהפכה.

ניצה: אבל אנחנו רואים שהדיור הפך להיות משהו שכמעט אינו בר השגה, זה מאוד קשה. המצב היה אמור להיטיב ובסופו של דבר דווקא החמיר.

ודאי שגם זה היה בגלל אותה סיבה.

ניצה: פרויקט הדיור הוא שנוגע בבטן של כל אחד מאיתנו, איך היית לוקח את הפרויקט הלאומי היפה של איחוד העם, ומלביש אותו על הפלח של הדיור. איך בכלל אפשר לגשת לזה, כי אני באמת לא יודעת אפילו מאיפה מתחילים. איך אפשר לתת לכל אחד ואחד מאיתנו להרגיש מה זה איחוד בחיי היומיום. מה זה אומר איחוד בחיי היומיום שלי, איך זה ישפיע עלי?

את תרגישי שאת חיה בסביבה טובה במקום בסביבה עוינת. את תוכלי להגיע להרפיה, כמו בבית אמא. הכל יהיה לטובתך, הכל באהבה. את תוכלי להשתחרר מכל הלחצים, לשבת איך שאת רוצה, לקחת את מה שאת רוצה ולעשות את מה שאת רוצה. את תימצאי במקום שאין יותר בטוח, יותר ידידותי, יותר נוח ממנו, כך את תרגישי את כל החיים.

ניצה: את ההרגשה הכללית הבנתי. כעת אני לוקחת את הרעיון שנתת, זאת אומרת קודם לקחנו פרוסה אחת מתוך כל העוגה השלמה הזאת, לקחנו את נושא התחבורה ונתנו לו ביטוי פיסי לפי "איחוד העם". איך האיחוד הזה בא לידי ביטוי בתחומים נוספים בחיים שלי?

כל דבר ודבר מגיע לביצוע דרך החינוך. לכן אנחנו צריכים לגשת לכל תחום שאת רוצה, לכל תחום שהאדם נוגע בו, ולהסביר בכללות מה זה נקרא איחוד. כלומר את צריכה להגיע עם הסברה וחינוך. למה איחוד העם הוא כדאי וטוב? כי הוא נמצא ביסוד שלנו. אנחנו צריכים אותו כדי לאחוז בארצנו. אנחנו צריכים את האיחוד גם בביטחון, בשגשוג ובכל דבר ודבר. צריכים להביא לזה הוכחות, מספרים, דעות של אנשים מכובדים, כל דבר כדי לשכנע את העם. יכול להיות שאנחנו נצטרך לטפל לחוד בכל ביטוי וביטוי של האיחוד, נניח איחוד בכבישים, איחוד בבתי ספר, בבתי סוהר, בגני ילדים, במשפחה, במקומות העבודה. אבל שוב הכל זה עניין של הסברה וחינוך, קיימים שני דברים, הסברה וחינוך.

ניצה: זאת אומרת צריך לבנות לזה תכנית חינוכית?

ודאי. אבל התכנית החינוכית צריכה להיות גם כללית וגם פרטית. התכנית החינוכית הזאת צריכה להיות כלולה ממש מכל התכניות, כי אם אנחנו מדברים על עם ומדינה, אז אין כאן שום דבר מלבד הפרויקט הלאומי הרחב הזה. כי בזה אנחנו יכולים אולי לראות ולהרגיש עד כמה אנחנו מתקנים את החברה. אחרת זה לא יקרה. כי אם קילו עגבניות עולה לך שקל ואת מוכרת אותו ב-15 שקל, אז את מבינה מה קורה  בדרך. אותו דבר בנמלים, בחברת חשמל, בכל מקום ומקום. את לא יכולה להגיע לדיור, את לא יכולה להגיע לשום תוצאה יפה, אם את לא מכינה קודם את התשתית לאיחוד העם. כשהתשתית הזאת תהייה, ואנחנו נרגיש מבפנים שאנחנו קרובים ותלויים זה בזה, אז יהיה לך קל יותר להתחיל ולשנות כבר את המערכות. אחרת כל אחד ואחד שרוצה להיות ראש ממשלה לוקח איזה גימיק ומתחיל להבטיח, אני אעשה לכם ואני אעשה לכם. אבל כשהוא מגיע לתפקיד מה קורה?

ניצה: שום דבר לא קורה.

ברור שלא יקרה, זה יכול להיות רק יותר גרוע.

ניצה: אתה אומר בעצם שהשינוי הוא פנימי, הוא פורץ מבפנים החוצה ועובר דרך תהליך חינוכי, ולא יעזור לנו אם נעשה עכשיו פעולות חיצוניות כאלה או אחרות?

נכון.

ניצה: הבניה של התכנית החינוכית נראית לי כפרויקט גדול. מהי הפעימה הראשונה בתכנית החינוכית הגדולה הזאת. מהו הצעד הראשון בבניית התכנית הגדולה, מהו היסוד של התכנית החינוכית הזאת?

קודם כל אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא נקבל תמיכה מאף מקום. כמו שהיה עם הרב קוק ובעל הסולם. בעל הסולם נפגש עם בן גוריון ורצה להכניס את כל הדברים האלה פנימה, אבל לא שמעו אותו. אבות המדינה לא רצו לשמוע את הדברים. לכן אנחנו צריכים להבין שכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק לצאת לעם, לגשת עם כל הכוחות הקטנים שלנו להפצה כמה שיותר רחב,.

ניצה: אתה מתכוון להסברה?

כן. להתחיל להסביר דרך חוגים, סדנאות. עלינו להדפיס חומר שמתאים לעם כך שהוא ירצה לקרוא ויבין מה אנחנו רוצים. אפשר לעשות זאת דרך קליפים, הודעות למיניהן, בקיצור עלינו להשתמש בכל המדיה שנפוצה היום בין שדרות העם, ולהגיע לקהלים כמה שיותר גדולים. יש לנו ערוץ טלוויזיה, אפשר לעשות אותו יותר פופולארי, יותר נגיש לעם כך שכולם יראו עד כמה דברים האלה חשובים, שיבינו אותנו, מי אנחנו. כך עלינו להתקדם. יכול להיות שאחר כך נצטרך להגיע בכל זאת לדרגים גבוהים יותר, למרות שאנחנו לא בנויים להיות איזו מפלגה בממשלה, אבל אנחנו צריכים להשפיע על תכניות החינוך, על תכניות התרבות. בצורה כזאת נוכל להשפיע לעם. זאת אומרת, מה שאנחנו צריכים זה רק חינוך, חוץ מזה אין לנו עסק וקשר עם שום דבר אחר. דרך החינוך אפשר לשנות באמת את העם, להחזיר אותו למה שהוא, עם ישראל בארץ ישראל. אחרת לא תהייה לנו שום אפשרות להישאר כאן. נצטרך פשוט לצאת מכאן כמו שבאנו, לא נוכל לשבת בארץ ישראל. נתנו לנו אותה לזמן מסוים כדי שאנחנו באמת נבנה כאן מדינה לפי היסוד שלנו.

אורן: למה הפרויקט הזה נשמע עצוב?

הוא לא נשמע עצוב.

אורן: הטונים שדיברת עכשיו הם טונים של אבל לאומי ולא של משהו משמח?

זה מפני שאנחנו לא נמצאים במצב טוב. אבל כשאני מדבר על הביצוע, על היציאה, על המימוש של הפרויקט, אני לא עצוב. לכן כשאני יוצא ורואה לפני את המפלצת הגדולה הזאת שמשתגעת בכבישים, בכל המקומות, בכל הדברים. תראה מה קורה, שוק אחד גדול. ודאי שהביאו את העם מכל מדינות, אבל היו יכולים להכניס אותו מיד לחינוך יפה וטוב. תראה מה קורה, באיזה מצב נמצאים כל חלקי העם, דתיים וחילוניים, לאלה 20 מפלגות, לאלה 20 מפלגות, ואלה מתנגשים עם אלה. איזה קשר קיים בין האנשים? עד היום יש ספרדים ואשכנזים, אמנם בשנים האחרונות זה התחיל קצת להירגע, אבל כמה אפשר לשחק על השנאה, על חוסר התאמה.

אורן: מה זה עם מאוחד?

עם מאוחד זה עם שאין בו את הדברים האלה. עם מאוחד זה קודם כל עם אחד, אין הבדלים, אין פערים. אף פעם לא היו דברים כאלה בעם ישראל, היו כהן, לוי, ישראל, זה משהו אחר, אלה  דרגות, אבל לא מעבר לזה.

אורן: מהו עם אחד?

עם אחד זה שאפילו אם אנחנו כהן, לוי וישראל, עוד יתגלה מי זה ומה, גם זה לא כל כך ידוע, אנחנו מרגישים שייכות לעם אחד. אנחנו עם שאף פעם לא היו בו פערים, עם שאף פעם לא היה בו גדול וקטן, אלא רק לפי הדרגה הרוחנית, זאת אומרת עד כמה האדם מסור יותר לעם. עם אחד הוא לגמרי לא עם שמתנהג לפי מנהגי הגויים. נצטרך לטפל בזה.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה, ותודה לכם שהייתם איתנו. 

לחצו כאן להורדה