חיים חדשים - תוכנית 351 - מהו הזמן?

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: הנושא שלנו היום הוא אולי המשאב החשוב ביותר בחיים שלנו, זמן. זמן זה משהו שלפעמים נמתח, לפעמים רץ מהר מדי, אבל תמיד כשאתה מסתכל הוא עובר. מה לעשות עם המושג הזה של זמן, איך להתמודד איתו נכון, איך להבין אותו ולהתייחס אליו, אבל בסופו של דבר גם איך לנהל אותו בתבונה, כך שלא נסתכל ונצטער שהוא עבר, אלא נעשה איתו משהו מועיל בחיים, זה הנושא היום.

טל: זמן זה משהו שנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו. כולנו נמצאים פה באיזה מין סרט כזה שיש לו עבר, הווה, עתיד, זמן שנע ואין לנו כל כך שליטה עליו. אנחנו, בתרבות המערבית, שמאוד רגילים להיות בשליטה ולחשוב שאנחנו שולטים, לא יכולים להתווכח עם העובדה שבזמן אנחנו לא שולטים, כולנו מתבגרים, כולנו מזדקנים. ולכן הזמן הוא תופעה מעניינת ומרתקת, ואלפי שנים אנחנו מנסים להבין מה פשר המושג הזה.

עוד מהפילוסופיה של יוון העתיקה יש כל מיני הגדרות שמצאו לתופעה הזאת של זמן, שזמן הוא שינוי, ויש עוד כל מיני גישות לכך. אבל נקפוץ ישר לפיזיקה הקלסית בסביבות 1600, 1700. אנחנו כולנו מכירים את ניוטון שדיבר על הזמן כעל משהו מוחלט, משהו שקיים במציאות שלנו, שמתייחס גם לתנועה, שלכל אובייקט, לכל חפץ יש את הזמן ואת המקום שלו, משהו שהוא לחלוטין אובייקטיבי.  

הוא קשר זמן, תנועה ומקום. מרחק, זמן, תנועה ומהירות.

טל: זה משהו שקיים במציאות שלנו ואין לנו אפשרות להשפיע עליו, הוא פשוט נמצא שם. באותה התקופה יש עוד כל מיני קולות, למשל מתמטיקאי נוסף בשם לייבניץ, שמדבר על הזמן כעל משהו סובייקטיבי לחלוטין, שהוא נמצא בתפיסה שלנו, כמו שתיארנו קודם, שהזמן יכול להימתח, הזמן יכול להיות מאוד קצר, והוא תלוי בנו. אחר כך יש את אלברט אינשטיין, כבר במאה העשרים, והוא בכלל הופך את הקערה על פיה ומראה שהזמן הוא דבר יחסי. והפיזיקה הקוונטית של ימינו אומרת לנו לא לסמוך על החושים שלנו, כי הזמן הוא לחלוטין עניין סובייקטיבי ותלוי בנו ולחלוטין, וגם במוח שלנו יש כל מיני מנגנונים שמפרשים את המציאות וככל הנראה אנחנו לא תופסים אותה בצורה אמיתית.

סקרנו כאן בכמה שניות אלפי שנים בהם האדם מנסה להבין מה זה הזמן הזה שאנחנו חיים בתוכו, האם הוא באמת קיים, האם הוא קיים רק בתוכנו. איך אתה רואה אותו בגישה שלך?

אני רואה אותו כי אני מסתכל על השעון. אני רואה אותו כי אני חושב על החיים, על הזמן שעובר, על משהו שעובר ונותן לי הרגשת הזמן, על התוצאות, על מה שעובר בתוך החושים.

אם לא הרצון לקבל שלנו, החומר הכללי, שמרגיש עבר, הווה, עתיד, שמשהו עובר בו, זאת אומרת שזה תלוי בהרגשה, ברצון לקבל, ברצון ליהנות, לא הייתי מרגיש את הזמן.

אם הייתי מתייחס לְמה שעובר בתוך הרצון שלי, לא בעניין של פחות טוב, יותר טוב, משתנה מכאן או מכאן, מפחות ליותר או מיותר לפחות, אז לא הייתי מרגיש את הזמן. אם נניח החושים שלי היו תופסים "כל הזמן", זאת אומרת, בחושים שלי הייתה התפעלות שווה כל הזמן, אז לא הייתי מרגיש זמן.

זאת אומרת, הזמן אצלי הוא תוצאה משינוי בתוך החושים שלי. אם לא יהיו שינויים, אין זמן. לפי מה אני אגיד שהדקה הקודמת שונה מהדקה הבאה, והיו כמה רגעים קודם וכמה רגעים אולי יהיו אחר כך? זה סך הכל מתוך כך שברצון לקבל שלי קורה משהו שנקרא זמן.

 אורן: מה זה "רצון לקבל שלי"?

רצון לקבל זה רצון לקבל הנאה ותענוג, זה החוש הכללי שלנו, זה החומר שלנו. לא החומר הפיזי, זה לא חומר, רק נדמה לנו, כמו שנדמה לנו הזמן. אלא סך הכל מה שיש זה הרצון ליהנות, והוא כל מה שאנחנו רק יכולים לתאר לעצמנו. כשאנחנו חיים בתוך הרצון ליהנות, אנחנו מבדילים בו כל מיני אופנים שמורגשים בתוכו, כמו הנאה, תענוג, או ההפך, חיסרון של הנאה, חיסרון של תענוג. ואז כלפי הנאה או חוסר הנאה אני כל הזמן חי, וזה נותן לי את הרגשת הזמן, ההבדל בין פחות הנאה או יותר הנאה.

 אורן: מה הקשר בין הנאה או חוסר הנאה לבין הזמן?

במקום הנאה או חוסר הנאה נאמר מילוי. זה שינוי בהרגשת המילוי. יש רצון ליהנות, והרצון ליהנות מרגיש את עצמו יותר מרוצה, או פחות מרוצה.

 אורן: הרצון ליהנות הוא אני, זה האדם?

זה בכלל כל החומר, כל חומר שאני מרגיש, כל החומר שבכלל קיים. לכן מפני שיש הבדל בין הנאה במצב הקודם לבין אחר כך, בתוך הרצון לקבל, לכן יש מושג הזמן, הרגשת הזמן, הרגשה שמשהו משתנה. בשבילי חשוב מה היה קודם, מה עכשיו ומה יהיה אחר כך מבחינת הנאה. אז אני בודק את המצבים הללו בתוך הרצון ליהנות. והמצבים הללו שהם עוברים כך זה אחר זה, הם נקלטים בי כמושג הזמן.

 אורן: אתה יכול לתת לי דוגמה?

טל: למשל אנחנו יודעים שכשמישהו מאוד נהנה אז הזמן עובר מאוד מהר, וכשמישהו סובל הזמן עובר מאוד לאט.

ודאי שהכל סובייקטיבי.

 אורן: אני רוצה להבין את הקשר בין הנאה וחוסר הנאה בעבר, בהווה ובעתיד לבין הזמן. מה הקשר בין הנאה לזמן?

אני לא רוצה לדבר על הנאה, אלא על מילוי של רצון.

 אורן: כלומר, יש לי רצון מסוים, האם אני מצליח למלא אותו או לא מצליח למלא אותו.

כן. כתוצאה מכך אתה כבר נהנה או לא נהנה, פחות או יותר. זה יותר מדויק, יותר מדעי, מהרגשות. מפני שהרצון לקבל, הרצון ליהנות, זה כל חומר הבריאה, אז הוא מרגיש עד כמה הוא מלא או לא מלא.

 אורן: כשאתה אומר "הוא", זה גם אני אורן מרגיש מלא או לא מלא?

וודאי. ואז כלפי ההרגשה הזאת אם הוא מלא או לא מלא, הוא מודד את המצבים שלו, ואז המצב שהיה והמצב שהוא עכשיו, מבחינת התענוג, בונה בו את מושג הזמן. זאת אומרת, הזמן הוא מדידת מציאות המילוי בתוך הרצון לקבל.

הרצון לקבל, הרצון ליהנות, מפני שהוא רוצה ליהנות הוא מפתח הרגשת העתיד. הוא פונה לעבר כדי ללמוד איך לבנות את עצמו ולהשיג את הרצוי. הוא בונה תהליכים איך להגיע למילוי. ואז אצלו הזמן כבר מתפרש לכל מיני צורות, הוא כבר רוצה לדעת את העתיד, רוצה ללמוד מהעבר. אבל הכל זה רצון לקבל. זאת אומרת, אופנים שונים של הרצון ליהנות, של הרצון לקבל, כשהם מתפתחים, הם בונים מתוכם מין הרגשה כזאת שנקראת הרגשת הזמן.

הרצון ליהנות נמצא בדרגות דומם, צומח, חי ואדם, יש בו דרגות התפתחות. והזמן, הרגשת עבר, הווה ועתיד מבחינת ליהנות, אצלו זה מורגש, מתפרש בצורה שונה. ולכן הוא מתחיל להרגיש את עצמו מורכב מהרבה סוגי זמן. יש זמן כמו השעון שעומד ליד המיטה, יש זמן שאתה מרגיש, יש זמן של מיליארדי שנה שזה זמן היקום, ויש זמן שזה שניות ממש, תלוי איך אתה מודד את הזמן, איפה חשוב ואיפה לא חשוב, ואיך אתה מקבל את הזמן כלפיך. זאת אומרת, הרגשת הזמן ומציאות הזמן הם שני דברים שונים לגמרי. הרגשת הזמן תלויה בהרגשה פנימית אישית שלך, ואת הזמן האסטרונומי אנחנו קובעים לפי התנועות של הגושים הגדולים ביקום, שזה גם יחסי.

אבל יש לקחת בחשבון, שאם אנחנו כולנו אומרים שהכל זה רצון ליהנות, ואם כבר אני רואה כך את כל המציאות, אז כל המציאות היא רצון ליהנות, ובתוך הרצון ליהנות יש תהליכים, ובתהליכים האלה אני צופה ברמת הדומם, הצומח, החי ובני האדם. ואז יוצא שכולם נמצאים בי, בתוך הרצון ליהנות שלי. ואם אני תופס כך את המציאות, המציאות היא כולה נמצאת בי, בתוך התפיסה שלי.

אם התפיסה שלי היא משתנה, נניח שהייתי יכול לשנות אותה, אז בהתאם לכך ודאי שגם הזמן,  התנועה, המקום, ובכלל כל העולם, כל התפיסה הכללית הזאת שבה אני נמצא עכשיו גם תשתנה. ואז אנחנו צריכים לשאול, מה הם החיים, מהי המציאות הזאת שאני נמצא בה, עד כמה זה דבר יחסי, האם ניתן לשנותה או לא.

טל: קראתי שבמוח שלנו יש לפחות חמישה שעונים שכל הזמן מנסים לתזמן דברים שונים, החל מהמחזוריות של יום ולילה ועד שעות ודקות. זאת אומרת, הגוף שלנו, המוח שלנו בצורה לא מודעת כל הזמן מנסה לאמוד את הזמן שמשתנה.

עוד דבר מעניין לגבי המוח שלנו, זה שהוא קולט מידע, ועושה לו איזו עריכה, ומעלה לנו למודעות רק חלק מהאינפורמציה הזאת. עוד נכתב שם, שאנחנו חיים בסוג של מטריקס, שאנחנו מקבלים תמונה שהיא לאו דווקא כוללת את כל המציאות.

אם לנסות להבין מה כאן אובייקטיבי ומה כאן סובייקטיבי, אנחנו רואים שיש מחזוריות בטבע, שיש עונות, שיש מחזור של יום ולילה, שיש חיים שמשתנים. הדברים האלה הם אובייקטיביים?

אין בכלל דבר כזה אובייקטיבי, אין אובייקטיביות בשום צורה. אם אני תופס, אני בעצם המקבל, אני הצופה, אז מה זה אובייקטיבי? איך יכול להיות אובייקטיבי? לא. ואפילו כשמישהו אומר לי, אז אני שומע שמישהו מעביר לי ואני מקבל, אני מרגיש, אני קולט וכולי. אין אובייקטיבי. אם בסוף עומד אדם שמרגיש, וקורה רק מה שהאדם מרגיש, ומחוץ לעצמו הוא לא יודע מה קורה, אלא הכל הוא תופס ומפענח, אז אין אובייקטיבי. כל שכן תפיסת הזמן, מקום, תנועה, רגשות למיניהן, זה הכל קורה באדם.

אם היה איזה צופה עם תכונות אחרות, עם חושים אחרים, ודאי שהיה מרגיש משהו אחר. העובדה היא שאנחנו רואים קטע קטן מאוד מכל המציאות. ובמציאות האינדיבידואלית, האישית הסובייקטיבית שלנו, אנחנו תופסים שלא תופסים. זאת אומרת, יש אפילו בסובייקטיביות שלנו איזה חלק מהספקטרום שאותו אנחנו לא קולטים, אבל אנחנו קולטים שלא קולטים. ומה יש עוד אנחנו בכלל לא יודעים, כי לא יכולים להעלות על הדעת משהו שאף פעם לא הרגשנו.

טל: זה משהו שאפשר לדעת אותו?

אם נחליף חושים. ומי יודע שאם נחליף חושים אז זו תהיה תמונה אובייקטיבית. לָמה? כי הכל מתוך החושים. זאת אומרת, אנחנו יכולים להגיע לתפיסת המציאות האובייקטיבית בתנאי שאנחנו יוצאים מהחושים שלנו, לא לחושים האחרים, אלא מתעלים מהם למשהו אבסולוטי. לא מחליפים סתם תכונות, חושים. לזה אנחנו כבר צריכים חכמה מיוחדת. רק חכמת הקבלה יכולה לתת לנו אפשרות כזאת.

 טל: קראתי על טייס שהיה צריך ללחוץ על כיסא המפלט, ולקבל את ההחלטה תוך מספר שניות. ובדיעבד הוא מספר שהשניות האלו ערכו זמן רב, והוא עבר שם בירורים, מחשבות ותכנונים, וזה משהו שמאוד קשה לנו להסביר. איך יכול להיות שבמצב מסוים הזמן יכול פתאום לתפוס כל כך הרבה מקום?

זה קורה ובאמת זה דבר מצוי. תופעה כזאת מרגישים, עוברים אותה הרבה אנשים. זמן הוא  עניין כל כך פסיכולוגי קרוב אלינו, שגם בחיים שלנו אנחנו מרגישים כך. זמן נמתח, נמשך, זמן קצר, לא מספיק. אם הזמן הוא נעים אז הוא כביכול רץ, ואם הוא לא נעים אז אני לא יכול לסבול אותו והוא עדיין לא נגמר.

טל: מחכים בתור, או שמישהו סובל, יש לו כאב.

זה ברור. אבל זמן סובייקטיבי הוא הרבה מעבר לכך. האם היינו מרגישים זמן אם לא היינו פועלים לפי תדירות הנשימה 12, 14 פעמים בדקה, או לפי הדופק, 70, 80 פעימות לב בדקה.

בכלל כל התופעות בדרגות הדומם, הצומח והחי אם הן לא היו אצלנו במחזוריות מסוימת, האם בדרגת האדם, בדרגת התפיסה שלנו היינו תופסים את הזמן? יכול להיות שהזמן מגיע לנו מתוך שאנחנו בנויים כך בדרגת החי בגוף שלנו, ואז אנחנו מתייחסים כך גם לדרגת התפיסה, לדרגת המדבר, כי זה נותן לנו את תפיסת החיים.

טל: המציאות.

כשאני כבר מתחיל לגדול, אני מרגיש את עצמי כקשור לעבר הווה ולעתיד. זה קיים בדרגת החי, כל שכן במדבר.

טל: חיות לא תופסות כל כך עתיד ועבר, הן די חיות ברגע.

 אבל בכל זאת הן יודעות במשהו, יש להן קשר לעבר ולעתיד. הן מרגישות את העתיד בצורה מאוד ברורה, הרבה יותר ברורה מאיתנו, הן קשורות לטבע, ובטבע כביכול יש לנו את כל הצורה העתידה, רק היא לא מתגלה כלפינו.

במידה שאנחנו מוותרים על הרצון ליהנות שלנו, אנחנו יכולים יותר ויותר לעבור לתפיסה האובייקטיבית, לא הסובייקטיבית, ואז להרגיש גם עתיד. כל העניין שלנו שאנחנו נמצאים בתוך הרצון ליהנות. אם אנחנו יכולים להתגבר על הרצון ליהנות ולהיות למעלה ממנו, אז כל העניינים של זמן, תנועה, מקום, הם לגמרי יכולים להתהפך ולא להיות כהגבלה לתפיסה שלנו.

אורן: מה זאת אומרת, "להתגבר על הרצון ליהנות"?

החומר שלנו, החומר של כל מה שאנחנו רואים, זה חומר אחד, רצון ליהנות, זאת אומרת, להחזיק את עצמו בצורה שהוא מלא, לא חסר. הרגשת המילוי והרגשת חוסר המילוי זו ההרגשה הבסיסית של כל חומר. אלה האטומים, המולקולות, חלקי הגוף וכל הגופים, גופים גדולים דוממים שביקום, צומח שהוא מתפתח, ומפני שהוא רוצה יותר ליהנות, אז הוא מפתח את עצמו כלפי השמש, כלפי האור והמים. החי, כל הזמן מחפש איך יותר ליהנות ולכן עושה כל מיני דברים. אבל לא שמחפש ליהנות סתם, אלא איך ליהנות לפי התוכנית הפנימית שנמצאת בכל אחד ואחד.

תוכנה איך ליהנות בצורה מסוימת יש בדוממים, תוכנה איך ליהנות בצורה מסוימת יש בצמחים, ותוכנה בצורה מאד מיוחדת איך ליהנות יש במין החי. ותוספת לחי איך ליהנות, נמצאת במין החי שנקרא "המדבר", שזאת תוספת קטנה, אבל התוספת הקטנה הזאת היא מאד חשובה, מהותית.

המדבר מחפש סיבה, הוא לא מחפש סתם איך ליהנות. הוא מחפש למה, מה הטעם בחיי, זאת השאלה שמבדילה אדם מדרגת החי, אם יש שאלה כזאת. ואז הוא מתחיל להתפתח. הוא מרגיש שחייב לפתור את הבעיה הזאת, את השאלה הזאת, בשביל מה אני חי, למה אני חי, מה הטעמים, מה הטעם בחיי. זאת אומרת, אני רצון ליהנות, אז בשביל מה ליהנות, מה ליהנות, מה יש אחרי התענוג הזה, מה יש אחרי הרצון ליהנות. יסוד הבריאה שהוא רצון ליהנות, שממנו כל התפיסה שלי, כל החומר שלי, אני, כולי, זה סך הכל רצון ליהנות, לכן מה עם זה, מה הטעם בכך, זאת אומרת, מה המילוי שלו, וכולי. לזה אנחנו נמשכים.

כאן האדם מתחיל להשתדל להתפטר מהרצון ליהנות הזה, להיות למעלה ממנו. למעלה מהרצון ליהנות הוא מתחיל לחשוב, שאם אנחנו כולנו, כל התפיסה שלנו, כל היקום הוא רק רצון ליהנות בצורת דומם, צומח, חי ומדבר, אז צריך להיות כוח כנגדו, רצון להנות, למלא אותו. אני רוצה לדעת מי הוא ומה הוא, אני רוצה לעלות מדרגת ליהנות לדרגת להנות, האם אפשר? ואז הוא מתחיל לחפש, איך בכלל שני הכוחות האלה יכולים לפעול. אבל לא כמו שאצלנו פלוס ומינוס, או צפון ודרום במגנט, כי אלה צורות שונות של אותו הרצון ליהנות, אלא להתעלות מעל לרצון ליהנות שלנו, זה נקרא "להתעלות למעלה מהטבע". האדם מתחיל לחשוב, "אפשרי דבר כזה או לא? לצאת למעלה מכל היקום, מחוצה לו, לעבור את המפץ הגדול, לחזור למצב שהיה לפני זה, לאותו כוח שברא את הכל?"

טל: זה קצת דומה לאיינשטיין שדיבר על כך שאפשר לחזור אחורה בזמן אם אנחנו מגיעים למהירות האור.

 אבל בכל זאת זו מהירות האור ואלה בכל זאת הגבלות. אמנם הפיזיקאים מדברים על כך הרבה היום, אבל מדברים בתוך אותן ההגבלות של הרצון ליהנות. כאן מדובר לצאת למעלה מהרצון. האם אפשר?

כאן אנחנו פתאום מתחילים להבין שהדבר הזה לא דורש מאיתנו לעוף מעל לכוכבים, לחפש משהו, אלא כאן, אצלנו, אנחנו עם עצמנו. כי האדם, תופס הכל בצורה סובייקטיבית, לכן אולי בעבודה על התפיסה שלי, על היחס שלי, למה שמתרחש לפני, ממש כאן ועכשיו, אני יכול לעשות כאלה תרגילים שאני מתעלה על ידם למעלה מהרצון ליהנות.

אורן: שלי?

שלי. חוץ ממני אין כלום. כל היתר קיים בתפיסה שלי.

אורן: לאן אני מתעלה מהרצון ליהנות שלי?

שאני יכול לנהל את הרצון ליהנות שלי. שאני למעלה ממנו, עושה עליו צמצום, זאת אומרת לא נותן לו לפעול כמו שהוא נפעל, אלא אני הופך להיות ככוח הפועל בנפעל.

אורן: אתה יכול לתת לי דוגמה ברצון מסוים?

אדם שעכשיו מקבל דיאטה, הוא עושה צמצום על מה שהוא אכל קודם ומתחיל לקבל רק מה שהוא מחליט.

אורן: אבל זה לא מביא אותו לפריצת ממד הזמן.

לכן אמרתי שכאן לא יכולה להיות דוגמה מוצלחת, כי אין לך בחושים שלך שום דוגמה לכך.

אורן: מה זה "לנהל את הרצון ליהנות"? זה העיקר?

להיות למעלה ממנו.

אורן: איפה זה למעלה ממנו?

למעלה ממנו זה נקרא "לרכוש רצון להשפיע".

אורן: מה זה רצון להשפיע?

רצון להשפיע זה מקור המילוי לרצון לקבל.

אורן: לא ברור. תפתח קצת.

 אם אנחנו כולנו צופים בחומר שהוא רצון ליהנות, אז יש איזה מקור שממלא את הרצון ליהנות. אם כל חומר וחומר זה רצון ליהנות, לקבל הנאה ותענוג, רצון לקבל, אז צריך להיות רצון להשפיע לו. רצון להשפיע זה מי שעשה את המפץ הגדול, ונתן את אותו ניצוץ האנרגיה שממנו התפתח כל היקום שלנו. זה בעצם אותו הכוח שבורא את החומר וממלא את החומר. אז אותו הכוח שנמצא הוא בעצם קיים בכל מקום, כי הוא מחזיק והוא ממלא והוא מזיז את כל החומר, אבל הוא בעצמו נעלם מאיתנו. אנחנו תופסים תוצאות ותופעות ממנו, משיכה, דחייה, כל מיני דברים. כל תנועה שיש, זה מאותה האנרגיה, אותו ניצוץ אנרגיה עליונה שנתנה לנו את כל החיים.

אורן: מהו זמן?

הדופק. כמה שאני חי, וזה סובייקטיבי לגמרי. אם אני רוצה לעלות למעלה מהזמן, אין לי שום בעיה, אני צריך לעלות למעלה מהרצון.

לחצו כאן להורדה