חיים חדשים - תוכנית 353 - עבר, הווה ועתיד

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים לדבר בפרספקטיבה של זמן, על עבר הווה ועתיד. החיים שלנו מורכבים משלושת הנקודות האלה בזמן: עבר, מה שהיה, הווה, מה שעכשיו, ועתיד, מה שאמור להיות. אנחנו רוצים לדעת איך מתוך מערכות יחסים חדשות שנבנה בינינו, שניצור בקשרים בינינו, נלמד איך להתייחס נכון לעבר להווה ולעתיד, על מנת באמת להגיע לחיים טובים יותר.

טל: לחלוקה הזאת של עבר הווה ועתיד יש משמעות מאוד גדולה, זה תלוי בצורת החשיבה, בסכימה שפיתחנו בחיים שלנו. אנחנו יודעים שכּל זמן כזה דורש מאיתנו מיומנות אחרת. העבר דורש זיכרון, ההווה דורש יכולת של חישה ותפיסה, והעתיד דורש מיומנויות מורכבות יותר של תיכנון, דחיית סיפוקים. זה משהו שגם התפתח מאוחר יותר בהתפתחות שלנו. הוא גם מאוד רלוונטי לנו ביום יום, כי ההתייחסות שלנו לזמנים האלה, לחלוקה הזאת, משפיעה על הצורה שבה אנחנו מתנהלים וחיים.

למשל, אם אני מתעסקת מדַי בעבר שלי, כל הזמן חושבת מה היה, ואיך הייתי יכולה לעשות אחרת, אם אני גוררת להווה ולעתיד דברים מהעבר, אז יכול להיות שזה מונע ממני לחיות את החיים שלי בצורה טובה. אם אני מפחדת מהעתיד, וכל הזמן דואגת ונמצאת בחרדות לְמה יהיה, זה אותו דבר. אנחנו גם יודעים שהרבה פעמים מאוד קשה לנו לתפוס את הרגע הזה, את ההווה שלנו, ולנצל אותו כמו שצריך.

היינו רוצים ללמוד היום, איך להתנהל נכון מול שלושת הזמנים האלה, ובעיקר איך לנצל את הזמן שלנו בצורה הנכונה. אני אשאל בצורה יותר ברורה, האם אנחנו צריכים ללמוד לתפוס את הרגע, לחיות כאן ועכשיו?

אם היינו יכולים רק להרגיש את הרגע הזה, לא עבר ולא עתיד, היינו נכנסים למצב שהוא או למעלה מהזמן, או שהיינו מתים, אחד משניים.

טל: לַמה מתים?

כי למתים חופשי מהרגשת הזמן. המת שלא מרגיש את שינוי הזמנים, שזה נקרא "מת", הוא חופשי מהזמן. אבל בצורה כזאת, אם אדם נמצא במצב כזה, אז אנחנו לא יודעים לְמה הוא דומה. כי גם חיות מרגישות זמן עבר הווה ועתיד, וגם צמחים. גם דומם במשהו מרגיש, במה שעובר עליו, ויש לו מין זיכרון וחושים משלו, אמנם בדרגת הדומם, אנחנו לא כל כך מכירים את זה, אבל גם בו יש בכל זאת הרגשת ההשפעה החיצונית עליו, שלפי זה הוא גם כנראה סופר עבר הווה ועתיד, מתוך ההתנגדות שלו לכל מיני שינויים מבחוץ. לכן להרגיש רק משהו אחד משלושת הזמנים, זה כבר נקרא "לצאת מהחיים", מהרגשת החיים.

אבל לא זה מה שמעניין, אלא לעלות למעלה מהרגשת עבר הווה ועתיד ולשלוט בהם. זאת אומרת לשלוט לא רק בהם, אלא לשלוט בתהליכים שאנחנו עוברים. כלומר, איך אני יכול לנהל את העבר, ההווה והעתיד. כי בסך הכל ההשפעות עליי הן מאיזה מקור חיצון, ואם אני מתאחד עם אותו מקור, לומד אותו, מתחבר אליו, בצורה כזאת אני כבר שולט על ג' הזמנים האלו והופך להיות בעל הבית של הזמן, בעל הבית של החיים. אני יכול לנוע מעַבַר להווה ולעתיד, וחזרה מעתיד להווה ולעַבַר. אני יכול להיות בכלל למעלה מהם, לא תלוי בהם, כך שאני משנה אותם ולא הם משנים אותי. הכל תלוי איך אני מתגבר מעל הרצון לקבל שלי, שהוא החוש שבו אני מרגיש את שינוי הזמנים. אם אני מתעלה מעל הרצון ליהנות, ורצון לקבל זה רצון ליהנות, ונעשה לגמרי פנוי ממנו, אז אני לא חש את העבר ההווה והעתיד כחיים שלי.

כאן אנחנו מגיעים לשאלה, עם מה אני מזדהה. אנחנו מגיעים למצב שאני חייב לדעת את כל צירי ההתפתחות של הרצון שלי, איך הוא נוצר, איך הוא משתנה, ולאיזו צורה הוא צריך להגיע. כדי לדעת זאת אני צריך לעלות לדרגה אחרת לגמרי שנקראת "תכנית הבריאה". כי אנחנו רואים, מכל מה שנראה לנו, מכל מה שאנחנו חוקרים, שלכל דבר יש עבר הווה ועתיד, וזה נקרא שיש "סיבה ומסובב" לכל דבר ודבר. ואז אני תמיד צריך ללכת לסיבה. כי כל מה שהוא תוצאה ממנה, אני כבר בקלות מוכן לחקור ולראות, ואני אפילו לא רואה את זה, אלא אני יודע שכך זה יֵצא. כי אם אני יודע בדיוק את הסיבה לכל דבר, אז בסיבה כבר נמצאת הצורה העתידית של כל מה שיוצא ממנה.

כלומר, אני מגיע לשאלה העיקרית בחיים שלי, מה המקור החיים שלי, מאיפה אני, מה אני, על ידי מה נוצרתי, איזה כוח מנהל אותי, לאיזו מטרה, באיזו צורה. ובמידה שהייתי לומד אותו, אז גם הייתי שולט בחיים שלי ויוצא מתוך חבלי הזמן.

טל: לַמה זה חשוב שאני אדע את ציר ההתפתחות שלי, את כל מה שהיה וצריך להיות? מה זה יתן לי?

אותו רצון שמתפתח בי כל הזמן, במשך האבולוציה, במשך ההיסטוריה שלי, אפילו במשך החיים שלי, אותו רצון ליהנות מחייב אותי לדעת את זה, כי אני רוצה למלא את עצמי. המילוי צריך להיות באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, ובעיקר זה המושכלות. כי בלי שאני יודע את מהות החיים, אני בעצם לא מרגיש את עצמי מלא. התפתחות הרצון עצמו בתוכי, מחייב אותי לדעת את זה, הוא מכַוון אותי. כמו שאנחנו רואים במדע, שבכל זאת אנחנו מגיעים לאותו רצון, שזה הרצון להכיר את הכוח העליון שפועל עליי, את הטבע, מה יש בטבע, איזה מקור, איזו תוכנה, איפה יש שם ממש מוח שתיכנן את הכל ומפעיל את הכל. אני מגיע בהתפתחות שלי לסקרנות כזאת, לחיסרון בזה. וזה באמת התענוג הכי גדול שיכול להיות בתוך האדם, כי אנחנו רואים שלקראת זה אנחנו מתפתחים.

טל: אני מכירה הרבה אנשים שלא כל כך רוצים לדעת. יש גם את הגישה של "אכול ושתה כי מחר נמות", שחיים רק בכאן ועכשיו ולא כל כך מעניין מה יהיה. מה אתה יכול להגיד להם, לַמה כדאי להם בכל זאת לדעת מה הולך להיות?

זה תלוי בחינוך, זה תלוי בחיים שלנו, זו תפיסת החיים. יש אנשים שרוצים להסתפק במועט, כי כדי להגיע לאמת זה דורש הרבה כוחות, והרבה מצבים לא כל כך נעימים. השאלה עד כמה השגת האמת, מקור החיים, לוחצת עליהם, חשובה להם. או שחשוב להם להרגיש את התענוג בלבד וחוץ מזה שום דבר. או שחשוב להם להכיר את הסיבה, המקור, התוצאה, התועלת. זאת אומרת הם רוצים להיות למעלה מהרצון ליהנות, ולמעלה מהתענוג שממלא אותו, הם רוצים לדעת את התהליך, את הסיבה ואת המצב הסופי, לַמה זה, לאן זה מוביל אותי. לכן זה תלוי בדרגת התפתחות האדם, עד כמה הוא נמשך לעומקי חכמה הזאת.

טל: קודם דיברנו על כך שאדם שמנסה לחיות בהווה, ולא הבנתי אם זה בכלל אפשרי. דיברת על כך שיש שתי אופציות, ואחת מהן שזה ממית אותו או שהוא הופך למת. אני יודעת שיש המון אנשים שהם באמת מנסים לחיות בהווה, לתפוס את הרגע, לאמן את התודעה, את המוח שלהם להישאר בכאן ועכשיו, ולא לתת למחשבות לרוץ לעבר או לעתיד.

זה הכוח ההגנתי שלנו שהוא מכוון אותנו רק לתענוגים. בכל רגע ורגע אני רוצה ליהנות בצורה האופטימלית, כמה שפחות לתת לזה כוח, אנרגיה, מאמץ, וכמה שיותר לקבל תמורת המאמץ, מילוי יותר טוב. ואנחנו חיים לפי זה. הבעיה היא, שכנראה יש תוכנה בתוך הטבע, ואנחנו רואים שמחיים כאלו, מגישה כזאת לחיים, אנחנו דווקא מגיעים למכות גדולות. אם אנחנו מכוונים רק לקבלת התענוגים, אז בסוף כל מאמץ להישאר בצורה כזאת, אנחנו חוטפים מכות, ואז זה מביא אותנו לשנות את הגישה.

אני לא יכול לעצום עיניים על מה שיהיה "נאכל ונשתה כי מחר נמות". "כי מחר נמות" מתחיל להיות כל כך גדול לעיניי, כך שאני כבר לא יכול ליהנות היום. הכל תלוי במידת ההתפתחות של האדם או של האנושות כולה. אנחנו באים לקראת התפתחות כזאת, שהעתיד יהיה חשוב מאוד כמו ההווה, ולא נוכל לברוח ממנו ולקבל איזה סם ולחיות רק את היום. אנחנו לא נוכל לברוח מהמחר. לכן נצטרך לחקור את מקור החיים ואת מטרת החיים. אבל בינתיים אנחנו עוד נמצאים במצב שמנסים לברוח, עוד לא למדנו שזה לא יעזור.

אבל כשאנחנו מגיעים לילדים שלנו ורוצים לחנך אותם, אנחנו לא אומרים להם "העיקר תהנה בכל רגע ומה שיהיה ברגע הבא זה לא חשוב", כי אנחנו יודעים שזה לא מטרתי, זה בסופו של דבר לא ייתן להם חיים מאושרים. הם חייבים בכל זאת לחיות עם עיניים פקוחות, ולדעת לקראת מה הם הולכים ומה מוליד היום ומה מחר וכן הלאה. לכן בפרספקטיבה קצת יותר רחבה, אנחנו צריכים בכל זאת לפתוח ראייה כזאת גם לעצמנו.

טל: אם אנחנו מדברים על שיטות שמאמנות את התודעה לחיות בהווה, זה לא מעלה את האדם למצב הזה שקראת לו "חופשי"?

לא, אנחנו בזה הופכים להיות לבהמות. כי בהמה בכל רגע בחיים רוצה ליהנות, לכן היא לא כל כך רואה את העתיד. יש להן תחושות טבעיות להרגשת העתיד, כמו שהן מרגישות את הצונאמי, התפרצות הר געש וכדומה, הן מאוד מרגישות את הטבע, את שינויי מזג האוויר, אבל זו הרגשה מאוד קצרה, טבעית. האדם רואה הרבה יותר, ואנחנו צריכים להשתמש בזה כדי לא להיכנס לחיי סבל ממש, וגם לא להכין לדור הבא, לילדים שלנו, משהו שהם לא יוכלו לסבול. לכן אם אנחנו מסתכלים על החיים בצורה קצת יותר בוגרת, אין לנו ברירה אנחנו חייבים לדעת את תוכנת החיים, ולפתח דווקא בנו חוש להכרת העתיד.

טל: בדרך כלל העתיד בשבילנו הוא משהו מאוד לא ידוע ואנחנו גם מפחדים מהלא ידוע, מהלא נודע.

זה בגלל שאנחנו לא שולטים בו. אבל אני לא מדבר על זה שאנחנו מתעניינים סתם בעתיד, אלא שאנחנו יכולים למצוא כלים כדי לנהל את העתיד כמו את ההווה, שלא תהיה לנו בזה שום בעיה, ואנחנו נהיה בעלי הבית של העתיד.

טל: יש פעולות שאני יכולה לעשות עכשיו שיקבעו את העתיד שלי באופן מוחלט?

כן, בטוח.

טל: איזה סוג של פעולות, איזה סוג של התפתחות? על מה אנחנו מדברים?

כאן מדובר על הצורה העתידית שאנחנו רואים. והצורה העתידית שאנחנו יכולים לחקור מהטבע. היא להיות מחוברים כמו כל הטבע בצורה הדדית אינטגרלית. להיות יחד עם הטבע, כמו שדומם, צומח וחי נמצאים בקשר הדדי עמוק פנימי, טבעי. ואנחנו בני האדם, מפני שיצאנו באגו שלנו למעלה מדרגת החי, אז בשימוש נכון באגו, ברצון לקבל האגואיסטי, שנותן לנו את חוש הזולת בכל המינים ובכל הסוגים שבטבע, ובמה שאנחנו רואים מכאן ועד סוף היקום, מכאן עד כל פרט ופרט שבמציאות בעולם הזה על פני כדור הארץ, אנחנו צריכים להשתמש בחוש הזה כדי להשלים את עצמנו בהרגשה נכונה לזולת, להחזיר את עצמנו למערכת אחת שכולנו קשורים זה לזה, תלויים זה בזה.

רוצים או לא רוצים, אנחנו רואים שלזה מתפתח דורנו, ובכלל כל האנושות מתפתחת לקראת זה. ואנחנו נכנסו עכשיו למסגרת כזאת שהיא סגורה ונמצאת בתלות הדדית זה בזה. זאת אומרת, החיים, ההתפתחות הטבעית, מחייבת אותנו להשלים את הקשר בינינו. אנחנו מגלים שדומם צומח וחי הם כאילו נסגרים בתוך רשת אחת, כל האקולוגיה, כל הטבע, ואילו האדם יוצא כאן כמין יוצא מן הכלל, הוא מנסה לפעול כאילו שאין עליו שום הגבלות, ולא חייב להיות בתוך אותה המערכת האינטגרלית הכללית שבה הכל קשור זה לזה. אבל האדם צריך לראות את הגלובליות של הטבע, ושהרצון ליהנות שלו מפר את כל החוקים האלו.

אורן: אני לא מבין מה רע ברצון ליהנות, מה רע בלרצות ליהנות, זה הדבר הכי טבעי בעולם?

הוא לא רע, הרע הוא בשימוש בו. אני משתמש ברצון שלי בצורה מאוד צרה אגואיסטית, אני משתמש בו רק לטובת עצמי, ואני לא יכול לקבל את התנאי הזה שאני תלוי בכל הסובבים.

יוצא היום שאני תלוי בכל העולם. אני תלוי בכל העולם גם מבחינה טכנולוגית, תעשייתית, באספקה, בנפט, בגז, באוויר, ובכל מה שאתה רוצה. אני תלוי בכל העולם. יוצא שאם אני רוצה להגיע לחיים בטוחים, אפילו ליהנות בכל רגע כמו שאתם אומרים, ויותר מזה לא אכפת לי, נכון?

אורן: לא, זה מאוד אכפת לי שבכל רגע מעכשיו עד סוף חיי הכל יהיה טוב, ליהנות מהכל בצורה מקסימלית.

זה נקרא שאתה קושר את עצמך עם כל הסובבים ביחסים טובים.

אורן: קודם אמרת שאם אני רוצה ליהנות בכל רגע אז משהו לא בסדר בזה.

זה לא בסדר איך שאתה משתמש בזה, שאתה משתמש בצורה מאוד קצרה. עכשיו אני יכול לתפוס אז אני תופס, כאן אפשר לגנוב אז אני גונב, כאן אפשר לרמות אז אני עושה, כאן אפשר לא לחשוב על אף אחד חוץ מאשר על עצמי אז אני משתמש בזה. אתה משתמש באגו שלך בצורה מאוד צרה.

אורן: צרה הכוונה שבדרך אני פוגע במישהו אחר?

ובצורה עקיפה גם בעצמך, כי בחזרה זה מגיע אלייך, כי העולם הוא עגול.

אורן: ליהנות זה בסדר, אלא רק אם בדרך פגעת במישהו אחר זה לא בסדר?

כן. אנחנו לא מסוגלים לעשות טוב לעצמנו אם אנחנו לא עושים טוב לזולת. כי זו מערכת אחת, אינטגרלית. זו מערכת אנלוגית, זו מערכת שבה כולם תלויים בכולם.

אורן: אם כך, מה שצריך ללמוד זה לעשות טוב גם לעצמנו וגם לאחרים?

כן. וכשאתה עושה טוב לאחרים, אתה מבין בצורה אגואיסטית פשוטה בינתיים, שלעשות טוב לאחרים בזה אתה עושה טוב לעצמך.

בצורה כזאת, אם אתה עושה ברית יפה, טובה עם כולם, הסכם של ידידות הדדית, עד כדי אהבה הדדית, אם אתה עושה הסכם כזה עם כולם, אז אתה מבטיח לעצמך ליהנות מעכשיו ועד סוף החיים.

אורן: כעת נכניס לתוך המטרה הזאת, שהיא עכשיו נהייתה מאוד חדה וברורה, מה אני צריך ללמוד בחיים שלי משלושת נקודות הייחוס, עבר, הווה ועתיד. אני צריך לבדוק את האופן שבו התייחסתי לאחרים עד כה?

אם אתה מגיע למצב שאתה נכלל באחרים והם בך, ואתם הופכים להיות ממש כרצון אחד, כראש אחד, כפעולה אחת הדדית, שכולנו תלויים בכולם, כולנו נכללים בכולם, אז כאן מושג הזמן נעלם.

אורן: "נעלם" זה תהליך, או ברגע הוא נעלם?

נעלם בתהליך.

אורן: נדבר על שלבים התחלתיים בתהליך. עד כה הבנתי מה המטרה. המטרה היא שאני אגיע להסכם ידידות הדדית עם אנשים אחרים שהם לא אני, שבו כל אחד מאיתנו מסכים לעשות טוב לא רק לעצמו אלא גם לאחרים. כל פעולה אם היא עושה לי טוב הנאה וכיף, זה רק בתנאי שאני בדרך לא פוגע בכם וגם לכם טוב מזה, זה נקרא שהמערכת היא מקושרת.

בכל רגע שאני עכשיו אחיה ואנסה כך להתייחס אליכם, בעוד רגע הוא יהפוך להיות עבר. זאת אומרת, יהיו דברים שכבר חווינו בהתקשרויות האלו בינינו, יש דברים שעכשיו ויש דברים שמחר. אני רוצה לפרק את זה לעבר, הווה ועתיד. איך אני צריך לבחון את היחס שלי אליכם אתמול? מה אני צריך ללמוד מאתמול?

שאתמול היית ביחסים לא כל כך טובים עם כולם, ועד כמה גרמת בזה נזקים לעצמך.

אורן: אני צריך לבדוק את הבדיקה שעכשיו אמרת?

בטח, בלי הכרת הרע לא יכול להיות המשכה לטוב.

אורן: מה אני בודק באתמול שלי בדיוק?

עד כמה באגו הצר שלך עשית בעצם נזק לעצמך. אתה גרמת לאחרים רע ללא הרגשה שאתה והם זה גוף אחד.

אורן: כמה אני צריך "להתחפר" בזה?

רק כדי להבטיח לעצמך מכאן והלאה לגרום לכולם טוב, כמו לעצמך גם לאחרים. זה עניין של "ואהבת לרעך כמוך".

אורן: אם נניח אני אבדוק את היחס שלי אליכם בעבר, ואני אמצא שבאמת הייתי אגואיסט, האם עכשיו אני צריך לאכול את עצמי, להצטער?

לא, רק להחליט מכאן והלאה, שאני הגעתי להכרת הרע בטבע שלי, שהטבע שלי האגואיסטי הוא רע, ואני צריך להתעלות למעלה מהטבע שלי. אולי אני לא יודע איך, צריכים ללמוד איך לעשות את זה, אבל זה אפשרי. ואז אני מתעלה מעל עצמי לאחרים, כלומר, אני מתחיל לכלול בתוכי רצונות של הזולת, הזולת נעשה לי חשוב כמוני, כמו אימא שמרגישה את הרצון של התינוק, ממש חיה בו, וכך אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו חיים את הזולת. 

אורן: למה לך את זה?

בצורה כזאת אני מתקרב למושג הנצחיות.

אורן: נצחיות זה מעל הזמן שדברת קודם?

מעל הזמן.

אורן: אחרי שאתה רואה שאתמול התנהגת בצורה אגואיסטית לאנשים, איך אתה עכשיו לא אוכל את עצמך?

כי אני לא תולה את זה בעצמי, זה לא באשמתי.

אורן: אז באשמת מי?

הטבע כך ברא לי רצון להנות.

אורן: זו לא חכמה. כל יום תגיד לי, "אורן, למה אתה מתנהג כמו אגואיסט?", ואני אגיד לך, "זה לא באשמתי. זה הטבע כך ברא אותי אגואיסט".

אם אתה מגיע להכרה הזאת שאתה כך בנוי, זה כבר טוב.

טל: יש סיפור ילדות כזה, "זה לא אני, זה הילד הרע שבתוכי". כך מלמדים ילדים.

אורן: ומה בהווה? נניח שברגע זה אני מתייחס אליך בצורה אגואיסטית.

השאלה האם אתה מסכים עם הטבע הזה או לא. ישנם אנשים שמשחקים בזה ואומרים, "כך אני וזהו".

אורן: זה מה שחשבתי שאתה עונה לי, שאני אומר לך למה אתמול התנהגת בצורה אגואיסטית לטל, ואתה אומר, "זה אני? אני בכלל לא אשם, זה הטבע שלי אגואיסטי".

אם אתה מגלה את זה בצורה נכונה, על ידי החינוך הנכון, על ידי החינוך האינטגרלי, על ידי חכמת החיבור, אז אתה מתחיל לגלות שכל זה נעשה כדי שתעשה את השינוי בך. 

אורן: עכשיו הגעת להווה.

כן.

אורן: ומה השינוי?

שאתה על ידי כל מיני פעולות, תגיע למצב שתתחיל להתכלל עם הזולת. שהרצון שלך והרצון שלהם יהיה כרצון אחד. תעשה רצונך כרצונו. אתם חיים כאילו בצלחת אחת, אין הבדל בין טוב לזולת או רע לזולת לבין טוב לך או רע לך. אין הבדל, זה אותו דבר

אורן: למודעות כזאת צריך להגיע?

אפילו להרגשה, לא רק למודעות.

אורן: מה זה יעשה עם העתיד שלי?

בזה אתה משנה עבר הווה ועתיד. כי אתה מתחיל לכלול את כל המציאות, את כל בני האדם, ברצון אחד, וזה הכל שלך. וברצון הזה של האדם נמצאים גם הרצונות של הדומם, הצומח והחי, ואז יוצא שכל המציאות היא אתה.

אז אתה מתחיל לגלות שהחיים הם חיים נצחיים, שאין זמן עבר הווה ועתיד. יש עניין של להתכלל ולהתכלל יותר בכולם, אבל זה זמן אחר, אלה מצבים כבר של יותר ויותר התכללות, והרגשת חיים יותר ויותר מלאה. אז אתה מתחיל לראות שהחיים הם באמת כאלה שאתה יכול בלי סוף לפתוח את הרצון שלך על חשבון זה שאתה מתחבר עם כולם, וליהנות עם כולם יחד ועבור כולם. כמו אימא שיש לה מיליארדי ילדים, אדרבה, אם היא יכולה למלא אותם, למה שלא תמלא.

טל: קודם דיברת על זה שאפשר לנוע גם אחורה בזמן ולא רק קדימה.

כן, כי אם אני נמצא במצב כזה שאני שולט במצבים שלי, אז ההרגשה שלי בהווה, היא הווה, ברצון לקבל שעכשיו שולט. אני יכול לרדת ולחלק את הרצון לקבל שלי לחלקים, אז זה יהיה בעבר. ואני יכול גם לעשות חשבון לעתיד, איפה שעדיין לא התחברתי עם אחרים, אז ההתחברות העתידית זה העתיד שלי.

אורן: ולמה שתרצה ללכת אחורה?

אני בדרך כלל לא רוצה ללכת אחורה, בשביל מה לי. ללכת לאחור אולי כדאי לי, כדי להתלבש ברצון לקבל יותר קטן, כדי להתחבר עם עוד אנשים בדרגה שלהם.

אורן: לאן אתה כן רוצה ללכת?

רק קדימה, רק לקראת חיבור.

אורן: קדימה זה העתיד.

כן.

אורן: ומה יש לך שם?

חיבור יותר ויותר גדול עם כל הרצונות שנמצאים באנושות, ולהתחבר איתם יחד ברצון אחד, ואז אני מקבל את המילוי השלם.

טל: שהוא כבר למעלה מהזמן, כמו שאמרנו.

כן, שם כבר אין לא זמן, לא מקום, הכל נמצא ברצון אחד. כי חוץ מהחומר הזה שהוא רצון ליהנות, אין בכל המציאות שום דבר.

אורן: איך זה מרגיש?

מרגיש טוב. אבל צריכים לדבר על השיטה, איך מלבישים אותה, מתלבשים עליה ומנהלים את עצמנו כדי להגיע לחיים באמת טובים למעלה מהזמן. 

לחצו כאן להורדה