חיים חדשים - תוכנית 359 - השפעתה של המוסיקה על האדם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר על מוזיקה. בחיים שלנו יש כל מיני מערכות יחסים, והמוזיקה נמצאת שם ברקע ומשפיעה מאוד על מצב הרוח שלנו, על האווירה במקום שאנחנו נמצאים ושל האנשים סביבנו. בין אם אנחנו שומעים את זה בעצמנו, בין אם אנחנו שומעים את המוזיקה סביבנו, תמיד היא משנה משהו כשהיא נכנסת ולוקחת אותנו למקום חדש. נרצה היום ב"חיים חדשים" להבין את העניין הזה של המוזיקה, ובעיקר איך אפשר לקחת אותה למקום שישפר את מערכות היחסים שלנו וייתן לנו להרגיש טוב יותר.

ניצה: המוזיקה זה משהו שמחבר בין כולם. אין אדם בעולם שלא אוהב מוזיקה. יכול להיות שהוא אוהב סגנונות שונים, אבל אנשים תמיד אוהבים מוזיקה, מזמזמים מוזיקה, זה משפיע על מצב הרוח שלנו, משנה את הרגשות, מעביר רגש של שמחה, לפעמים של חשש, לפעמים של דאגה. מוזיקה זה משהו שהוא חלק מהחיים שלנו בצורה מאוד משמעותית, ואנחנו רואים שאין אירוע של שמחה שאין בו מוזיקה. מאז שהמוזיקה נכנסה לעולם הקלנוע, היא שינתה לגמרי את עולם הקולנוע והיא מעבירה שם מסרים של רגש.

אומרים שהמוזיקה היא שפה אוניברסאלית, זה משהו שאתה לא צריך מילים, זה הרבה יותר חזק ממילים, זה עובר ומתלבש ישר על הלב. מוזיקה פותחת את הלבבות שלנו, מחברת בין הלבבות של האנשים, מוזיקה זה דבר ענק. אני יודעת שאתה אוהב מוזיקה, אז השאלה הראשונה, מה זה המוזיקה בשבילך?

מוזיקה בשבילי זו שפה, שפה שמבטאת את רגשות האדם הכי פנימיים ועמוקים. היא יכולה לבטא, היא יכולה לרגש, היא יכולה להעלות את האדם, היא יכולה לשנות לו את המצב הרוח, את קווי המחשבה. היא יכולה לקחת אותו ממקום אחד למקום שני, תלוי איזה סגנון, אם זה טמטמים  אפריקאים, או כלי נגינה מסקוטלנד, או מוזיקה של אינדיאנים מדרום אמריקה, אנחנו מיד תופסים מה זה. לפי כמה אקורדים לפי כמה צלילים, מיד מרגישים אם זו מוזיקה סינית או מוזיקה אירופאית, האם זה ניגון הודי או משהו מדרום אמריקה. אנחנו רואים שבארצות הברית יש כל מיני סגנונות, שהגיעו לשם עם המהגרים המוזיקאים מכל העולם, ועד כמה נעשתה שם ערבוביה של  ג'אז, פופ, ביט, וכל הסגנונות שאחר כך התפשטו בכל העולם, מפני שמה שנעשה שם, זה מין סלט מוזיקאלי, ולכן הוא מתאים כביכול לרוב האנושות.

מוזיקה מיד מזכירה לאדם משהו, היא מיד מכניסה אותו לרגש מיוחד. מפני ששפה עוברת דרך השכל, אז אנחנו צריכים להפעיל מנגנון של השוואה, של הזיכרון או משהו. מוזיקה מיד מעלה את הרגש מהזיכרון ומעמידה אותנו אם רוצים או לא רוצים. כביכול היא פועלת כך, אנחנו לא צריכים להתאמץ כל כך כדי לקלוט אותה, אלא היא נכנסת בלי לבקש להיכנס.

מוזיקה מיד מזכירה לאדם משהו ומכניסה אותו לרגש מיוחד. מפני ששפה עוברת דרך השכל, ואז אנחנו צריכים להפעיל מנגנון השוואה של הזיכרון או משהו. המוזיקה מיד מעלה את הרגש מהזיכרון ומעמידה אותנו, רוצים או לא רוצים. כביכול היא כך פועלת. אנחנו לא צריכים להתאמץ כל כך כדי לקלוט אותה, אלא היא נכנסת בלי לבקש להיכנס.

ניצה: בלי מסננת.

כן. מוזיקה מאוד נתפסת אצלנו עם משהו מהסביבה. זאת אומרת, זמן, תנועה, מקום, אירועים, הכל מיד מתעורר מהזיכרון שלנו עם הצלילים שאנחנו שומעים. זה עולם ומלואו.

חוץ מראיה ושמיעה, כל יתר החושים שלנו הם מאוד דלים ומאוד לא מפותחים. חוש הריח, הוא אמנם מאוד גדול, והיה מפותח בנו בזמן שחיינו על העצים. אך כשירדנו מהעצים והתחלנו להיות בני אדם, התחלנו לעשות כל מיני עבודות שהן לא טבעיות לדרגת החי, לבהמה, אז קלקלנו את חוש הריח שלנו.   

חוש הטעם שלנו, מפני שאנחנו כבר לא חיות גם הוא התקלקל. פעם לפי הטעם, ולפי הריח, היינו מרגישים במאכלים ובכל מיני דברים אם זה טוב או רע, היום אנחנו לא יכולים לעשות את זה.  אנחנו גם מייצרים כל מיני דברים, שהם אולי טובים לפי הטעם והריח, אבל הם מאוד רעילים ולא טובים בשבילנו. זאת אומרת, חוש טעם והריח שלנו לא יכול להביא לנו כלום. גם חוש המישוש הוא קצר, ונהפך מתוך החיים להיות מאוד מאוד מבולבל.

זאת אומרת, שאין לנו דברים פשוטים סביבנו מתוך הטבע שלנו. אנחנו מייצרים כל כך הרבה דברים, יש לנו כל כך הרבה תופעות בראיה, בשמיעה, בטעם, בריח, במישוש, ואין לנו שום דבר אמתי שאנחנו יכולים להאמין בו, לבטוח בו ולחיות לפי זה.  

מכל חוש השמיעה, חוץ מקול של תינוק, צלילי מלחמה או אזהרה שהם מנענעים אותנו מיד, כל היתר זה עולם המוזיקה.

ניצה: ההגדרה של מוסיקה במילון זה, "אמנות סידור הצליל והשקט בזמן". זה השילוב הזה בין שקט לבין צליל.

זה ברור. בצורה מכאנית כך אפשר להגיד.

ניצה: ואיך אתה היית מגדיר את זה?

אני הייתי אומר שזו קודם כל שפה. מוסיקה שזה אמנות אני לא יודע. אני חושב שזאת שפה שהיא פועלת על האדם לא כשפה הרגילה שדורשת מהאדם מערכות השוואה, זיכרון והבנה במוח של המילים, עמקות המילים והקשר ביניהן. אלא זו שפה רגשית, שמפעילה בנו את מיתרי הרגש בצורה ישירה, ומתוך זה היא פועלת על מצב הרוח שלנו, על כל מה שקורה, או יקרה אחר כך, דרך ההשפעה הישרה על הרגש. אני לא הייתי מוריד את המוסיקה לצליל, פאוזה וצליל, פאוזה וצליל, ולפי תדרים למעלה ולמטה, ואקורדים.

אפשר ללמוד את זה בכל מיני צורות. וברור שיש בזה הרבה חכמה ויש בזה הרבה מתמטיקה. היה לי מכר שהיה מתקן אורגן בריגה, מין סבורדומסק מיוחד עם אורגן. הוא סיפר לי על דברים כאלה, על צלילים והפסקות שביניהן, על תדרים שונים וצורה. זה המון מכשירים, פעם זה היה לפי הצליל, היום זה עם מכשירים, עם תדרים, עם כל מיני דברים. כל צינור באיזה תדר הוא עובד, באיזה צורה מתחברים, וכן הלאה. זו עבודה מאד מאד מורכבת.

אורן: אמרת שמוסיקה זו שפה רגשית שמפעילה בנו את מיתרי הרגש בצורה ישירה.

כן.

אורן: אתה אומר שזו שפה שפועלת ישירות על הרגש. אז מה הקשר בין צלילים שאני שומע לבין מצב הרוח שמתעורר בי, איך זה עובד כשאני שומע צלילים מסוימים?

תנסה את זה עם תינוק. תשמיע לידו צלילים מסוג אחד, ואתה תראה שזה נעים לו. ומה הוא מבין, כלום. שוכב, ואפילו כשהוא לא יודע עוד לעשות שום דבר הוא שומע, ואם תעשה צליל של מכות או צלילים אחרים, אתה תראה לפי הפנים שלו איך הוא מגיב. זה טבעי אצלנו, לקבל תופעות מסוימות בשמיעה כנעימות ואחרות כלא נעימות. נעימות או לא נעימות הוא לא מבין. אין לו שכל, אין לו כלום. התגובה היא פשוטה, מתוך רצון.

אורן: צלילים שעושים לי נעים או לא נעים?

בטח. אם עכשיו כמו שאתה יושב, אתחיל לנגן כאן נניח מארשים, אז אתה תתחיל להיות יותר ערני ואם אנגן מוסיקה קצת עצובה, אלגיות, או רקוויאם, או משהו כזה, נראה איך אתה תגיב.

אורן: אז זהו. למה ומה קורה בתוכי שאני שומע את הצלילים? איך עובד המנגנון בפנים?

הרגשות שלך מתחילים לעבוד יחד עם הצלילים, בקצב של הצלילים. ואז הקצב הזה של הצלילים, כששומעים את זה, זה מסדר אותם בצורה כזאת, שאתה מקבל מזה התרשמות בהתאם לסוג הניגון.

ניצה: הצליל הוא איזה תדר שנכנס אלי פנימה ואז התדר שלי  מסתנכרן אליו. זה משהו פנימי שיוצר איזה הדהוד, סנכרון?

זה לא הצליל עצמו.

ניצה: אלא?

זה לא התדר עצמו, אלא יש שם אוברטונים כאלו על הצליל, תוספות, שההתקשרות שביניהם, זה מה שנותן לצליל צבע. ואז, עד כמה שהם באים בתדר נכון, בקצב נכון, בהתאם לזה אנחנו מתחילים להפריד בין כל מיני סוגי צלילים, ובהתאם לזה הגוף שלנו מגיב, הרצון שלנו מגיב.

אנחנו מיד רואים ומרגישים, אם אנחנו מזדהים עם זה או לא מזדהים, זה מעצמנו. אבל אחר כך, אם אנחנו מזדהים או לא מזדהים, זה לא חשוב. הצלילים שולטים עלינו, מתחילים לאט לאט לשלוט, ובהתאם לזה אנחנו מתחילים להשתנות.

אורן: מה פירוש "הצלילים שולטים עלינו?" 

כי זאת השפעה. השפעה מאד חזקה על המוח שלך, הראיה שלך. אני  גם יכול להשפיע, אבל לא בצורה עמוקה כמו הצלילים.

אורן: למה?

כאן אנחנו כבר צריכים להיכנס לחכמה פנימית.

אורן: מה שאני רואה, פחות משפיע עלי ממה שאני שומע?

לא.

אורן: זה פחות עמוק?

יש כאן חכמה ויש כאן הבנה והרגשה. לא נדבר על "חכמה" ו"בינה".

ניצה: הבנה והרגשה

כן. מבחינת ההבנה זו הראיה, ומבחינת ההרגשה זו השמיעה. ולכן כדי להבין, אתה אומר, "אני רואה". אתה לא באמת רואה, אתה פשוט אומר כך, ש"אני רואה", או "ראיתי". גם "הבנתי", וזה נקרא שיש לך ראיה פנימית.

העדות בבית המשפט היא לפי עדי ראיה, לא לפי עדי שמיעה. אין דבר כזה "שמעתי". לא מאמינים לשמיעה. רק לראיה. ראית?, אז זהו. שמיעה פועלת על הרגש, לא על השכל. היא פועלת על הרגש מיד. אם אתה רוצה להעלות את זה לשכל, אתה צריך לשמוע, להבין, לעכל את זה, להעביר דרך הרבה מערכות פנימיות, ואז אתה תקלוט. אפילו כשמדובר בשפה שלך, שם כבר יש הרבה פילטרים באמצע. בראיה לא. בראיה, מה שאני רואה, אני לא צריך תרגום. אני לא צריך שום דבר. אני קולט את זה בצורה ישירה. הופ. זהו. בשמיעה אני לא מבין מה שאתה אומר, באיזה שפה, מה אתה מתכוון, הצליל הזה מה הוא אומר. אני מיד מרגיש, אני מיד מפענח אותו, נעים, לא נעים, מי הוא, מה הוא, מה הוא מזכיר לי. ראייה לא. זאת אומרת, יש פה עבודה, תוספת מידע מחוש לחוש, בין ראייה ושמיעה.

מה אני צריך כדי לשמוע טוב?

ניצה: לעצום את העיניים.

נכון. כך אני שומע מוזיקה.

ניצה: למה באמת סוגרים עיניים?

כי זה מקלקל, אפילו ריחות, כל דבר. לשמוע אני צריך להתבונן. כי שמיעה שייכת להתבוננות.

ניצה:  אבל התבוננות אחרת.

פנימית.

ניצה: זאת אומרת, שאני עוצמת את העיניים כדי לא להתבלבל מדברים חיצוניים.

להתבוננות יותר פנימית. לראייה לא מפריע לי כלום, אני קולט ואני נעול על זה ואז כל יתר החושים מתנתקים כהפרעות.

אלה כמה נקודות, עד כמה החושים האלה הם שונים ועד כמה שהמוזיקה ששייכת לחוש השמיעה, היא מיוחדת בהשפעתה על האדם.

אורן: כשאני שומע צליל או צלילים של מוזיקה, אני מתרכז בזה וזה חודר לתוכי. איפה זה פוגש את העולם הרגשי שלי, מה זה מפעיל בו, מה קורה, מה סדר ההתרחשויות אחרי שבא אלי מקור של מוזיקה, או שאני הפעלתי מוזיקה מסוימת?

הצלילים שמגיעים אליך, מפעילים בך הרגשת הרמוניה, איזון בין התדרים, בין ההשפעות, ומזה אתה נהנה. ההשפעות האלה יכולות להיות משך דקות ואפילו עשר, עשרים, שלושים דקות. וזה הולך ומשפיע מקצה לקצה של היצירה. אבל בסך הכל אתה נהנה מהשלמות שאתה מרגיש בצלילים האלה כמו בכתב, כמו במילים, כמו בחכמה, רק זה ברגש.

ואנחנו, החומר שלנו זה רצון ליהנות, רצון לקבל, ולכן הצלילים פועלים בצורה ישירה עלינו, על הרצון שלנו. כי הם מביאים לרצון הרגשה והבנה, והעובדה שההשפעה הזאת פועלת בהרמוניה, באיזון בין כל החלקים שלה, יש בה משהו שדומה לשלמות עליונה, שלמות של הטבע.

ולכן כשאני שומע, הכלים שלי הפנימיים מסתדרים לפי ההרמוניה הזאת. ואז אני מתחיל להרגיש שאני מתעלה מעל החומר, מעל כל מה שקורה. המוזיקה מסדרת אותנו, לוקחת אותנו למעלה. היא כמו אמצעי לנקות אותנו, לסדר אותנו, לכוון אותנו, ופועלת כך שאני כמו כלי נגינה בעצמי. הייתי מבולבל, לא מסודר, לא מכויל ולא כלום, ופתאום באה אלי מוזיקה ונכנסים צלילים בסדר מיוחד, בהקשר מיוחד זה לזה.

בהרמוניה, באקורדים, בצורה, בפורטה (חזק), בפיאנו (חלש), בכל מיני חלקים של היצירה, וזה מסדר אותי, זה מאפס אותי, זה מכייל אותי בצורה שאני כולי מרגיש, עד כמה מה שאני שומע, זה לוקח את הרגשות שלי ומסרק אותם. ואז אני יוצא מסורק והייתי אומר, שאני מכויל לפי אותה המנגינה.

וזה מה שאנחנו אוהבים, שהמוזיקה הזאת תשלוט עלינו. במקרים מיוחדים בלבד אנחנו סולדים ממוזיקה. נניח רוק מטאלי וכל מיני דברים כאלה. אבל בדרך כלל, אם אנחנו מדברים על יצירות קלאסיות, אנחנו רוצים שהמוזיקה תשלוט בנו. שהיא תמלא את כל החללים שבי, את כל המקומות הריקניים כמו מים ותסדר אותי כך שאני אתמלא בצלילים. זאת ההשפעה שלה.

אפשר להוסיף שזה יוצא כך מפני שהצלילים האלה באים מדרגת הבינה העליונה, ולכן אנחנו לא מרגישים במוזיקה איום. בחוכמה, כן.

אורן: מה פירוש ב"חוכמה"?

ב"חוכמה" זאת אומרת, בדברי חוכמה, בראייה. במוזיקה עצמה אנחנו לא מרגישים איום. אפילו  טמטמים וכל מיני כלים כאלה, הם מעוררים אותנו ואנחנו מתחילים לפחד, אנחנו מתחילים לדאוג אולי. אבל בכל זאת רוב המוזיקה שאנחנו משתמשים, חוץ מצלילים כאלה מיוחדים, היא באה כדי להביא לאדם שמחה. שמחה שקטה, זה יכול להיות בדמעות, זה יכול להיות בכל מיני דברים נוספים, אבל זה הכל מאוד פנימי, מאוד אינטימי, מאוד אישי.

זה לא בא בצורת מסירה. כשאני שומע דבר חוכמה או רואה, זה יכול להיות כאיום עלי או מצד השכל או מצד הראייה, מה שאין כן מוזיקה, אני יכול לשמוע אותה בלי לדעת ממי, ממה, מי עושה את זה, מה מבצעים ומי המבצע. זה לא חשוב.

ניצה: כי החוכמה זה איום, ואיום זה משהו שיכול להתנגד לתפיסת העולם שלי ולדעות שלי, או אולי אני לא אבין את זה. זה מה שמאיים בתפיסה, לעומת המוזיקה שהיא תמיד שוטפת והיא עוברת חלק.

כן, היא מסדרת לי את הכלי, היא כמו מים. זה מנקה אותי, מסדר אותי ולא שולט בי.

אורן: הזכרת קודם את ההרמוניה של הצלילים שיוצרת בי הרגשה של שלמות, שהיא דומה במשהו לשלמות שבטבע. אני גדלתי במושב בסביבה טבעית, וגם הבית שלי היה בסוף המושב, אז סביבי הכול היה פרדסים ושדות. וכשאתה גדל בסביבה טבעית, יש ספקטרום, יש עולם שלם של צלילים, שכשאני גר היום בעיר, או ילדי שגדלים בעיר, הם לא חווים אותם בכלל.

אחרי שסיימתי את הצבא, גם חייתי במקום בהודו שבכלל אין שם שום דבר מהציוויליזציה, הכול טבעי לחלוטין. אין חשמל, אין מים, אין שום צליל שהוא לא טבעי בטבע. ואז כשאתה בטבע, אז הטבע מְדַבֵּר, חוץ מהמראות שלו, הוא גם מנגן.

כן.

אורן: מה זה המוזיקה של הטבע אם אני מסתכל באופן רחב על הדבר הכי טבעי?

המוזיקה שבטבע היא בהתאם לאדם. אם האדם חי במקום שמתאים לו, זה בדיוק מה שצריך למלא אותו ולסדר אותו. זה שנותן לו רקע נכון לחיים בריאים, טובים. עצים, ציפורים, רוח, כל מה שהוא מרגיש, זה בדיוק מה שהוא צריך כדי להיות מאוזן.

אורן: איך זה קשור לבריאות של האדם, עולם הצלילים הטבעי?

זה ידוע עד כמה אנחנו יכולים לרפא את עצמנו על ידי מוזיקה. קצב הלב שלנו, כל התדרים שלנו באברים הפנימיים, הכול תלוי במה שאנחנו שומעים. האנושות לא יודעת איך להשתמש בזה נכון, אבל יש בזה פוטנציאל מאוד גבוה, לנקות, לתקן, לכייל את האדם ממש. אבל על זה בפעם הבאה.

אורן: זה מדהים, כי אחרי תקופת מה שחייתי בטבע עם העולם הזה של הצלילים הטבעי, הנקי מכל ציוויליזציה.

לא יכולת לשמוע שום דבר.

אורן: זה ברור. אבל על זה אני לא מדבר. הרגשתי הכי בריא שהייתי אי פעם. לא שמתי לב לזה וגם לא חשבתי על זה. פשוט אחר כך כשחזרתי לחיות בסביבה האורבנית הרגילה, אז הבנתי עד כמה המוזיקה הזאת של הטבע, הבריאה אותי בלי ששמתי לב. זה לא משהו אקטיבי. 

לחצו כאן להורדה