חיים חדשים - תוכנית 363 - השגת מטרות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו כאן בחיים חדשים נרצה היום לדבר על הצבת מטרות בחיים והדרכים להשיג אותן. כל אחד מאיתנו חי את חייו, לפעמים מציב מטרות בצורה מודעות, לפעמים החיים מציבים לנו מטרות ומגלגלים אותנו לכיוון כזה או אחר. יש מטרות פנימיות, לפתח את האישיות שלי, את מערכות היחסים שלי, יש מטרות חיצוניות של לרכוש רכוש, מעמד, מקצוע או תואר, כל מיני דברים. והיום ננסה להבין, אחרי שהצבנו מטרות, מהן הדרכים המועילות ביותר להשיג אותן. ננסה להתמקד בטכנולוגיה של הדרכים להשגת המטרות. יעל, תפתחי בבקשה.

יעל: דיברנו בתוכנית הקודמת על הצבת מטרה ומהי המטרה שנכון כרגע להציב אותה, כי היא מתאימה יותר להתפתחות הטבעית של הטבע, בזרימה עם הטבע. ובתוכנית הזאת אנחנו רוצים להתמקד יותר במימוש של המטרה, בכוחות שבן אדם צריך או קבוצה צריכה כדי לגייס את אותם הכוחות והמוטיבציה כדי לממש את אותה מטרה. הרבה מאוד פעמים יש לנו מטרה נהדרת, אבל אנחנו רואים שמשהו בדרך הולך ודועך ואנחנו לא מגיעים לאותו היעד שהצבנו לעצמנו. איך אני כבן אדם משיג את המטרה שאותה הצבתי לעצמי? מה אני צריך לעשות?

קודם כל אני צריך לבדוק האם המטרה הזאת היא בכלל בהישג יד. האם אני מסוגל להשיג אותה. אני נולדתי איך שנולדתי, אני שמנמן ובקושי מסתובב, ופתאום אני רוצה לעבוד בקרקס ושם צריכים אנשים גמישים. אז קודם כל אני צריך לראות האם המטרה הזאת בכלל מתאימה לי. זה יכול להיות לפי התפיסה שלי, וזה יכול להיות לפי התכונות הפנימיות שלי. אני למשל אדם שיש לו קושי גדול ללמוד שפה. את השפה שבה נולדתי וקיבלתי מהילדות אני יודע באמת בצורה מושלמת, יתר השפות אני לא יכול ללמוד, אני בקושי מצליח ללמוד. אם הייתי חי הרבה שנים באיזו מסגרת מיוחדת באיזו מדינה אז יכול להיות שכן הייתי לומד, וגם זה לא היה פשוט. אז וודאי שזה לא יהיה המקצוע שלי. אני גם לא יכול לעבוד עם הידיים בצורה עדינה, אני לא יכול לעבוד עם הגוף שלי בקפיצות בקרקס, אני לא יכול לעבוד בשפות, אני לא יכול לעבוד בזה ובזה. ואני צריך לבדוק בְמה כן? 

או שאני אני בוחר את במקצוע בצורה כזאת, לפי הרע במיעוטו מה שנקרא, או שאני בוחר כי יש לי איזה מין קול פנימי שמושך אותי למשהו. ואת זה צריך לברר. בזמן ההתבגרות שלי, מגיל 12 עד 17, 18, אני עברתי הרבה מאוד חוגים, ספורט, צילום, אסטרונומיה, קצת ביולוגיה, הרבה פיזיקה, ואפילו מכונאות. ושנתיים למדתי וגמרתי בית ספר מקצועי כדי להיות נהג מקצועי, אבל ממש מקצועי. ועוד ועוד. הרבה מאוד עברתי ואפילו כמה חוגים במקביל. וראיתי מתוך זה לאן אני נמשך ולאן לא. היום אני לא יודע איך בוחרים באמת מקצוע כי רוב המקצועות הם דרך המחשב, והעבודה היא לא כל כך בידיים, אני לא יודע איך היום לבחור את המקצוע.

רק הייתי אומר כך, שאם מדובר על הדרכים להשגת המטרות בחיינו, אז אחרי שאני בוחר איזה כיוון פחות או יותר, אני חייב להיכנס לאותה הסביבה, לאותם האנשים שכבר מתעסקים בזה. למשל אני הייתי הרבה בין אנשים שעוסקים במדע וגם ברפואה. ברפואה, כי נולדתי במשפחת רופאים, ובמדע, בגלל שהיה לי קשר לזה ורציתי לראות ולבדוק האם זה בשבילי או לא בשבילי מה שקורה שם. ראיתי גם את היתרונות וגם את החסרונות במקצועות הללו ובעוד מקצועות אחרים. גם כשהלכתי לכל מיני חוגים ראיתי איך ההתנהגות שם. לפעמים הייתי נדחה החוצה מחוגים בגלל היחסים בין בני אדם של אותו חוג, ואז המקצוע עצמו לא היה מושך אותי, ולפעמים זה היה ההיפך. זאת אומרת, רצוי מיד להיכנס לאנשי אותו מקצוע וללמוד מהם, מהיחס שלהם, כי המקצוע בונה את האדם.

יעל: מה החשיבות של להיכנס לאותה סביבה? אני רוצה להרחיב את זה מעבר לקטע המקצועי. כי יש לנו מטרות, אחד רוצה להשיג מטרה בספורט, אחד רוצה להשיג מטרה בלהביא ילד לעולם או להיות בזוגיות או ביחסים טובים במשפחה, יש הרבה מאוד מטרות, מה באמת המשמעות של להיכנס לאותה סביבה.

בכך שאני נכנס לאותה הסביבה כנער, אני יכול מתוך זה לראות מי אני אהיה בעוד עשרים או שלושים שנה, אני מסתכל עליהם וכך אני אהיה.

יעל: זה מהווה דוגמה בשבילך?

כן. אני כבר רואה את העתיד שלי, ש"אני אהיה כמוהו". אולי הוא מכובד, אולי הוא מרשים, חזק, בטוח, כולם מכבדים ומעריכים אותו, הוא מרגיש את עצמו מנופח, ואולי זה מה שמושך אותי. אולי מושכת אותי החכמה שבו, איך הוא מבין את החיים, איך הוא רואה את הנולד וכולי. תלוי מה. אבל אני רואה את העתיד. כשאני נכנס לחברה שבה כבר נמצאים אנשי המקצוע שאותו אני רוצה לרכוש, אז אני רואה את העתיד שלי, וזה כדאי מאוד.

יעל: בעבר זה קרה באופן טבעי, אם נולדת למשפחה של סנדלרים היית סנדל.

נכון.

יעל: הייתה משפחה מורחבת, אז נשים ראו איך מגדלים ילדים. הכל היה באמת מובנה בצורה של קבוצה. היום הנושא הזה הרבה יותר קשה.

כן, מי יודע היום מה לעשות. היום אישה מולידה תינוק והיא לא יודעת מה לעשות עימו וגם אין לצידה מי שיעזור לה.

יעל: אז אתה מציע לה או לאותם אנשים שרוצים להגשים איזושהי מטרה, באופן יזום להצטרף לקבוצה שכבר מיישמת את אותה מטרה בפועל?

אפילו בזמן שהוא עוד לומד בבית ספר. כמו שאני בזמן שלמדתי בבית ספר הייתי הולך כל ערב לאיזה חוג אחר, ונכללתי עם ילדים כמוני באותו חוג. וחוץ מזה גם הייתי רואה את האנשים הגדולים שמתעסקים בזה.

יעל: יש איזושהי נוסחה לדעתך שאפשר להגדיר, שאם אני פועלת לפי אותה נוסחה, אני מגדילה את הסיכויים שלי להצליח ליישם את המטרה?

וודאי. אני לומד מהאנשים האלה שאני נמצא ביניהם, מקבל דוגמה מהם, אני תופס את הרוח שלהם, אני מתחיל לחשוב כמוהם, אני ממש סופג מהם. זה מאוד חשוב. זה שנולדתי במשפחת רופאים, רוצה או לא רוצה, נתן לי איזה מין כיוון מחשבה לכל החיים, איך אני מסתכל על אנשים, על כל החיים, על בכלל.

יעל: היום הגישות החדשות, המודרניות, מדברות דווקא יותר על השלבים התכנוניים. הן פחות מתייחסות לסביבה, שזו נקודה מאוד חשובה שהעלת כרגע, הן מתייחסות יותר לשלבי הביצוע. התפיסות החדשות מדברות על הגדרת מטרה, על הגדרת מטרות ביניים, על הכנת תוכנית.

זה הכול טוב ויפה. אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה, כי המקצועות יהיו שונים מאוד, אף אחד לא יודע מה יהיה בעוד עשר ועשרים שנה. אנחנו מעריכים שחצי מהמקצועות של היום כבר לא יהיו. אז אני לא מדבר על מקצוע, אני מדבר על האדם שרוכש מקצוע. שאם הוא רוצה קצת להמחיש לעצמו, לראות את עצמו בעוד עשרים שנה, כי מעניין לראות איזה אדם אני אהיה, אז לך לאנשים האלה שעוסקים במה שאתה רוצה להגיע אליו. לך ותראה את החיים שלהם, את המשפחות שלהם, את היחס שלהם לחיים, איך הם ממלאים את הזמן הפנוי שלהם, לאן הם נוסעים לחופש, מה עם הילדים שלהם.

אולי באיזה מקצוע אדם לא רואה את המשפחה ואת הילדים שלו, אולי באיזה מקצוע האישה עושה לו את המוות כי לא רואים אותו, אולי זה מקצוע שאדם נמצא בעבודה שלו בתנאים כאלה שאתה לא תסכים, אולי זה מקצוע שיש בו כאלה מאבקים וכזאת שנאה בין בני אדם, נניח כמו בין פוליטיקאים או עורכי דין, שהוא אוכל את עצמו ולא יודע איך לצאת, ומפחד שיהרגו אותו בגלל שהוא עורך דין של איזה פושע או משהו. לך תבדוק. יש לך כאן יכולת לעשות קפיצת דרך, קפיצת זמן ממש. וזה מה שאני ממליץ.

יעל: ואיך הקבוצה צריכה להתנהג? אתה מדבר על פרט, אם יש לי מטרה אישית, כאדם בודד. מה לגבי מטרה של קבוצה? למשל קבוצת כדורגל שרוצה להשיג תוצאה, לנצח באיזה משחק או להגיע לראש הליגה. קבוצת מחקר שרוצה לפתח מוצר חדש, מפלגה שרוצה לנצח בבחירות, פלוגת חיילים שרוצה לנצח במלחמה, כל קבוצה של אנשים שהולכת לכיוון מטרה מסוימת, איך הם צריכים לפעול?

רק מדוגמה. לקחת דוגמה מוצלחת מאותו כיוון וללמוד ממנה. זה הכי בטוח. איך אנחנו לומדים על כל דבר בחיים? כשאני נולד אני יודע משהו? תסלח לי, להשתין מלמדים את הילד איך לעשות. ילד לא יודע כלום. אומרים לו "כך תעשה וכך תעשה. תסתכל עלי, את זה צריכים לעשות כך, זה צריכים לעשות כך". הכל מדוגמה. אז לכן קבוצה, או אדם בודד, הם חייבים למצוא דוגמאות.

יעל: ולהיצמד לאותה דוגמה.

ולהיצמד אליהם וללמוד מהם עד כמה שאפשר. והם עושים כך, דרך אגב. קבוצת כדורגל, כדורסל, לא חשוב מי, הם כל הזמן רואים סרטים של כל מיני קבוצות וכל קבוצה וקבוצה לומדת מקבוצות אחרות.

יעל: קבוצה זה מצב יותר מורכב. בן אדם פרטי יש לו מטרה, אם הוא רוצה לשנות את המטרה אז הוא משנה אותה, הכל הרבה יותר גמיש. בקבוצה הדברים יותר מורכבים.

אדם בודד צריך לבדוק, צריך להתייעץ, זה לא לפי הרוח. הוא צריך הרבה ייעוץ, כדי לא לפספס את המטרה באמת. זה לא פשוט. לקבוצה, הייתי אומר, יותר קל.

יעל: למה?

כי בקבוצה, בצורה קבוצתית, כולם יחד, יכולים לדון ואז יש להם פחות סיכוי לטעות ממה שלאדם הבודד. בקבוצה זה הכי בטוח שנוכל למצוא את שביל הזהב.

יעל: יחד עם זה, בקבוצה תמיד יכולים לקום בודדים ולקדם את האינטרסים הפרטיים שלהם ועל ידי זה הם בעצם פוגעים בקבוצה כולה. אם יש פתאום שחקן כדורגל שרוצה להיות כוכב אז הוא פחות מוסר.

אז זו לא קבוצה, אנחנו קוראים לזה קבוצה אבל זו לא קבוצה. קבוצה זה שיש לה מטרה אחת משותפת, והם עובדים למען המטרה. קבוצה זה נקרא שכולנו יחד, והחיבור שלנו הוא המנצח. ואני באמת, לצערי, לא רואה קבוצות, כל אחד משחק לעצמו. כי אותו קונים במיליון דולר ואותו בעשרה מיליון ואז כל אחד רוצה להתבלט.

ולכן אנחנו לא רואים משחק אמיתי, שזה הרמוניה בין בני אדם. לא חשוב לי כמה הם השיגו, כמה אלה וכמה אלה, כמה גולים הם עשו, אלא חשוב לי לראות עד כמה הם עובדים כגוף אחד, בהתקשרות יפה, נכונה. עד כמה הם מצליחים עכשיו לעשות נניח בשדה כדורגל או כדורסל, עד כמה שזה מתוחכם, עד כמה שזה יפה, עד כמה יש כאן משחק לפי שיטות, חכמה במה שהם עושים, טכניקה מיוחדת. ולא סתם כך שאחד לוקח ולא נותן לאף אחד, העיקר שהוא מכניס את הגול ואחרים לא.

יעל: איך רותמים את כולם למטרה אחת?

זאת העבודה שצריכה כבר להיות בקבוצה, שצריכים לעבוד איתם. וזה לגמרי מנוגד למה שאנחנו היום רואים.

יעל: מה זאת אומרת?

כי כל אחד מעוניין רק למכור את עצמו יותר ביוקר.

יעל: נכון.

אם אני הכנסתי כמה גולים אז מיד המחיר עליי קופץ. אני מוכר את עצמי עכשיו עם עוד כמה אפסים.

אורן: אז במצב נתון שיש כמה אנשים, בין אם זה בכדורגל, בין אם זה בצוות חוקרים וכדומה, איך לוקחים את הפרטים ורותמים אותם למטרה אחת, למטרה קבוצתית?

צריכים לעבוד עם הקבוצה.

אורן: מה היא העבודה?

העבודה לעשות ממנה גוף אחד, שכולם יבינו שכל אחד חייב לעזור לשני, ובאיזו צורה הם מתחילים להבין זה את זה, להרגיש זה את זה, לדבר בלי מילים, כך ביניהם בצורה כזאת, שכל אחד מבין את השני, ואז מהרצון הטוב להיות כגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד, ברצון אחד, יש ביניהם הרמוניה כזאת, אפילו שהם לא כאלה מקצוענים הכי טובים, הם יכולים לנצח. זה כוח הקבוצה, כי ההבנה ההדדית ביניהם תעזור להם להשיג את המטרה.

יעל: איזה כוח ישאיר את כולם ממוקדים לאותה מטרה, אותו כוח שמחבר את כולם, וימנע מהכוח הפרטי של כל אדם, שרוצה בסופו של דבר להתבלט, להפעיל את הכוח האישי, אלא ירכז אותו פנימה לתוך הקבוצה, ישאיר אותו בתוך הקבוצה?

כי החברים יגנו אותו. הם לא ירצו לעבוד איתו, לשחק איתו, להתחבר אליו, הם פשוט יזרקו אותו מהקבוצה. קבוצה חייבת קודם כל לבחור לעצמה את המטרה הראשונה שזה "אנחנו הופכים להיות כגוף אחד". זה הכוח הקבוצתי. כל כך צריכים לפתח קשר ביניהם, ששום מקצוענים גדולים לא יוכלו להתמודד איתם. כי אם זו באמת קבוצה, אז במשחק הזה לא חשוב כוח הבודדים, אלא הקשר ביניהם, אם זה משחק קבוצתי. אנחנו כבר לא רואים את זה. כי הם מוסרים זה לזה, אבל לא מתוך הבנה הדדית, לא מתוך הרמוניה שצריכה כך להתפרץ ביניהם.

אורן: מה לגבי צוות עבודה?

צוות עבודה זה עוד יותר חשוב. להיות בהשגת מטרה משותפת, תלוי איזו עבודה.

אורן: נניח שזה צוות פיתוח של פרויקט מסוים.

צוות פיתוח, זו חובה. הם מתחילים להתעסק בפיתוח עם מוח משותף. מוח משותף נמצא בדרגה יותר עליונה ממה שנמצא כל אחד מהם.

אורן: אחרי שהצבנו מטרה קבוצתית, אתה יכול להגדיר נוסחה שיש בה שלבים, מה הצעדים להשגתה בצורה הכי טובה? יש צוות. הוגדרה המטרה. מה הם השלבים המדויקים שכדאי על פיהם לפעול כדי להגיע למטרה בצורה הכי טובה?

שאנחנו מתחברים.

אורן: זה שלב ראשון?

כן. זה קודם כל. בלי זה אין אפשרות לעשות צעד קדימה. אנחנו מתחברים בינינו כך שכל שלב ושלב לקראת מטרה שאנחנו בונים משהו, מפתחים משהו, אנחנו מרגישים זה את זה והתרומה של כל אחד היא בצורה אינטגרלית. כל מה שקורה אנחנו מרגישים שזה קורה בנו, בתוכנו. אנחנו צריכים להיות כך מקושרים. 

אורן: מה זאת אומרת מה שקורה, קורה בנו?

מי שמפתח את הדבר הזה שאנחנו צריכים לפתח או במילים אחרות משיג את המטרה הזאת, זה לא אני ולא אתה, אלא הקבוצה, המוח הקבוצתי, הרצון הקבוצתי, השתוקקות, יגיעה קבוצתית. אנחנו רוצים להשיג לא כל אחד לחוד, יש בינינו איזו הסתכלות אחת, תפיסה אחת, הרגשה אחת של המטרה הסופית. בדמיון, אנחנו מדמיינים אותה יחד.

צריכים להבין שבחיבור בינינו אנחנו משיגים יכולת עליונה, לא שלנו, לא סך הכל הכולל שלנו, אלא בדרגה יותר גבוהה. קבוצה, שאנחנו מתחברים יחד, נמצאת ברמה יותר גבוה מכל אחד מאיתנו, ומהסכום שלנו. זו תכונה יותר עליונה בדרגה כמו אדם לעומת בהמה, כך אנחנו רוכשים רגש ושכל קבוצתי, ברמה יותר גבוה מכל אחד מאיתנו ומסך כל הסכום שלנו.

זאת אומרת, חכמת הציבור, חכמת ההמונים האמיתית, זה שאנחנו מגיעים לדרגה שמשם אנחנו רואים את המטרה שלנו בטוח בצורה נכונה, ברורה, ויכולים בקלות לממש אותה.

מה אני רוצה להגיד בזה, שהעיקר זה דווקא החיבור כאן. כי חיבור מעלה אותנו לדרגה הבאה של הטבע. הטבע, מהמפץ הגדול ועד ימינו אנו, תמיד הלך לחבר, לחבר, לחבר, יותר ויותר, בצורה יותר מורכבת, ובני אדם היום צריכים להמשיך אותה המגמה, להיות יותר ויותר מורכבים, מחוברים, עד שהופכים להיות לגוף אחד.

אורן: נניח ששלושתנו הפכנו להיות צוות משימה לפרויקט מסוים. הגדירו לנו מטרה, או שאנחנו הצבנו את המטרה. בדרך מהמקום שאנחנו נמצאים, שלב אפס של הפרויקט, עד להשגת המטרה שהצבנו, אני מבין שיש שני תרחישים אפשריים, שני סוגי התנהלות.

יש את ההתנהלות הטבעית, שבה, למרות שאנחנו עובדים בצוות, כל אחד חושב על ההישגיות הפרטית שלו. זאת אומרת, לי חשוב, וליעל חשוב שנעבוד ביחד, אבל אם אפשר שאני אצא השפיץ מהסיפור הזה, שאני אצא הכוכב של הפרויקט. ואם זה מה שמוליך אותי לאורך הדרך נגיע לתוצאה מסוימת.

ויש רמה אחרת, יותר איכותית, שבה נצליח להגיע להישג הרבה יותר איכותי, הרבה יותר פורץ דרך, מתקדם, אם במהלך הדרך או אפילו מנקודת ההתחלה ובכל נקודה בתהליך, כל אחד ישים את הרצון להצלחה האישית שלו, בצד, ונשאף כולנו בסנכרון ליצור בינינו איזה מוח קבוצתי או רגש קבוצתי, שכל הזמן נסתכל אל עבר המטרה ונמדוד את הצעדים בדרך אליה, רק מהמקום הזה שנמצא בינינו, שהוא לא שייך לאף אחד.

האם זאת היא הנוסחה בעיניך, זאת הדרך האופטימלית להשגת מטרה של קבוצה? 

למה? כי אתה הולך יחד עם תנועת הטבע.

אורן: כלומר?

האבולוציה שלנו, ההתקדמות שלנו, אנחנו רואים שהיא הולכת לכיוון הזה ולא הפוך. אתה לא הולך להיפרד, אלא בטבע תמיד כדי להיאסף, להיות בהרמוניה, באיזון, בחיבור, אם אתה הולך לקראת זה, אתה מרוויח.

אורן: יש פה משהו הפוך על הפוך. בצורה אינטואיטיבית, במהלך העבודה בתוך צוות, שהגדרנו מטרה וחותרים אליה, אני חושב כל הזמן שצריכים להשיג את המטרה, אבל  חשוב לי באופן אישי שאני אצא הכוכב, תמיד. ויוצא שאפילו אם אני אצא כוכב, בתוך צוות, הצוות כולו יגיע למטרה שהיא הרבה פחות איכותית ממה שהייתי יכול להיות בצוות שכולו הופך להיות כוכב ברמה הרבה יותר גבוהה. כמו להיות המנצח בקומת הכניסה של הבניין מול לעלות לפנטהאוז, מבחינה איכותית.

כן.

לכן אני אומר שזה הפוך על הפוך, זה משהו טריקי, כל זמן שאני עסוק רק בהצלחה הפרטית שלי היא יכולה להיות ברובד שטחי מסוים. כשאני משחרר את המקום הזה ואנחנו הופכים להיות קבוצה, הדיון עכשיו הוא על מטרה קבוצתית.

אתה מעלה אותם לגובה.

אורן: ואני איתם, אז עליתי לפנטהאוז של ההצלחה, אפשר להביא הברקה ברמה שאולי כובשת את השוק או אולי פורצת דרך או אולי פרס נובל וכולי.

אתם תראו שכאן אתם יכולים לבחור מטרה אחרת לגמרי, או פי כמה יותר ממה שחשבתם קודם, כי אתם עכשיו עובדים עם שכל ורגש חדש.

יעל: אנחנו רואים גם קבוצות וגם אנשים פרטיים, יש כאלה שהם יותר מטרתיים, יש בהם משהו, גם בקבוצה או בבן אדם הפרטי, שהוא יותר נחוש, יותר ממוקד מטרה, הולך עם המון כוחות לעבר השגת המטרה, ואנחנו רואים כאלה שהם יותר חלשים, או שהם מראש מוותרים, או שהם רק אומרים ולא עושים, במה זה תלוי?

אז זה לא קבוצה. אם אנחנו מדברים על קבוצה, אז זה נקרא שכולם עובדים כאיש אחד בלב אחד.

אורן: איך אתה לוקח אנשים שהם פחות ממוקדי מטרה והופך אותם בתוך צוות עבודה להיות כאיש אחד בלב אחד, שהם מאוד ממוקדים.

צריכים לעבוד על זה.

אורן: מה העבודה, מה התהליך?

אנחנו צריכים לעשות מהם קבוצה, זה כבר מקצוע. אנחנו צריכים לעניין אותם שכולם יתכללו באותה המטרה, באותו הרצון, באותה התנועה, בחשיבות. לעשות איתם סדנאות, לעשות איתם תרגילים, כך שכולם ירגישו בזה חשיבות. וחשיבות ממש, שיהיה כל אחד עבור כולם, שירגישו קרבה ביניהם, לעשות ביניהם פיקניק ואיזו יציאה לערב למשהו, ולהתכלל זה בזה במשפחות וכולי, זאת אומרת, ממש לקרב אותם.

אורן: אם אני אדם שמטבעי פחות ממוקד מטרה, ואתה נניח מאוד ממוקד מטרה, אז בצוות זה יתאזן באיזשהו אופן?

כולנו נקבל התרשמות זה מזה.

אורן: לאן זה יביא אותנו?

זה יביא אותנו להתקרבות ולרצון אחד. אפשרי הדבר הזה. בלי זה לא נשיג. נשיג, אבל לא את המטרה האמיתית, לא את המצב האמיתי. להצליח במאה אחוז חייבים להיות כאחד. מפני שזו דרישת הטבע. אין כאן שום דבר חוץ מזה.

אורן: לסיכום, זאת היא הנוסחה, להצליח במאה אחוז צריכים להיות כאחד.

כן.

אורן: תודה לך הרב לייטמן, תודה יעל. תודה גם לכם שהייתם איתנו. חיים חדשים. כל טוב, להתראות.