חיים חדשים - תוכנית 364 - הגשמת מטרות בעולם מחובר

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו. אנחנו כאן עם "חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

 אורן: שלום יעל לשד-הראל.

יעל: שלום.

אורן: בדיון שלנו אנחנו רוצים לדבר על מטרות בעולם שיש בו חיבור בין בני אדם. דיברנו בשני דיונים קודמים על איך אנחנו מגדירים מטרות בחיים ומהן הדרכים להשגת המטרות שאנחנו מגדירים לעצמנו.

ב"חיים חדשים" אנחנו מדברים על כך, שהמגמה של ההתפתחות שלנו כבני אדם היא למצב שיהיה בינינו קשר טוב יותר. החיים החדשים משמעותם חיים שיש בינינו הרגשה של חיבור, הרגשה חמה, רגש משותף. נרצה היום לקפוץ קדימה בזמן, ונומר שהתפתחנו, ואנחנו מתקדמים, והחברה שבה אנחנו חיים הפכה להיות חברה יותר חמה, מקושרת, מחוברת. איך בחברה כזאת מגדירים מטרות, משיגים אותן, פועלים להשגתן.

יעל: באותו עולם חדש, אנחנו כולנו מחוברים, כולנו מקשורים, ואמרנו שהזרימה של הטבע הולכת לכיוון הזה, לכיוון של אותו עולם חדש. היחסים בינינו הם יחסים יותר חמים, העבודה היא יותר קבוצתית, כפי שדיברנו בתכניות הקודמות.

אנחנו רוצים להבין את השלבים למימוש המטרה, ואיך מגדרים מטרה בעולם כזה, מה הכוחות שמניעים אותי, מה נותן לי את המוטיבציה לממש את אותה מטרה בעולם כזה, ואיך אני מרגיש בסופו של דבר כשהשגתי את המטרה.

נתחיל מהשלב הראשון, איזה מטרות יהיו באותו עולם מחובר, להבדיל מהמטרות שקיימות היום בעולם שלנו, אם אנחנו קופצים אל העתיד, לאותו עולם חדש?

אני חושב שכבר עכשיו, גם היום אפשר לראות את זה. כי אנחנו רואים לפי הדור הצעיר שאין להם מוטיבציה, לא רוצים לעשות כלום. ולמה זה? מפני שהאדם מתחיל להרגיש שבצורה אישית, אינדיבידואלית, כאילו אין לפניו משהו שמושך אותו להשיג. אבל אם האנשים היו מתחברים יחד, היו מרגישים שיש לפניהם מטרה שאותה כדאי להשיג. זאת תופעה שעדיין אנשים לא מרגישים אבל זה כבר קיים.

זאת אומרת, שהמצבים הבאים בדרך יהיו כאלו, שיהיו מורגשים על ידי קבוצה מגובשת, והמטרות שיתגלו לאנושות, הן מטרות שיראו אותן כמטרות, רק קבוצות מגובשות ולא אדם לבד. אדם לבד ירגיש את עצמו ללא כיוון, ללא מקום. פעם מעלה, מטה, ימינה, שמאלה, יושב בטל.

כי כל המסגרת האנושית הופכת להיות כרשת אינטגרלית גלובלית אחת. ומי שמכוון לפי התדר הפנימי שלו ולפי ההרגשה הפנימית שלו לאותה רשת, הוא ירגיש שיש לו איזה זיקה, איזה חוש משותף כלפי אותה רשת. ואז בהתקדמות לעומתה, בהתקרבות, הוא ירגיש בזה רווחיות, או ההיפך, הפסד.

מה שאין כן אדם שאין לו בפנים הרגשת הקשר, הרגשת החברה, הרגשת הרשת, והוא כאילו לא נמצא באותה התוכנה שמקשרת בינו לבין העולם, הוא ירגיש את עצמו כאילו שהוא נמצא באיזה ג'ונגל או במדבר.

יעל: ואיך אפשר לשפר את אותה הרגשת רשת. אמרת שיש כאלה שמרגישים, יש כאלה שלא. לפי מה שאתה אומר כרגע כולם ירצו להרגיש את אותה הרגשה.

אני חושב שזה יהיה החינוך החדש, העיקרי שאנחנו נצטרך לתת לכולם, אבל במיוחד לדור הצעיר. כבר עכשיו אנחנו צריכים לתת לדור הצעיר, לאלו שגדלים. אנחנו רואים שבגילאים עשרים, שלושים, שלושים וחמש אנשים נמצאים באיזה ניוון חושים.

יעל:  יש תחושה כללית של אבדן. אין להם מטרות, אין לאן לשאוף. אם המטרה היא מאוד קצרה היא מאוד מהר מתחלפת.

כן, נשב בבית קפה וכל הזמן נסמס זה לזה וזה ככה וזה ככה, עברו שעה שעתיים, "יאללה, נהיה בקשר" וזהו, זה נקרא שעושים חיים. אין שום דבר, אין משהו שבוער קדימה. שמושך, שדוחף, שמשהו קורה. ואדם לא מרגיש את זה כאיזה פגם, כי הוא אף פעם לא הרגיש שהדבר הזה קיים. והוא רואה שגם אצל האחרים בסביבה זה קורה, אז הוא רגיל כבר שאלו החיים.

יעל: ומתי הוא ירגיש שזה פגם, ומה יגרום לו להרגיש שזה פגם?

זו העבודה שאנחנו צריכים להתחיל לעשות. אחרת רק כשיבואו מכות מהטבע, בכל זאת יצטרכו להתקדם באיזו צורה וזה יהיה להם עם הרבה צרות. הבעיה היא שההתקדמות שלנו היא לא במישור שאנחנו צריכים להשיג מזון, מגורים, שירותים רפואיים, ודברים ההכרחיים לחיים. את זה אנחנו כבר כאילו סידרנו לעצמנו. אלא המכות יבואו מתוך זה שאנחנו לא מחוברים נכון, לא מסודרים נכון כחברי החברה, שמהם מורכב העם, וכאן אנחנו נרגיש מכות. אנשים יתחילו להרגיש מכות לא לכיוון של חוסר מזון או חוסר שירותים, אלא ירגישו שהריקנות הזאת בחיים תביא להם מועקה. ואז המכות יבואו דרך סמים, דרך אלכוהול, דרך כל מיני דברים כאלה לצורת החיים. בקיצור, זה יהיה סיבוב גדול אם לא נתחיל בחינוך הנכון.

יעל: חלק מהאנשים כבר מרגישים את המועקה שאתה מדבר עליה. אפילו אם אני מתייחסת להצבת מטרות לתכנית שלנו. אנשים היום מחליפים מטרות, מרגישים שגם אם המטרות מתמלאות, יש משהו שמתמלא לזמן מאוד מאוד קצר ואחר כך נשארת עוד פעם אותה ריקנות. ואז עוד פעם יש חיפוש אחרי משהו שיכול למלא את אותה ריקנות, אבל כבר חלק מהאנשים מרגישים שיש ריקנות כזאת, שכל הזמן האדם עובד ומחפש דרכים כדי להימלט ממנה על ידי הצבת כל מיני מטרות שהוא חושב שהן אלו שיפיגו אותה, על ידי סמים או אחרים.

אבל זה מחוסר מטרה.

יעל: איזה מטרות יהיו לנו באותו עולם חדש?

יש כאן בעיה. אנחנו לא יכולים לראות את המטרה מפני שאין לנו חוש חדש שזה חוש קבוצתי, שבא מהחיבור בין בני אדם. זאת אומרת, אנחנו נכנסים לאיזושהי תקופת התפתחות, ואני לא יכול להגיד כמה היא תהיה. יכול להיות שזה תקופה ואחר כך תהיה עוד תקופה ועוד תקופה, אני לא יודע, כמו שעברנו בעבר הרבה כאלה. אבל בעתיד אנחנו רואים שלפנינו תקופה כזאת שאנחנו לא רואים לפנינו כלום, אם אנחנו קודם כל לא מצטיידים בחושים קבוצתיים, בחושים של החברה, שבאים מהחיבור.

לא העיניים שלי צריכות להיות, אלא העיניים של הקבוצה. לא האוזניים שלי אלא האוזניים של הקבוצה. צריכה להיות איזושהי דמות אדם אחד, שהוא מחובר מהרבה אנשים שרוצים להיות מחוברים יחד לדמות אחת. ואז דרך הדמות הזאת אני מתחיל לראות את החיים והמטרות ואיך להשיג אותן, הכל דרך החוש המשותף.

יעל: המטרות האישיות יהיו באותו מצב?

המטרות האישיות יהיו רק כשהן נמצאות בקבוצה.

אורן: לא הבנתי.

אני לא יכול לממש אותן. אין לי מטרה אישית, מטרה אישית היא בתוך הקבוצה ומושגת איתה יחד.

אורן: קבוצה מושגת מפרטים.

הפרטים נעלמים בתוך הקבוצה.

אורן: אבל הם עדיין פרטים. בלי שיהיו פרטים אין קבוצה.

אבל המטרה שלנו היא קבוצתית.

אורן: ברור. אבל מעבר למטרה הקבוצתית שאליה חותרים כולם כצוות, כקבוצה, כאחד, עדיין יש שם בני אדם. יהיו להם מעבר למטרה הקבוצתית גם מטרה אישית?

לא.

אורן: שום מטרה אישית.

שום מטרה אישית. איזה מטרה אישית?

יעל: בית.

זה כן, אבל זה לא מטרות. על זה לא מדובר.

אורן: על מה מדובר?

מדובר על מטרת החיים.

אורן: מה זה מטרה?

מטרה זה מטרת החיים. תסלח לי, אני לא מבין מה הבעיה. אוכל, מין, משפחה, על זה אין ויתור ולא צריך להיות. את זה צריך כל אחד לקבל כמה שנחוץ לו. אבל איפה האדם יחיה, זאת אומרת איפה הנשמה שלו, התשוקות, הרצונות, המחשבות, איפה הוא ירגיש התקדמות, זה הכל בתוך הקבוצה. כי דרכה הוא ישיג את החיים ברמה יותר עליונה. הוא יתחיל להבדיל בין חיים שהוא מרגיש דרך הגוף שלו וחיים שהוא מרגיש דרך החיבור עם כולם, שזה נקרא דרך הנשמה, שזה עולם אחר לגמרי. רמת החיים, רמת הקיום, מטרות, הישגים, כוחות.

זה כמו שחתול לא יכול להבין את האדם, כך אנחנו לא יכולים להבין את הדמות הזאת, שאנחנו נרכיב יחד אם נתחבר נכון בינינו.

אורן: בתוך החיבור הנכון, שהוא קוד החיים החדש של החברה בעולם של מחר, בעולם המקושר, יהיו מן הסתם משימות ומטרות פרטיות לכל פרט. לטובת הכלל, לטובת החיבור הכללי, לא משהו שגורם נזק למישהו.

זה ודאי, כי זה לא יכול להיות אחרת בחיבור.

אורן: על זה אני מדבר. איך פרט בעולם מקושר ומחובר, בחברה מקושרת ומחוברת משיג לעצמו מטרות פרטיות?

אין מטרות פרטיות.

אורן: עכשיו אמרת לי שיש לו משימה אישית שלו. לך יש משימה משלך, לי משימה משלי.

איזה?

אורן: אנשים חיים בעולמנו?

כן.

אורן: הם פועלים במקום כמו היום, כפרטים שמתנגשים אחד בשני וכל אחד מציב מטרה משלו שמתנגשת עם מטרות של מישהו אחר ואז אנחנו בתחרות דורסנית. הבנתי שהם פועלים כגוף אחד. הם מרגישים כאחד, פועלים כאחד.

כל מה ששייך לעולם שלנו הם יסדרו את זה בצורה פשוטה.

אורן: מה פירוש פשוטה? יהיו שם מטרות אישיות?

לא.

אורן: לא יהיו.

לא. אני אגיד לך מהן מטרות אישיות. כל מה שקיים בגוף שלנו וצריך להתבצע על ידי הגוף שלנו, אלו המטרות של דרגת החי. מזון, מובן שאני צריך לקבל. מין, מובן שאני צריך לקבל. משפחה, מובן שאני צריך להרכיב. את הדברים האלה יתנו לכל אחד ואחד לקיים כמה שהוא צריך, ואף אחד לא יצטרך את זה יותר ממה שהוא זקוק.

יעל: זה לא ידאיג אותו בכלל?

לא ידאיג. ועל זה אני מדבר. כי שום דבר לא ידאיג אותך חוץ מהשגת המטרה המשותפת בקבוצה שלך, בחברה שלך. ששם בתוך החברה, יש לך חיים ברמה אחרת, רמת האדם, ברמה רוחנית. ולכן אנחנו נגיע בחיים החומריים למימוש פשוט.

 אורן: יהיו מדענים?

כן.

 אורן: יהיו אנשי חינוך?

כן.

 אורן: יהיו מוסיקאים?

כן.

 אורן: נגיד שאתה נגן כינור, תהיה לך מטרה פרטית?

כמה שיותר טוב ויפה ונכון לנגן, כדי להתכלל בחברה הכללית ולהביא לחיבור בין בני האדם. מפני שכמה שאני גורם לחיבור בין בני אדם, בזה אשיג את מטרת החיים האישית שלי בתוך כולם.

 אורן: אז בוא ניקח את אותו נגן כינור של היום, לעומת נגן הכינור של מחר. מחר פירושו שאנחנו כבר כולנו מבינים שהמטרה הגדולה זה להרגיש מחוברים "כאיש אחד בלב אחד".

זו לא המטרה, זה האמצעי.

 אורן: זה אמצעי, ומה המטרה הגדולה?

המטרה להרגיש את מקור החיים. להרגיש איך אני מועיל לכולם.

 אורן: אוקיי, זאת המטרה, להרגיש איך אני מועיל לכולם?

כן, "ואהבת לרעך כמוך".

 אורן: אז עכשיו ניקח אותי נגן כינור של היום, מול נגן כינור של מחר. היום אני מניח, שהמטרה שהייתי מגדיר לעצמי זה להיות נגן הכינור הכי טוב בעולם.

בטח.

 אורן: בעולם של מחר, מה תהיה המטרה האישית שלי כנגן כינור מצטיין?

להיות הכי טוב בעולם.

 אורן: אז אותה מטרה נשארה?

כן.

 אורן: ואמרת לי קודם שאין מטרות אישיות?

לא.

 אורן: אלא?

כי היום המטרה שלך להיות הנגן הכי טוב מכולם, זה נקרא לקבל הרבה כסף, לקבל הרבה כבוד. ואת הדחף לזה אתה מקבל על ידי האגו שלך האישי פרטי.

אורן: כן.

להיות נגן הכי טוב בעולם של מחר, אתה עושה את זה לא מהדחף של האגו שלך, אלא מהאהבה שלך דווקא לאחרים. לא אהבה לעצמך על חשבון האחרים, אלא אתה משרת לאחרים. זה אחרת לגמרי מתחילת העבודה ועד סופה. והמגמה הזאת, גישה כזאת, נותנת לך להרגיש את כל המציאות דרך הלב ודרך המוח ודרך כל החושים של החברה, ואז אתה רואה עולם עליון. לא מרגיש את עולם החי, של החיות כמו שאנחנו רואים את זה היום, את החברה האנושית דרך חמשת החושים הגופניים שלנו, כי הגוף שלנו זה דרגת חי. אלא אתה תרגיש את זה דרך חמישה חושים, של אוסף כל הרצונות וכל התשוקות של חברי הקבוצה, החברים, ואז אתה תרגיש את זה במעמד יותר גבוה. ובמקום ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אתה תרגיש את זה דרך חושים שנקראים "כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות".

 אורן: בדרך למימוש המטרה הפרטית שלי, להיות כנר מספר אחד בעולם, האם בעולם של מחר אני אמדוד אם אני מתקדם?

בוודאי.

 אורן: המדידה תהיה כמו שאני מודד היום, איך אני מתקדם להיות נגן כינור מספר אחד בעולם, או שהיא תהיה מדידה מסוג אחר?

הפוכה.

 אורן: במה היא הפוכה?

עד כמה למרות האגו שלי, אני עושה את זה אך ורק לטובת החברה ומקבל מה שטוב להם ורק בשבילם ולא לעצמי. שאני משרת אותם, ולא שאני לוקח, שזה יכנס לכיס שלי ולגאווה שלי, אלא אני לוקח את עצמי כדי לשרת אותם. זו גישה הפוכה שנקראת "השפעה" או "אור חוזר". ובזה אנחנו מתחילים לראות את המציאות דרך אוסף של אנשים ומה שאנחנו רואים, זה נקרא "העולם הרוחני".

 יעל: מה ירצו ארגונים, עמים או מדינות, באותו עולם שאתה מתאר כרגע, מה יהיו המטרות שלהם?

אותן המטרות, לחיות בעולם העליון.

 אורן: אני לא מבין מה זה עולם עליון.

אתה לא מבין, ברור שלא, אתה לא מרגיש.

 אורן: ניקח חללית ונעבור למאדים, מה זה עולם עליון?

לא.

 אורן: אלא?

ניקח את עצמנו ונהפוך הוא.

 אורן: מה זה נהפוך הוא?

נהפוך הוא, ממצב שכל הזמן אנחנו חושבים על עצמנו נחשוב על אחרים.

 אורן: אז אתה מדבר על יחסים חדשים בין הפרט לחברה?

אני מדבר על תפיסת המציאות ההפוכה של כל אחד ואחד.

 אורן: מה זה "תפיסת מציאות", יחס האדם לחברה?

לעולם כולו, נניח לחברה.

 אורן: שבמהותו ממה הוא מתהפך, מאיזה יחס לאיזה יחס?

שבמקום להשתמש באחרים לטובת עצמו, משתמש בעצמו לטובת האחרים.

 יעל: ומה ייתן לבן אדם את הכוח לעשות את אותו שינוי, אותו מעבר?

או צרות גדולות כאלה, ש"טוב לי מותי מחיי", ולא יוכל למות, אלא גם יצטרך להפוך את עצמו. או שדרך החינוך האינטגרלי, החינוך החדש, חכמת החיבור שאנחנו צריכים להביא לו. כי מתוך היחס שלנו הטוב אליו, אנחנו לא רוצים  שיקבל ייסורים כאלה שירצה להתחבר נגד הטבע שלו.

 אורן: אנחנו רואים היום שיש אנשים שהם יותר ממוקדים במטרה מסוימת בחיים הפרטיים שלהם ויש כאלה שפחות. יש כאלה עם יותר כוח, יש כאלה עם פחות כוח. נתנו קודם דוגמה בולטת של אדם עם המון כוחות שרוצה להיות נגן כינור מספר אחד בעולם, ותיארת מה המוטיבציה שלו היום ומה תהיה המוטיבציה שלו מחר. אבל רוב האנשים אין להם שאיפות גדולות להיות מספר אחד במשהו ולא משנה במה. מה עם האנשים שהם לא ממוקדי מטרה והם לא נחושים וחזקים בדרכם, איך הם יהיו, איך הם יתפקדו בחברה כזאת שכולם רוצים לטובת הכלל, ואין להם כוח אפילו את עצמם להזיז, מה הם יעשו בחברה כזאת?

הם יקבלו כוחות לתרום לחברה וכמה שיהיה להם כוחות, הם ישתמשו בהם ויתקשרו לחברה, יתרמו לה ודרך זה יקבלו מילוי גדול מאוד.

 אורן: מאיפה הם יקבלו כוחות, היום הם בקושי מזיזים את עצמם, זורמים עם החיים ואיך שיוצא, יוצא.

מאותה חברה.

 אורן: איך?

היום הם לא מקבלים.

 אורן: נכון.

כי החברה לא באה לעודד אותם, לעורר אותם, לחמם אותם, לא באה לנענע אותם. החברה פשוט לא מתייחסת אליהם. אבל אם יתחילו לבוא לעורר אותו, כל אחד ואחד יכול לתת לך המון כוח.

 אורן: איך תעורר אותי? נגיד שאני אדם שאין לי שום מטרות בחיים, זורם עם החיים איך שיוצא יוצא מה שנקרא. ואתה לא יכול לעניין אותי בשום דבר שהוא יותר ממרחק מטר ממה שאני רואה היום. אם תדבר איתי על החודש הבא, אני לא תופס אותך בכלל. אתה מהאנשים החזקים הממוקדים, ואני מהאנשים שתן לי רק לזרום בשקט ולא להפריע. איך אתה עכשיו בחברה של מחר מעודד אותי, נותן לי דחף עם אמביציות, עם מטרות ועם כוחות. מה אתה עושה?

יעל: איך אתה מדביק אותו למטרה?

אורן: בדיוק, איך אתה עושה אותי כמוך, חד כמו טיל למטרה?

אין אדם שאין בו יכולת אם הוא אדם ולא חי, אם ההתפתחות שלו היא יותר מחי לדרגת האדם. ומה ההבדל בין אדם לחי? קודם כל זה קנאה תאווה וכבוד, שזה יש בכל אחד אפילו שלא יודע מי ומה. אז אני רק צריך בצורה חכמה לנענע אותו דרך הסביבה הקרובה שלו, בתוך המטר הזה שהוא רואה, עד כמה פוגעים בו בקנאה או בתאווה או בכבוד. בצורה הפשוטה דרך הילדים שלו, דרך אשתו, דרך כל מיני דברים מתחילים לנענע אותו, והוא מתחיל להתחמם, מתחיל לצאת מהאיזון שלו הבהמי, שלא רוצה כלום חוץ מ"תעזבו אותי כולם, תנו לי לשכב מול הטלוויזיה וזהו". אז יש כל מיני אמצעים לנענע כל אחד ואחד.

אורן: דיברת קודם על לעודד, עד כה לא שמעתי מילה אחת מעודדת.

חכה, במה לעודד אותך?

 אורן: אתה אמרת לעודד.

קודם כל סתם לנענע שתתחיל קצת להיות רגיש. כי אתה ממש כאילו ללא חושים.

 אורן: זה לא שאני ללא חושים, אני פשוט לא מהאנשים שהם מאוד ממוקדי מטרה. הטבע יצר אותך מאוד ממוקד מטרה, ואותי הוא יצר מאוד לא ממוקד מטרה, אז עכשיו תבוא לאנוס אותי להיות ממוקד מטרה כמוך?

בשום פנים לא. כמוך 99,99%.

אורן: נכון, לכן אני אומר שאחד רוצה להיות נגן כינור מספר אחד או כל דבר אחר שהוא מספר אחד, ורוב האוכלוסייה לא.

אבל בתוך המטר שלך אנחנו יכולים למצוא מטרות יפות, להראות לך עד כמה שאתה מרוויח אם אתה משתתף עם כולם, נגיד באזור שלך, בשיכון שלך, בבניין שלך, בסופר שאתה קונה בו, בעבודה, בקופת חולים וכן הלאה. אנחנו מגיעים אליך בלהראות לך עד כמה השירותים סביבך יכולים להיות עוד יותר נוחים, עוד יותר טובים. אתה רוצה בהם, נכון?

 אורן: ברור.

אתה והילדים וכולם. אז אנחנו באים להראות לך עד כמה שאתה מרוויח אם אנחנו נשתתף בצורה כזאת וכזאת.

 אורן: אני רוצה לחדד את השאלה. היום רוב הציבור הם אנשים לא ממוקדי מטרה, אין להם אמביציות גדולות, הם זורמים עם החיים.

לגמרי. לא רוב הציבור, כל הציבור.

 אורן: מעטים הם ממוקדי מטרה, שמקדישים את החיים שלהם להישגים גדולים וכן הלאה.

אז מה?

 אורן: בחברה של מחר, אמרת לי שכולם ירגישו כאחד, כולם ירגישו מחוברים, תמונה יפה, אידיאלית כזאת. אני שואל, לא על השפיצים ששם יהיו כולם בתרומה לחברה מהבוקר עד הערב, אלא אני שואל על רוב הציבור, מה יהיה המקום שלו שם? מה תהיה המטרה שלי כאדם כזה שאין לו מטרות?

כמה שיותר לתרום לציבור.

 אורן: אבל אני לא כזה, זה מה שאני מסביר.

אף אחד לא כזה. אני אמרתי לך שמישהו כזה? אף אחד לא כזה. 100% כמוך. אף אחד לא נולד כך שהוא רוצה לתרום למישהו, לתת למישהו, רק משוגעים. אף אחד לא. אני לא אומר לך שזה למיוחדים כאלה, אף אחד לא רוצה לתרום לשני, אלא אנחנו צריכים להביא דוגמאות. אנחנו צריכים להביא שיטה, לימוד, איך לפתוח לאדם את המודעות לזה שהוא ירוויח פי אלף אם הוא ילך קצת יותר להיות מחובר עם האחרים.  

 אורן: אני ארוויח פי אלף?

כן.

 אורן: וזה מה שיניע אותי לתרום, כשהיום אני לא עושה כלום?

אתה לא תורם, זה רק עכשיו נקרא לך שאתה תורם. אף אחד גם לא דורש ממך תרומה, אלא אנחנו נותנים לך חברת השקעה, במידה שאתה משקיע בחברה, אתה תקבל פי אלף. כדאי או לא? 

 אורן: בטח שכדאי.

זה הכל. בצורה אגואיסטית. אני לא אומר לך ללכת לאהוב את כולם ולתרום לכולם. אני אומר לך שיש כאן דבר מאוד מיוחד, שאם אנחנו מתחברים לטובת הסביבה שלנו, החברה שלנו יחד, במידה שאתה משקיע אתה מתחיל לקבל אחוזים, רווחים בחזרה, שכר גדול.

 יעל: מה הוא אותו סיפוק או הנאה שהוא יקבל בסופו של דבר?

גם חומרי, גם רוחני.

 אורן: מה זה רוחני?

סיפוק בהרגשה.

 יעל: גם היום יש לי הרגשה טובה כשאני משיגה את המטרה שלי. גם היום אותו כנר מספר אחד שממלא אולמות, הוא יוצא מקונצרט כזה מבסוט חבל על הזמן.

וודאי.

 אורן: אז מה יהיה לי פי אלף מחר?

אני לא מדבר על הכנר, אנחנו דיברנו על האנשים.

 אורן: רוב האוכלוסייה.

כן.

 אורן: הבנו את רוב האוכלוסייה, ההשקעה תביא תוצאה פי אלף וזה מה שיניע אותם. ברור לגמרי.

כן.

 אורן: נחזור רגע לאותו כנר, היום אני מקבל סיפוק על גג העולם, אני מספר אחד בעולם בכינור. בחברה של מחר המחוברת וכן הלאה, מה יהיה הסיפוק שאני אקבל בתור כנר?

מזה שאני תרמתי לאנשים.

 אורן: גם לי יהיה סיפוק פי אלף?

בטח.

 אורן: במה הוא פי אלף? כבר היום אני מספר אחד וזוכה לכבוד, להערכה, למעמד, לכיס, להכל. מסודר.

נכון.

 אורן: מה יהיה הדלתא שם?

הכלי מאוד מוגבל.

 אורן: מה זאת אומרת?

הוא מאוד מוגבל. כמה כסף, ואתה סך הכל חי מאנשים, אתה לא משיג משהו למעלה מהדרגה שלך, אתה מקבל מהם מה שהם עושים לך שם, מחיאות כפיים, תרועות, עיתונות וכן הלאה. כשאתה תורם לחברה, אתה מתחיל לראות את העולם העליון דרך החברה, נצחיות, שלמות, הרמוניה עליונה, ולא שאתה סתם מרוויח עוד מיליון וצועקים לך "בראוו" עוד אלף איש. אתה נכנס בעצמך לדרגה יותר עליונה, לעולם חדש. מה זה עולם חדש אי אפשר להעביר במילים, אבל זה הבדל בין אדם לבהמה. עכשיו הוא בהמה, יתרום לחברה יהיה אדם.  

 אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה יעל. תודה גם לכם שהייתם איתנו. כל טוב, חיים חדשים.