חיים חדשים - תוכנית 1011 - להיות נאמן לעצמי

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים לברר עם הרב לייטמן, משהו מאוד חשוב לגבי המושג של "להיות נאמן לעצמי". אנחנו מרגישים היום שאין לנו כל כך נאמנות לכל מיני גופים שנמצאים סביבנו בחברה שבה אנחנו חיים, אפילו לרעיונות, לאנשים אחרים. במערכות יחסים מושג הנאמנות הולך ומאבד מהכוח והנוכחות שלו, אבל הנאמנות לעצמי הולכת ומתחזקת. ננסה להתבונן על זה, להבין לאן זה לוקח אותנו בדרך לחיים חדשים.

יעל: היום קיימת איזו הכרה שהאדם יהיה הכי בטוח כשהוא יהיה נאמן לעצמו. זאת אומרת, אתה רואה שאתה לא יכול לסמוך על חלק גדול מהאנשים שנמצאים בחייך, בין האנשים שקרובים אליך, היום אפילו בתוך המשפחה יש אנשים שמרגישים שהם לא יכולים להרגיש שנאמנים להם או שהם נאמנים לאחרים. אפילו בין הורים לילדים, עד לרמה כזאת לפעמים זה קיים. והאדם יוצא עם מסקנה שבאמת היחידי שהוא יכול לסמוך עליו זה הוא עצמו. זאת אומרת, אם אני אשאר נאמן לעצמי, משם תבוא לי הישועה, זה המקום הכי בטוח בשבילי.

נצרף לזה עוד תפיסה שקיימת שאומרת, שהאדם גם יודע הכי טוב מה נכון לעצמו. זאת אומרת, שאם אני אסתכל פנימה טוב טוב, אני אוכל לדעת מה באמת נכון בשבילי. איזו קריירה נכונה לי, איזה בן זוג נכון לי, איזו עסקה נכון לי לעשות כרגע ועם מי, אני פשוט צריך להיות ערני מספיק, ולהכיר את עצמי מספיק טוב ולבטוח בעצמי, ולא לבטוח באחרים כי לפעמים החברה כך מסיטה אותך מהמקום הזה שממוקד בעצמך.

מה דעתך על הגישה הזאת שאומרת שבאמת הנאמנות היחידה של האדם היא לעצמו, ורק  האדם יודע מה טוב לו, ומה נכון בשבילו?

אם האדם היה יודע מה טוב לו, אין דבר יותר טוב מזה, אבל האדם לא יודע. האדם לא יודע מה לטובתו ומה לא לטובתו. על סמך מה? האם הוא יודע אמת, הוא יודע את תכנית הבריאה, הוא יודע את התפתחות החברה, הוא יודע את גורלו? שום דבר. זה דבר אחד.

דבר שני, הוא כל הזמן משתנה, מאיפה הוא יודע לפי איזו תוכנה הוא משתנה? אם כך, על סמך מה הוא יאמין לעצמו? הוא כל הזמן נמצא בספקות. בספקות הכוונה היא, שכל הזמן הוא נמצא בהתנגשות עם עצמו, מה שהיה לפני רגע, ומה שעכשיו, ומה שבעוד רגע, אני נמצא ממש תלוי באוויר. בי כביכול בכל רגע ורגע נולד אדם חדש שהוא שונה מהקודם שבי, ומה יהיה? לכן להאמין לעצמי אני לא יכול, כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"[1].

יעל: אני רוצה שנעשה הפרדה, שנבין במה אדם יכול להאמין לעצמו או בעצמו, ובמה הוא לא יכול להאמין בעצמו.

הוא לא יכול להאמין בכלום.

יעל: באיזה בן זוג לבחור, הוא יכול לדעת מה נכון לו ומה טוב לו?

מה פתאום, אנחנו רואים את זה מהחיים שלו.

יעל: איזו עבודה כדאי לו לעבוד הוא יכול לדעת?

גם לא, איך הוא יכול לבחור בגיל 18-20 שאת זה הוא יאהב כל החיים שלו, לעסוק במשהו?

יעל: והשאלה היא אם יש היום משהו שאתה אוהב כל החיים בכלל?

כן, ודאי.

יעל: זה משתנה. הוא יודע איך לחנך את הילדים שלו בצורה נכונה?

את זה אנחנו רואים שאף אחד לא יודע.

יעל: אז מה הוא יכול לדעת?

כלום. הוא יכול לדעת רק שהוא לא יודע.

יעל: אני רוצה ללכת לגישה אחרת שמדברת על נאמנות לעצמי. זו גם גישה שמאוד רווחת, שמדברת על כך שהאדם אמור להיות נאמן לערכים שלו, שיהיה לו מצפן פנימי, משהו שמכוון אותו כדי שהוא ידע לעשות בחירות נכונות, ולעמוד מול לחצים חיצוניים.

לכן אנחנו משתדלים להקים בית, משפחה, ילדים, דירה, אוטו, אולי קרן בבנק. זאת אומרת, איפה שאני יכול לקשור את עצמי לקרקע בצורה בטוחה, אני עושה את זה. עד כדי כך שיש אנשים שיש להם מחסן בבית עם מזון ועוד כל מיני דברים, שזה נותן להם את הרגשת הביטחון. הם לא מאמינים לאף אחד, הם לא רוצים להיות תלויים באף אחד, אלא כך יש.

אני רואה היום שיש הרבה אנשים שמחפשים איפה הכי בטוח הם יכולים לחיות. ואז הם קונים כל מיני דירות ובתים בכל מיני מקומות בעולם, כדי לחיות ליד הים, באיזה אי בודד. אנשים רוצים להבטיח לעצמם חיים נוחים, בטוחים, אבל אני לא חושב שהם מצליחים בזה.

יעל: אני רוצה לחזור למה שאמרת לפני כן, שהאדם בונה לו בעצם תשתית כזאת של משפחה, של עבודה, של בית, של מחסן, לא משנה מה, איזו תשתית שמייצבת אותו ומקרקעת אותו לאדמה. מה זה נותן לו?

זה נותן לו עוגן, שהוא לא יכול כל כך לזוז מהמקום, אלא הוא חייב לסחוב את העגלה הזאת כל החיים. מצד אחד, הוא נאמן לעגלה הזאת, גם מאין ברירה, ואפילו אם הוא רוצה להיפטר זה מאוד קשה עד אי אפשר. ומהצד השני, העגלה הזאת גם תומכת בו ועוזרת לו.

יעל: במה?

בזה שהוא מת במיטה שלו.

יעל: לא הבנתי.

זה לא מובן?

יעל: לא. במה זה תומך בו? למה זה טוב שתהיה לאדם מסגרת חיים כזאת מסודרת?

אבל את רואה שאנחנו כך מסודרים מהטבע.

יעל: נכון, בגלל זה אני שואלת מה זה נותן לנו?

כי קשה לנו לשרוד ללא משפחה. היום זה קצת אחרת, אבל גם זה בכל זאת קשה.

יעל: אנחנו עדיין מחפשים כל הזמן אולי יש דרכים אחרות.

כי אנחנו לא יכולים להישאר לבד, "אל תעזבני לעת זקנה"[2].

יעל: אז יש צורך באיזו תשתית. אני רוצה לדבר על תשתית אחרת, תשתית של ערכים. של  מצפן פנימי שיש לבן אדם, שהוא יכוון אותו, שאליו הוא יהיה נאמן. שיהיו לו איזה שהם קוים אדומים, שהוא יודע שאותם הוא לא חוצה, ויהיה לו סט של ערכים שהוא הולך לפיהם ואליהם הוא נאמן. זאת אומרת, שאם אני מדברת על נאמנות לעצמי זה בעצם נאמנות לערכים שלי, למשהו שמכוון אותי.

כך אנחנו בעצם רוצים לסדר את החיים.

יעל: הגישה הזאת נכונה, יש בה משהו לתפיסתך?

כן, לעמך זה דבר טוב, אנחנו רוצים שכולם יתחתנו, יביאו ילדים, ימלאו על ידי הילדים שלהם את גני הילדים, בתי הספר, אוניברסיטאות, מקומות עבודה, וכך החיים ימשיכו מדור לדור. אנחנו רוצים לכוון את האדם לסדר חיים כאלו.

אורן: אני רוצה להתבונן על זה מזווית שונה. בעולם שבו יש המון שקר ושחיתות, וכבר אין במי להאמין, ולמה להאמין, הכול כאילו מתפרק. עם מה אני נשאר בכזה עולם? אני נשאר עם עצמי.

לא, אבל יכול להיות שלפחות יש לך בכל זאת משפחה.

אורן: יכול להיות אבל בואו נשים דברים על השולחן, האחוזים הולכים ומתרבים. כל המוקדים שפעם היו מזינים אותי ובביטחון והייתי מרגיש נאמן אליהם, הולך ומתהדק, כמו חול שנוזל לי מבין האצבעות.

במצב כזה מה הוא אומר לעצמו אדם בר דעת? והיום יותר ויותר אנשים מרגישים ככה ולכן אני רוצה לייצג אותם ולשמוע מה דעתך. אנשים מרגישים "תפסיק לחפש סביבך משהו או מישהו שאתה יכול להיות נאמן לו, כי לא תמצא. לא רעיונות גדולים, לא חברות יפות, לא בני אדם. תתחיל להתבונן פנימה אל תוך לבך, עמוק בתוך הלב מעבר לדברים החומריים ותרגיש לאן אתה רוצה שהחיים שלך יתקדמו. לאן אתה רוצה לכוון את עצמך, מה בשבילך אמת ומה שקר, מה בשבילך נכון ומה לא נכון. ותנסה להתחבר למצפן הזה הכי עמוק בתוכך, ממש להתנקות מכל הרעשים ברקע ותהיה נאמן רק לו". זאת אומרת, מעבירים את המיקוד מכל מיני גורמים שפעם הייתי יכול להיות נאמן להם ולקבל מהם ביטחון, אל הנקודה הכי פנימית בתוכי, רק לה להיות נאמן, חוץ ממנה כלום לא אמיתי.

כן.

אורן: מה דעתך על הגישה הזאת? היום הרבה מאוד אנשים מרגישים שבאמת כבר לא נותר שום דבר או מישהו.

אז הם הולכים לכל מיני קורסים, חברות קטנות, תמיכה פסיכולוגית.

אורן: בדיוק, וזה עוזר לי למצוא את הנקודה הכי פנימית בתוכי ורק לה להיות נאמן, ולנסות כל הזמן להקשיב לה, לאן היא מכוונת אותי. מה דעתך על הגישה הזאת, והאם בעתיד אתה רואה אותה?

זה פיצוי פסיכולוגי.

אורן: האם בעתיד היא תוכל להיות עוגן שיספק לנו באמת אותו ביטחון שפעם גורמים חיצוניים היו מספקים לנו?

לא.

אורן: למה לא?

כי זו אותה תמיכה פסיכולוגית שהיה פעם על ידי דומם, עבודה, המפלגה, חברה, המדינה. היום זה על ידי תומכים יותר פנימיים, כל מיני טכניקות פסיכולוגיות, פסיכוסומאטיות למיניהן, אבל סך הכול למה זה לא מתקיים? מפני שאני כל הזמן מתפתח, וזה שאתמול אני הייתי באיזו שיטה, ויש כאלה הרבה שיטות, היום אני כבר לא יכול להחזיק בה. היא נראית לי לא מַסְפֶקת, לא בטוחה, לא מבטיחה, לא מֵסָפקת, ולכן אני נשאר שוב ריק ושוב אני מחפש, ושוב מחפש.

זאת אומרת, אדם צריך למצוא בסופו של דבר, והוא ימצא, שיטה שהיא תיקח אותו להתפתחות, שהוא יֵידע איך לפתח את עצמו, את הכלים שלו במגע עם הכוח העליון. ולא יגלה משהו, במקצת מאילו תופעות פסיכוסומאטיות שממלאות אותו. "יקום" או "אותו" זה אותו דבר, כי במה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים את עצמנו בלבד, אלא הוא צריך למצוא שיטה איך היא תיתן לו אמצעים, איך לפתח את עצמו, לנהל את עצמו, עד כדי שהוא יהיה דומה, שווה לכוח העליון.

כאן אי אפשר כל כך למצוא מילים, אבל בטוח שהייאוש, החיפוש, הרגשת חוסר האונים, הרצון בכל זאת למצוא תלות במשהו, הנאמנות למשהו, זה יביא אותו לדרך ארוכה של חיפושים והוא ימצא.

מה הוא צריך למצוא? הוא צריך למצוא את הכוח העליון של הטבע, שתחתיו נמצא כל הטבע, ושהכוח העליון מנהל את הכול. ואז יהיה לאדם באמת עוגן נכון, בטוח, אינסופי במה לתלות את הנאמנות שלו. זה נקרא "אל מלך נאמן".

יעל: אני רוצה לחזור טיפה אחורה, כי אני בטוחה שחלק מהצופים שלנו שואלים את עצמם האם בן אדם לא יכול לסדר לעצמו איזה סט של ערכים או איזה מצפן פנימי שיוביל אותו למקום הנכון?

איך? איך הוא יודע? כמו שטעה אלפי שנים, למה עכשיו לא יטעה?

יעל: יש משהו שהוא יכול להיות נאמן לו, משהו פנימי ששווה לו להיות נאמן לו?

אין. כל מה שאת מתכוונת, אלו כבר אותם הכוחות שבאדם שהסיטו אותו כבר אלף פעם מכל המצבים.

יעל: מדברים על זה שבעצם מה מונע מבן אדם להיות נאמן לעצמו? מונע ממנו, דבר ראשון, שהוא לא מכיר את עצמו ולא מכיר מה הוא רוצה בעצם, הוא לא יודע להסתכל נכון על הפנימיות שלו. יש כל מיני דברים שמרחיקים אותו מעצמו, שזו החברה שהרבה פעמים מוכרת לו כל מיני דברים שהם מסיתים אותו מהאמת הפנימית שלו.

היא מבלבלת אותו.

יעל: ודבר שני זה דברים פנימיים בתוכו שמבלבלים אותו, כמו פחדים, כמו הרגלים לא נכונים שיש לו, כמו למשל צורך באהבה או השתייכות שהוא מוכן בשביל זה למכור הרבה מאוד חתיכות מהאמת הפנימית שלו בשביל לקבל אותה שייכות. אבל התפיסה אומרת שאם ננקה את כל אותם הדברים שמפריעים, האדם כן יוכל להסתכל פנימה ולראות מה נכון בשבילו וללכת בדרך הזאת. אני רואה שאתה מחייך, אז איפה הטעות פה בכל התפיסה?

האדם יודע לבחור בטוב? במשהו שהוא אמת, שהוא יודע מה טוב ומה לא? אין בטבע שלו יסוד כזה.

יעל: מה חסר לו כדי שהוא יידע?

הוא לא רואה שיש כוח העליון שמנהל את החיים שלו.

יעל: חסרה לו ראייה יותר רחבה על החיים?

לא, הוא צריך להיות בתוך אותה התוכנה שמנהלת אותו. ומתוך התוכנה הזאת שהוא יצפה על החיים שלו, הוא ייֵדע איך לנהל את החיים.

יעל: הוא כביכול צריך לצאת מתוך עצמו ולהסתכל על עצמו מבחוץ?

לא, אלא לשייך עצמו לכוח העליון, ומתוך הכוח העליון לראות את עצמו המתפתח.

יעל: מה זה הכוח העליון הזה ואיך הוא קשור בעצם ליכולת שלי?

הטבע כולו שמתפתח, מפתח את הכול לפי תוכנה מיוחדת שהיא נקראת "מחשבת הבריאה", לפי זה אנחנו צריכים ללכת.

יעל: אז מה מונע מבן אדם בעצם לראות את האמת ולראות את מפת חייו וללכת בה?

מה מונע? זה שהוא לא רואה את הכוח העליון הזה. הוא צריך לגלות אותו. ולגלות אותו לא יכול אדם סתם, אלא אם כן יש לו נטייה פנימית, יש לו דרישה פנימית, חיסרון פנימי לגילוי של הכוח הזה. כי הוא לא יכול לחיות אם הוא לא יודע איך הוא חי, בשביל מה הוא חי, מה הטעם בחיים, מטרת החיים.

אם אין לו בזה ידיעה ברורה, לא כדאי לו לקום. הוא לא רוצה לחיות. אם יש לו כאלו הכנות פנימיות לאמת, אז הוא מוצא איך להשיג את הכוח העליון הזה, לפתוח אותו, לגלות אותו, לחקור אותו, להזדהות עימו, ולהמשיך כבר להתקיים בצורה שמזהֶה את עצמו עם הכוח העליון הזה.

יעל: זה נראה לי מאוד חשוב. שוב, דיברת על התשתיות לגילוי האמת. מה התשתיות לגילוי האמת?

נטייה פנימית באדם לאמת, אם ישנה, לא בכל אחד יש, רק ביחידים. האחרים מוכנים לחיות כמו שאנחנו רואים, חיים הרגילים.

יעל: והמחיר של לחיות את החיים הרגילים זה שבעצם גם אם הוא יהיה נאמן לעצמו הוא לא יידע בעצם במה לבחור, איך לבחור בטוב בעצם.

נכון, אבל האנשים שלא מחפשים את זה, הם בכל זאת בוחרים במשהו.

יעל: נכון.

מוכרים להם כל מיני שיטות, כך תחיה וכך תחיה, אם על ידי חינוך, על ידי פרסום, על ידי כל מיני דברים. אז אנחנו רואים כאן שיש אנשים שרוצים בעצמם לגלות את הכוח העליון, את מהות החיים, מטרת החיים, וזה בשבילם פשוט חוק ולא יעבור. ויש אנשים שלא נמשכים ולא מסוגלים. אין בהם את הכוח הזה, כוח הרצון, ולכן הם מוכנים לקבל את זה מן המוכן מאותם אנשים שכן משיגים. ולכן החברה האנושית אם כך מתחלקת לשניים, יש כאלה שמשיגים את תכנית הבריאה, הכוח העליון שסובב את כל הטבע, ויש כאלה שיקבלו מהם את השיטה איך לחיות בצורה נכונה, והם יהיו בנאמנות לאותם האנשים שמשיגים את הכוח העליון.

יעל: הם יהיו מורי הדרך של החלק השני בעצם?

כן. נכון.

יעל: אני חוזרת לתשתיות של האמת. כדי שתהיה לי תשתית טובה לגילוי האמת, אתה אומר שאני צריכה קודם נטייה פנימית. מה עוד אני צריכה כדי שתהיה לי תשתית טובה לגילוי האמת?

יש עוד דברים חוץ מזה. בעצם זה נקרא "נשמת אדם תלמדנו"[3], שאם יש באדם רצון חזק, הוא הולך ומגלה את המקום שבו הוא יכול ללמוד, שהוא יכול לקבל את השיטה, את המורה איך לממש את השיטה, את החברה שבה הוא מממש אותה, והבורא שמתגלה על ידי המורה בתוך החברה, ואז האדם כבר מגיע לחיבור עם הבורא.

יעל: אז אני מסכמת. אתה אומר, צריכה להיות נטייה פנימית, צריכה להיות שיטה, צריך להיות מורה, וצריכה להיות חברה שבתוכה נעשה כל התהליך הזה, וכולם ביחד בעצם עוזרים לו לגלות את הבורא.

כן.

יעל: אני רוצה לדבר קצת על גילוי הבורא, מה זה אותו גילוי בורא?

זה גילוי הידיעה על מי הוא האדם ולאן הוא מתקדם, על ידי אילו כוחות הוא מתקדם בצורה המועילה ביותר, מה התכנית של הבריאה, וזה בעצם כל המימוש הפרקטי שלו.

אורן: עכשיו אני רוצה לסגור מעגל. דיברנו בדיון שלנו היום בעיקר על נאמנות לעצמי. אם אני אשתדל באמת כמו שאומרים "בלב נקי" להיות נאמן לעצמי, לרצונות שלי, למחשבות שלי, לערכים שלי, ואשתדל להיות מדויק בקו הזה, לנקות רעשי רקע ולהקשיב לאמת הפנימית שלי ולהיות נאמן לה. בלי פניות ימינה או שמאלה, להיות נקי עם עצמי וכך אבחר לנהל את החיים שלי מרגע זה וקדימה. ודאי שיהיו לי עליות, ירידות, הצלחות, כשלונות, אבל ננסה כביכול לדמות סטריליות כזאת של מעבדה, ואני הולך עם הקו הזה, האם זה יביא אותי אל המקום הכי טוב בחיים שלי או לא?

לא. אם אתה לבד? לא. אתה חייב לממש את הנטייה שקיבלת.

אורן: מה חסר לי, למה רק להקשיב לאמת הפנימית שלי וללכת לאורה לא מספיק לי, למה זה לא יביא אותי אל מחוז חפצי?

כי הדרך שאתה צריך להתפתח היא לא שאתה תפתח את הרצון הפנימי שלך, אלא שאתה תקבל את הרצון החיצון, שהוא הפוך מהרצון הפנימי שלך. אתה צריך להגיע לרכוש את תכונות הבורא במקום את תכונות הנברא שבך.

אורן: מה זה אומר לרכוש את רצון הבורא?

השפעה ואהבה שאין בך.

יעל: מה זה יתן לו, איך זה יעזור לו כן לחיות בצורה שהיא טובה יותר ונכונה?

בזה הוא יהיה בנאמנות עם הכוח העליון.

יעל: הוא יהיה גם בנאמנות עם עצמו?

ודאי.

אורן: למה?

כי אתה תשנה את עצמך בהתאם לכוח עליון, אתם תהיו כאחד.

יעל: מה זה אומר להיות נאמן לעצמי?

שאני מממש את עצמי בצורה הטובה ביותר.

יעל: את כל הפוטנציאל האישי שיש לי אני בעצם מביאה לידי ביטוי בצורה הכי טובה שיכולה להיות?

כן.

אורן: אני מנסה להבין למה הוספת פתאום איזה משהו חיצון. כוח חיצון, רצון חיצון, כוח עליון, רצון עליון. למה נאמנות נקייה לקול הפנימי שלי לא מספקת? אתה מוסיף פה עוד איזה גורם למשוואה שאני לא מבין לא מהו ולא מה הוא יתן לי, ולמה זה יביא אותי באמת לנאמנות המלאה לעצמי, והכי חשוב, אל המקום הכי טוב שאליו אני יכול להתפתח?

אז כל אחד ואחד עם האמת שלו, שמענו כאלה משפטים, ואין לנו בזה שום תועלת. אתה בסך הכול מפתח אותו חתיכת אגו שנולדת עימו והוא מנהל אותך. אתה נקי עם האמת שלך, וכל האמת היא איך שהוא מנהל אותך, אין לך אפילו אפשרות לראות אותו מהצד, לבדוק במה הוא מנהל אותך, איך, לאן לוקח, מה קורה?

יעל: מי זה הוא?

האגו הפנימי הזה שהוא נאמן לו. אני צריך להיות נאמן לכוח מחוצה לי, כוח חיצון, או שזה קבוצה, מורה ובורא. ואז על ידי שתי הכוחות האלה, הכוח הפנימי שלי האגואיסטי והכוח שמחוצה לי, אני יכול בין שני הכוחות האלה לבנות את עצמי.

יעל: אם הבנתי נכון, אתה אומר שנאמנות של אדם לעצמו היא בעצם נאמנות לכוח האגואיסטי שיש בו, וזה לא מספיק בשביל התפתחות נכונה?

ודאי. כי מה אני מפתח? את האגו שלי, עוד קצת ועוד קצת, אנחנו עושים את זה אלפי שנים, ומה יש לנו מזה? ומה זה נקרא שאני נאמן לאמת הפנימית שלי?

יעל: מה זה?

אני לא יודע. מה זה האמת שלך, מאיפה אתה יודע אם זה שלך או לא שלך? זה לא שלך.  קיבלת את זה מילדות ומההורים שלך ועל ידי השפעת הסביבה, מה זה "שלך"? זה לא שלך בכלל.

יעל: אתה אומר, "מי אומר שזה שלך בכלל"?

זה לא שלך בטוח.

אורן: מה שלי באמת?

כלום, חוץ מהרצון ליהנות. אבל כל היתר, כל הצורה שלו שיש לך, זה לא אתה, את זה כבר קיבלת.

אורן: אתה אומר שאני צריך להוסיף לכוח הפנימי שלי משהו חיצון.

אתה צריך לרוקן את הרצון שלך ממה שאתה, ולמלאות אותו בצורת הבורא.

אורן: מה זה אומר למלאות אותו בצורת הבורא?

בכוח השפעה ואהבה.

אורן: מה זה יביא אל החיים שלי?

זה יביא לחיים שלך חיים אינסופיים, כמו אותו הכוח העליון שאתה רוכש. זה יביא לחיים שלך את האמת, את היכולת לראות את החיים בפרספקטיבה בין העולמות, בין הדורות, למעלה מזמן, תנועה ומקום.

אורן: כל אדם מסוגל לזה?

כן, כל אחד מסוגל.

[1] הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע (מסכת אבות, פרק ב',ה')

[2] אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני (תהלים ע"א, ט')

[3] "נשמת אדם תלמדנו" (האימרה מיוחסת לרבי מאיר: "ואמר ר' מאיר, נשמת אדם תלמדנו" [רב פנחס מקוריץ, ספר אמרי פנחס, שער ג'])