חיים חדשים - תוכנית 1016 - התפתחות התודעה האנושית

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על "תודעה" וביתר דיוק על ההתפתחות של התודעה שלנו, בני האדם, המין האנושי, לאורך הדורות. במיוחד נרצה להבין מה מחכה לנו באופק, איזה דברים נפלאים עומדים בפנינו. תהיו אתנו בדרך לחיים חדשים.

ניצה: השינוי התודעתי של האדם, תפיסת העולם שלו, תפיסת המציאות שלו, היא הנושא הכי מרתק כי בסופו של דבר האדם, החלק המתפתח שלו, החלק התבוני שלו, הוא החלק המסקרן. איך הוא עובר שינויים, איך הוא מתפתח במשך ההיסטוריה. ויש הרבה מאוד תזות ורעיונות איך לחלק נכון את ההיסטוריה, באיזה אופן דווקא האדם מתפתח.

אבל יש איזו הסכמה שככל הנראה אחת מהמהפכות הראשונות שהשפיעו מאוד על התודעה האנושית ועיצבו אותה מחדש, הייתה המהפכה הלשונית, שהיא כבר התרחשה לפני בערך כשבעים אלף שנה, ומדוע היא כל כך השפיעה על האדם? מאחר והיא נתנה לו את האפשרות להיות בשיתוף פעולה, בקשר, בתקשורת. זה גרם לאנשים ליצור מערכת שלמה של אמונות, של מוסכמות, של צורת חשיבה, של התנהגות. הרבה מאוד מונחים כמו צדק וכסף ומסחר ודתות, הכול בעצם נשען על זה שיש איזו שפה ובני אדם ביניהם יכולים לבנות איזה סיפור משותף, סדר משותף, שבצורה כזאת הם מארגנים את העולם.

 לאחר מכן הייתה מהפכה נוספת, שגם השפיעה מאוד על התפיסה התודעתית והמהפכה החקלאית, שבה האדם התחיל גם לביית חלק מהחיות וגם מתחיל לגדל גידולים, אלה  שינויים משמעותיים. וכמובן המהפכה הנוספת, המהפכה המדעית, שהיא לחלוטין פתחה בפני האדם את העולם וכיצד הוא עובד. והיום נרצה לדבר אתך על הנושא הכל כך מרתק הזה, ולשמוע את דעתך דווקא מהזוית של חכמת הקבלה. איך חכמת הקבלה רואה את תהליך ההתפתחות התודעתי של האדם?

 חכמת הקבלה מקבלת את כל המציאות כרצון לקבל, רצון ליהנות, שהוא בעצם רצון וירטואלי, שיהיה ברור יותר לדורנו, והרצון הזה בונה על עצמו כל מיני לבושים חומריים, הרצון הקטן ליהנות בונה צורת דומם, וגם בדומם יש הרבה מאוד צורות. "צורות", הכוונה שזה כולל אטומים, מולקולות, אלקטרונים, פרוטונים, וכן הלאה. חלקיקים הקטנים, עד כמה שהם יותר מאורגנים ביניהם לפי הרצון לקבל שיש באותו החומר, כך החומר יותר משובח. בהתאם לזה יש לנו חומרים שמגיעים עד לקרינה רדיואקטיבית, לכל מיני תופעות כאלה מיוחדות, עם חומרים שמתקרבים למורכבות מאוד גדולה. וזה בדומם.

 אחר כך בא הצומח, אנחנו לא יודעים בדיוק מהי הקפיצה, אני לא מדבר על חכמת הקבלה אלא על המדע. מהי הקפיצה שעשה חומר מת כדי להיות חומר חי, שיש לו ממש תכונת התפתחות פנימית והוא מתחיל להתפתח כמו תא חי, ואותו רצון לקבל מחייב אותו מבפנים להיות המתפתח? איך נעשה חומר שלא מתפתח אלא שכך נוצר, שמקבל שדרוג כל כך מיוחד והוא מתחיל להתפתח ולבנות בעצמו מערכות של חשיבה, של פידבק פנימי, שמתחיל להיות מאורגן כבר בצורה כזאת שהוא בעצמו מתחיל להכיר ולהבין איך שהוא מאורגן, שיש לו איזה חלק מהכוח העליון, שמפתח אותו והוא מפתח את עצמו, זה כבר חלק הצומח ואחר כך החי, ובהמשך החלק המדבר.

זאת אומרת, כל הדברים האלו הם מתפתחים והכול בא מהדומם אבל על ידי זה שהתוכנה שמפעילה אותה היא יותר ויותר מתפתחת וכך אנחנו מגיעים למין האדם. ובאמת, כמו שאת אמרת, הוא שינה את פני הטבע, כי לפי הטבע אנחנו חיות והיינו מתפתחים על ידי כוחות הטבע בדומם, צומח, חי ואנחנו חלק מן החי.  

אבל מפני שיש בנו כוח יצירתי והכוח היצירתי הזה בא לנו מתוך זה שאנחנו רוצים להידמות לטבע או לא-לוהות, הכוח הזה הוא להידמות לא-לוהות, להכיר את הטבע או הא-לוהים ולקחת ממנו דוגמה וליישם את זה בעצמנו, ופתאום אנחנו מגלים שאנחנו יכולים ליישם ואנחנו מגלים שכאילו החלק הזה להוסיף, לתקן כביכול, את זה הטבע השאיר לנו כאיזה שטח חופשי ששם אנחנו יכולים לעשות משהו, ואז אנחנו באמת מתחילים להתפתח.

ואז האדם רואה שבמקום להיות כבהמה, שאוסף, אוכל פטריות, איזה פרות מהעצים ורץ אחרי איזו חיה כדי להרוג אותה, הוא מפתח את זה. הוא ממציא יכולת לשמור על האש, לבנות לעצמו בית במקום סתם מערה, להכין מים, מזון, עד שמגיעים למצב שמתחילה להתפתח חקלאות, אז הוא כבר לא צריך ללכת ולחפש משהו מהטבע אלא ההפך, הוא מקרב את הטבע אליו.

 הוא מתחיל לקרב לעצמו את החיות. הוא הופך אותן לחיות בית, כלב, פרה, עז, תרנגולת, וכולי, זאת אומרת, הוא משנה את כל היחס אל היצורים האלה בטבע. כי כל היצורים חיים מהטבע באותה צורה כמו שקיימת בטבע ומשתמשים בזה. האדם לא. לא רק שהוא לוקח מהטבע מה שהוא צריך ומגדל ומשנה את זה והופך את זה למאגר מזון אלא מה שמיוחד, שזה תמיד לידו, כשהוא צריך או שנמצא בעודף, הוא יכול מתוך זה להתפתח, להתרבות והוא מתחיל מתוך זה להגיע למצב שיש לו עודפים, ואז יש  סחר חליפין. אחד עושה את זה והשני עושה את זה. קודם זה בתבואה ובפירות למיניהם, אחד חלבן ואחד שם משהו אחר אבל אחר כך זה הופך להיות מצב שהוא צריך גם למכור, לקנות, להחליף, זה הופך להיות [בתמורה] לכסף. הוא מתחיל לדאוג איך לרשום את הדברים, ואז באה הכתיבה.

זאת אומרת, האנושות מתפתחת מתוך הרצון לקבל האגואיסטי הגדול שלה, שכל הזמן גדל וכל הזמן נותן לאנושות עוד ועוד אפשרויות להתפתח. עד שאנחנו מגיעים בסופו של דבר לימינו לפי אותה שיטה, אותו הסגנון שהרצון האגואיסטי שלנו דוחף אותנו כל הזמן לחפש במה אנחנו יכולים להיות יותר מפותחים, יותר מוצלחים. העיקר בשבילנו זה שאנחנו נהיה פתוחים במזון ומקום שלנו לכל אחד ואחד. בזמננו האנושות מתחילה כבר לקבל שינויים גדולים מאוד, כבר כנגד כל ההתפתחות שהייתה עד כה.

 ניצה: אמרת שיש באדם איזה כוח יצירתי, שזה מה שמבדיל אותו מרמות החי והצומח, ששם לא קיים הכוח היצירתי הזה שרוצה להיות, להידמות לטבע, לקחת דוגמה מהטבע וגם אולי להתאים את הטבע אליו.

ודאי.

ניצה: מהו אותו כוח יצירתי מיוחד, מהו אותו מרכיב מיוחד שיש באדם?

זו כבר דרגה אחרת. זה לא דומם וצומח וחי שאמנם יש להם נטיות לשמור על עצמם, לבנות מקום שבו הם יכולים שם לגדל את הצאצאים. אבל כל זה לא מנתק אותם מהטבע.

 ניצה: זה משאיר אותם כחלק.

כן וזה קורה אצלם בצורה אינסטינקטיבית. הם לא יכולים ללמוד את זה אחד מהשני אלא לפי התכנה הפנימית שיש בכל יצור ויצור, ככה הם עושים. ואם התכנה הזאת אולי משתנה במשך אלפי השנים באבולוציה מסוימת, אז הם משתנים אבל כי הכוח הזה מחייב אותם לכך. מה שאין כן האדם, הוא לומד מהאחרים, הוא לומד מעצמו, הוא "אין חכם כבעל ניסיון" ולכן ההתפתחות שלו היא התפתחות מהירה מאוד שלא תלויה כל כך בטבע הסביבה אלא ההפך, הוא ממהר את הסביבה.

 ניצה: הוא מקדים אותה.

כן, מקדים ומשתמש בה איך שהוא רוצה. אבל הכוח הזה שמפתח את האדם, שעל ידו האדם מפתח את הסביבה, הוא כוח אגואיסטי, הוא לא כוח הטוב. הוא בסופו של דבר מראה לאדם, וזה כבר במשך אלפי השנים האחרונות, שההתפתחות שלו היא התפתחות שמביאה לו נזק וכמה שמתפתח יותר, הוא גם יותר מכיר שזה מביא לו נזקים, למרות שלא יכול לעשות עם זה כלום, לא יכול לעצור את עצמו.

זאת אומרת הוא מתחיל לגלות שאותו כוח שפעם דחף אותו קדימה לגלות את העולם, לגלות את חוקי הטבע, להשתמש בזה להנאתו, לבנייה, עכשיו הוא יותר ויותר דוחף אותו לפעולות שונות שבזה הוא מזיק לאחרים.

ניצה: הזכרת פה כוח יצירתי וכוח אגואיסטי.

שזה אותו דבר.

 ניצה: זאת אומרת, אותו כוח יצירתי, שהתחיל את דרכו ככוח שמפתח וגורם לאדם להתפתח, באיזה שלב זה קורה?

אין ספק שהוא תמיד היה כך. זה הכוח האגואיסטי, זה הכוח שדחף את האדם לעבוד פחות, ליהנות יותר, להיות בטוח במחר וכן הלאה, להשתמש בזולת, ממש עד כדי כך שעושה מהזולת עבדים, כמו חיות, שהוא מקרב לעצמו וכולי.

 ניצה: זאת אומרת, יש לו נטייה לרצות לשעבד, לנכס לעצמו.

ודאי. הוא רוצה להיות ככוח העליון בטבע שכל הטבע יוכל להשתמש בו להנאתו. אבל לא זאת הבעיה, אלא הבעיה היא שהוא נהנה בזה שהוא העליון ושולט, וקובע.

ניצה: אם אני אנסה לברר מהו בעצם השינוי או הסיבות לשינוי התודעתי של האדם, אז הסיבות לשינויים הפנימיים שהוא עובר הן בעצם תלויות באותו כוח יצירתי, אותו כוח אגואיסטי שלאט לאט הולך ומפתח אותו, ובמקביל יש את הסביבה, החברה שהוא יוצר. האם יש איזו אינטראקציה ביניהם? מצד אחד הוא מתפתח ברמה פנימית, מצד שני יש התפתחות כללית חברתית, האם בצורה כזאת האדם עובר שינויים תפיסתיים, שינויים תודעתיים?

כן, אבל אין כאן בעצם שום תיקון, כי האדם לא יכול לעצור את עצמו. הוא לא יכול לעצור את עצמו מליהנות מהחיים, מלרצות ליהנות מהחיים. בכל רגע, בכל פנייה שלו, בכל דקה ובכל מה שהוא עושה הוא תמיד בוחר בתת הכרה או בהכרה בדרך הכי נוחה ושנראית לו הכי מוצלחת. "לו" הכוונה לאגו שלו.

 ניצה: הכוח האגואיסטי הוא שולט באדם, הוא מנהל אותו.

והאדם אפילו לא מודע לזה.

 ניצה: זה באמת מעניין, שיש בי איזה כוח שמנהל אותי ואני אפילו לא מודעת לכוח הזה.

אנחנו כמכונה שנפעלת על ידי כוח האגו.

ניצה: דיברנו על ההתפתחות של התודעה, על השינוי שהתודעה עוברת כתוצאה מאותו הכוח שמפתח אותו. איך בכל זאת התודעה של האדם משתנה כתוצאה מכך שמסביב החברה מקרינה לו דברים, מראה לו כל מיני דוגמאות, אולי מפרסמת לו דברים, באיזה אופן זה משנה את התפיסה שלו?

האדם מאוד תלוי בסביבה, וככל שהסביבה מראה לו מה שהיא מכבדת או לא, בהתאם לכך הוא משתנה בתפיסתו. כי הוא רוצה להיות מכובד בחברה, שולט בחברה, מקושר באיזו צורה, ואז כל אחד ואחד לפי הטבע שלו, לפי מה שהוא מעדיף, מתקשר לסביבה ובהתאם לכך הוא מתנהג.

 ניצה: אחת השאלות אולי הכי מרתקות, מעניינות, היא מה השלב הבא בהתפתחות האנושית, לאן המין האנושי עוד עתיד להתפתח ברמה התפיסתית, התודעתית שלו?

אנחנו נמצאים בשלב מאוד מיוחד. האמת שהשלב הזה התחיל כבר מלפני אלפיים שנה,  כשהמדענים, הפילוסופים, המקובלים, התחילו לדבר על זה ש"יצר האדם רע מנעוריו", ושעלינו לשנות את היצרים שלנו, כי הם מביאים אותנו כל פעם למכות, לתסכולים ולמצבים בלתי נעימים. אבל האנושות כרגיל נפעלת על ידי האגו והיא לא רוצה לשמוע על זה, כי כאן צריך להיות שינוי לא בתודעה, אלא שינוי בתפיסה, שינוי באופי הפנימי, שינוי בטבע האדם. וכאן אנחנו כבר נמצאים לפני קיר ממש, מבוי סתום, סגור, כי איך אני יכול לשנות את הטבע שלי? איך אני יכול לשנות את התוכנה שאני נפעל על ידה, שזה הרצון שלי, המחשבות שלי, כשלכל מקום שאני פונה ומה שאני רוצה לעשות אני כבר נפעל בצורה כזאת, אני קיבלתי את זה מהחיים. אני בן אדם, אני לא יכול להפוך את עצמי למין אחר.

ניצה: נכון. זה נשמע כמו משהו על אנושי.

לכן כשהאנושות מבינה את זה, היא אומרת, "טוב, אנחנו קיימים במסגרת האגואיסטית הזאת, זה הגורל שלנו, כך נוצרנו וכך נמשיך, הרי אין ברירה. לפחות אנחנו יודעים מי אנחנו, בהתאם לזה אנחנו צריכים להגביל את האדם שלא יגרום נזק לאחרים, וכך נתקיים, ה"רע במיעוטו". ומכירים שזה הטבע שלנו, כמו שכתוב בתורה "יצר האדם רע מנעוריו".

באה שיטה אחרת, חכמת הקבלה, ואומרת שזה לא נכון. זה נכון ש"יצר האדם רע מנעוריו" ושאנחנו רעים לפי הטבע שלנו, אבל אנחנו מתפתחים ובהתפתחות שלנו גם מתעוררת ההזדמנות להחליף את הטבע שלנו. כי אם נמשיך להתפתח כך הלאה, נגיע להשמדה עצמית, וזה יהיה הסוף. חוץ מזה אומרים המקובלים, שאם נתעמק בתוך הטבע, בתוך התכנית של הטבע, נגלה שם שבאמת האפשרות הזאת קיימת ויכול להיות שהאדם ישנה את עצמו, את הטבע שלו. הוא יכול לקבל מהטבע כוחות שמשנים אותו ועושים אותו ההיפך מהאגו שלו. התוכנה האגואיסטית שלו שקיימת בו ומנהלת אותו יכולה להתחלף לתוכנה הפוכה מזה, אלטרואיסטית, בדיוק הפוך, לעשות היפוך כזה שמה שהיה קודם ישחק הפוך. זה ביכולת האדם. ואז נראה עולם הפוך, לא כמו שנראה לנו, ואת עצמנו הפוכים. הכול אפשר, רק על ידי שינוי תוכנת ההפעלה.

 אורן: מה מהות ההיפוך? מה מתהפך בדיוק בתפיסה של האדם, בתודעה שלו, ביחס שלו?

רק דבר אחד, כמו שחשוב לנו היום לקבל וליהנות, יהיה לנו חשוב לתת ולהנות.

ניצה: במקום לקבל וליהנות, לתת ולהנות.

להנות לזולת. זה הכול. ואנחנו מזה נהנה. התענוג יישאר, ועוד יותר מזה, הוא יהיה בלתי מוגבל, שלם, הוא יקבל הערכה גדולה מכולם, מכל העולם, אבל תענוג מנתינה. ולזה ממש מזמינה אותנו חכמת הקבלה.

 אורן: מה אמור לקרות לתודעה האנושית בשינוי כזה? איך שינוי כזה ישפיע על התודעה האנושית?

זה שינוי מאוד מהותי וגדול. זו ממש מהפכה. מפני שאם עכשיו אני רואה את עצמי נבדל מכל העולם ורוצה להשתמש בכל העולם בצורה רכושנית, כמה שטוב לאגו הצר שלי אני אקבל וכמה שלא - לא, אז אני יכול גם להבין, להכיר, ליהנות במקצת ממה שיש בעולם על ידי כך שאני יכול להצטרף לעולם ולגרום תוספת לעולם, ואז כל העולם נפתח לפניי. אני לא מגביל את עצמי ורואה כמה אני אקבל, אלא ההיפך, אני נכנס לכל העולם בצורה חופשית, פתוחה, ומתחיל בכלים כאלו, בתחושות, ברצונות, במחשבות להכיר את כול המציאות, כי אני רוצה להיות שייך לה.  אני לא מוגבל בכלים שלי, אני רוצה את הכלים שלה לקנות על מנת להיות שייך לזה, להיטמע בזה.

 אורן: הזכרת בתחילת הדברים שלך את הכוח היצירתי שיש לאדם שמבדיל אותו ממין החי. האדם יצא מעולם החי בזכות הכוח היצירתי שבו. בשינוי תודעה כזה מה קורה לכוח היצירתי של האדם, לאן הוא הולך?

אני מתחיל להיות ממש בתוך כל המציאות. וכל העולם, כל החיים, כל הטבע, כל זה שייך לי. אבל שייך לי בזה שאני שייך לו.

 אורן: מה אני יוצר? איך אני משתמש בכוח היצירתי שלי?

אני מתחיל לגלות את כל הכוחות שטמונים בי ומשייך אותם לטבע הכולל ומוסיף מעצמי לכל הטבע הכולל. אני לומד את כול מערכת הטבע ורואה שבכל חלק וחלק שלה, בכל בלוק, בכל אופן שיש כאן במערכת הטבע, אני יכול להוסיף משלי ולהשלים.

ניצה: אתה תיארת פה באמת משהו מאוד מיוחד, שאם קודם הסברת שהכוח היצירתי של האדם מפתח אותו לקחת מהטבע בשבילו, עכשיו אמרת "אני משתמש בכוח היצירתי שלי וכאילו נותן אותו לטבע, מחזיר אותו לטבע", זו פעולה הפוכה?

כן.

 ניצה: הכוח היצירתי לא מתבטל, הוא ממשיך להתפתח, אלא במקום שאשתמש בו כדי למשוך מהטבע אלי, אני בעצם משתמשת בכוח הזה לטובת הטבע.

לשייך את זה לטבע. זה בעצם השימוש הכי נכון ולזה נוצרנו ולזה אנחנו צריכים להגיע. ואז אנחנו מגיעים לטבע השלם.

 אורן: אם הייתי רוצה להבין במשפט אחד, באופק, בעתיד, איזו תודעה יש לאדם, מה היית עונה לי?

הוא נמצא במערכת אחת שאין בה לא חיים ולא מוות, לא טבע העולם הזה או העולם העליון, הכול אחד. אם בצורה כזאת הוא ישתמש נכון בכל היוצרות שלו, באגו שלו במיוחד, הוא יכול לפתוח לעצמו עולם שלם ונצחי ובצורה כזאת לקבל את כול המציאות. לכן החכמה הזאת נקראת "חכמת הקבלה".