חיים חדשים - תוכנית 1022 - קשרים חברתיים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים ללמוד מהרב לייטמן איך להשתלב טוב יותר בחברה שבה אנחנו נמצאים, בין אם זה במקום העבודה, בבית, בחוג החברים שלנו, ובין אם מדובר בילדים שלנו בבית הספר או בתנועת הנוער. בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, מפני שאנחנו יצורים חברתיים, יש אותנו ויש את כל הסובבים אותנו, והנושא שלנו היום עוסק באופן שבו נוכל לבצע את ההשתלבות הזאת בצורה טובה ונוחה יותר, בצורה שתוביל את כולנו גם יחד לחיים חדשים.

יעל: זה נושא שמאוד מעסיק את האדם. האדם נמצא בחברה מגיל מאוד צעיר, ומגיל מסוים הוא גם מתחיל להיות ערני לסביבה שסובבת אותו והוא רוצה להיות חלק מהחברה, הוא רוצה להיות מקובל. הרבה אנשים סובלים מכל מיני דחיות חברתיות כאלו ואחרות, תהליך מאוד לא נעים ולא פשוט בשבילם. הנטייה הטבעית של האדם היא להיות חלק מקבוצה, להיות מקובל ואפילו להוביל את הקבוצה או לפחות להיות פופולרי בתוכה.

אנחנו חיים היום בתקופה יותר מורכבת, העולם הגלובלי מחייב אותנו יותר לזוז ממקום למקום, ממדינה למדינה, ובמדינה החדשה אנחנו גם צריכים להשתלב בתוך קבוצה חברתית חדשה. אנחנו מחליפים היום את מקומות העבודה יותר מפעם, ואנחנו חייבים להשתלב בכל מקום מחדש, אם זה בתרבות ארגונית כזאת או אחרת ואם זה להתחבר לאנשים חדשים שמופיעים לתוך חיינו.

אני רוצה לפתוח בשאלה, למה הקשרים החברתיים כל כך חשובים לנו כבני אדם?

האדם הוא קודם כל חיה חברתית, יצור חברתי, ולכן הוא לא יכול בלי חברה. אנחנו מדברים על האדם לפי החברה שלו, עד כמה הוא מתאים לחברה, ועד כמה החברה מתאימה לו. איך הוא בוחר לעצמו את החברה, לפי האופי ומטרת החיים שלו. שבחברה הוא מוצא את בן או בת הזוג, הוא מוצא פרנסה, והוא בונה שם את עצמו מתחילת החיים ועד סופם.

גם המשפחה היא חברה וגם חוגים יותר רחבים. בכל מקום שאליו הוא נכנס ואפילו לרגע אחד כמו לבנק או למשרד בעירייה או בממשלה, לרופא, לא חשוב איפה, זו גם חברה, הוא צריך לדעת איך להשתלב בכל אלו אפילו לכמה דקות. זאת אומרת, האדם והחברה נמצאים בבעיה הגדולה ביותר, ואם היינו פותרים את בעיית היחסים בינינו היינו חוסכים המון בעיות של בריאות, עצבים, ייאוש, בעיות של ילדים בכיתה, בעיות בין עובד ומעביד, כלפי המשטרה, כלפי בתי חולים, זה תמיד בין האדם והחברה. לכן אני אומר שזו הבעיה העיקרית שבה תלויות כל הבעיות.

אבל יש כאן בעיה שאנחנו צריכים לבדוק, מה קורה אם אדם לא משתלב בחברה. אני זוכר את עצמי שתמיד הייתי קצת בצד החברה, כי ראיתי שלהיכנס בתוכה זה מאוד קשה, מפני שהייתי צריך להתעניין במה שמעניין אותם, לדבר איך שהם מדברים, להיות מקובל חברתית. כבר כשהייתי ילד בן עשר, שתיים עשרה וגם יותר מאוחר באוניברסיטה, לפעמים הייתי מתקשר איתם כי הייתי צריך, אבל ברוב המקרים לא היה לי לזה שום צורך, ממש לא. כי התשלום עבור זה שאני צריך לחיות לפי הערכים שלהם היה קשה, גבוה מידי, ולכן לא רציתי. לכן אנשים שרוצים להיות מקובלים בחברה צריכים לדעת שהם צריכים לוותר.

כשכתבתי את הספר הראשון שלי, הלכתי למו"ל ושאלתי איך אני יכול להפוך את הספר הזה לרב מכר. הוא הסתכל על הספר, ככה דפדף בו, צחק ואמר "רב מכר זה הספר הכי נמוך, לכן הוא רב מכר, כי כולם קוראים אותו ונהנים. הספר שלך לא יכול להיות רב מכר". הוא שאל אותי כמה ספרים להדפיס עבורי כדי למכור, ואמר, נעשה הסכם עבור מאתיים ספרים נניח. הופתעתי כי חשבתי על עשרים אלף, בטוח יותר ממאתיים, רציתי שהספר יתפרסם. והוא אמר לי, ככה זה יהיה, ובאמת הוא צדק.

לכן אנחנו צריכים להבין, שאדם שנכנס לחברה צריך לדעת שהוא הולך להיות כמו החברה, אז האם לא חבל לנו על האדם הזה, במיוחד אם הוא מיוחד. לכן ישנו גם חינוך אישי וגם חינוך כללי. באוניברסיטאות יש תכניות לסטודנטים בודדים, מיוחדים, שיש להם התפתחות מעל הממוצע, הרבה למעלה מהממוצע, והם לומדים בהן. הכרתי אנשים שלמדו באוניברסיטה הראשונה של רוסיה כבר מגיל אחד עשרה, שלוש עשרה, וארבע עשרה, בזמן שאחרים היו מתקבלים לשם רק מגיל שמונה עשרה ומעלה.

 יעל: ילדים מוכשרים מאוד.

כן, שקיבלו אותם ללא שום הגבלות. לכן אנחנו צריכים להבין שכדי להיות מקובל בחברה אתה מוריד את עצמך ומפרמט את עצמך בדיוק לפי צורת החברה. אז תלוי באיזו חברה כדאי לך לעשות את זה. או שתדע לפחות שתצטרך לוותר על משהו כדי שתהייה מקובל אצלם, אבל גם תשמר משהו משלך. שהאישיות שלך לא תהייה כמו הדברים שהם מדברים עליהם, צורת ההתייחסות שלהם, סגנונות הדיבור וההתנהגות שלהם, אלא למרות זאת תשמור על שלך ועל מי שאתה.

 יעל: מה בעצם נוצר בין האדם לבין החברה?

חייבת להיות ביניהם שפה משותפת.

 יעל: מה זה השדה הזה שנוצר בין האדם לבין החברה?

זה נקרא שפה. זו לא השפה המילולית, אלא שהם מבינים זה את זה, בדיבור, בביגוד, בהתנהגות, בטעמים באכילה, בשירים, בנוי ובמה לא. זאת אומרת אדם שנמצא בחברה הוא ממש כמו כל אחד אחר בחברה ואין ביניהם כמעט שום שוני. וכשהם מחפשים על מה לדבר ומה לעשות, הם רואים שכל זה רק מוריד אותם בכל מיני צורות, כי אין באמת שום דבר ביניהם חוץ מזה שאני רוצֶה או רוצָה להיות מקובל על האנשים האלו. במה? במה שמוצא חן בעיניהם. זאת אומרת, אני צריך תמיד לעבוד על למצוא חן בעיני אנשים אחרים. האם זה התפקיד או מטרת החיים שלי? האם בשביל זה אני חי, כדי לפרגן ולשרת לאחרים?

 יעל: יש צורך פנימי כזה אצל הרבה מאוד אנשים.

אני מבין את זה, אבל אם אנחנו כבר מדברים על להשתנות, אנחנו בכל זאת צריכים להסביר לבן אדם שיש בו משהו מיוחד, ובכל אחד, אז בוא נטפל בזה, וביתר הדברים הוא יהיה כמו כולם.

 יעל: מאיפה נובע הצורך הזה להיות מקובל, להיות באמת שייך לתוך קבוצה?

כי האדם הוא חיה חברתית, הוא צריך לקבל מהחברה תמיכה ובטחון, וזה נותן לו את הרגשת החיים, החיוּת. אנחנו לא זאבים בתוך היער, אלא בנויים כך שנצטרך את החברה, את הסביבה. אנחנו צריכים תגובה על מה שאנחנו עושים, אנחנו רוצים להיות ידועים, ושהחברה תכבד אותנו. לפי הערכת הסביבה, ואיך שהחברה מעריכה אותי, ככה אני מעריך את עצמי.

 יעל: זאת אומרת שהחברה משקפת לי במידה מסוימת את הערך העצמי שלי?

כן.

 יעל: ומה עושה אותו בן אדם שיש בו משהו מיוחד ואותם תחומי עניין של החברה, ומה שהם מדברים והערכים שלהם לא מעניינים אותו? הוא לא מקבל משם כלום, הוא מרגיש שהוא מתבזבז כביכול, שמבזבזים לו את המשאבים והאנרגיה. מאיפה הוא מקבל את הביטחון ואת התגובה, מאיפה הוא מקבל את התשתית הזאת?

יכול להיות שמספרים, יכול להיות שמעולם המוזיקה, מתרבות, מספורט, לא יודע מאיפה, אבל יש לו כאילו חברה אחרת רק שהיא לא חברה של בני אדם הדומים לו.

 יעל: וזה שווה ערך?

יכול להיות אפילו יותר מזה. אני זוכר שכל החברים שלי מהחצר היו משחקים בכל מיני משחקים ואני הייתי הולך למצפה כוכבים ומאוד נהניתי לראות את הדברים האלה. זה היה בזמנים של החלליות הראשונות, בשנות השישים.

 אורן: יש מחקרים שמראים שכשאדם נמצא בחברה מסוימת והחברה דוחה אותו, הוא מרגיש דחייה, הכאב שמורגש בתוכו זה כאילו כאב פיזי, כאילו נתת לו מכה.

כן. בטח. פגיעה בכבוד, באגו שלו.

 אורן: למה זה כך? תסביר לי קצת.

יעל: אני ארחיב את זה למה שגם אמרת בהתחלה שהרבה בעיות יושבות על החיבור הזה בין אדם לחברה.

כן. אני הייתי אומר שאנחנו לא מודעים עד כמה. נראה לי שלרוב זה בעיות בריאות, בעיות פסיכוסומטיות, בעיות משפחה, עם הילדים, הייתי אומר שכמעט הכול. כמעט את כל בעיות האדם אפשר לייצב או לרפאות על ידי היחס שלו בחברה.

יעל: שמחת חיים, המצב רוח, הדיכאון, לא דיכאון, הרבה מאוד דברים יושבים על החלק הזה.

כן.

 יעל: אני מחברת את זה לכאב הפיזי שאורן כרגע דיבר עליו, למה זה כל כך משמעותי? למה זה הדבר שמפעיל כל כך הרבה דברים אצלנו בחיים?

אם הייתי מתפתח לפי הגוף שלי בלבד, כמו פרה, פרה מסתובבת על הדשא, אוכלת ואוכלת, בא לה לשכב היא שוכבת, מסתכלת ככה שעה שעתיים, שוב קמה הולכת אוכלת, אלה החיים. זאת אומרת הגוף שלה לא דורש יותר מהסביבה הזאת. יש עוד פרות, כן או לא. היא חיה גם לבד. יש גם חיות חברתיות, כמו זאבים שצריכים לחיות בלהקה. יש כאלה שרק במשפחה ולא בלהקה ויש להקות של דגים שחיות אלפי אלפים ביחד.

האדם לא יכול לחיות לבד, הוא התפתח למעלה מדרגת חי וכל ההתפתחות שלו מדרגת חי לדרגת האדם, המְדבר, זו התפתחות החברתית בלבד. ואם לא היתה חברה, הוא לא היה מתפתח. זאת אומרת קודם כל ההבדל בין אדם לבהמה, שהאדם הוא בהמה חברתית. ולא חברתית כמו זאבים או יונים או עוד משהו, זו לא רק משפחה, אלא הוא צריך לחיות בארגון גדול שסובב אותו. מדינה שמספקת לו ביטחון, עבודה, פנסיה, שירותי בריאות, חינוך לילדים ומה לא. זאת אומרת האדם קשור למערכות, הוא בונה את המערכות האלה, משפר אותן כל הזמן. ולכן יוצא לנו שאנחנו לא מסתכלים על האדם, אלא אנחנו מסתכלים על החברה.

מה אני יודע נניח על איטלקים, אני לא יודע עליהם כלום, ולא מכיר אף איטלקי אישית, אבל כשאני שומע על החברה האיטלקית, אני חושב על מוזיקה, פסטה, פיצה, יין טוב, גבינות טובות, כמה שירים שלהם ועוד כל מיני דברים כאלה. זאת אומרת מה שהחברה הזו מייצרת לחברי החברה, לפי זה אני בודק מהי ולפי זה אני יכול לדבר על האופי של העם.

 החברה מולידה את האדם, סיכום פשוט. חברה היא שמלידה את האדם, היא מחזיקה אותו ומחנכת אותו. זה לא שהוא נולד מהאימא, הבהמה נולדה מאימא, אחר כך כשהוא גדל, בגיל שנתיים שלוש ארבע וכן הלאה הוא נכנס תחת השפעת הסביבה והסביבה כל הזמן משנה אותו וזה מה שיהיה לו, מה שהוא יקבל מהסביבה. לכן אנחנו לא מתחשבים באדם, אלא רק עם תוצאות הסביבה.

 אורן: אני רוצה שוב להעלות את העניין של דחייה חברתית. הבנתי את הסכְמה באופן כללי, את מערכת היחסים בין הפרט לחברה, הבנתי שאנחנו יצורים חברתית. מה קורה במצב של דחייה חברתית? אמרתי קודם שמחקרים מראים שזה כואב לאדם יותר מכאב פיזי, אם החברה שאליה הוא משתייך דוחה אותו זה כואב לו יותר מכאב פיזי. ואני רוצה לחזור על השאלה, למה זה כך ומה היית ממליץ לי לעשות כאדם שדחוי חברתית? לא כמו הטיפוס שציירת קודם שמעדיף את הפינה שלו, לא מהמקום הזה, אלא אדם שכן מעוניין להשתלב בחברה והחברה משדרת לו "לא רוצים אותך, אתה אפס בעינינו, אתה לא נחשב, אתה כאילו לא פה, אתה יכול לחזור הביתה, אתה כאילו אוויר בשבילנו", האדם מרגיש בפנים כאב מוות, למה הכאב הזה כל כך כואב ומה אפשר לעשות איתו?

זו פגיעה ב"אני" שלו, אין פגיעה יותר גדולה. אלו לא הרצונות הבסיסיים של, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. אומנם יש כאן כבוד, אבל המילה כבוד כאן היא לא כלפי האישיות שלו, אלא קצת כלפי מעמד חברתי. אבל הדחייה חברתית לאדם מבטלת את ה"אני" שלו, כי את כל האני שלו הוא בונה כאדם ביחס לחברה. עד כמה שהוא מקובל בחברה, עד כמה שמעריכים אותו, ככה הערך שלו, כך הוא שווה. ולכן אם מזלזלים בו זה סימן עד כדי כך שהוא לא קיים, אפשר כך להביא את האדם להתאבדות. ולכן אנחנו צריכים מאוד להיזהר, איך אנחנו מתייחסים לאדם ואיך החברה שומרת עליו.

 אורן: מה אדם כזה יכול לעשות?

להרוג את עצמו.

 אורן: זה ברור, יש אופציות יותר טובות? איך הוא יכול לשפר את המעמד שלו בחברה?

לזה החברה לא כל כך דואגת, היא רק מעוררת בו כל מיני תסכולים, קנאה, גם לטוב וגם לרע. החברה כאן יכולה לגרום להתפתחות האדם או ההיפך.

 אורן: ומצד האדם עצמו, נאמר שאני אדם שדחוי חברתית, מה אני יכול לעשות עם זה?

קודם כל צריך לעשות חשבון למה אני דחוי, מה יש בי שמזלזלים בי, שלא רוצים אותי, שאני לא מקובל? אולי ההתנהגות הפיזית החיצונה שלי לא מקובלת בחברה, אולי איזה תכונות פנימיות יותר ואולי לא ה"אני", אלא שאני לא יודע בעצמי להתקשר אליהם, לפרגן להם, להראות להם שכדי להם להיות איתי בקשר טוב כי הם מרוויחים. סך הכל כולנו אגואיסטים. מי שיהיה איתי בקשר זה מפני שכדאי לו, תמיד, וגם אני רוצה להיות בקשר איתם מתוך כדאיות.

לכן צריך לשקל את כל הדברים האלה, וצריכים ללמד את הדברים האלו לילד. אני חושב שאין כאן בעיה ואין כאן במה לזלזל, צריכים ללמד אנשים איך להתקשר נכון זה לזה. גם שהוא יתרום לחברה וגם שהחברה תייצב אותו. כן. אני מבין שכך צריך להיות. אני לא יודע אם מקדישים לזה זמן בבתי ספר היום, אבל כל אחד רוצה להיות אדם והערך שלו נקבע לפי הערך שחברה נותנת לו.

יעל: אמרת שהאופציה ראשונה זה שמשהו אצלי לא מספיק מותאם מול אותה חברה, או מבחינה התנהגותית או משהו יותר פנימי בתכונות הפנימיות, או בתקשורת שלי, שאני לא יודע לתקשר איתם נכון. ובתחילת התוכנית דיברת על אופציה שהחברה לא מתאימה לי, זאת אומרת שאני עושה חשבון ואני רואה שבסופו של דבר זה לא שווה לי, זאת אומרת החברה הזאת היא באמת חברה שלא מתאימה לי, בן אדם כזה צריך ללכת לחפש חברה אחרת?

וודאי. נניח אני לומד מוזיקה, שמונה או עשר שעות ביום אני ליד הפסנתר, אז אני צריך לחפש חברה כזאת שמתאימה לעומס הגדול שיש למוזיקאי. הם מתחברים ביניהם, יש להם אתר מיוחד באינטרנט, התכתבויות, הם נכנסים לבית קפה מסוים וכן הלאה. יש לנו על מה לדבר, גם הם עסוקים כמוני, גם הם מתייחסים לחברה כמוני. הם גם צריכים חברה, אבל חברה ספציפית, לפי המקצוע. מובן לי שכך זה קורה. וכשאני נמצא באיזו מדינה, יוצא לרחובות המרכזים של העיר אז אני מתעניין, של מי הבית קפה הזה? של מי המקום הזה? ואז רואים שבאמת לכל מקום יש את הסגנון שלו.

 אורן: יש חברות שהן באמת מאוד מגוונות, כמו שעכשיו תיארת, אבל אני רוצה בכל זאת שתיתן לי איזה עיקרון אחד שיתאים לכל חברה שבה אני ארצה להשתלב, בין אם היא כזאת או כזאת, במדינה כזאת או כזאת, לא חשוב לי איזה, אני רוצה שתלמד אותי עיקרון שתמיד יהיה נכון. אם אני רוצה להיות מקובל בחברה מסוימת ולפתח אצל האחרים בחברה הזאת רצון להיות חברים שלי מה אני צריך מצידי לספק? איך אני יכול לגרום לאנשים לרצות להיות חברים שלי, במה זה תלוי מצידי, מה נמצא בידיים שלי שתמיד יהיה נכון ותמיד יעבוד? יחס פנימי, התנהגות, תן לנו איזה טיפ, משהו.

יחס פנימי תלוי בהם, האם הם כל כך מרגישים את זה ויכולים להבחין בזה במשהו.

 אורן: לא, איך אני יכול לגרום להם לרצות להיות חברים שלי?

אני מבין. זו שאלה מאוד בעייתית. תלוי באיזו חברה. אתה רוצה לגרום להם להיות חברים שלך?

 אורן: כן.

זאת אומרת למה הם צריכים להיות חברים שלך? שתהיה להם מזה איזו תועלת, כי אדם הוא סך הכול אגואיסט. אז איזו תועלת תהיה להם מזה שהם יהיו חברים שלך? אתה צריך בזה להראות את עצמך כחיוני באותה חברה, שאתה יכול להוסיף להם כוח, מומחיות, טעמים מסוימים, משהו שהם יכולים ליהנות ממנו. אתה צריך ללמוד את אותה חברה, ולראות מה אתה יכול להוסיף להם. יכול להיות שיש לך את זה ואם לא אז כדאי שתלך לרכוש את זה, אולי ללמוד משהו, ואז תוכל להיכנס בה. אבל בלי שאתה מביא להם תועלת, איך יכול להיות שהם יקבלו אותך? כי כל גוף הוא גוף אגואיסטי, סגור פחות או יותר ודוחה כל דבר שרוצה לפרוץ לתוכו.

יעל: אני חייבת לשאול את זה למרות שאנחנו לקראת הסוף. לפעמים בתוך החברה יש הרבה מאבקי כוח, כדאי ללמוד את המשחק הזה?

אני מלכתחילה לא הייתי נכנס לזה, בשביל מה לי, מה התועלת מזה? רק להוכיח לעצמי שאני יכול להצליח, להרוויח ולנהל אותם? אני לא יודע, לי לא היה בזה שום עניין. אולי בגלל שאני לא כל כך מעריך אנשים. מהטבע אני מאוד גאוותן, אדם לא טוב. ולכן להתכופף לאחרים רק כדי שיקבלו אותי? לא היה לי בזה שום עניין אבל אני לא אומר שזה טוב.

 אורן: כן, ברור. כל אחד איך שהוא, כל אחד לפי הנטיות שלו. אני רוצה בכל זאת שאלה אחרונה, הנושא שלנו היה "השתלבות חברתית נכונה", מה כלל המפתח בהשתלבות חברתית נכונה?

ששני הצדדים מספקים אחד לשני מה שטוב לכל אחד. זה המקח והממכר הקבוע. זה כמו ביחסים בין בני זוג, הם בעצם מחליפים, מתחלפים, כל אחד נותן ומקבל, זו קומוניקציה מאוזנת.