חיים חדשים - תוכנית 103 - חינוך לחיים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

 אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: בתקופה האחרונה דיברנו על הריון ולידה, ואנחנו משתדלים ללמוד מהרב לייטמן כל מיני תובנות על החיים תוך כדי ניתוח התהליכים של הריון ולידה. בסדרת השיחות "חיים חדשים" הגענו אל הלידה עצמה בשעה טובה, ובמזל טוב נולד לנו בן או בת. אנחנו רוצים בשיחה הזו להתקדם בתהליך מה קורה מעכשיו ואלך.

     ניצה: אז הרגע הזה של הלידה, אותו רגע שבעצם התינוק יוצא מתוך הסביבה הפנימית, החמה, הנעימה, לתוך סביבה אחרת, חדשה. ובשלב הראשון הוא מחובר בחבל הטבור, זה השלב שבו הוא בעצם צריך לעבור איזה ניתוק. הייתי רוצה להבין איך בזמן הניתוק הוא עובר ממצב שהוא הרגיש כל הזמן רק אותי ודרכי ועכשיו הוא פתאום הולך לעבור איזה ניתוק, מה הוא מרגיש במעבר הזה?

הוא מרגיש את העולם החדש, בתנאים חדשים. קודם כל אנחנו צריכים להבין שלפעמים קיימות תופעות אצל חיות, אבל בני האדם בנויים כך שעוזרים לאישה בתהליך הלידה, וגם בתורה כתוב על מיילדות, כי קשה לאדם לבצע את התהליך הזה לבד. זה גם מעשה מאוד מאוד קריטי של התהליך עצמו. אותו המקום שהאישה מולידה כך הוא נקרא "משבר", האבנים האלו שעליהן היא יושבת ומולידה.

מה התינוק מרגיש? התינוק מרגיש את עצמו כ"פורץ" ממש ונולד למצב חדש. הטבע מפתח בו פעולות שהוא חייב לצעוק או שמכריחים אותו לצעוק, אבל בעצם הוא חייב בעצמו לתת צעקה, בזה הוא מתחיל לנשום. וצריכים כבר לעשות פעולות כמו שעושות גם החיות, לחתוך את חבל הטבור, לנקות אותו או שאמא מורידה ממנו את כל הקרום שיש עליו או שאנחנו רוחצים אותו, אבל זה בעצם מה שקורה וכך הוא נולד. חייבים להביא אותו כמה שיותר מהר לאמא, הוא חייב להיות כל הזמן קשור אליה כמה שיותר.

מה שאנחנו עושים היום זה לא לפי הטבע. שהתינוק נמצא במקום אחד והאם נמצאת במקום אחר הוא מרגיש את זה מאוד, ובאמת שזה גם משפיע עליו מאוד. זה גורם לחוסר ביטחון, לפחדים, לכל מיני תופעות לא טובות. הוא חייב להרגיש כל הזמן את אימו לידו, הוא חייב להרגיש את הריח שלה ולא את הריח של בית החולים, הוא חייב להרגיש את השדיים שלה, ממש את מקום ההנקה, הוא חייב להיות כל הזמן לידה, עליה. זה בעצם המקום החדש, מקור החיים החדשים שלו. הוא חייב לשמוע את הקול של אמא ולא אלף אנשים שמסתובבים סביבו, כל מיני אחיות בבית החולים. בצורה טבעית כמו שאנחנו רואים אצל חיות, כמה שאפשר הצורה הזאת היא הצורה הטבעית שצריכה להיות נכונה גם לבני אדם.

ואז מתחילה תקופת ההנקה, "זמן היניקה". שכאן אנחנו מבינים שהסמל הזה שבמקום "דם" הוא מקבל "חלב", זה מסמל שהוא מקבל דרגה אחרת של ההתפתחות, כ"אדם". וכאן אנחנו צריכים לספק לו כבר מיד את ההתפתחות החדשה. זאת אומרת, למרות שהוא לא שומע ולא רואה ולא מרגיש הרבה דברים, זה רק נדמה לנו שהוא כאילו נמצא אטום בתוך עצמו עדיין, אלא שאנחנו צריכים כל הזמן להביא לו השפעה מאמא. אלה המילים והשירים וכל מה שאמא בצורה טבעית מרגישה אליו כך היא צריכה להתייחס, להביע את זה. ולא חשוב כמה הוא מגיב או לא, הוא קולט. עד שהוא מתחיל להגיב.

וכאן אנחנו יודעים שקיימות התפתחותיות חיצוניות. זמן הקליטה הזאת והזמן שהוא ליד האמא זה עד גיל שנתיים לפי הטבע. שבכל העשרים וארבעה החודשים הללו הוא נמצא כל הזמן צמוד אליה. ולכן וודאי שזה לא טוב מה שאנחנו עושים ששולחים אותו לאיזה פעוטון או לגן ילדים ואמא הולכת לעבודה ומתעורבת שם עם כל מיני דברים. היא חייבת להשקיע את עצמה ממש בתינוק, והוא צריך להרגיש שזה הכל בשבילו. אין מקור אחר שיכול לספק לו בזמנים הללו מילוי גשמי, נפשי, אלא רק אימו ולהשתדל בהנקה.

מה שמרגיש העובר הנולד והמתפתח, שהוא נמצא בטיפול. והעיקר זה לא הטיפול הזה בהנקה, למרות שעם החלב הוא מקבל לא רק את כל החומרים אלא גם את הטבע, את היחס, את הדברים שהם פנימיים, יותר רגשיים, נפשיים, רוחניים, שהם עוברים מאימו אליו. הוא צריך לקבל את זה גם בצורה חיצונית יותר, באווירה הכללית, יש לו עכשיו גם מגע עם אביו והוא צריך לקבל ממנו השפעה מיוחדת, מסויימת, אבל העיקר זה אימו.

אנחנו ממשיכים אותו המצב כמו ברחם רק בצורה קצת יותר חיצונית, אני מדגיש את המילה קצת. לא שאנחנו מתייחסים לרך הנולד שהוא כבר נולד וזהו אפשר לנתק אותו מאמא. אלא ההיפך, כל השנתיים הללו הוא עדיין קשור אליה ממש כמו בחבל הטבור, ממש כמו בחבל הטבור, אני מדגיש. הדם הפך להיות לחלב, הוא מקבל את החלב ויחד עם זה השפעה קצת יותר חיצונית, אבל בהחלט הוא צריך להיות צמוד לאמא.

אורן: האם בזמן שהיא מניקה היא יכולה לגרום במחשבות שלה לעיצוב הקשר העתידי של התינוק עם אנשים אחרים?

הכל תלוי בה. אנחנו ממשיכים את הטיפול, היא חייבת לשמוע, היא לא יכולה להתנתק ממנו. יש לה טלוויזיה, אינטרנט, היא חייבת להמשיך קבל מאיתנו כל הזמן הדרכה.

אורן: אני שואל ספציפית לגבי ההדרכה. על מה אישה בזמן שהיא מניקה צריכה לחשוב כלפי הילד כדי שתתפתח בו חוץ מהגוף שלו שגדל גם מודעות?

עצם זה שהיא משנה את המודעת שלה זה משפיע עליו.

אורן: אז יש משהו ספציפי?

דבר ספציפי זה ניגונים, שירים מיוחדים שמדברים על חיבור, על האיחוד, שיותר מביאים הרמוניה וקשר, גם במוסיקה זה מקבל ביטוי. לא במוסיקה המודרנית שהיא כולה קצבית וחתוכה כך לפי הזרימה שלה, אלא מוסיקה יותר כמו מוצרט שמבטאה קשרים והרמוניה. צריכים גם לשים לב לסיפורים שהיא מספרת, שהם כולם יהיו על אהבה, ועל חיבור, ולא שזאב אכל את כיפה אדומה או את הסבתא הזקנה, ועוד כאלה דברים מפחידים שיש בהם ניגוד, פחד, מאבק, בתוך היער. כל זה בא לנו מהאמונות הפגאניות העתיקות, שאת השמש בלילה מישהו אכל אותה ובבוקר היא שוב נולדת. צריכים להתנזר מכל הדברים האלו, אפילו שהיא בעצמה קיבלה את זה בילדות, אבל היא צריכה למיין אותם.

אורן: האם בזמן ההנקה עצמה יש איזה מחשבות מסויימות חוץ ממוסיקת רקע שהיא יכולה לשים?

לא, מוסיקה וחיבור ועולם האינטגרלי והכל מחובר, היא צריכה להביא לו את התוכנה הזאת, אחרת הוא לא יהיה מתאים לעולם החדש. אנחנו היום בעולם החדש לא מסוגלים לסדר אותו בגלל שאנחנו לא קיבלנו את התוכנה הזאת.

אורן: אז מה היא צריכה לתת לו? על מה היא צריכה לחשוב כדי שהיא תיכנס בתוכנה החדשה?

כל הזמן מחשבות על החיבור, על העולם האינטגרלי, על ההדדיות, על יחס יפה בין בני האדם. וזה המסר של החינוך שלנו.

אורן: כשהיא מניקה היא צריכה לחשוב על זה?

בכלל כל הזמן, לא רק בזמן שהיא מניקה. כל מה שיש בה ומה שהרך הנולד מקבל ממנה, הוא מקבל כל הזמן לא רק בזמן היניקה.

 ניצה: קראתי שיש מחקרים על זה שיש איזה הורמון שמכונה "הורמון האהבה" ושהוא מופרש באמת גם בזמן הלידה עצמה וגם בזמן ההנקה, והוא מעודד הנקה. ואומרים שההורמון הזה ככל שהוא מופרש יותר והילד סופג ממנו ונהנה ממנו, הוא בעצם בהמשך יוכל לפתח מערכות יחסים טובות יותר, יוכל להרגיש אמון יותר בין אישי, יוכל להיות אמפאטי יותר. התהליך הזה הוא בעצם סוג של תהליך הורמונלי, אבל אתה מדבר על משהו שהוא יותר גבוה מההורמונלי.

איך את מפעילה את ההורמונים הללו? אהבה זה הורמונים? זה מתבטא בהורמונים.

ניצה: נכון. זאת אומרת, שאני יכולה להשפיע במחשבה שלי על זה שההורמון הזה יופרש יותר.

ויעבור אליו. כן. בטח. גם אפילו בלי שהיית מניקה גם היית מביאה לו את ההרגשה הזאת ואת היחס הזה בצורה אחרת, בעוצמה אחרת, אבל בכל זאת אנחנו משפיעים זה על זה. התינוק מרגיש מאוד את המצב של אמא, כאילו הוא נמצא ברחם. אם אנחנו מדברים במיוחד שהיא כל הזמן מטפלת בו והוא נמצא כל הזמן עליה, אז וודאי שכך זה.

ניצה: לקשר הזה, לכל מנגנון ההיקשרות בינינו, יש השלכה מאוד גדולה על האדם, גם כילד וגם כבוגר. אתה מדבר פה על חיבור, כל המנגנון הזה של ההיקשרות מתחיל בשלב מוקדם מהבטן וגם בשלב הזה.

כן.

ניצה: אז בעצם כל מה שאני כאמא יכולה לעשות למען התינוק שלי זה לעשות את הפעולות הללו שדיברת או שיש עוד דברים מסויימים שאני יכולה לעשות אותם או לחשוב עליהם?

אחרי שאת מקבלת מאיתנו את הידע על העולם, את התמונה הכללית כדי להשתדל בחיים לְמה הילד צריך לגדול ולְמה הוא צריך להיות מוכן, מותאם, אז הכל ייתן לך בצורה טבעית להשפיע אליו רק את דברים האלה, לכיוון הזה, לכיוון הטוב, כי בזה תלויה ההצלחה שלו בחיים. בצורה טבעית את תרצי לתת לו את זה. אז זה נקרא "תורת אמך".

ניצה: איך זה יפתח אותו בפועל? איך הוא יעבור באמת לרמת ההתפתחות הבאה שאתה מדבר עליה?

אבל זה גם תלוי בכל מיני האביזרים שאת קונה לו, משחקת עמו, ועושה עמו. זה לא האביזרים הפשוטים האלה, הקטנים, הקצרים, שמפתחים את הראייה, את השמיעה, שאנחנו רוצים לזרז אותם בחודשים הראשונים של ההתפתחות, אלא כשהוא מתחיל לשבת, קצת לנוע, אחר כך לעמוד, אחר כך לאסוף כל מיני דברים, לחבר.

אז כאן אנחנו צריכים כבר לגרום שכל הנטיות שלו, כל התפיסה שלו תהיה לחיבור, להדדיות, למצוא דברים ולהבין במה הם שונים זה מזה ואיך יכולים להתחבר זה עם זה. זה העיקר מה שיש לנו בחינוך, איך דברים מנוגדים שבהם מלא כל העולם, איך אנחנו גורמים לכך שהם יתחברו. בינתיים אנחנו לומדים את זה בצורה פיזית בתינוק, אחר כך בדינמיקה יותר, אחר כך יכול להיות בתנועות, איך זה עוזר לזה ובגלל זה זה קיים כך, והוא כבר מפתח מתוך זה לוגיקה, דבר מתוך דבר.

אחר כך איך אנחנו עושים ביחסים בינינו. אנחנו עושים פנים עצובות, פנים שמחות, יחס כזה ויחס כזה. אנחנו מתחילים להראות לו ממה האדם מורכב ואיך הוא צריך להשלים את כל הכוחות האלו לחיבור, אבל שוב, לחיבור, כל הזמן לחיבור.

ואפילו שאנחנו מראים לו דברים לא מתוקנים, שאנחנו צריכים ללמד אותו בזה, אז אנחנו תמיד מראים לו איך לתקן אותם, איך להביא אותם למצב שהם משלימים זה את זה. כי אין דבר בטבע שלא יכול להשלים את עצמו.

ניצה: דיברת על תפיסת המציאות שלו כתינוק.

דיברנו על כך שאפילו בתוך הרחם הוא מרגיש שהוא נמצא במצב מתפתח, או אחר כך במצב מצוקה שהוא חייב לצאת. ביניקה, הוא מתחיל לפתח בעיקר את כל המערכות שלו ועד כמה שהוא יכול להניע אותם, עד כמה שהמוח שלו קשור להפעלות הגופניות.

ואחר כך עד כמה שהתוכנות שלו, זאת אומרת, עד כמה שהוא יכול לתכנן במוח פעולות הדרגתיות שיפעילו את הגוף שלו, כדי שהוא ישיג את המטרה המסוימת. אז אנחנו בהתאם לכך מפתחים משחקים. איך להגיע לאיזה מקום, מה למצוא כדי לחבר את זה על ידי ההפעלות. יש בזה המון דברים.

אורן: הנוסחה שלך לחיים חדשים, חיים טובים, זה אם האדם יכול לפתח בתוכו יכולת לקשר נכון עם הזולת. כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך".

כן, זאת המטרה.

אורן: נתת עצות לתינוק שנולד לשים לו מוסיקה, לקנות לו משחקים לחיבור ופירוק.

איך אנחנו יכולים מהרגע הראשון שתינוק נולד, לגרום לו להיות לפי תפיסת החיים שלך, האדם המוצלח ביותר?

אני מניח שלא יספיק שאני אשים לו מוצרט ואקנה לו משחקים, כי את זה גם השכנים שלי עושים, ולא ראיתי שאני או האנשים סביבי, ששמעו מוצרט ושיחקו בלגו ובפאזלים, יצאו האנשים המאושרים ביותר עלי אדמות.

אז אני לא לבזבז גם את החיים שלו כמו שהחיים שלי חלפו, אני רוצה לתת לו מהרגע הראשון, כאילו "לנפח" אותו בכמה שיותר דברים טובים, אולי במחשבות שלי, מה שתגיד לי אני אשתדל לעשות, אולי שנינו ביחד, אולי כל אחד לחוד.

מה אני יכול לעשות כדי שאני אוכל להגיד לעצמי עשיתי כהורה, כאבא, או כאימא, או כזוג, את כל מה שאני יכול שהילד הזה יגדל, ובתוכו יהיה סרגל כזה פנימי של יחס לחיים ב"ואהבת לרעך כמוך"?

בשנתיים הראשונות אנחנו כמעט ולא יכולים לטפל בו בצורה כזאת, כי עדיין הוא לא מרגיש את הסביבה חוץ מאימא. הוא עדיין לא חברותי, הוא עדיין לא מרגיש את הזולת, הוא מרגיש את עצמו ומקסימום את האימא. גם את האבא הוא לא עד כדי כך מרגיש כמו שאת האימא, שהיא העולם שלו. ולכן אמרתי על מוצרט, על כל מיני המשחקים הללו.

מגיל שנתיים עד שלוש, לקראת שלוש זה בטוח, שהוא חייב להיכנס לחברה.

אורן: עד אז זה אבוד? אין לי מה לעשות כלום? כשהוא היה עובר נתת לי תרגילים לחשוב, לצייר לו עולם.

לא, אני לא מדבר על האימא שמציירת לו את הדברים העתידיים, משחקת איתו, מדברת, ושרה לו שירים בהתאם לזה. אני לא מדבר על זה, זה ברור.

אני מדבר על הפעולות מצד העובר, מצד הנולד, מצד הקטן.

אורן: נניח הוא בן שבוע, ממש עכשיו הוא נולד.

עד כמה שהאימא נמצאת איתנו בתהליך שלנו של הלימוד של העולם האינטגרלי, אז היא בעצם מתחנכת בעצמה ומעבירה את זה בצורה אפילו פנימית לנולד.

אורן: מהמחשבות שלה, זה כלל שהוא תמיד נכון. עד כמה שהאדם נמצא אתנו בתהליכי חינוך אינטגרלי, כל מה שהוא יעשה בחיים ינבע ממנו אינטגרלי.

מה אפשר לתת בתוך תפיסת החינוך האינטגרלי כהדרכה אינטגרלית לאימא שנולד לה תינוק? האם זה מתאים לכל מתחנכי החינוך האינטגרלי או שבמצב הרגשי המיוחד, הפיזיולוגי, והמנטלי, יש לחינוך האינטגרלי דגשים מיוחדים לתת לאימא על מנת שהיא תגדל את עצמה כאדם שמתקרב ל"ואהבת לרעך כמוך" ואת הילד או הילדה שנולדו לה עכשיו?

לא הייתי אומר שבכל שלב ושלב, חודש בחודשו, אנחנו יכולים לשחרר לה עוד איזה חומר בלימוד, שהיא תתייחס אחרת לילד. זה בסך הכל שהיא משחקת איתו במשחקים, היא שרה לו שירים, מנסה להושיב אותו, לעזור לו בכל מיני תנועות, אחר כך לעזור להתחיל ללכת. איך שהיא מפעילה אותו, היא עושה את זה מתוך ההבנה שהיא בעצמה משתנה.

אורן: אני לא מחפש הדרכה לכל שבוע, אני מדבר על שינוי סטטוס מהותי.

היה עובר במשך תשעה חודשים, נתת לנו כל מיני דגשים, כל מיני תרגולים, וכל מיני מחשבות שהשתדלנו לעשות. עכשיו השתנה הסטטוס שלו הוא נולד. אני לא מחפש עכשיו הדרכה לכל חודש, אלא משהו בסיסי, שאני יכול להתייחס בצורה אופטימלית לילד או לילדה החדשים שבאו, או אולי גם לעצמי, אולי גם לבן או בת הזוג, על מנת להתקרב ל"ואהבת לרעך כמוך"?

עד כמה שהיא בעצמה נכללת מהחומר שלנו, בסך הכל, בזה היא מעבירה לו את הרוח.

אורן: זה בכללות. זאת אומרת, אין שום דגש ספציפי.

עד שהוא נכנס, אחרי שנתיים שלוש, כאן נשאלת השאלה, יכול להיות שבימנו זה כבר אחרי השנתיים, לפני כן הוא פשוט לא מרגיש את הסביבה, עד שהוא נכנס לסביבה, כשצריכים כבר להביא אותו לסביבה, ושם כבר הוא מתחיל ללמוד איך להתייחס לאחרים.

אורן: הוא בעצמו.

וזה לא דרך האימא זה דרך השווים לו. יש מחנך, יש כבר אבא שפועל יותר, יש מחנך יכול להיות אפילו מישהו זר, או אישה זרה חוץ מאימא, וגם עם אימא אבל העיקר שיש כאן מעגל פנימי שזה הוא ועוד כמוהו.

אורן: ילדים.

עד עשרה ילדים ולא יותר אפילו רצוי פחות. חמישה ילדים אם הם בגיל שנתיים שלוש. ואחר כך מרחיבים את המעגל הזה עד עשרה. ואחרי המעגל כבר עומד המחנך או כמה כאלו, וגם אימא שם. מה שהוא מקבל אנחנו מלמדים אותו איך לקבל מהסביבה ואיך לתת לסביבה.

אורן: יש עוד שנתיים שלוש עד אז, ויש גם שם שיטה מפותחת בצורה מאוד מאוד טובה. בוא נחזור רגע לאימא.

יש פה אישה שהיא אחרי לידה, ולצערנו הרבה נשים יותר ויותר נכנסות לדיכאון אחרי לידה. לפי תפיסת העולם שלך האינטגרלית, מה אישה יכולה לעשות כדי להשתחרר מהר מדיכאון אחרי לידה?

יש כאן בעיות מודרניות שהן נקבעות על ידי כל מיני ההשפעות השליליות, מה שיש לנו בחיים שלנו. יש כאן גם בעיה טבעית, הורמונלית, שמטפלים בה גם בהתאם לזה בצורה תרופתית. קיימים כל מיני שיבושים הורמונליים, בגלל שאנחנו נמצאים בחברה מקולקלת, אז הקלקול הזה עובר עד למצבים כאלו.

בצורה מתוקנת, בחברה מתוקנת לא יכול להיות שיהיו לנו שיבושים באיזו צורה שאישה מולידה ואז אחר כך היא מרגישה את עצמה במשהו לא טוב. אנחנו לא רואים את זה בחיות, שום דיכאון אחר הלידה. למה לבני אדם יש דיכאון? כי הם קלקלו את הסביבה שלהם, והסביבה הזאת, גודל האדם שבנו על פני גודל החי שבנו, אנחנו נמצאים בגוף, זו דרגת ה"חי". חוץ מזה יש לנו דרגה רוחנית שנקראת דרגת ה"מדבר".

דרגה רוחנית הכוונה לקשר שלי עם כל האנושות. בגלל שהקשר הזה הוא לא טוב, אז הוא משפיע גם על כל קומת הגוף הגשמי שלי הבשרי. ולכן יש תופעה כזאת, כמו בכלל דיכאון בכל העולם, גם דיכאון אחר לידה וכן הלאה. אנחנו רואים את זה אפילו לפי הבדיקות שלנו בכל מיני הפרשות של ההורמונים. לכן אם אנחנו לא נתקן את העולם, נצטרך בינתיים לתת לזה תשובה תרופתית.

אורן: ברור. אני שואל מעבר לתשובה תרופתית. נניח שאשתי לוקחת תרופות לצורך העניין, ושאני בעלה, והיא נכנסה לדיכאון אחרי לידה. ושנינו מנסים לסגל לעצמנו את תפיסת העולם האינטגרלי, משתדלים, לא מצליחים מי יודע מה, אבל עושים מאמצים.

האם בתוך תפיסת העולם הזאת, יש משהו שאתה יכול ללמד אותי, אולי תרגול, שאני יכול לדבר עליו עם אשתי, לעשות משהו שיעזור לה לצאת ממצב של דיכאון אחרי הלידה, לפי התפיסה האינטגרלית?

אם תתייחסו אחד לשני ולכל העולם כמו שאנחנו מלמדים בקורס חינוך אינטגרלי, אני מאוד מקווה שהתופעה הזאת תחלוף.

אורן: יש תרגול ספציפי?

אדם צריך לחשוב עד כמה שהוא מעריך את החיים שלו, את המאמץ שלו, את מה שהוא עושה לעולם, ועד כמה שהעולם תומך בו. זה מאוד חשוב עד כמה שנמצאים כאן קרובים, רחוקים, חברים, חברות, ותומכים. זה מאוד חשוב.

כאן השפעת הסביבה על האישה, היא במיוחד מאוד חשובה וחזקה. למרות שהיא אולי רוצה להסתגר ויש לה בעיה עם הקשר עם האחרים, אנחנו צריכים למצוא כל פעם הזדמנות להיות איתה בקשר ולהוציא אותה מהמצב, כדי שהמצב החיצוני, הגשמי, ישפיע על המצב הפנימי, ואפילו על התיקון ההורמונאלי.

אורן: האישה, עד לפני תשעה חודשים הייתה אישה, ולפני תשעה חודשים היא התחילה להיות אישה בהריון ופתאום התחלף לה הסטטוס, ועכשיו היא אימא.

כן.

אורן: ואמרת בשיחה הקודמת שלנו, שברגע שהיא יולדת את העובר, היא צריכה לחשוב שהיא בעצמה רוצה להיוולד למשהו חדש. אז עכשיו יש לה סטאטוס חדש, אימא. אם רצתה, או לא רצתה, זו כבר היסטוריה. איך היא מעכלת את הסטאטוס הזה רגשית, מנטאלית? זה שזה קרה לה, זה עוד לא אומר שהיא חיה בשלום עם השינוי הזה.

שהיא אימא?

אורן: כן. האישה הזו שפתאום נהייתה תוך כמה חודשים אמא, בלי שמישהו שאל אותה. איך היא מעכלת את זה?

לכן כל כך חשובה השפעת הסביבה, שהיא תתמוך בה, שהיא תגדל אותה, שהיא תביא לה הערכה לאיזה תפקיד שיש לה עכשיו, כמה היא חשובה עכשיו, כי היא נמצאת ממש בתוך המעגל של האנשים שחושבים עליה, שדואגים לה. היא צריכה להיות קשורה ליתר הנשים בהיריון.

תראה איך שזה היה אצלנו בדורות הקודמים, האם האישה הרגישה את עצמה בודדה, שנמצאת סגורה בבית כמה חודשים ומטפלת רק בתינוק ולא יודעת כלום? לא, היו הרבה נשים עם תינוקות ורעש מסביב זאת הייתה חמולה והיה יחס כזה יפה וטוב, כל אחד הרגיש את עצמו חופשי בין כולם ואז בצורה כזאת הילדים גדלו נכון.

אורן: היום אנחנו בדירה שלושה חדרים קומה ג'.

כן, ואתה יוצא סוגר את הדלת, הולך לעבודה וחוזר הביתה.

אורן: אז במציאות הזאת אני יכול לדבר איתה על משהו בערב כדי שיעזור לה להסתגל לתפקיד הזה?

לא, היא חייבת להיות קשורה לעוד נשים שנמצאות במצבה ולעבור את הקורסים שלנו. אולי דרך הטלוויזיה או דרך האינטרנט. ואולי פעם, פעמיים בשבוע לבוא לאיזה מקום מפגש, לשתות שם כוס תה עם נשים אחרות, לשוחח קצת, להרגיש חום, לדבר על הבעיות המשותפות ואיך לרפא אותן, היא חייבת את זה. חוסר חברה, חוסר תמיכה, הרגשת התמיכה שהיא עכשיו בודדה וזהו, נתק מהחיים, זה מה שהיום קורה כאן.

לפי הטבע אנחנו היינו צריכים לחיות אחרת. אנחנו הכנסנו את עצמנו לדירה וסגרנו את עצמנו. לכן אל תתפלא שיש לנו הרבה בעיות. זה קורה כדי להכיר את הרע שבנו, את האגו הזה שמנתק אותנו מאחרים, כדי לחזור שוב לחברה משותפת.

אורן: הבעל יכול במשהו לסייע?

במשהו.

אורן: במה?

שיתקשר אליה כמה פעמים, שידאג, שישב עם התינוק, שהיא תצא החוצה, תלך לחברה שלה לבד, אפילו בלי התינוק, שהיא תרגיש את עצמה טוב.

אורן: כשהיא נמצאת במצב של חוסר איזון, אני לא חושב שיש לה בראש מחשבה כמו נניח "ואהבת לרעך כמוך" או כאלה דברים גבוהים.

אבל בזה שהיא שומעת זה נותן לה נתק מהמצב הפרטי שלה והיא יכולה בכל זאת להתעלות.

אורן: אז כדאי לבעל לדבר איתה על כאלה דברים?

כן, אבל לא בצורה גסה, לא שהוא ידרוש ממנה, איפה ואהבת לרעך כמוך?

אורן: אז מה כן?

אלא לדבר בכללות על המצב, שכך זה בעולם, העולם מתקדם ומה יהיה עם ילד שלנו, מה אנחנו נעשה? בואי נדבר על העתיד, מה אנחנו רוצים שהוא יהיה? באיזו צורה את מציירת לו את העתיד? המקצוע, האופי, כל מיני דברים שהם לא קשורים לרגע הנוכחי, זה קודם כל. איזה עולם, מה הכי טוב, איך אנחנו יכולים לגרום לזה, עד כמה הוא צריך עכשיו כבר להשתנות לקראת הציור הזה שאנחנו מציירים שיהיה, וכן הלאה. אז אנחנו כבר לא חושבים על איזו בהמה שגדלה, אלא על אדם. אז מה אנחנו נעשה עכשיו? באיזו צורה אנחנו נשתנה עכשיו? ואולי כדאי לקחת את הקורס בחינוך האינטגרלי ולהתחיל קצת יותר לממש אותו? וכן הלאה.

אורן: מה אומר הקורס הזה?

הוא מלמד לבנות את העתיד הטוב לתינוק.

 אורן: אנחנו רוצים. אפשר כבר מעכשיו להתחיל או לחכות עד שהוא יגדל בעצמו?

לא, זה איך שאנחנו עכשיו נתייחס אחד לשני.

אורן: אני והיא?

כן. כי זו בינתיים החברה בשבילו, הדוגמה בשבילו.

אורן: לילד.

בטח, איך שאני רואה את היחסים בין אבא לאמא, כך יהיו היחסים כשאני אגדל ביני לבין אשתי. כך אני אתן דוגמה לילדים שלי וכך גם יהיו אצלם היחסים ביניהם לבנות זוגם. כך זה הולך, בדוגמה שוב ושוב. והילד קולט את זה מהאוויר. אז אנחנו צריכים להפסיק להשתולל, להפסיק להתווכח, אנחנו צריכים להקרין אהבה, ושהיא תהיה באמת, לא סתם בין המילים בשקט, נריב אחר כך באמבטיה. אלא שרוב היחס שלנו יהיה היחס הנכון, היפה.

ניצה: קודם תפס אותי מאוד מה שאמרת על להעריך את התפקיד הזה של האמא. להעריך אותו בגלל שהוא באמת חשוב.

כן, כל החברה שלנו לא בנויה לזה, אנחנו צריכים מאוד לכבד את זה. צריכים ממש לראות בזה תפקיד חשוב. אבל אנחנו מזלזלים בזה וזהו, כי אנחנו בכלל מתייחסים לזה כמו לאיזה מעשה קצר, לעניין, למישהו שבא לו וזהו. אנחנו לא רואים בזה תהליך גדול ותפקיד עולמי.

ניצה: איך הגבר באמת יכול לסייע להערכה הזאת בתוך הבית?

שקודם כל יקבל מאתנו חינוך, אז ישתנה. זה הכל תלוי במה שאנחנו מכניסים לזוג הזה.

אורן: נאמר שאני רוצה להקרין אהבה בבית כדי שהילד שלי יגדל בטוב. מה זה אומר להקרין אהבה?

חום, יחס יפה ורגוע, הדברות, הדדיות.

אורן: אבל אני לא רגוע מטבעי.

אתה תלך לחינוך למען הילד.

אורן: עכשיו אני בחינוך, אני מתחנך אצלך.

אז לאט לאט זה ישפיע עליך, אין ברירה, כי אתה תהיה שם בעוד חברה שהיא תשפיע עליך דרך הסדנאות, דרך הלימודים.

אורן: אני כבר תשעה חודשים בקורס הזה אצלך, כבר נולד לנו בשעה טובה ילד, אני רוצה עכשיו לשמוע. עכשיו יש לי ילד בבית ואני הבנתי שצריכים הדדיות וקשר יפה בין האנשים. מסכים עם הכל אבל מה לעשות, אני עצבני בבית, אני עצבני בעבודה. אני אדם שמטבעו הוא עצבני. יש אנשים קרירים שנכנסים הביתה, לא מבדילים בין מה שקורה. אני נכנס, ישר כבר בפנים יש או שמחה גדולה, או עצבים גדולים. יש תגובות קיצוניות. מה אני עושה? יש לי עכשיו ילד בן שבוע, יש לי אישה אחרי תשעה חודשים של היריון, אנחנו ציירנו לו עולם ורוד, אינטגרלי, עגול, ילך, יגדל, יהיה לו הכל טוב. אמרת לנו תשעה חודשים תפנטזו לו עולם טוב. פנטזנו, עכשיו הוא יצא לעולם ולא נעים, יש לו אבא עצבני, אז מה אני עושה עם עצמי?

לא הייתי נותן לאבא הזה אישור להוליד את הילד.

אורן: אבל כבר קרה, נולד.

מה זה כבר קרה? זה לא טוב.

אורן: אף אחד לא בא היום לקבל ממך אישורים, בסך הכל אנחנו באנו ללמוד איך לשדרג.

אני הייתי עושה את זה ככה.

אורן: לתת אישור ללדת ילד במשרד הפנים?

כן.

אורן: אבל הנה אני בקורס, נרשמתי לקורס שלכם ולא קבלתי אישור. וכבר יש לי ילד ואני עצבני. אני חייב הכוונה לאנשים עצבניים.

זו בעיה.

אורן: את הבעיה אני יודע בעצמי, לא באתי לברר את הבעיה, אני רוצה לדבר על הפתרון.

למרות הקורס שלנו ולמרות הכל?

אורן: לפעמים, זה לא שכל הזמן אני בעצבים, אל תחשוב שאני נכנס הביתה מטורף.

אז בימים האלה אסור לך לבוא הביתה, לך למכון כושר תפרוק שם את העצבים שלך.

אורן: אבל אי אפשר לדעת מתי זה בא.

אז מה אני יכול להגיד לך?

אורן: משהו.

אין ברירה. אתה לא רוצה את זה, ולא את זה, אז לא.

אורן: אולי אשתי יכולה לעזור לי?

לא, נניח שגם היא לא יכולה לעזור.

אורן: למה לא, תלמד אותה.

אני מלמד אותה, למרות שהיא ממש אישה למופת. אבל אתה בכל זאת עצבני. אתה צריך לפרוק על מישהו את הרעל שלך. אתה כמו נחש, מייצר כל הזמן את הרעלים.

אורן: אז מה עושים?

אז אין מה לעשות.

אורן: לא לבוא הביתה יותר? הוא יגדל בלי אבא.

יותר טוב בלי אבא מאשר עם אבא כזה.

אורן: לא חושב, זה לא מה שלמדנו בקורס עד כה.

לא, לא למדנו שאבא רע זה טוב.

אורן: אני לא רע, אני רק קצת יותר עצבני מאנשים אחרים. רוצה שיהיה הכל טוב, עושה את כל התרגילים.

חבל על הזמן, אתה לא תמצא לזה פתרון.

אורן: אין פתרון.

אין פתרון. רק לעבוד על עצמך.

אורן: אז אני בקשתי עבודה על עצמי, אתה לא נותן לי כלום.

אם אתה רוצה עבודה על עצמך, אז יותר טוב שתבוא לקורסים, תשב יותר באינטרנט על החומר שלנו וזה ישפיע.

אורן: אוקי.

אנחנו לא מדברים על אבא שיש לו דברים גדולים בעולם לתפוס את מחשבת הבריאה וכן הלאה, אנחנו מדברים על אבא מהשורה.

אורן: אני בקורס תשעה חודשים.

אז אתה חייב להירגע. לא יכול להיות שלא תירגע, הכל תלוי בסביבה. יכול להיות שבאותו קורס חסרה לך סביבה עוד יותר טובה.

אורן: בכיתה זה בסדר שאנחנו באים אליך לשיחות, אתה מדבר על חום וכן הלאה, ואחר כך בבית זו קצת בעיה. אני יכול גם לא לספר לך ואתה תחשוב שאנחנו תלמידים יותר מתקדמים מאשר באמת.

יכול להיות שאתם צריכים יותר קשר ביניכם כל הגברים האלה שנמצאים בקורס, ושאתם כל הזמן תדברו על המצב ותכינו את עצמכם, איך לחזור הביתה. לפני שאתם חוזרים הביתה, שאתם תהיו בקשר ביניכם שתכינו זה את זה עד כמה צריכים להיות רגוע.

אורן: בקיצור אני מקרה אבוד.

לא, לא מקרה אבוד.

אורן: אבל עם האישה אפשר להתקדם.

בתנאי שאתה באמת רוצה, אתה יכול להתגבר. זהו, אני נתתי לך אפשרויות.

 ניצה: גם אני דמיינתי את החיים בכל תשעת החודשים, איך הייתי רוצה שהם יהיו עבור העובר. כל הזמן עשיתי תהליכים של אידיאליזציה, ניסיתי לבנות את העולם היפה והטוב הזה, הכנסתי את עצמי לעולם הטוב והיפה הזה. ועכשיו שבוע אחרי, גם לי המציאות לא כל כך פשוטה, זה לא קל. אני מסתכלת על עצמי, על התהליכים שאני עוברת, על הדברים שלכאורה לא חשובים אבל חשובים, על הגוף שלי איך הוא פתאום משתנה, ופתאום כל הדבר היפה והוורוד הזה שציירתי כאילו קצת מתנפץ לי מול העיניים.

אני לא מבין אתכם. אתם נמצאים בשלב מיוחד, בתהליך מיוחד. אומרים לכם בשביל מה התהליך הזה קורה, למה הטבע עיצב אותנו בצורה כזאת, לקראת מה הוא הולך, שאתם מולידים עכשיו תינוק לעולם האינטגרלי החדש, אנחנו נמצאים בזמן מיוחד, אתם מחנכים אדם חדש לעולם החדש, יש לכם תפקיד מיוחד. צריכה להיות כאן סביבה שמאוד תומכת ומעריכה את הדברים האלה. שממש נמצאת אפילו בחום ובלחץ עליכם. אם אתם משתמשים בכל הדברים האלה, אין יותר אמצעים, אין.

אתם מבקשים ממני איזו תרופת פלא? הוא רוצה "שלא יהיה לי עצבים", את אומרת "שלא יהיה לי דיכאון". זה הכל תלוי בסביבה ועד כמה שאתם עובדים איתה בצורה הדדית. לי אין תרופה ואין בטבע תרופה. ואם יש לכם עצבים ודיכאון ועוד כל מיני תופעות, זה כדי להכניס אתכם לקשר יותר עמוק לסביבה כדי שתקבלו משם תמיכה, ואז התופעות השליליות האלה יעברו. אבל אין יותר. רק תבינו שהטענות שלכם הן לא טענות.

תשתמשו במה שניתן כנגד הבעיות האלה ובכלל כנגד כל הבעיות, בהשפעת הסביבה, אם תשתמשו בה נכון, בטוח שתתרפאו מהכל. את לא תסתכלי על הגוף שלך, שוודאי שהוא ישתנה, מה לעשות, וגם על כל מיני תופעות אחרות. גם עם בעלך שאולי לא כל כך מצליח עם העצבים שלו ועל ידי יחס יפה חם ורך תכווני אותו ליותר חיבור עם אותה הסביבה. אין ברירה, אתם חייבים לעבוד על זה. וזה רק על ידי השפעת הסביבה. אם אחרי זה יהיו לכם טענות, יש לי רק תשובה אחת, זה ניתן מהטבע, גם העצבים וגם הייאוש אחרי הלידה ובכלל כל מיני בעיות, כדי שאתם תטפלו בהן על ידי הסביבה וכאן תמצאו את הפיתרון, הוא נמצא, רק חייבים למצוא אותו. זה הכל. 

אורן: אם הזוגות האחרים נמצאים במצבים דומים לנו? גם הם קצת בשוק מהתהליך.

מצוין, אז תבואו כולם יחד וילמדו אתכם איך לשחק, איך לעלות את המצב רוח, איך להיות למעלה מהדעת העזובה, הנפולה שלכם. איך לעלות את עצמכם אחד כלפי השני וכולם יחד כלפי כל אחד, כי הדברים האלה הם לא מציאותיים, אתם סתם מציירים לעצמכם איזו תמונה שחורה. ילמדו אתכם איך לעשות את זה אחרת, איך דווקא כשיש הרגשה של מרה שחורה, להפוך אותה למשהו יותר גבוה, מלמדים אתכם שהדברים האלה שאתם מרגישים, המצבים האלה הם כדי לקדם אתכם בחיים.

אורן: לאן?

לקשר יותר עמוק ויפה עם הסביבה. ועל ידי זה אתה תפתח חושים חדשים ותתחיל להרגיש את המציאות החדשה. את העולם יותר מחובר, יותר אינטגרלי ואיך לנהל אותו בצורה חדשה, הכל קשור יחד. אנחנו חיים בתוך הרחם, גם עכשיו כולנו מתפתחים כעוברים, או להיפך, כחלקי גוף אחד, כעובר אחד.

אורן: שמתי לב שהרבה זוגות סביבנו נתקלים באותם הקשיים אנחנו לא חריגים במיוחד.

 כי הסביבה הכללית שלנו היא לא טובה.

אורן: אמרת עכשיו שאם נדבר על זה בסדנה או במשחק מסוים, אנחנו נוכל קצת להשתחרר מהבעיות האלה. אתה יכול להפעיל עלינו את המשחק הזה? נאמר שאני וניצה זוג ויש עוד חמישה זוגות שכולנו עברנו לידה והצטרפנו לקורס ביחד. מה המשחק?

סדנה.

אורן: כן, מה זו סדנא?

 שאנחנו מדברים בינינו.

אורן: על מה?

 לא מדברים על שום דבר שלילי. המשחק הוא משחק.

אורן: לא מספרים על הבעיות שיש לנו מאז הלידה?

 לא.

אורן: נניח כל מה שספרנו עכשיו לא היית רוצה שנספר.

לא. מספיק, אף אחד לא רוצה לשמוע,  אף אחד לא מספר לשני, אסור.

אורן: אסור, לא מדברים על הרע?

לא, על הרע לא מדברים.

אורן: אז איך תדע ממה אנחנו סובלים? אתה אומר שכולם אותו דבר?

 לא איכפת לי בכלל ממה אתם סובלים.

אורן: אז איך תעזור לי.

אנחנו באים יחד ומתחילים לדבר רק על דברים טובים. זה נקרא "איש לרעהו יעזורו". במה? במצב רוח טוב, במה? בזה שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו לעולם החדש. בואו נצייר יחד עולם חדש, איך גם אנחנו גדלים עמו יחד. מה זה "מעשה אבות סימן לבנים"? ומה זה הבנים שגורמים דחף לאבות, "מכל תלמידי השכלתי" וכולי? דווקא הילדים הקטנים מחייבים את הגדולים לגדול. הם עושים ממני אבא וממנה אמא. לפני זה לא היינו אבא ואמא. זה בגלל שיש לנו ילד שמתייחס אלינו ודורש מאיתנו ודוחף אותנו, הוא עושה מאתנו אבא ואמא. זה כבר מעמד אחר לגמרי, בוא נדבר על זה בחברה שלנו.

אורן: על מה בדיוק מדברים?

תפקיד האבא ,תפקיד האמא, כמה זה חשוב.

אורן: האמא זה יותר מובן, מה תפקיד האבא?

התפקיד הוא להתחבר עם כל הגברים בחברה האינטגרלית שלנו ולהגדיל את תפקיד האבא עד כמה שהוא צריך לתמוך באמא, לתמוך באיחוד המשפחה, בקשר בין המשפחות. עד כמה שהם צריכים יחד לגרום לעולם עגול יפה, אינטגרלי גלובלי בהרמוניה ובאיזון, שזה יהיה עולם יפה נכון, לילדים שלנו וכן הלאה. בואו נדבר על זה, נחשוב על זה ביחד, ולא נדבר על הדיכאון שלי, או על העצבים שלה, או ההיפך.

אורן: אז מה זאת תרפיה הזאת?

זו לא תרפיה, אנחנו מדברים על המצב שאנחנו רוצים לחיות בו. ולא רוצים לחיות במצב שמצטייר אצלנו מבפנים בגלל העצבים, בגלל הבלבול ההורמונאלי.

אורן: כל אחד קשה לו בבית מאז שנולד לו הילד, ואנחנו באים למפגש איתך.

וכך מדברים.

 אורן: ולא עוסקים בקשיים או בהתמודדות איתם?

 במאומה. אף פעם לא מדברים על הרע, על סוגי הרע, על הקשיים. אני לא רופא שאני צריך לשמוע ממך או ממנה טענות או צרות, לא אכפת לי מהן. אני גם יודע שכל סוגי הטענות והבעיות באים משום שהסביבה לא תומכת. אתה תאמר, "אבל אצלי זה הורמונלי, אלה העצבים שלי, נולדתי איתם, זה שלה, מה זה חברה?" זה הכל בהתאם לסביבה.

אורן: כשהזוגות נפגשים אחרי הלידה, אנחנו באים ומציירים איך אנחנו בונים עולם טוב ביחד לילדים שלנו?

 יותר מכך. במפגשים האלו אנחנו לומדים שכל הרגשות השליליים באים לנו מהטבע שמפתח אותנו בכוונה כדי שאנחנו נתחבר, כדי שניתן תמיכה זה לזה, כדי שנארגן עולם שכולו כעגול, כרחם יפה שיפתח אותנו לקראת עתיד יותר יפה וטוב. שכל מה שאנחנו עוברים, גם אנחנו כמו העובר שמתפתח בתוך אמו. העובר מתפתח בגלל שיש עליו כל הזמן לחצים, אחרת הוא לא היה גדל ומצטייר בצורות חדשות.
כך גם אנחנו נמצאים עכשיו, בקשר בינינו, ברחם הכללי, ואנחנו צריכים למצוא עם הטבע את הצורה ההדדית הנכונה. איך? הטבע כולו שלם, עגול, יפה, אוהב, משפיע כמו הרחם, ואנחנו צריכים להתחבר בינינו, כל הזוגות ובכלל כל העולם, כמו התאים שבתוך העובר כדי שיהיה ציור נכון. אנחנו יודעים לפי ירחי עיבור איך הציור הנכון  קורה. כי העובר מקבל צורות שונות עד שהוא נולד.
גם אנחנו בחברה האנושית, צריכים לחכות כל הזמן לקבל צורות חדשות, מתקדמות, כדי להיות מותאמים לטבע. כשהטבע כל פעם לוחץ עלינו, בעצם הוא לוחץ כדי לתת לנו את הציור החדש. מאיפה אנחנו יודעים שהגענו לציור החדש? מכך שמרגישים הרמוניה. רגע אחרי זה שוב אין הרמוניה, כי הטבע מייצב לנו דרישה חדשה, ואנחנו שוב צריכים להתחבר בינינו בצורה חדשה. וכך עד שנגדל לצורת האדם, כולנו יחד בחיבור אחד, כמו שהתאים בגוף העובר מתחברים. לכן אין ברירה, רק על ידי הסביבה אנחנו יכולים להגיע לפתרון הפנימי הפרטי והכללי שלנו.

ניצה: מה שסיפרת עכשיו מאוד מרגיע אותי, יש לנו הרבה זוגות של חברים בשלב שלנו, ושמנו לב שאחרי הלידה, הרבה פעמים בין בני הזוג יש הרבה מאוד וויכוחים וריבים במקום שמחה. הנה הגיע ילד חדש, הם צריכים להיות מאושרים ושמחים, ופתאום יש הרגשה של ריחוק ופירוד. ההסבר שלך מאוד הרגיע אותי, הוא נתן הסבר למה זה קורה, וגם לא לראות בכך מצב רע אלא באמת לראות איך אפשר לגדול ולהתפתח משם.

אורן: יש פער בין הסיפורים באגדות, בפנטזיות שהיו לנו במשך תשעה חודשים לבין החיים.  זאת הבעיה שלנו.

ניצה: זה קצת שוק בהתחלה.

אורן: מצטער שהלקוחות קשים אבל אלה החיים.

  אתם צריכים לעבור שדרוג, זה תמיד כך בדור שנמצא במעבר חד כל כך כמו הדור שלנו. לכן הוא נקרא ה"דור האחרון", הוא מסיים את הגישה הישנה האנדיווידואליסטית כלפי העולם, ועובר לגישה האינטגרלית. אתם צריכים להרגיש שזאת ממש משימה חדשה.

אורן: כל פעם כשאנחנו חוזרים מהמפגש איתך, אני חוזר הביתה עם רגשות אשמה. המדריך שלנו מדבר כל כך יפה על כל מה שצריך לחשוב, מכניס אותנו לתמונות ומשחקים של עולם שכולו טוב. ואני חוזר הביתה ואומר לעצמי "תשמע אתה ממש לא מוצלח".

 נכון. אז מה? ומה עם הצד החיובי?

אורן: זאת בדיוק השאלה. מה אני עושה עם כל רגשות האשמה האלה? כי מה הבעיה? עד היום הייתי אני בעצמי, פתאום יש לי גם ילד בן שבוע, ועכשיו אני אקלקל גם אותו.

  הילד לא היה יכול לגדול ברחם אם הוא לא היה מקבל את רגשות האשמה האלה, כל הדברים השלילים באים כדי להשלים אותם כל הזמן. אם אני מרגיש משהו רע, זה סימן שאני לא קשור לסביבה בעוצמה הנכונה, סך הכול, אין יותר. כך גם הילד, אם אני מרגיש רע, סימן שאני לא דבוק מספיק לדופן הרחם, אני צריך לקבל יותר.

אורן:  מה אני עושה עם רגשות האשמה שלי, שאני הלא מוצלח?

 מתעלה מעליהם בדבקות לסביבה הנכונה.

אורן: אני מבין שאתם פה בקורס, אתם הסביבה. כן?

כן, אבל זה לא מספיק. צריכה להיות סביבה של לפחות עשרה אנשים.

אורן: נניח שאנחנו פה כיתה. כל פעם שבאים לי רגשי אשמה, מה לעשות? אני רואה שדווקא האחרים בכיתה יותר מוצלחים, או אולי הם "משחקים אותה", בתרגילים שלך הרי כולם משחקים תפקידים.

 למה, אתה לא משחק כלפיהם?

אורן: בכיתה אני משחק. אין לי בעיה בכיתה

 למה אתה לא מצייר את אותו הדבר בבית?

 אורן: מה לצייר?

שאתה משחק.  למה שהאדם רוצה להגיע, הוא חייב לשחק אותו. כמו שתינוק משחק את הגדול ואז הופך להיות גדול. "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו", למה? הוא לא יגדל כי הוא אוכל את בשרו במקום לגדול.

אורן: אז איך אני יוצא מרגשות האשמה ועושה משהו מועיל?

 אתה חייב מיד לחפש סביבה. משהו שישפיע עליך. זאת יכולה להיות המוסיקה שלנו שמדברת על האיחוד, על החיבור, זה יכול להיות וידאו, משהו שאיתו אתה כאילו נמצא שוב בתוך הסדנה, בתוך הפעלה. אתה חייב להיות תחת השפעת סביבה הבלתי פוסקת, כל הזמן. אל תיכנס לשום דבר אחר. אתה רואה, בדרך הביתה התנתקת קצת וכבר אתה מרגיש רע. אז תפעיל את עצמך כל הזמן, תלך עם אוזנייה, תחזור על כל  החומרים שלנו, מזל שיש הרבה חומר. תשמע גם את השיחות שלנו.

אורן: אתה אופטימי?

 לא, אני יודע שאין ברירה. הטבע יחייב והאדם יעשה. בסופו של דבר, אם לא על ידי המאמץ של האדם שמבין שאין לו ברירה, שהוא חייב להתכופף כלפי הסביבה ולהתכלל בה וכך להמשיך, אז הוא יקבל עוד קצת  מכות.

אורן:  התכוונתי לילד שנולד לנו, האם הוא יגדל עם הורים כמונו, אחרי כל מה שסיפרנו לך היום בגילוי לב, מה יהיה איתו?

 הוא יגדל בצורה פנטסטית. הוא יגדל בצורה כזאת שיהיה לו קל עם כולם. הוא יוכל לייצר סביבו אאורה, אווירה, שכולם יתייחסו אליו טוב. יהיה לו קל עם כל אדם. אף אחד לא התייחס אליו רע. הוא מראש מנטרל יחסים רעים. יהיה לו ביטחון, בריאות, שגשוג בחיים, יהיה לו מקום יפה בחברה. אתה בטוח עושה בשבילו משהו ואתה חייב לעשות זאת עכשיו, בזמן שאתה חוזר הביתה עצבני, אתה צריך למענו, להעלות את עצמך לדרגה החדשה. מה הטבע עושה על ידי כך? הוא מחייב אותך לגדול. אתה נמצא עכשיו בצירי התפתחות.

אורן: ומה יהיה איתה?

 אותו דבר.

ניצה: הצירים לא נגמרים בחדר לידה.

 לא.

אורן: יש לך תקווה.

 כל העולם היום נמצא בצירי לידה.

אורן: הגענו לסוף השיחה שלנו. תודה שהייתם איתנו. שתהיה לנו לידה קלה לעולם החדש. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.

לחצו כאן להורדה