חיים חדשים - תוכנית 1038 - יחסים חברתיים הרמוניים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נדבר עם הרב לייטמן על חכמת היחסים. אנחנו רואים שבכל פעם שאנחנו נפגשים הוא מלמד אותנו עקרון כזה ואחר, שבסך הכול מלמדים אותנו איך להתקדם אל חיים חדשים דרך יחסים חדשים בין אנשים. איפה שאנחנו נמצאים, בבית, בעבודה, בחברה, נמצאים אנחנו ועוד אנשים והחכמה הגדולה של החיים היא חכמת היחסים, איך לבנות קשרים בינינו מאיכות חדשה בדרך לחיים הרבה הרבה יותר טובים.

טל: בכל מקום חסרה לנו חכמה של יחסים. פעם היו קוראים לזה נטייה דיפלומטית, שאם יש לך חוש דיפלומטי אתה יודע להסתדר ביחסים בצורה טובה. ויש אנשים שאין להם את זה, הם חייבים להגיד כל מה שיש להם, הם לא שומרים בבטן, וכאילו חסרה להם הנטייה הטבעית הזאת. אבל אנחנו יודעים שזה לא משהו כל כך טבעי, זה משהו שצריך ללמוד אותו, צריך לרכוש אותו, וכל אחד מאתנו בעצם רוצה את זה, רוצה שיהיה לו טוב, הרמוניה, שיאהבו אותו, שיקבלו אותו, שהוא יסתדר עם כולם. זה משהו שחשוב לכולנו.

בכל סוגי המעגלים?

טל: כן, אני חושבת שהיום זה נחוץ לנו בכל סוגי המעגלים, בזוגיות, במשפחה המורחבת, בעבודה, בחברה, בכביש, ברחוב, בכל מקום אנחנו צריכים חכמה, איך להתנהל עם אנשים אחרים כדי שיהיו לנו יחסים הרמוניים.

ובאמת לאורך התכניות קבלנו ממך המון המון עקרונות, גילינו שיש ממש חכמה של יחסים, שאם אנחנו נִלְמַד אותה ונְלָמֵד אותה, אז נדע איך להתנהל נכון עם הדבר הזה שבנו שנקרא "אגו", עם הגאווה שלנו, עם היכולת שלנו לוותר לאחרים, לקבל את השונה, לראות את הטוב שבאחר ולא את הרע. הרבה מאוד עקרונות שאנחנו נמשיך לברר אותם היום.

וקודם כל רצינו לשאול, איך נראה החזון של "ואהבת לרעך כמוך" בחברה שלנו, במעגלי החיים השונים. האם יש הבדל באיך שאני צריך להתייחס לקרובים שלי, לקרובים אלי, לזרים, בין המעגל הכי קרוב אלי למעגלים רחוקים? איך נראה החזון שלך במעגלי החיים?

חזון רחוק, לא קרוב. זאת אומרת, אני לא ממליץ לכל אחד כך להתנהג מיד עכשיו. אני חושב שחזון יכול להתממש, בתנאי שאנחנו קודם מקדימים לו מערכת חינוך ומחנכים כל אחד, קטן כגדול, מבוגר, צעיר, גבר, אישה, שהם עוברים תכנית מאוד רחבה ועמוקה, בה מלמדים אותם את כל סוגי היחסים שיכולים להיות בחברה.

על מה מתבסס טבע האדם? יצר לב האדם רע מנעוריו, ואז איך אנחנו צריכים להתנהג למעלה מהטבע שלנו, כי לפי הטבע שלנו כל אחד חושב בצורה אינסטינקטיבית איך לנצל את הזולת. ואנחנו צריכים לחשוב, איך אנחנו מרכיבים את המערכת, שהיא מערכת שווה, שהיא מערכת עגולה. מערכת שנמצאת באיזון בין כל החלקים.

זאת אומרת, כל אחד צריך לקבל הרגשה איפה הוא נמצא עם כולם יחד, כדי שכולנו נרגיש את עצמנו שטוב לנו יחד ואני לא מרגיש שום לחץ מאף מקום, אלא אנחנו נמצאים בחברה ממש מאוזנת.

את זה צריכים ללמוד וצריכים לעשות כל מיני תרגילים. לעשות ממש מעבדה מקבוצות אנשים קטנות ורק אחר כך, אנחנו יכולים להגיד שיש לנו איזה הכנה ולאט לאט להתחיל לצאת עם זה לחברה, לעולם.  

אבל אני חושב שאת השלב הזה אפילו לא נצטרך, כי אם אנחנו מעבירים קהלים רחבים, גדולים, דרך החינוך הזה, אז כבר הם מתחילים להתנהג כך בחוץ. אולי לא בכל העוצמה, אלא לאט לאט הם משתנים ואז גם היחס שלהם והדוגמה שהם נותנים לאחרים גם כן משתנה. וכך אנחנו לאט לאט יכולים לשנות את החברה. אבל זה אך ורק בתנאי של מערכת חינוך עמוקה, רחבה, הדרגתית. לא איטית הייתי אומר, אבל הדרגתית בטוח.

טל: ששם לומדים את החכמה של היחסים?

כן.

טל: איך להתייחס לאחר בצורה שיהיה בינינו קשר טוב?

זו פסיכולוגיה קבוצתית ופסיכולוגיה חברתית שמקורה הוא בחכמת הקבלה.

טל: למשל דיברנו הרבה על זוגיות, מה המיוחד במעגל הכי קרוב של הזוגיות, שבו אפשר לממש את השיטה הזאת בצורה מיוחדת?

אני לא חושב שדווקא קל לנו להתחיל מהמשפחה. כי במשפחה יש לנו הרבה מאוד קשרים בכל מיני צורות הדדיות בהן אנחנו תלויים זה בזה. בעל, אישה, גבר, ילדים, סבים סבתות, קרובים, רחוקים. עניין של כסף, עניין של כבוד, עניין של תמיכה הדדית. המון דברים שזה מאוד קשה לאדם מיד להשתלט על המערכת הזאת, שהיא רב גונית והכי הכי מורכבת. זו בעיה הכי גדולה.

מה שאם כן, להתחיל מחברה שהיא נמצאת באיזה צינון בוא נגיד, שם אני יכול יחסית בקלות, בפעולות לא רבגוניות שזה משבש את זה, ובלי שיגידו "אבל", אלא באופן חד סטרי, שטחי.

מדברים כאלה אנחנו צריכים להתחיל לעבוד. זה יכול להיות יחסים בין השכנים בחצר גדולה, לא שכן קרוב מדי אלי, שאנחנו גם אתו בכל מיני יחסים ובכל מיני חשבונות.

גם עם ילדים, לא הייתי מתחיל מכיתה, אלא מין הסתם בבית ספר, משהו יותר חופשי שנותן לי אפשרות להביע מרחוק ולעשות פעולות, לראות תגובות ולא ביחסים בכיתה ששמה יש המון אש.

טל: זה מעניין, האינטואיציה אומרת להתחיל מהכי קרוב החוצה, ואתה אומר שדווקא לא.

איפה שאני יכול להשתלט על המצב, שאני יכול לנהל, שאני יכול לתת, להשפיע ולראות תגובה.

טל: מה זאת אומרת לראות תגובה?

שאני יכול לבדוק את זה, לראות את זה כמעבדה. ובכיתה שיש לנו כל כך הרבה ילדים, שלושים נגיד, וביחסים שונים ביניהם, באינטרסים שונים למיניהם, בחשבונות אין סוף והכול עוד משתנה, אז אנחנו לא נמצא שם לא ידיים ולא רגליים.

טל: זה המקום שהכי צריכים, אבל צריך לחכות עם זה?

זה רק בסוף.

טל: אוקיי. אבל אתה אומר שאפשר ליישם את החכמה בכל מערכות היחסים. אבל יש איזושהי הדרגתיות ואתה ממליץ דווקא להתחיל ממקום ניטרלי, ללמוד שם את העקרונות.

כן.

טל: לתרגל אותם ואחר כך להביא אותם למעגלי החיים היותר קרובים. זאת אומרת, לא מבפנים החוצה אלא דווקא מהחוץ פנימה.

ואני רוצה גם לשאול, איך זה יתפשט בעינייך לעולם העסקים, לעולם העבודה? האם גם שם אתה רואה שזה יכול להשפיע? שם האינטרסים מאוד מאוד גדולים.

ודאי שכן, זה גם יחסים. את כל היחסים אנחנו יכולים לאזן, לא חשוב איזה. יחסים של מלחמה ושלום בין המדינות, בין העסקים שזה אותו הדבר. בכל מקום איפה שיש יחס בין אדם לחברו אנחנו חייבים להגיע שם ליחסי אהבה אפילו, לא רק שמסתדרים ביניהם, ולא הורגים זה את זה. אנחנו צריכים להעלות אותם לדרגות מאוד גבוהות.

טל: אחרי שהבנו איך זה יעבוד בגדול, אני רוצה לפנות לעקרונות שעליהם דברנו ולנסות להבין טוב יותר איך זה יכול לעבוד. למשל, אחד הדברים שאמרת לנו זה שאם אני אוותר על עצמי, יהיה טוב.

זה כבר גבוה מדי.

טל: אם אני אצליח לוותר על עצמי ולראות את האחר ולא את עצמי, אז זו בעצם הדרך ליחסים טובים?

נניח שאת ואני נמצאים במשא ומתן, כי כל היחסים החברתיים הם משא ומתן, ולמרות אנחנו לא מדברים על דבר מסוים, אבל יש ברקע תמיד משהו שכל אחד מאתנו רוצה לתפוס, מצב מסוים כלפי השני. ונניח שאנחנו צריכים להגיע להסכמה, שזה כתם שנמצא במרכז השולחן. אז כמה שאני מתרחק מעצמי לקראת המרכז וכמה שאת מתרחקת, כל אחד מוותר יותר ויותר על עצמו לעומת השני. כשאנחנו יכולים למצוא את המרכז הזה, שאני ויתרתי עד כמה שיכולתי, ולא יותר, ואת ויתרת כמה שיכולת ולא יותר, שם אנחנו נפגשים.

יוצא שאם אנחנו ניפגש בנקודה הזאת, אמנם שיש לכל אחד מאתנו, נגיד, אינטרס במאה אחוז לנצל את השני, הוא יכול לנצל אותו רק נגיד בשלושים, ארבעים, שבעים אחוזים, והשני בהתאם לזה במאה פחות שלושים, ארבעים, או שבעים אחוז, ואז אנחנו לא מרוצים. בצורה כזאת אנחנו אף פעם לא יכולים להגיע להסכמים ברי קיימא לנצח.

אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו לא דואגים יותר. גמרנו, פתרנו איזו בעיה, אנחנו לא חוזרים עליה. מה הבעיה עם כל ההסכמים? שברגע שאני יכול להפר את ההסכם, אז "זהו גמרנו, מה שהיה היה, היום אני כבר לא רוצה", אלא אנחנו צריכים להגיע למצב שההסכם שאני חותם עם מישהו, וזה יכול להיות גם מילולי "תודה רבה", "מה נשמע" לא חשוב מה, אבל שאנחנו נצא מכל מגע של אחד עם השני בצורה כזאת ששנינו מרוצים כי קיבלנו במאה אחוז את מה שרצינו.

טל: איך הוויתור על עצמי יביא אותי לקבל מאה אחוז את מה שרציתי?

זה בתנאי שיש בינינו ידיעה ברורה שאנחנו נמצאים במערכת אחת, אינטגרלית, ובמערכת הזאת אם אני מוותר, אני לא מוותר אלא פשוט מיישב את המערכת הזאת בצורה שהיא נוטה לאיזון, ולכן זה הרווח שלי, שאני בזה רוכש שכר גדול מאוד שהבאתי את המערכת הזאת לאיזון. זה מאוד לא פשוט, אבל אפשר להסביר את זה לבני אדם וכשהם רואים את זה, לאט לאט, ממש מתארים את זה לעצמם, הם מסכימים עם זה ויכולים לפעול כך.

 אנחנו נמצאים על כדור ארץ גדול, עגול. אנחנו נמצאים בחברה גדולה ועגולה, הכל עגולים עיגולים. וכשאנחנו נמצאים בעיגולים האלו אז אין לנו משהו להרוויח אחד על חשבון השני, כל זה בכל זאת לא מתקיים. אני מדבר על המשבר הנוכחי שאנחנו כבר מבינים שכל המאמצים שלנו לעשות משהו טוב מהחיים שלנו, לא מצליחים. אז אנחנו צריכים לתאר את המצב כמו שהוא, שהטבע הוא טבע אינטגרלי, הוא טבע עגול, ורק בתנאי שאנחנו דואגים לעיגולים בינינו, ליחסים כאלה של לוותר לאחר או לוותר לעצמי, זה אותו דבר.

ואם אני לפחות קצת נוטה לזה בצורה כזאת, אני אוכל לבנות חברה שהיא תהיה חברה רגועה, מאוזנת, ולזה אפשר להגיע מתוך כך שאנשים יראו בשכנוע, במאמצים, בתרגילים, שאין ברירה, שכך בנויה כל האנושות וכל הטבע, הטבע הגדול הרחב העמוק. הכול נמצא שם בחוקים שקושרים את כל חלקי הטבע יחד, ובמערכת כזאת כשהכול קשור יחד חייב להיות איזון, אחרת היא יוצאת מהאיזון וגורמת לאסונות ממש.

טל: ברובד היומי אחת התחושות הכי קשות שלנו, אולי, זה ש"יצאנו פראיירים".

צריכים להתעלות קצת למעלה מזה. לכן אני חושב שזה קשור לחינוך, כאן החינוך צריך להיות כך שאדם יתבייש בזה שהוא משחק מאצ'ו, שהוא רוצה להרוויח על חשבון הזולת. העיקר לאדם זה כבוד, בושה וכבוד, שלא מכבדים אותו. אנחנו לא משתמשים בזה, אם היינו משתמשים בזה נכון היינו יכולים להביא כל אדם למצבים שהוא יכול להחזיק את עצמו טוב כלפי הזולת.

אורן: איך?

אם היינו מכבדים יחסים יפים וטובים והיינו מבזים יחסים מאצ'ואיים כאלה, בזה היינו מרוויחים הרבה. אבל כולנו רואים איך שמרמת ראשי ממשלות והלאה, הם מציגים לנו את הדוגמאות האלה ש"אני לא פראייר" ולכן כולם לוקחים מהם דוגמה, ש"למה אני כן? אני משוגע להיות טוב לאחרים, שכולם ינצלו אותי?" ואנחנו לא מלמדים נכון, לא את עצמנו, ולא את הדור הצעיר ואז מדור לדור ומשנה לשנה אנחנו רואים דברים עוד יותר גרועים. וכלי התקשורת גם תומכים בכל הזוועות האלה וכן הלאה.

אורן: אמרת מקודם שאם אדם מוותר הוא יכול לזכות לשכר ולתמורה מרמה אחרת, מסוג אחר, מאיכות אחרת. איזה שכר אני מקבל אם אני מוותר למישהו?

אתה מקבל חברה טובה, יפה, מאוזנת, רגועה, שבה אתה מרגיש את עצמך בטוח. שהילדים שלך יוכלו לטייל ברחובות ביום וגם בלילה, ובמקום העבודה ובכל מקום אחר, אף אחד לא ינסה לרמות אותך ולא לשקר לך. אתה לא מתרחק מסוג היחס של אימא אליך, כך החברה מתייחסת אליך, וגם העולם.

אורן: לא הבנתי את המשפט האחרון.

אנחנו כולנו זוכרים מהילדות איך אימא הייתה מתייחסת אלינו בכך שהייתה שומרת, דואגת, חושבת עלינו כל הזמן. אנחנו יכולים לבנות חברה כזאת שתתייחס אלינו כמו אימא, שתדאג, שתשמור, ואנחנו צריכים בחזרה לתמוך בזה שתהיה חברה כזאת. אז כילד אני לא יכול להחזיר לאימא את היחס שלה, אני לא הבנתי בכלל מה קורה, אז עכשיו אני צריך להחזיר לאחרים את אותו היחס של אימא אלי, כך אני צריך להתייחס לחברה.

אורן: איך נגדיר "להתייחס כמו אימא" לאחרים? איזה מין יחס זה?

דאגה, אהבה, תמיכה, זהירות, ביטחון, כל מיני השפעות יפות וטובות, שלהן זקוק כל אדם ואדם, קטן וחלש בחברה.

טל: כיום לכל מקרה משתמשים בעורכי דין כדי לעשות כל מיני הסכמים, כמו למשל הסכמי ממון.

אני מקווה שהמקצוע הזה יעלם מהעולם פעם.

טל: יש כזה חוסר אמון היום אפילו בין הורים לילדים, בין בני זוג, באופן שהכל צריך להיות כתוב מראש כדי שלא יהיה מצב שנסדר אחד את השני, או נסחט משהו אחד מהשני. זאת אומרת שהמנגנון של ההסכמה או הוויתור בינינו לא קיים במידה כזו שאנחנו כל הזמן שומרים על עצמנו שלא ייקחו מאיתנו או שלא ינצלו אותנו.

כן.

טל: אז מהו באמת המעבר הזה, איך אני ארגיש את השכר מזה שלא דאגתי כל כך, שלא שמרתי על עצמי ואפילו אפשרתי לאחר לקחת ממני או לנצל אותי?

שוב אני אומר, חוזרים להתחלה. זה יעשה על ידי מערכת גדולה מאוד, רחבה מאוד של חינוך בעם, ואנחנו צריכים לבצע אותו.

טל: זה יחזיר לנו את תחושת האמון אחד בשני?

זה ייבנה, זה לא יחזיר, אין לנו מה להחזיר כי אנחנו אף פעם לא היינו במצב כזה, אנחנו צריכים לבנות את זה.

טל: אתה מדבר כאן על מצב של הסכם, שכל אחד מוותר על משהו ואז הוא מרגיש שהוא הרוויח משהו גבוה יותר.

שהוויתור שלי כלפי החברה זה הרווח.

טל: כלפי החברה?

כן. ולמה קשה לי לעשות את זה? כי אני זקוק לתמיכה. אם אנחנו ניתן תמיכה חברתית לכל אחד ואחד לוותר כלפי החברה, יהיה לנו קל.

טל: על מה בדיוק אני צריכה לוותר?

על כל דרישת היתר שלי חוץ מההכרחיות לקיום. אנחנו צריכים לדאוג רק לדבר אחד, ואפילו לא לדאוג לזה, שיהיה לי מה שנחוץ לי כדי להתקיים.

טל: אז זה באמת דורש המון ביטחון ואמון שיהיה לי את מה שאני צריך בשביל להתקיים, שידאגו לי, כמו שאתה אומר. זה נשמע מאוד אוטופי שנגיע לחברה כזאת שבאמת מתייחסת כמו אימא, שיש בה כזה ביטחון.

למה זה אוטופי? אם אנחנו רוצים לחיות טוב, למה שלא נעשה את זה?

טל: הלוואי, אבל איך עושים את זה, כי זה באמת הפוך ממה שאנחנו?

רק על ידי חינוך, אין כאן שום דבר אחר. אנחנו מבינים שאדם הוא סך הכול מערכת שאפשר לאלף אותה.

טל: אתה אומר שבתוך הסיטואציה הזאת של הוויתור אדם צריך לראות את המערכת הזאת, שכלפיה הוא מוותר, שממנה הוא מקבל שכר, מערכת אינטגרלית. מהי היכולת הזאת לראות משהו מעבר לאדם שנמצא מולי? מה אני רואה שמאפשר לי לוותר לו?

את חושבת על הגורם השלישי, שזאת החברה, שאת והוא נמצאים יחד בחברה ואתם צריכים להבין שהחברה היא אינטגרלית ואתם לא נמצאים בעסק הדדי ביניכם שגורמים ליחסים כאלו וכאלו ובזה אתם סוגרים את הכול, אתם לא סוגרים בזה, אלא אתם משפיעים על כל החברה והשפעתכם משפיעה על כל החברה, אתם צריכים להבין שבצורה כזאת זה חוזר אליכם.

אם אנחנו בכל זאת נחנך כך את האנשים ודעת החברה תקבל את זה לאט, לאט, על ידי תרגילים, אנחנו נראה שזה אפשרי לעשות. יש פה עניין של אמונה, הייתי אומר דת, שאנחנו מקבלים שכר במקום, כי אם אני משפיע בצורה כזאת על הסביבה, אני מקבל בחזרה השפעה טובה מהסביבה. ולזה אפשר לחנך.

טל: זאת אומרת, גם אם לא קבלתי תגובה מידית, או לא ראיתי שכר מידי, לפעולה של הוויתור או הנתינה שלי, אני כן מקבל שכר גבוה יותר.

אני חושב שיש הרבה גורמים. אם אני לא מקבל או כן מקבל שכר, זה תלוי גם עם מי אני נמצא בעסק, שאנחנו כל הזמן נמצאים בקשר ידידותי הדדי, ואם אני נמצא בקשר הדדי עם הזולת, הזולת גם מבין מה אני עושה עמו ומה הוא עושה איתי, מהמצבים הקטנים עד המצבים הגדולים שאנחנו יכולים לפתח ביחסים בינינו. ואז יש פה עניין של פרסום טוב על מה שאדם עושה, עד כמה שהחברה מעריכה אותו, מעניקה לו אותות כבוד ועוד. יש פה הרבה גורמים.

טל: זאת אולי התלונה העיקרית של אנשים, שהם נותנים, שהם מוותרים, שהם לא מקבלים הערכה, אלא להפך, לפעמים מזלזלים בהם יותר, הם מרגישים שאין לנתינה תמורה ואתה רק נותן ונותן כל הזמן. למשל, אימהות, נשים, הרבה פעמים מרגישות כך ואין לזה שום תמורה במציאות.

צריך לפתח את השכר נכון, את השכר מהחברה, כי אדם מאוד זקוק לתמיכה.

טל: נכון. אתה אומר משהו אפילו גדול יותר, שיש איזו מערכת שרושמת ומחשבת את המעשים הטובים שאדם עושה.

כן.

טל: ולכן גם אם לא קבלתי את התגובה הרצויה, בכל זאת?

ההשפעה שלי על הסביבה בכל זאת היא השפעה.

אורן: מה צריך להתהפך בתוכי, בדרך שבה אני תופס את עצמי ואת החברה שבתוכה אני חי, כדי שההגדרות הפנימיות שלי ישתנו?

דעת הסביבה בלבד. מצד אחד, עד כמה שאנחנו נדבר על זה יותר ויותר בצורה פתוחה, פשוטה, נגישה, לכולם. עד כמה, מצד שני, אנשים יראו שאין שום סיכוי להינצל בעולם שאנחנו בנינו, מערכת שהיא כולה אגואיסטית ולא מתחשבת באף אחד ולכן היא קורסת ומביאה אותנו לתהום, עד כמה שאנחנו נבליט את הדברים האלה, נפתח אותם, נדבר עליהם, בכל מיני צורות. יש היום כלי תקשורת כאלו שיכולים להגיע לכל אחד ואחד, אנחנו יכולים להשתמש בזה.

אורן: ואז מה צריך להתייצב בתוכי, איזו הבנה חדשה, שאין בי היום?

שאין ברירה, שאנחנו עומדים מול החיים או מול המוות ממש.

אורן: איזה שינוי נדרש בתוכי?

לראות שכולנו נמצאים בסיר אחד.

אורן: בסיר אחד?

כן.

אורן: מתבשלים?

בטח שמתבשלים, בתוך האגו שלנו. ולכן אנחנו צריכים לקרר את היחסים בינינו, לקרר, הכוונה היא לא משנאה, אלא ככה להתקרר קצת מזה, ולהגיע לחברה יותר מאוזנת, יותר צנועה, ולפתח את החום הטוב הנעים, את האהבה.

אורן: אמרת קודם שאדם צריך לתפוס שכל אינטראקציה שיש לו עם כל אחד, זה לא רק עם אותו אחד, אלא זה מתרחש בתוך אותו הסיר.

זו חובה שהוא יראה לפניו, כל אחד.

אורן: וזה ממש כך, כל התייחסות שלי למישהו אחר משפיעה בתוך הסיר על הכלל?

דבר עם כל המדענים והם יגידו לך שאנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, גלובלית. שכולם קשורים לכולם.

אורן: אז כל אינטראקציה שלי עם מישהו משפיע על כלל המערכת. מה גורם לזה שהמערכת מחזירה לי פידבק, אם התייחסתי טוב, אני אקבל מהמערכת פידבק טוב?

אתה לא רואה את זה בינתיים, אבל אחר כך אתה תוכל לראות את זה. כי המערכת עגולה ולא יכול להיות שהיא לא נכנסת להשלמה, היא חייבת להחזיר אותך לתפקוד הנכון. לכן כל הצרות שאנחנו מרגישים, מה הן? הן סך הכול תגובת המערכת כדי לכופף אותנו בחזרה לכיוון הנכון וכמה שאנחנו מתנגדים, היא מכופפת אותנו עוד יותר, ואנחנו מגיעים בסופו של דבר למשבר.