חיים חדשים - תוכנית 1059 - רגישות לזולת

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על רגישות לזולת. ממפגש למפגש עם הרב אנחנו לומדים את חכמת החיבור, חכמת היחסים, חכמת החיים החדשים. איך לחיות טוב יותר בכל הקשרים בינינו בכל תחומי החיים. היום ננסה להתמקד במשהו מאוד מאוד מסוים, רגישות לזולת. איך לפתח רגישות לזולת, מהי בכלל רגישות לזולת, ומה היא יכולה להוסיף לנו לחיים.

טל: כן, אנחנו יודעים שהרגישות לזולת היא בסך הכל תכונה שמשתנה בין אנשים. יש אנשים שהם מאוד רגישים לזולת, הם מזהים מה עובר עליו, מה הוא מרגיש, והם יכולים להתייחס באמפטיה. ויש אנשים שממש לא. אם נסב את תשומת ליבם למה שקורה עם אחר אולי הם ירצו לעזור, אבל הם בעצמם לא ישימו לב לזה.

רצינו לברר קודם כל מהו המנגנון של הרגישות לזולת, מהי התכונה הזאת שקיימת באדם?

רגישות לזולת, זה לא אומר על כלום. יכול להיות שאני רגיש לדברים יפים, טובים, יכול להיות שאני רגיש לדברים רעים, יכול להיות שרגישות לזולת זה כדי שלא יפגעו בי. יכול להיות שרגישות לזולת היא כדי לפגוע בו, בזולת הזה. זאת אומרת, הרגישות בעצמה היא לא אומרת כלום. היא אומרת על איזה רף, על איזו רמה.

טל: של מה?

שבזה אני מרגיש הבחנות בזולת, אבל איך אני משתמש בהבחנות האלה, זאת השאלה. לכן יכולה להיות רגישות לטובה, רגישות לרעה, יכול להיות שאני לא סובל אפילו צלצול שמגיע מהאדם, ואז זו רגישות לטובה? ודאי שלא. יכול להיות שאני דווקא אדיש, כאילו, עם עור של פיל, אבל זה עוזר לי להיות בחברה שאני לא כל כך מתפעל ממנה בדברים הרעים. לשם מה כל זה עובד, פועל, האם כדי לקשר בין בני אדם ולהביא אותם למצב טוב יותר, או ההיפך? לכן אי אפשר להגיד שרגישות יתר היא טובה.

טל: כן, אנחנו רואים שהרבה פעמים אנשים רגישים באמת סובלים מזה, כי הם סופגים.

כן, איך אדם מגיע למצב שהוא הורג מישהו?

טל: איך?

יש לו רגישות כזאת כלפי השני, שהוא לא יכול לסבול אותו. הוא מוכן לקבל עונש, לא חשוב איזה, העיקר שהוא חייב לפתור את הבעיה הזאת, זו הרגישות.

אורן: למה יש אנשים שהם יותר רגישים לזולת מאשר אחרים? נאמר טל, היא מאוד רגישה לזולת ואני פחות. למה כך זה בנוי?

זה ניתן מהטבע. יכול להיות גם שחלק אפשר לתקן על ידי חינוך, אבל בעיקר זה כבר ניתן מהטבע. אין מה לעשות. יש גם רגישות יתר או פחותה, זה קיים בעמים שונים, בקבוצות אנשים שונות, כמו אצל אדם שהוא ג'ינג'י, שחור, לבן, אדום. את זה אנחנו רואים, אנחנו יודעים.

גם מאוד חשובה הרגישות מההורים, מאוד חשובה מהחינוך, איפה האדם גדל, בכפר או בעיר, בכל זה יש הרבה נתונים.

טל: איזה חוש הוא הרגישות הזאת לאחרים, על איזה חוש זה יושב?

הרגישות יושבת על חוש האגו של האדם, שקודם כל פוגעים בו, או שלא. האדם בודק כל הזמן את עצמו האם הוא עומד נכון על שמירה עצמית. זה הטבע של האדם, קודם כל הוא חושב על זה.

טל: אם אני יותר רגישה לעצמי ושומרת יותר על עצמי, האם אז אני יותר רגישה גם לאחרים?

לא, לגמרי לא. אין לך כוח לחשוב על השני.

טל: אם אני מתעסקת הרבה עם עצמי.

בטח.

אורן: מה עוזר לאדם להרגיש מה שהאחר מרגיש? ואם אני לא מרגיש מה שהאחר מרגיש, מה חסר לי, מה מאפשר לי להרגיש מה שהאחר מרגיש?

אתה רוצה ליהנות. האדם הוא רצון ליהנות, אז אני תמיד מחפש איך אני יכול ליהנות. להעמיד את עצמי במצב שאני מרוויח מהזולת, או מזה שאני מקטין אותו, מדכא אותו אפילו, או שאני מגדיל אותו, מעלה אותו. וכך ביחס אליו אני צריך להרגיש את עצמי בתענוג, או תענוג מזה שאני מוריד אותו, או תענוג מזה שאני מעלה אותו. אם הוא קרוב אלי, בכמה שאני מעלה אותו אני מרגיש תענוג. שמע איך טל מדברת על ילדים שלה, זו דוגמה פשוטה. וההיפך, אם אני מדבר על אלו ששונאים אותי, אז אני נהנה מזה שאני מגנה אותם. זה היחס, אין כאן שום דבר חוץ מרצון ליהנות.

אורן: שלך, של האדם.

של האדם.

אורן: של האדם המרגיש.

כן.

אורן: אבל חלק מבני האדם מרגישים את הזולת וחלק פחות מרגישים את הזולת.

לא, זו מידת הרגישות. את מידת הרגישות הזאת אפשר באיזה גבולות לפתח יותר, או פחות. למשל על ידי שכנוע, כשאני משכנע את האדם שכדאי לו פחות לשים לב על זה, ומעביר לו כל מיני עובדות, סיפורים וכן הלאה. או ההיפך, שצריכים לשים לב לדברים האלה, שהם יכולים להזיק לו יותר ולא כדאי לו שככה זה יקרה. אבל שוב, אני תמיד עובד על הרצון ליהנות שלו.

טל: אם האדם משתכנע שכדאי לו, האם הוא יוכל להרגיש יותר את האחרים? זה משהו שהוא יכול לשנות אותו באופן מודע?

כן. ודאי. אם אני אומר לו "היזהר מהם, הם יכולים להזיק לך, הסתכל, עקוב אחריהם", אז ודאי שמרגע זה והלאה הוא כבר מתחיל לבדוק אותם.

אורן: בשביל מה טמונה בנו הרגישות הזאת לאחרים?

כדי שאנחנו נשתנה עד כדי כך שאנחנו נתקשר כולנו יחד.

אורן: הסבר בבקשה.

מטרת הבריאה היא שאנחנו נגיע למצב שכולנו יחד נהיה קשורים בצורת עיגול, בצורה אינטגרלית, "כאיש אחד בלב אחד". וכדי להגיע לזה, אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהטבע שלנו שבו אף אחד לא רוצה להתחבר עם השני, אף אחד לא רוצה להחשיב את השני. כל אחד נמצא בתוך תוכו ודואג רק לעצמו, ולא לזולת. לא מסוגל לראות את הזולת, וכך כל אחד ואחד רק חי. מה שכן, כשבאה חכמת הקבלה היא מסבירה לנו שזה ההיפך, שאנחנו צריכים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", ואז אני צריך ממש להעתיק את היחס שלי, להעביר על הזולת.

אורן: מה זה אומר?

זאת אומרת, בכל הדרגות ואופני הרגישות שיש לי אלי, אני צריך כך להתייחס לכולם.

אורן: תן לי דוגמה בבקשה.

כתוב "כמוך" אז מה יש כאן להגיד? בדיוק כך. לאיזה מצב? אני רוצה שיהיה לי חם, אז שיהיה לו חם. כשיהיה לי קר, אז שיהיה לו קר. שיהיה לי מזון, אז שיהיה לו מזון וכן הלאה. זה נקרא "כמוך" בדיוק, שלא יהיה הבדל בינך לבין הזולת.

אורן: אמרת שאת כל אופני הרגישות שיש לי ביחס לעצמי, אני צריך להעתיק ממני אל הזולת.

כן.

אורן: איזה רגישות יש לי ביחס לעצמי?

שלילית או חיובית.

אורן: כלומר?

כמו שאני לעצמי. מה שאני רוצה לעצמי, אני רוצה לעשות לזולת.

אורן: זה נקרא שאני רגיש?

זה נקרא שאני רוצה אותן ההגדרות ואותו היחס, אותה הרגישות שיש לי כלפי, אני מעביר לאחרים.

אורן: לא כל כך הבנתי.

אני צריך להיות רגיש לעצמי ולאחרים בצורה שווה.

שאלה: איך אני רגיש לעצמי?

שאל את עצמך, עד כמה שאתה שומר על עצמך.

אורן: זה נקרא להיות רגיש, לשמור על עצמי?

כן.

אורן: ומה זה אומר להעתיק את זה לזולת?

אתה צריך בשביל זה לדעת מה טוב לזולת ומה רע לזולת, לא איך שאתה מבין, אלא איך שהזולת מבין. ולהתלבש בזולת ולעזור לו לקיים את הדברים שטובים לו.

אורן: ואז אני אעזור לו לשמור על עצמו?

כמו שאתה נמצא בגופו.

אורן: אני צריך לפתח רגישות לזולת כאילו הייתי בתוכו ממש?

בדיוק.

אורן: תספר עוד קצת מה זה אומר?

אני לא יכול לספר, זה עניין הרגישות. זה נקרא רגישות לזולת.

טל: קודם אמרת שזה חוש שיושב על האגו שלנו. אז מה בעצם משתנה באגו, בחוש הזה שמאפשר לי את זה?

התפיסה משתנה. כמו שאני מרגיש שאני רוצה לאכול, לשתות, לישון, להתכסות במשהו כשקר לי, ולקרר את עצמי כשחם לי, כך אני צריך להרגיש את הזולת. להתלבש ממש בגופו כביכול. וכך להרגיש מה חסר לו.

טל: כשאדם רגיש למישהו אחר, כמו שאנחנו מכירים את זה, האם הוא באמת מרגיש את האחר, או שהוא בעצם מפרש בעצמו דברים שהוא חושב שהאחר מרגיש?

יש בזה דרגות. כאן אני לא יכול כאן להיכנס יותר פנימה, כי בכל זאת אין לנו הרגשת הזולת. ולכן לדבר על הדברים האלה זה סתם פילוסופיה ואולי קצת פסיכולוגיה, אבל אין בזה שום דבר ממשי.

אורן: אתה מציע להתלבש בתוך גופו של האחר ולהרגיש מה שהוא רוצה, ולשמור על קיומו כאילו זה קיומך. עד כה הרגשתי כך את עצמי, עכשיו אתה אומר, שהתפתחות זה לפתח רגישות כזו לזולת, לשם מה, מה זה ייתן?

נגיד שאני שליט. ברור מה זה ייתן לעמי?

אורן: אם אתה תפתח רגישות לעם?

כן.

אורן: אתה תשרת אותם טוב יותר.

נגיד שאני בעל משפחה ואני מרגיש כל אחד במשפחה כמו שאני מרגיש את עצמי. ברור מה זה ייתן למשפחה?

אורן: לגמרי.

אני חי בבית של עשרים קומות, יש לי מאה משפחות שכנים. ברור שאם אנחנו כך נרגיש זה את זה, אנחנו נבנה את הבית יותר טוב. את האווירה בו, הטיפול בו.

אורן: פה כבר מתחיל להיות לי פחות ברור. בשביל מה לי לפתח רגישות למאה דיירים נוספים, על ראשי עכשיו הבאת עוד מאה משפחות.

בסדר, אז אתה אומר ככה.

אורן: נתת לי דוגמה של שליט ועמו, הבנתי אותך לגמרי. כשנתת לי לדוגמה לראש משפחה ובני משפחתו, הבנתי לגמרי. אבל עכשיו נתת לי אנשים זרים.

הזרים מרביצים לילד שלך, הם עושים לך לכלוך בחדר המדרגות.

אורן: לגמרי.

ואתה לא רוצה להכיר בזה אפילו. אתה לא מבין מה אתה מרוויח, אם תתחיל להרגיש אותם כמו את עצמך?

אורן: זאת בדיוק השאלה שלי, במה? במה אני ארוויח?

אתה תרוויח באיכות החיים. אני אדבר בלשון שלך, באיכות החיים.

טל: בעצם המציאות היא שאנחנו תלויים אחד בשני בכל מיני סיטואציות. כשיש לנו ילדים אני חושבת שזה הכי מורגש, כי מי שיהיה סביב הילדים שלי בסוף זה גם הילד שלי. זאת אומרת, שהחיסרון הזה שאין לנו רגישות לזולת, הוא שאנחנו לא מצליחים בעצם לשנות את היחס?

אנחנו גם התחנכנו כך, ללא רגישות לזולת.

טל: מה אנחנו מפסידים מזה?

 לעשות את העולם יפה.

טל: ואיך הרגישות לזולת תאפשר לי לעשות עולם יפה? גם אם אני ארגיש אחרים אני לא בהכרח אדע איך להיטיב איתם.

 תלמדי מזה. איך אדם לומד? מתוך זה שהוא מקבל תגובה טובה או רעה מהסביבה. ואם יש לו רגישות, אז גמרנו, הוא כבר מתחיל ללמוד מזה.

טל: מה אנחנו צריכים ללמוד בעצם, מה אנחנו צריכים לתת אחד לשני או להיות אחד עבור השני?

אנחנו צריכים להכיר את הטבע. הטבע דוחף אותנו לחיבור, אם רוצים או לא. לפני אלף שנה אנשים לא היו יוצאים מהכפר, הם היו חיים במקום אחד ומתים במקום אחד, והכול היה בסדר. אחרי זה התחילו לצאת עם העגלות, לפני מאתיים שנה התחילו לצאת עם המכוניות, עם הקטר והקרונות, היום זה עם המטוסים. אנשים מתחילים להיות בערבוביה גדולה מאוד זה עם זה. גם עם הסחר הבינלאומי והכול. זאת אומרת, התלות שלנו התגברה מאוד. אנחנו תלויים זה בזה. אם אנחנו תלויים זה בזה ולא מרגישים זה את זה, זה מביא אותנו לחיכוך, סכסוך ומלחמה. אנחנו צריכים להיות רגישים יותר, בזה אנחנו יכולים להבטיח את עצמנו למחר.

טל: אני יכולה לשתף, שלמשל הבן שלי נכנס עכשיו לגן, וגם קודם איחלתי לכולם שיהיה להם טוב, אבל פתאום עצם זה שהילדים האלה נמצאים עם הבן שלי, הרגישות שלי אליהם הרבה יותר גבוהה. גם להורים שלהם. זה מאוד מגביר את הרצון שלי לטובת האחרים, ההרגשה הזאת של התלות.

ודאי.

טל: אז איך אפשר להשתמש בהרגשת התלות הזאת כדי לשפר את המציאות?

עכשיו, מפני שאת מאוד דואגת לבן שלך ולא אכפת לך שהעולם כולו יישרף, רק שיהיה טוב לבן, זה טבעי, זאת אומרת, קודם כל זה "לא יגונה ולא ישובח", זה הטבע. אז אנחנו יכולים להשתמש בנטייה הזאת כדי לשפר אותך.

טל: אוקיי, מה אני צריכה לשפר?

שאת תהיי רגישה יותר לסביבה. את אומרת, "אני כבר גם כך רגישה". זה לא מספיק, את  צריכה להיות רגישה לשינויים הטובים שבחברה, שאז הם ישפיעו על הבן שלך ואז יהיה לך טוב. אותו האגו שלך, כך הוא עובד. אז אנחנו צריכים לשכנע אותך, איך את משפרת את עצמך ומשפרת את הסביבה, כדי שיהיה לבן שלך טוב? אז כבר יש לנו יכולת להשפיע עליך, להגיע למצבים שאת תצטרכי להשתמש בשיטת התיקון של האדם ושל הסביבה, שכדאי להשתמש בזה.

טל: מה זה אומר? אני עכשיו מוכנה לשמוע כי הבנתי שאני תלויה באחרים.

כן, רק חסרה לך שיטה, איך אני משנה את הסביבה כדי שיהיה טוב לבן שלי? איך אני משנה אותה, מהי הסביבה, הילדים, ההורים שלהם, מה יש להם בבית? פתאום אני מתחילה לחשוב, זה לא מספיק שהם לא מחלקים מכות בגן ילדים, אלא חשוב מאילו משפחות הם באים. האם המשפחות הן לא הרוסות, האם האבא לא נותן מכות לאימא והאימא מקללת את האבא, ואז הילד שלהם מביא לגן גם מכות וגם קללות, וכולי. זאת אומרת, דרך הילד הקטן שלך, את כבר מתחילה להיות קשורה לכל החברה. את כבר רוצה לשנות את המדינה כביכול, זה לא רק הילד, אחר כך הוא הולך לבית ספר, הוא הולך לצבא, הולך לכל מיני מסגרות, הוא משתתף בזה, הוא מתחתן, איפה הוא יהיה, באילו מועדונים הוא יסתובב, מה  הוא יעשה, כל דבר.

טל: כן, הרגישות שלי מאוד עלתה.

ודאי. כי את מרגישה בזה שהחיים שלך ממשיכים בילדים.

אורן: אז עכשיו עליה ללמוד איך לפתח רגישות לזולת?

כן. אין ברירה. היא יכולה להיות בבית בלי לצאת, לא אכפת לה כלום. כמו שדברנו פעם בתכנית על הקיבעון, אז היא יכולה לצמצם כביכול את כל השפעת הסביבה למשהו שהיא כבר רגילה, למדו אותה כך. אבל כשיוצאים הילדים, כאן כבר היא רגישה מאוד. איפה הם הולכים ללמוד, מה קורה שם, הם נוסעים לאיזו אוניברסיטה, יוצאים בערב לבלות.

אורן: אז אין ברירה, חייבים לפתח רגישות?

חייבים לשנות את החברה.

אורן: לשנות את החברה?

כן. רגישות יש לה, רק צריכים ללמד אותה שלמען הילדים, צריכים לשנות את החברה. ואת החברה משנים על ידי זה שמשתמשים נכון ברגישות האדם לילדים שלו נניח, למה שאכפת לו.

אורן: החברה הזאת, שצריכה להשתנות, הערך שצריך לגדול בה זה רגישות יתר לאחרים? שכל פרט יתחיל להיות רגיש יותר לאחרים סביבו?

כן.

אורן: עכשיו אני רוצה מכאן להתקדם לאמצעים פרקטיים. לפי תפיסת העולם הזו, מה צריכה להיות הגישה הבסיסית של אדם כשהוא בא במגע עם אדם אחר?

יש כאן בעיה.

אורן: מה?

לא יעזור לי כלום אם אני לא אקח את זה כתכנית לאומית. אני לא יכול לשנות סתם בן אדם. אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים לשנות את זה מלמעלה.

אורן: בעיר שבה אני גר, בפתח תקווה, שינו בשלושת החודשים האחרונים את כל מעברי החצייה. לפני כל מעבר חצייה הם עשו שלושה פסים בצבע עבה יותר שמזהירים אותך ואומרים לך, חכה רגע, תיצור קשר עין עם הנהג, ורק אחרי שראית אותו תחצה. משהו כזה. יש כביכול כמה שלבים, כדי להגביר את הבטיחות.

זאת אומרת, לקחו רצון לעשות שינוי ברמה הלאומית, ופרטו אותו לפרוטות. זה בדיוק מה שאני רוצה עכשיו. אתה אומר שאנחנו צריכים לעשות תכנית לאומית להגברת הרגישות לזולת, מאה אחוז, אני אתך. שאלה ראשונה בתכנית הזאת, מה צריכה להיות הגישה הבסיסית של כל אזרח במדינה, שרוצה להתקדם למקום טוב יותר כשהוא בא במגע עם אדם אחר?

זה כבר מאוחר. הוא כבר בא במגע עם אדם אחר. איפה החינוך? אתה לא יכול באותו רגע לתת לו חינוך, לשנות אותו, ללמד אותו משהו, אם הוא כבר בא במגע. אתה צריך להתחיל לעשות את זה ממש מהגיל הרך, וכל הזמן כל הזמן לחנך.

אורן: למה?

לרגישות נכונה לזולת.

אורן: תגדיר את ה"נכונה".

שאני אדע שאני תלוי בו, והוא תלוי בי. שאנחנו נמצאים בצלחת אחת, בסירה אחת ותלויים זה בזה. וההורים צריכים לראות את זה בצורה כזאת על כל הילדים. זאת אומרת, לא יעזור לי אם אני עכשיו לא דואג חוץ מאשר לגן הילדים, לעוד ילדים. אחר כך הם יוצאים לבית ספר, לצבא, הם נכללים בחברה הכללית.

אורן: הבנתי שהנקודה החשובה ביותר, זה פיתוח תחושת התלות ההדדית, שכולנו כמו שאתה אומר, בסירה אחת.

נכון.

אורן: כתוצאה מהתלות ההדדית, איזו גישה אני צריך לפתח ביחס לאחר.

כהורה, אנחנו לא יכולים להגיד על הילדים שהם יסתדרו.

אורן: לא, אני בכלל מדבר על אדם שחי בתוך חברה מתוקנת קצת יותר ממה שאנחנו היום. הוא צריך לפתח תחושה שהוא תלוי באחרים והם תלויים בו, וכולנו בסירה אחת. זו התחושה היסודית ביותר שצריך ליצור.

כן.

אורן: נאמר שאת זה אנחנו משתדלים לאט לאט להפנים. פרקטית, מה זה אומר? כי כשאני אבוא במגע עם מישהו אחר יכול להיות שהוא יגיד משהו שאני לא אהיה מסוגל לשמוע אפילו, מה זה אומר? איזה יחס חדש תחושת התלות הזאת צריכה להוליד בי, כשאני רואה מישהו שאני לא סובל למשל?

שאתם נמצאים אתו במערכת אחת, והמערכת הזאת היא מערכת נצחית. לא חשוב אם האדם חי או מת, זו פשוט מערכת נצחית שאתה חייב לתקן אותה ב"ואהבת לרעך כמוך", כי אחרת אתה לא תצליח. אז אתה תתחיל להרוג אותם את כולם. אלה לא טובים, אני אוריד אותם. על אלה אני אזרוק פצצות. את אלה אני אזרוק אותם אל מעבר לים וכן הלאה.

 אתה צריך לקבל הרגשה על ידי החינוך שאתה תלוי בהם, והתלות הזאת היא תלות נצחית ושלמה. ולא יעזור לך במה שאתה רוצה להרחיק בני אדם, אתה חייב לשנות אותם לטובה, להעלות להם רגישות בצורה הדדית שכך יתייחסו נכון זה לזה. שכל אחד ירגיש את השני כגופו.

טל: הרבה פעמים השאלה הזאת של רגישות או אמפתיה למישהו אחר עולה, כאשר את מה שמישהו אחר מרגיש אני כאילו לא מרגישה, ואפילו מזלזלת בזה. הסבל של מישהו אחר נראה לי כאילו פעוט.

אז אנחנו צריכים להיות מחונכים עד כדי כך, שאנחנו נוכל להבין את השני איך שהוא מרגיש את המציאות, ולראות דרכו את המציאות. אחרת איך שופט צריך להרגיש את האדם בבית משפט? איך עורך דין צריך להרגיש? ככה כל אחד מאתנו, כשופט.

טל: זה מעניין שאתה אומר "שופט", כי לרוב אנחנו באמת מאוד שיפוטיים. זה בסדר, זה לא בסדר. אני מסכים עם זה, אני לא מסכים עם זה.

מי מסכים? אני. אז "אני" זה מקור לחיכוכים וסכסוכים.

טל: איך הופכים את התגובה האינסטינקטיבית הזאת שמה שמישהו אחר מרגיש, אני שופט?

חינוך, תרגילים כל הזמן, דעת החברה, השפעת הסביבה.

טל: מה היא התגובה הנכונה? נניח לילד שלי מציק עכשיו משהו שאני חושבת שזה שטותי. מה התגובה הנכונה לסבל או למצוקה שלו, אם אני חושבת שלא נכון להגיב כמוהו? איך אני מגיבה אליו בצורה רגישה ולא שיפוטית?

אסור לך להגיב. את צריכה להתחבר לילד ולאט לאט משך הרבה זמן להעביר אותו דרך כל מיני המצבים, שמהם הוא לומד איך להיות רגיש לזולת. "רגיש לזולת", זה נקרא להסתכל על העולם דרך חושים של הזולת.

טל: זה לא יעזור כמה אנחנו נגיד למישהו, אתה צריך להיות רגיש. הוא צריך לעבור מצבים?

מספיק כבר ניסינו את כל הפילוסופיות האלו.

טל: נכון. האדם צריך לעבור תהליך של מצבים? לא הבנתי את ההמלצה.

הטבע מלמד אותנו שאנחנו חייבים להתלבש בשני. אין כאן מה לעשות, רק בצורה כזאת אנחנו נגיע למצב הנכון.

אורן: תן לי איזה טיפ אחד קטן, איך להתחיל להסתכל על העולם דרך החושים של הזולת?

באהבה. דרך אהבה אתה תרצה לראות את העולם דרכו.

אורן: תסביר לי עוד טיפה איך?

על ידי זה שאני אוהב אותו, שאני רוצה להתחבר אתו עד כדי כך שמה שהוא אוהב אני אוהב, מה שהוא שונא אני שונא, אני כך רוצה להתלבש בכל אחד ואחד. ואני בעצמי? אני בעצמי לא קיים, רק כדי לראות את העולם דרכם. כי אני בעצמי זה האגו שלי, ואני רוצה להתעלות למעלה מהאגו שלי ולהתלבש בהם. אם אני מתלבש בהם, רוצה לראות את העולם איך שהם, אז אני לא נמצא באגו שלהם, אני נמצא ברצון להשפיע שלי.

אורן: ומה האדם מרגיש אז?

אז אני מרגיש את העולם בצורה האמתית. אני. לא הם, ולא אני קודם. בהתלבשות שלי באדם, בהתלבשות אני כאגואיסט, שאני מתלבש בשני ורוצה לראות את העולם כמוהו, בזה אני יוצא מהאגו שלי ורואה את העולם בצורה האמתית, וזה נקרא "עולם העליון".

אורן: עכשיו אני לא רואה את העולם בצורתו האמתית?

לא. עכשיו אתה רואה, "כל הפוסל במומו פוסל".

אורן: ואם אני כן מפתח רגישות לזולת?

אז מה זה נקרא ש"אתה פיתחת רגישות אליו"? זה שאתה מסוגל להתלבש בו. לראות את העולם דרכו, כמו שהוא רואה. ואז אתה מנטרל את כל היחסים שלך לעולם ולכול, ורק מתלבש בו. כאילו מכבה את כל הכלים שלך בלהשתמש בהם בקליטה, וקולט רק את מה שדרכו אתה יכול לקלוט.

אורן: וקליטה כזאת כן נותנת לי תמונה של עולם אמתי?

העליון כן. אמתי. לכן הכלל "ואהבת לרעך כמוך".