חיים חדשים - תוכנית 1064 - התנגדות כמנוף להתפתחות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו נרצה היום לשוחח עם הרב לייטמן על תחושה שכל אחד מאיתנו מרגיש אותה לפעמים מתוכו, לפעמים סביבו. תחושה של התנגדות. לפעמים אני מתנגד למשהו שאני רואה או חווה, לפעמים מתנגדים אליי וזה לא כל כך נעים. ננסה להבין מאיפה התחושה הזאת באה, מה היא אמורה לשרת ואיך היא יכולה להוביל אותנו לחיים חדשים אם נדע לעבוד איתה נכון.

יעל: יש הרבה מצבים בחיים שבאמת יוצרים בתוכנו איזו התנגדות. התנגדות להתנהגות מסוימת, לריח מסוים, לשפה מסוימת, לבן אדם מסוים, למצב מסוים, ואנחנו לא תמיד יודעים לנהל את ההתנגדות שלנו בצורה שבאמת תקדם את הסיטואציה ותפתח יחסים טובים.

הרבה מאוד פעמים אותה התנגדות שלנו יוצאת בצורה כל כך אגרסיבית החוצה, שזה יוצר ממש בלגן מאוד גדול בכל מערכות היחסים שלנו. בין אם זה בבית, בין אם זה בעבודה, בין אם זה עם השכנה או בכל מקום אחר. מצד שני אנחנו מכירים גם את ההרגשה ההפוכה, שמישהו מתנגד לנו. ושם תמיד יש איזו הרגשה של כיווץ, משהו בתוכך מתערער. זאת אומרת, זה שמישהו אחר מביע דעה אחרת, אנחנו מקבלים את זה בצורה מאוד קשה. זה לא עובר לידינו, אלא זה ממש מאיים עלינו בדרך מסוימת. ועל שתי התופעות האלה אנחנו נרצה לדבר היום. ואני רוצה לפתוח בשאלה, מה בעצם מביא את האדם להרגיש תחושה של התנגדות?

זה שהוא מגלה שיש מישהו, משהו, איזו תופעה, איזה אדם, איזה מעשה, משהו שקורה סביבו שלא בדיוק לפי רצונו.

יעל: שזה נוגד את הרצון שלו.

כן. רצון, הבנה, הסכמה פנימית. זה נקרא מנוגד לו.

יעל: ומה יש בזה שזה גורם, מעורר אותנו לכאלה תגובות חריפות כלפי הצד השני?

זה מערער את האני שלי.

יעל: איך?

כי אני חושב שאני צודק במאה אחוז, שאני מבין, מרגיש, שולט, מחליט, קובע. וישנם גם דברים כאלה שאני בהם לא כל כך בטוח ובכלל לא מוכן לשמוע דעות שונות. ואז אני לא מתערער נגדם. אבל אם אני לא מוכן, אם אני לא מכין את עצמי לכזאת קליטה מראש, שאני מצפה לביקורת כי אני צריך אותה, זקוק לה, אז אני מאוד מתנגד לכל סוג ביקורת או בכלל למשהו שמנוגד למה שאני קבעתי לעצמי שכך זה צריך להיות, זאת האמת ואז אני באמת מאוד מאוד מתנגד לדעה, לשמועה, לעובדות, לא חשוב למה. זה יכול להיות בדברים שהם דוממים בטבע, דומם, צומח, חי, וודאי אם מדובר על בני אדם.

יעל: הרי בטח בן אדם שהוא כבר עם ניסיון חיים, יודע שלפעמים הוא צודק, לפעמים הוא לא צודק, לפעמים הוא משנה את דעתו אחרי תקופה מסוימת. ולמרות הניסיון הנצבר, ולמרות הידיעה הזאת כשמתנגדים לדעתו, הוא לא רואה את זה כהתנגדות לדעה שלו, אלא הוא רואה את זה באמת כהתנגדות אישית אליו. למה יש כזה קשר בין הדעה לבין מי שאני בעצם?

כי הדעה היא אני זה אותו דבר.

יעל: ככה בן אדם רואה את זה בחיים.

כך אדם רואה. אבל חוץ מזה, אם אני מכין את עצמי מראש לדעות מנוגדות, ואני רואה אותם כהתפתחות באיזו חברה, כדי להשיג את האמת, ואף אחד לא יודע בדיוק מהי, וכן הלאה, אז כבר אנחנו נמצאים בסביבת חוקרים, דברים כאלה מנוגדים באופן טבעי ואנחנו דווקא מצפים להתנגדויות שעל ידם אנחנו נתקדם בבירור. אבל אם לא זה, אדם רגיל מהרחוב כששומע משהו כנגד דעתו, תמיד מרגיש זאת כפגיעה באגו שלו, ביסודות הקיום שלו ולא יכול להסכים עם זה.

יעל: דיברת על זה שבעצם יש בהתנגדויות היבט חיובי, איך זה מפתח את האדם? הרי זו תופעה שלא סתם קיימת בחיים שלנו.

ודאי אדם שרוצה להתקדם לאמת, ואף אחד מאיתנו לא מכיר מה זו האמת, אז הוא צריך לשמוע כל מיני דעות, הוא זקוק להן. אדרבה, הוא מוכן להשקיע הרבה כדי לשמוע דעות שונות כי על ידן הוא מתפתח. ויכול להיות שהוא מחליף את דעתו, אבל כבר מדובר על אנשים מיוחדים, ולא על רגילים. קודם כל המטרה שלהם היא בהתפתחות שלהם, ולכן למען ההתפתחות הם מוכנים לסבול את הכול ואפילו הם שמחים לשמוע משהו שמנוגד להם, כי אז הם יכולים לקלוט גם את זה וגם את זה, להיות כאשכולית, כי כך הם כלולים מהרבה דעות.

יעל: אני רוצה להתייחס לגיל ההתבגרות, זה גיל שיש בו הרבה מאוד התנגדות, להורים, למוסכמות, למקורות.

זה בכוונה הטבע כך נותן לצעירים כדי שהם יתפתחו.

יעל: מה יש בהתנגדות שמפתח אותנו? זו בדיוק הנקודה שאני רוצה לברר. איך זה מפתח נער? מה זה עושה לנו שגורם לנו התפתחות?

אם הם לא היו מתנגדים לזקנים, לדור הקודם, הם לא היו מתפתחים, כי הם היו נשארים באותה הדעה, כל דור ודורשיו. לכן הם צריכים להיות מנוגדים ותמיד יש לנו בעיות אבות ובנים. וזו לא בעיה, זה סימן של התפתחות.

אורן: איך ההתנגדות מפתחת נער או נערה?

יש לו מלכתחילה אגו בדרגה אחרת ממה שיש באב.

 אורן: לאדם הצעיר?

לצעיר, לעומת אביו. ולכן הוא מנוגד, הוא רוצה אחרת, הוא רוצה לראות חיים אחרים. בפרט כשהוא מגיע כבר להיות נער ואביו כבר לקראת שני שליש סוף החיים.

נניח שאביו בגיל חמישים והנער בגיל עשרים, בכל זאת יש הבדל גדול מאוד. הם לא יכולים כל כך להבין זה את זה אלא הם צריכים חינוך מיוחד. גם לאב כדי להכיר את התכונות והזכויות של הבן, להיות שונה, אחר, וגם הבן שיבין, אמנם הוא צריך להתפתח בעצמו לפי תכונותיו, תשוקותיו שמתאימות לדור שלו, אבל הוא צריך לשים לב ליחס שלו לעומת אביו. כי דווקא בהשוואה בינו לבין האבא הוא יכול לראות מה ההבדל, ההפרש בין הדורות ויבוא הזמן שהוא בעצמו יתחיל לחזור לערכים של האבא בעצמו. זה לא עכשיו, זה בעוד הרבה זמן, אבל זה יקרה לו גם.

אורן: אמרת קודם שהטבע בכוונה מעורר באדם צעיר בגיל ההתבגרות התנגדות למה שהיה לפניו. האם זה קורה לכל המתבגרים? כי אם מישהו לא היה מרגיש התנגדות לכל מה שהיה לפניו, הוא היה מצליח להתבגר, הוא היה עובר תהליך של התבגרות? האם יכול להיות תהליך של התבגרות בלי תהליך של התנגדות?

לא.

אורן: אז תסביר לי יותר עמוק. מה זה נותן לי בדיוק שאני פתאום מתחיל להרגיש שאני נגד זה ונגד זה? למה כי הם בעד אני נגד?

כי זה גדל על פני זה. לא יכול להיות שתהיה איזו מדרגה, מצב חדש, אם הוא לא בועט במדרגה הקודמת.

אורן: למה?

כי כך זה החוק בטבע, שאתה לא יכול לגדול, לצאת, אלא ממשהו שאתה דוחה.

אורן: למה?

כי אתה רוצה לגדול. זאת אומרת לצאת ממה שהיה קודם. אז אתה צריך בזה כבר להתחיל במשהו לא להסכים, לזלזל, לדחות.

יעל: אתה חייב לצאת בעצם מאיזה מצב כדי לפתח מצב חדש?

כן.

יעל: אתה אומר, שזה חלק מחוקי הטבע.

כן.

 יעל: ודיברת לפני כן על כך שבעצם חלק מתהליך ההתבגרות של נער, הוא קודם כל מבין את זה שקיים פער, את ההפרש בין הדורות. ואמרת שעם הזמן הוא יחזור לערכים של אבא שלו. אז מה בכל זאת חדש במה שהוא בונה?

בינתיים הוא מפתח מדרגה חדשה. בינתיים הוא מוליד בנים. בינתיים הבנים מתנגדים לו. והוא רואה בעצמו שהוא במשהו יורד למצב של אביו, אבל הבנים שלו כבר מתקדמים הלאה.

יעל: אתה אומר ככה, בסופו של דבר.

יש כאן איזה צעד קדימה, צעד אחורה, צעד קדימה, צעד אחורה.

יעל: מה קדימה ומה אחורה? במה הוא הולך קדימה ובמה הוא הולך אחורה?

בכל ההתקדמות שלנו יש לנו גם איזה רברס, נטייה אחורה. את זה אנחנו צריכים כדי שהמדרגה הבאה, הדור הבא בטוח יעמוד על העקרונות הנכונים.

יעל: אז בעצם חוט השדרה נשאר פחות או יותר אותו חוט שדרה, וסביבו יש כל הזמן עליות, טיפה ירידה, עלייה.

זה תמיד כך. לפי הפתגם, אני לא יודע איך להגיד אותו, "אם הצעירים היו יודעים, ואם הזקנים היו יכולים".

אורן: אחרי שדיברנו על בין הדורות, אני רוצה שנתמקד באדם עצמו. בן אדם לכשעצמו, האם יש מציאות שבן אדם מתנגד לעצמו?

ודאי.

אורן: למה?

כי הוא רואה באיזה מצב הוא היה קודם ובאיזה מצב עכשיו. או עכשיו, בבת אחת, יש לו גם דעות לכאן ודעות לכאן. הוא לא יודע עדיין איך לשלב אותן יחד. אדם שנמצא בהתקדמות הוא נמצא בהרבה מישורים, בהרבה מצבים כאלו.

אורן: אני רוצה להבין את ההתנגדות הזאת. אמרת בתחילת הדיון שלנו, שההתנגדות נובעת מזה שאדם מרגיש איום על האני שלו, שמשהו מאיים על האני שלו. משהו מסביבו מאיים על האני שלו, הוא ישר מתנגד כי יש איום.

כן.

אורן: אז כשאדם מתנגד לעצמו, מה קורה שם?

אני קראתי איזה ספר, קיבלתי איזו התרשמות. ההתרשמות הזאת עשתה לי איזה מהפך פנימי, ואני רואה שהמהפך הפנימי הזה הוא מנוגד לכל מה שהיה לי קודם. אז איפה אני ועם מה אני הולך? אני נמצא כאן ממש בפיצול האישיות שלי, בפיצול הדרך, בהחלטה לא ברורה שעומדת לפניי, אבל אני צריך כנראה לחתוך. אני צריך להחליט מה עושים. אנשים שבאמת עושים צעדים גדולים, חשובים, קדימה, ממשיים, הם נתקלים בכאלו מצבים. אבל כאן בכל זאת אני רוצה להגיד מה אנחנו לומדים מחכמת הקבלה.

אורן: בבקשה.

הנושא שאתם שמתם לפניי כתחושה של התנגדות. בחכמת הקבלה אנחנו כל הזמן משתנים, בזמן הלימוד, על ידי הלימוד. ואז אני משתנה ואני שמח מהשינויים. אני מרגיש התנגדות גדולה מאד למה שאני הייתי, או למה שאני עכשיו נמצא, ואני שמח מההתנגדות הזאת.

אני שומע איך אנשים מדברים נגדי, בכל מיני רמות ובכל מיני מצבים, כלפי כל מיני הבחנות, ואני שמח מזה. אפילו שזה נכון או לא נכון, זה לא חשוב לי כי זה בא כדי שאני אטפל בעצמי. לכן לאותם המתנגדים אני צריך להגיד להם תודה רבה, כי על ידם אני מבטל את עצמי, ועל ידם אני עולה רוחנית.

יעל: איך התנגדות קשורה לעלייה רוחנית?

בדיוק. דווקא על ידי ההתנגדות ישנה עלייה רוחנית, כי בלי התנגדות לא הייתי מתעלה. ככה אני חייב להתעלות, אחרת אני אשאר נגד ההתנגדות הזאת. אני צריך להתעלות למצב שאת ההתנגדות הזאת אני ארגיש שהיא דווקא מה שמניע אותי לעלות.

זאת אומרת אני צריך להגיד תודה רבה או לשלם לאותו אויב, לאותו האדם שעושה לי צרות, בעיות בחיים. מכל מיני סיבות, לא חשוב, הסיבות כאן לא חשובות. הסיבות הן משהו אחר לגמרי. העיקר שהוא מתנגד, העיקר שהוא לוחץ על האגו שלי. ואני מתעלה מעל האגו שלי עד שההתנגדות הזאת נעלמת. היא נמצאת כבר למטה ואני עליתי למעלה. אז האדם הזה גרם לי להתעלות הרוחנית. אני צריך להגיד לו תודה רבה.

אורן: איך אתה מגדיר "התעלות רוחנית"?

שאני מבטל את עצמי, מבטל את האגו שלי כלפי מה שהוא עושה לי.

אורן: מה ההתעלות בזה?

ההתעלות שלי היא שאני עולה למעלה מהאגו שלי, ממה שהוא מעורר.

אורן: לאן אתה עולה? כי זה נשמע כאילו שאתה יורד, אמרת שאתה מבטל את האגו שלך.

כן, אבל זו עלייה ולא ירידה בעיניי.

אורן: אז לאן אתה עולה?

למעלה מהאגו.

אורן: לאן?

לתכונת ההשפעה, לתכונת החיבור, לתכונת האהבה.

אורן: אני הבנתי, ממה שתיארת עכשיו, שכשאתה מרגיש התנגדות, אם אתה אדם שרוצה להתפתח רוחנית, כשאתה מזהה סביבך התנגדות כלשהי ולא משנה איזו, כמו בקארטה, כמו בכל אומנויות הלחימה, אתה כאילו הופך אותה לאיזה מנוף שמעלה אותך.

כן, בדיוק.

אורן: אז מה בדיוק "המנוף" הזה? איך אתה מסובב, לאן אתה עולה? מלכתחילה אמרנו שההתנגדות מאיימת על ה"אני" של האדם ולכן הוא מיד מגיב בתגובת נגד.

נניח, אפילו שזה קורה מיד, בצורה אינסטינקטיבית.

אורן: בצורה אינסטינקטיבית אני מרגיש איום סביבי, הוא מאיים על ה"אני" שלי, מעורר בי התנגדות, ואמרת שיש טכנולוגיה שבעזרתה אפשר לסובב את זה כמו מנוף ולהתעלות.

כן.

אורן: תסביר בבקשה.

אני לא מסתכל על האדם, אני מסתכל על מי שעומד אחריו, כוח עליון שרוצה לעלות אותי לדרגה יותר גדולה.

יעל: שזה הכוח המפתח.

"המפתח", רוצה שאני אהיה יותר משפיע, יותר אוהב, יותר מחובר, עם כל המערכת האינטגרלית. לא לראות בני אדם בודדים, אלא לראות רק שליחים שפועלים עלי כדי שאני דווקא אתרומם על ידם. ואז אני עובד על עצמי, מפסיק לראות בו מנוגד לי ורואה בו "עזר כנגדו", מה שנקרא, ובזה אני מרוויח. דבר אחד, שאני לא נכנס איתו לוויכוחים וחיכוכים. דבר שני, שאני עולה, רוכש על ידו דרגה רוחנית. ומה טוב.

יעל: ואיך כל זה קשור לאהבה? אמרת שיש איזה קשר לאהבה.

כן, כתוב ש"גיבור" הוא מי שעושה את שונאו לאוהבו. זה "גיבור שבגיבורים", ממש,  כי הוא עושה פה משהו כפול, הוא לא רק מנטרל אותו, אלא עושה אותו לאוהבו.

יעל: אתה אומר שמנגנון ההתפתחות, שדיברנו עליו בהתחלת התכנית, הוא שאני בעצם מתפתח רק על פני ההתנגדות. ואתה אומר שחכמת הקבלה מדברת על זה, שכדי להתפתח אתה צריך כמה שיותר פעמים לעבור על פני ההתנגדות הזאת ולהמשיך הלאה.

כן. תיכנסי לאינטרנט ותקראי מה כתוב עלי. אני בכל זאת מודה לכל אלו שרוצים ל"צבוע אותי בשחור" ובמה לא. ממש כך.

אורן: אז איך אדם הופך מישהו שמתנגד לו מאד, ששונא אותו, לאוהב שלו?

כי אני מבין שאלו שליחים מהבורא, שאין עוד מלבדו.

אורן: אבל איך אני הופך אותו? נניח שיעל מתנגדת לי, אמרת שהרמה הכי גבוהה היא שאדם מצליח להפוך את מי שמתנגד לו למישהו שהוא בעדו, שהוא אוהב אותו.

כן, במה? בזה שאתה רואה שכל הדברים האלה, כל מה שהיא אומרת עליך, יאלצו אותך לעלות מעל התכונות שלך לתכונות יותר גבוהות.

אורן: ובזה אני השתפרתי, כאדם שהתעלה.

כן.

אורן: התעליתי, זה ישפיע על זה שהיא כבר תשנה את היחס שלה אלי? כי אמרת קודם שזו הגבורה הגדולה ביותר להפוך שונא לאוהב.

יכול להיות שכן. יכול להיות שאתה תקנת את עצמך ולכן אין לה יותר תפקיד למרר לך את החיים. אתה עלית על ידה. דרך אגב, אז אתה צריך להביא לה מתנות.

אורן: אז הנקודה המרכזית, במה שאתה מסביר, היא, כשמשהו סביבך מעורר בך התנגדות, המבט שלך לא נעצר באותה תופעה, באותו אדם, באותו "דבר", אתה כאילו רואה דרכו.

את הכוח העליון שעומד אחריו.

אורן: ואתה מתייחס לאותו גורם שעורר בך תחושה של התנגדות כמשהו שמזמין אותך לבצע איזו פעולה, שהיא בכלל לא קשורה אליו אלא בינך לבין עצמך בעצם.

בטח.

אורן: ביחס שלך למציאות, לחיים שלך.

נכון.

אורן: לכן אתה הופך התנגדות למנוף, כי אתה מתרגם כל דבר שמעורר בך רגש מאוד חזק, כשעון מעורר לעצמך בהתפתחות שלך כאדם.

כן, אם כך אין בעולם שום דבר רע. בכל אני משתמש לטובה.

 אורן: צריך להיות אדם מאוד רוחני בשביל להתייחס כך לחיים, בעצם.

על היחס הזה דווקא גדלים ברוחניות. כן.

יעל: כדאי לי להביע את ההתנגדות שלי באיזו צורה, מילולית?

להתנגד? לא.

יעל: מילולית כדאי לי להגיד משהו? אם יש לי דעה שאני לא מסכימה איתה או משהו כזה.

רק לצורך הסבר. אם אני רוצה שהם יבינו משהו ויתקדמו, אז אני מסביר, כמו שעכשיו אני מסביר. אבל אם לא לצורך ההסבר, לתיקון העולם, לא הייתי מדבר על זה.

אורן: אני רוצה להבין את זה בצורה פרקטית, בוא ניקח דוגמא מחיי היום יום. סיימנו את הדיון הרוחני, עכשיו נחזור לחיים הארציים שלנו. נאמר שאני יושב בעבודה באיזה דיון, ישיבה בנושא מסוים ויש לי דעה מסוימת, לך יש דעה אחרת וליעל יש דעה אחרת. לפעמים, וגם נגעת בזה קודם, אני במצב שאני פתוח לשמוע עוד דעות, כי אני מרגיש שזה משבח את הפרויקט, את המוצר שמפתחים, את הרעיון, לא משנה אפילו על מה עובדים באיזה צוות. ולפעמים אני מרגיש שאני במצב של לוחמה, שאם אני אביע את דעתי ואתה תגיד משהו הפוך, אני פתאום מרגיש שכדי לפנות מקום לדעתך אתה כאילו דורס אותי, כמו טנק, נגיד, שעובר על שטח ומשאיר אחר כך את הסימנים של הזחל. ואני מתנגד בעוצמה כזאת שזה מוציא ממני המון אגרסיות, אפילו אם אני לא אבטא אותן. מה עושים עם כאלה תחושות, ואיך נכון לעבוד איתן במצבים כאלה?

קודם כל להחזיק את עצמך במצב שכוח אחד פועל בכל המציאות "אין עוד מלבדו", ושהוא צובע לפניך, מצייר ומעצב את כל העולם הזה, העולם שנקרא "העלם והסתר". ולכן כדאי לך לא לשכוח את זה.

אורן: ואיך זה קשור לדיון אצלנו, באותו חדר ישיבות בעבודה?

שאני לא רואה את הדברים. אני רואה את הבורא ששם לפניי כל מיני בובות ואני צריך להתייחס אליהן נכון, באיזון, במצב שאני מקבל את כל ההתנהגויות של כל בני האדם האלה כך שהוא עומד מאחוריהם. אם אני מתייחס אליהם בצורה כמו לשליחים, הם הופכים להיות לטובים.

אורן: איך?

כי אני מנטרל בזה את השליחות הרעה שלהם.

אורן: אבל הסיטואציה שנתתי לך לדוגמא, שאנחנו נמצאים באיזה דיון מקצועי שבו אתה אומר דעה מסוימת, אני אומר דעה אחרת ויעל אומרת דעה אחרת. אני יכול להיות או במצב פתוח, ואז הדעות השונות הן מפרות, ואני יכול להיות במצב מאוד אגרסיבי, שבו אני מרגיש שאתה בא למחוק, כמו שאמרת קודם, את האני שלי. מה מבדיל בין שני המצבים?

אין כאן "אני", אם זה עניין מקצועי. אז אין עניין אישי.

אורן: אבל המישור הרגשי הוא לגמרי מעורב פה.

לא, אז זה לא טוב.     

אורן: זה מה שאני שואל, איך נכון להתייחס. אני מבין שאתה מתייחס לזה במוח קר, כביכול, כשאתה אומר "זה ענייני, אין כאן עניין אישי, הוא לא בא לבטל אותך" אבל בתוכי המצב לא טוב.

לא, אני לא מדבר ככה "שלא בא לבטל, או שכן לבטל", אני מדבר על הבורא שעומד מאחוריו. אם אני רואה את זה ככה, אז אני מתייחס רק בצורה עניינית, מה כך וכך כדאי לעשות ומה לא כדאי לעשות לארגון שלנו, ולא באופן אישי בכלל. אז אני מביא אותם לרמה אחרת של דיון, ענייני ממש.

יעל: זאת אומרת שאתה מדבר רק לחלק השכלי, ואת החלק הרגשי אתה בעצם מנטרל?

אין רגשי, כן. את הרגשי אני מוריד לגמרי, מוציא מכאן, מוחק.

יעל: ומה המטרה שלך בדיון הזה למשל, כשאתה מביע את דעתך?

להגיע להחלטה, להגיע להחלטה שכלית.

יעל: להחלטה הכי נכונה שיכולה להיות לצורך אותו דבר שלשמו התכנסנו?

לעניין בלבד.

אורן: אני חייב איזה "טיפ" איך באמת להתייחס ככה בצורה שכלתנית ולא רגשית, לא לפעול רק מהבטן.

אין בטן, כל העצבים שלך וכל המחשבות האלה שלך בקשר לפגיעה וכולי, תייחס אותן רק לבורא. אין בני אדם, "כולם כבהמות נדמו", כולם בובות, אתה נמצא מול הבורא וביניכם כל התיאטרון הזה. אז כל הסצנה הזאת שבה נמצא כל העולם, תייחס אותה לכוח עליון.

אורן: ואז?

ואז אתה תחליט רק בצורה הגיונית, פשוטה, שכלית. בהצלחה.