חיים חדשים - תוכנית 1068 - תרומת הקשר החברתי לאדם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נרצה לדבר עם הרב לייטמן על קשרים חברתיים. אנחנו יצורים חברתיים ויש לנו קשרים חברתיים, יש לנו גם קשרים עם הדומם, הצומח והחי שמסביבנו. ננסה להתמקד היום במערכות יחסים אנושיות ומה הפוטנציאל שגלום בהם, בדרך לחיים חדשים.

ניצה: אז כן, קודם כל קשרים חברתיים הם מערכת מאוד מורכבת ומסועפת של קשרים שאפשר להפיק מהם הרבה מאוד, ואנחנו נרצה להתמקד היום דווקא בקשרים האלה, כי כפי שאורן הסביר, אנחנו, בני האדם, יודעים להפיק מהסביבה שלנו הרבה מאוד, גם מהטבע הדומם וגם מהצומח ומהחי. אנחנו יכולים ליהנות מהרבה מאוד סוגים של קשרים כמו קשר עם הטבע, קשר עם בעלי חיים, אבל יש משהו מיוחד בקשרים חברתיים דווקא, ואין בשום מקום אחר, אין בשום מערכת יחסים אחרת.

אז קודם כל ננסה להבין מה המיוחד דווקא במערכת קשרים אנושית, מה יש בה שהוא ייחודי כל כך ותורם לאדם?

קודם כל, אנחנו לא נהיה בני אדם אם אנחנו נהיה ללא קשרים חברתיים. החברה עשתה מאיתנו בני אדם, אחרת היינו נשארים להיות חיות, ואפילו לא חיות אלא פחות מהן. אדם שלא נמצא בקשרים חברתיים נכונים, הוא פשוט גונב מעצמו, הוא סוחט את עצמו, הוא לא נותן לעצמו להתקדם כי אין לו ממי ללמוד, וודאי שאף אחד מאיתנו לא מושלם. חוץ מזה, גם במקצועות, גם בתרבות, בחינוך, בכל דבר אני זקוק כל הזמן לתמיכה. אני עד היום הזה לומד, וחלק מהלימוד שלי הוא גם מהסביבה.

החברה משפיעה עלי, ואפילו כשאני עוסק נניח בחכמת הקבלה, כשאני לא מוצא בחברה ממי ללמוד, ואני לא לומד מהחברה על תופעות שהן מתרחשות לפניי, אז אני פונה למקורות של חכמת הקבלה ומוצא שם תשובות והסברים על מה שמרחש בחברה. זאת אומרת, בכל זאת בצורה שלילית או חיובית, אני שואב משם שאלות או גם תשובות לחיי. אבל אני זקוק לסביבה, בלי סביבה אני לא חושב שאני אהיה אדם. אפשר לשבת כמו רובינזון באיזה אי? כך האדם הופך להיות אפילו לא לבהמה, אלא למשהו שהוא עוד פחות מזה.

 אורן: אם אני מסתכל על המערכת הזאת שקוראים לה "הטבע" בתוכה יש דומם, צומח, חי ובני אדם. אני כאדם כמו שאמרנו, למשל כשאני אוכל מן הצומח ומן החי, אני ניזון מכל מיני דברים מעולם הדומם, כאן ברור לי מה אני מקבל מהדומם, הצומח והחי שמסביבי.

אם אני רוצה להתמקד לרגע באינטראקציות שיש לי עם אנשים אחרים או באינטראקציות שאני יכול ללמוד לפתח עם אנשים אחרים, אני מנסה להבין איזה פוטנציאל, איזה כוח אני יכול לקבל מאדם אחר, שאותו אני לא אוכל לקבל לא מהחיה, לא מהצומח ולא מהדומם אלא רק מהאדם, מאדם לאדם, ובאינטראקציה הזאת של אדם לאדם, איזה כוח ייחודי טמון שם?

המיוחד הוא בזה שאתה מסתכל על משהו שדומה לך, אתה מסתכל כמו לתוך מראה, ואז אתה מתחיל להשוות את עצמך ואותו. אני לא יכול להשוות כך את עצמי עם פרה, עם כלב, עם עז, עם חמור, לא חשוב מי. אני מבין את מקומם בבריאה אבל אני לא יכול, לא לטובה ולא לרעה, להבין איפה אני ואיפה הם, לשקול את עצמי לעומתם, ולראות את תכונותיי האנושיות והחברתיות כאדם, כגבר, כאבא, כסבא, לא חשוב איך. מכל מכלול היחסים שלי לחיים אני יכול להעביר את זה לזולת ולראות את עצמי לעומתו ואותו לעומתי, ומתוך זה להביא מסקנות להתקדמות שלי, ולאיזה כיוון השינוי שלי.

אני לא יכול אפילו להתייחס לעצמי אם אני לא מתייחס לזולת, כי רק בדבר והיפוכו, בהשוואה את עצמי עם האחרים אני יכול להגיד מי אני, מה אני, איך אני חי, מתקדם, או לא. אחרת כל יום ויום שלי יהיה כמו האתמול, ואני לא ארגיש בכלל איפה אני נמצא אם אני לא מודד את עצמי ולא רואה את עצמי בשינויים כלפי הסביבה האנושית.

 ניצה: זאת אומרת שבעצם האדם לומד, הוא מתפתח, הוא עובר את כל התהליכים האלה רק באמצעות העובדה שהוא בעצם נמצא בתוך סביבה והוא לומד ממנה, מקבל ממנה דוגמאות, הוא משמש כמראה דרך השוואה והנגדה ב"מה דומה לי, מה שונה ממני", בצורה כזאת בעצם הוא רוכש את הזהות שלו, את המהות שלו, את מי שהוא.

נכון.

ניצה: אז זאת בעצם התרומה, נגיד ככה, אולי הגשמית, "הפסיכולוגית" נקרא לה, שיש לאדם מהחברה. האם יש כוח נוסף שטמון בקשרים חברתיים, כוח שאותו אנחנו פחות מכירים, שעוד לא נגענו בו?

יש הרבה מאוד, אבל העיקר זה זה. כוח נוסף הוא שאני יכול להתקשר עם הסביבה, שאני יכול יחד איתה להתפתח, אני יכול לקשור כל מיני קשרים, אנחנו יכולים להחליף דעות, אנחנו יכולים, בעסקים שלנו, לעזור אחד לשני. אדם שהוא נמצא לבד, מנותק מהחברה האנושית ודאי שהוא חי חיי צער. כמה הוא יכול, בכמה הוא מסוגל לספק לעצמו דברים, ההכרחיים אפילו, לחיים? אני כבר לא מדבר על אישה, ילדים, תרבות, חינוך, התקדמות, אדם זקוק לאינסוף צורות, לא רק אינטראקטיביות. בכלל, אני צריך אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות. בכל הדברים שלי אני חי וניזון מהסביבה.

 אורן: האם בקשר חברתי בין אדם לאדם קיים פוטנציאל של כוחות שאנחנו עוד לא מכירים היום ואפשר לגלות אותם באינטראקציה בין בני אדם?

כן, אבל זה תלוי בנו עד כמה אנחנו מכירים זה את זה, עד כמה אנחנו יכולים להשתמש בחיבורים שבינינו. היום אני מנצל את הזולת לכל כיוון עד כמה שאני מסוגל, עד כמה שהוא מרשה לי לנצל אותו, וגם הוא מנצל אותי בהתאם לזה. ואז אנחנו רק צריכים, באיזה מקום באמצע, להסכים כמה אני תורם לו, כמה הוא תורם לי, וכך לשביעת רצון הדדי אנחנו פועלים. אבל זה לא רק מה שאפשר לקבל מזה.

 ניצה: אני רוצה להבין מעט מבחינה פוטנציאלית. אני מבינה שלקשרים חברתיים יש פוטנציאל מאוד גדול, כשאנחנו כיום מסתכלים על בני האדם, אנחנו מבינים את ההיבטים הפסיכולוגיים כמו שתיארת, וכל ההיבטים האלה כבר ברורים ומובנים. מה שלא מובן הוא האם למשל, כשמקובל מתבונן על מערכת קשרים אנושית בין האנשים, האם הוא רואה ומזהה בו פוטנציאל נוסף שאנחנו, ברמה הפסיכולוגית, עוד לא גילינו אותו?

עדיין, כי אנחנו סך הכול רואים את העטיפה החיצונית של האדם, רואים את הפוטנציאל האנושי לניצול, של מה אני יכול לקבל ממנו, מה אני יכול להרוויח מזה, או שזה גבר, או אישה או שזאת קבוצת אנשים וכן הלאה. אבל אם אנחנו מדברים על הפוטנציאל הרוחני, אז כל אחד ואחד מאיתנו הוא ממש רואה את השני כקרש קפיצה לרוחניות, כי בלי התקשרות בצורה פנימית, נכונה, טובה, הדדית עם הזולת, הוא לא בונה את הנשמה שלו. "נשמה" זה נקרא כלי לגילוי הכוח עליון, לגילוי העולם העליון. כי כמו שאנחנו נמצאים בחמישה החושים שלנו, ובהם אנחנו מגלים את העולם, את המרחב שבו אנחנו קיימים, יש עוד מרחב יותר רחב, יותר גבוה, שבמרחב הזה אנחנו גם כן קיימים אלא שאנחנו לא מודעים לזה.

כדי לפתוח את עצמנו לאותו המרחב הרחב הרוחני, אני צריך לפתח את החושים שלי ואותם אני יכול לפתח אך ורק כשאני נמצא בקשר הדדי, באינטראקציה נכונה עם הזולת. ולכן אני כבר זקוק כאן לזולת, לא כדי לנצל אותו לחיים האלו המקריים, הקצרים, אלא אני צריך אותו כדי לפתוח את החושים הנוספים לראייה, להרגשת מציאות עליונה, עולם העליון, המציאות הנצחית, השלמה. זאת אומרת, אני כבר רואה בשני נכס, עד כמה שהוא חשוב לי, ואני מגלה בו חשיבות מיוחדת לחיי, לגורלי.

אני מתייחס אליו בצורה מאוד פשוטה וחבל, אני לא מנצל אותו נכון ולא נותן לו גם אפשרות לנצל אותי, כי בהתקשרות ההדדית בינינו אנחנו פתאום מגלים את עולם העליון, זאת אומרת שאנחנו נמצאים באיזה מקום שקודם היה נראה לנו נסתר, ואפילו לא היה נסתר, הוא היה פשוט בלתי מזוהה, לא ידוע. ועכשיו אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו נמצאים בספירה עוד יותר רחבה, ספירה נצחית, שלמה, שם ישנם מקורות כאלה להתקדמות, לתענוג, לידיעה, לניהול, ובכלל לא מדובר על החיים שלנו כאן, באזור המוגבל הזה שנקרא "עולם הזה", אלא מדובר על משהו שהוא נצחי, שלם, ואנחנו גם יכולים לשייך את עצמנו לזה. לכן אני רואה בזולת שותפות נצחית.

ניצה: לצורך השוואה, כששאלתי אותך בתחילת התכנית מה יש בקשרים החברתיים, תיארת לי שהם משמשים כמראה שדרכם האדם צומח, מתפתח, לומד, מבין את עצמו. מה יש בקשרים החברתיים ברמה הרוחנית, הפוטנציאל הרוחני שטמון בהם, מה אני מקבלת מהם?

עולם נצחי, קיום נצחי, ידיעה על כל מה שקורה לך אפילו במסגרת העולם הזה. את מנהלת את החיים, את יודעת מה המניע לכל פעולה שאת מבצעת, מה יכולה להיות תוצאה רצויה וכדאית ממה שאת מבצעת. איך נגמרים החיים? מה יש מעבר לחיים?

אורן: למה את כל הדברים האלה שנשמעים נפלאים אני לא יכול לקבל לעצמי, אלא רק מתוך אינטראקציה עם בן אדם אחר, רק מתוך מימוש הפוטנציאל הרוחני כמו שאמרת שנמצא בין בני אדם? למה רק בהתקשרות בין אנשים אפשר להגיע לרמה כזאת?

על ידי ההתקשרות הזאת המיוחדת מאוד והמסוימת מאוד עם אדם אחר, עם הזולת, אתה פותח את כלי הקליטה החדשים שלך, חמישה חושים נוספים ובהם אתה קולט תכונות חדשות שהן בסך הכול נקראות "העולם העליון", "העולם הרוחני". אז כמו שבחמשת החושים שלך, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אתה מגלה את המציאות הנוכחית, אם לא היית מגלה את חמשת החושים האלו, לא היית מגלה את העולם שאתה קיים בו ואפילו לא היית מרגיש שאתה קיים בכלל. אולי הגוף שלך היה קיים באיזו צורה, אבל אתה לא היית מגלה את זה בחושים הפנימיים שלך למרות שאתה חי, כמו למשל בהרדמה הטוטלית, הכללית וכך גם כלפי העולם הרוחני, אתה עכשיו לא מרגיש שאתה קיים שם, אתה נמצא בהרדמה כללית ואתה צריך להתעורר מההרדמה.

אורן: ומערכת יחסים עם אדם אחר זה הדבר שמעיר אותי?

כן.

אורן: למה, מה יש בה?

אתם מעוררים את החושים האלו זה לזה, והם מביאים לכם הרגשת העולם העליון.

אורן: איך אני מעורר לניצה חושים שעכשיו היא לא מרגישה, או מרחב שהיא לא חשה עכשיו?

בזה שאתם מתחילים לאהוב זה את זה.

אורן: איך קשורה האהבה לזה?

אתה יוצא מעצמך לשני. זאת לא אהבה ארצית כמו בעולם שלנו, אתה כאן לומד איך לאהוב את הזולת באשר הוא. מה שהוא רוצה זה מה שאתה מבצע, זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך" ואז על ידי זה אתה מפתח בך חושים רוחניים כך שאתה דרך הזולת דווקא, מתחיל להרגיש את העולם העליון.

אורן: מה זה אומר "חושים רוחניים"? זה משהו מיסטי?

החושים הרוחניים הם להבדיל מהחושים הגשמיים, שבגשמיות אתה נולדת עם החושים האלו ואתה מקבל בהם בצורה אגואיסטית, מה שלטובתך. מה שאין כן בחושים הרוחניים אתה מקבל הכול בחושים האלטרואיסטים, שהם לא לטובתך אלא לטובת הזולת.

אורן: תסביר לי קצת כדי שאני אבין, אולי תיתן דוגמה.

אין לי דוגמה. נניח שאתה באמת משתדל עכשיו לעשות כל מה שאתה מסוגל לטובת ניצה. אז אם אתה עושה כך, אתה בעצם כאילו מעביר את תשומת הלב שלך, את מרכז הפיקוד שלך, כול מה שיש לך ממך אליה. אתה נכנס בה ואתה מתחיל להרגיש את הרצונות שלה, את התשוקות שלה, את הנטיות למיניהן, את ההרגלים, ובמקום שהיא בעצמה [תמלא], אתה רוצה למלאות אותם ולהרגיע אותם.

ואז יוצא שאתה נכנס בה ואתה ממלא אותה ובזה אתה לומד איך אתה יכול לצאת מעצמך, להתעלות מעל עצמך ולהרגיש משהו מחוצה לך, מחוץ לגופך. ובצורה כזאת כשאתה עובד ומצליח ומתקדם, אתה פתאום מתחיל להרגיש שמחוץ לך זאת לא ניצה או מישהו בכלל, אלא מחוצה לך זה רצון כללי גדול שנקרא "בורא" ואתה מתחיל להרגיש אותו.

ניצה: מה הקשר בין הרצון של הפרט לבין הרצון הזה הכללי?

אין הבדל העיקר זה לצאת מעצמו.

ניצה: זאת אומרת, ברגע שתשומת הלב שלי במקום לחשוב איך אני עכשיו ממלא את עצמי ואיך אני מועיל לעצמי, לחשוב איך אני מועיל למישהו אחר. ברגע שתשומת הלב הזאת מתחלפת, אז אתה בעצם אומר לי שצורת ההתקשרות עם החברה משתנה ואז פתאום מגלים בה עולם חדש.

עולם עליון.

ניצה: זאת אומרת שאם קודם הפקתי ממנה תועלת מסוימת לצורך ההתפתחות הגשמית שלי, עכשיו אני מפיקה ממנה תועלת אחרת לגמרי.

כן.

אורן: אני לא מצליח להבין מה ההבדל בין הדבר החדש שאותו אתה מנסה להסביר לי, לבין מערכות יחסים שאני מכיר היום. בכל מערכת יחסים שהייתי בה בחיי, אם יש שם באמת מערכת יחסים ואין בה משהו הרסני, אז יש רצון להרגיש את האחר ולהתייחס גם אליו ולא רק לעצמך. להרגיש מה הוא צריך ואם יש באפשרותי לתת וגם לקבל וודאי.

אני רוצה שגם האחר ירגיש מה אני צריך ויהיה רגיש אלי וישתדל למלא את מה שחסר לי, אני מכיר אינטראקציות כאלה, לעיתים הן יותר בצורה הדדית ולעיתים זה יותר חד סטרי ואז המערכת היא לא כל כך טובה, ובדרך כלל אנשים לא ממשיכים לקיים אותה. כשתיארת את זה  אמרת, שבין בני אדם טמון פוטנציאל רוחני שאנחנו עוד לא מכירים.

העיקר שאני בעזרתם יוצא מעצמי.

אורן: אבל מה זה אומר "לצאת מעצמי"?

לצאת מהאגו שלי. להפסיק להרגיש את המציאות דרך האגו שלי אלא דרך חושים זרים. "זרים" זאת אומרת, שלא קשורים לאגו שלי.

אורן: איך אדם יודע שהוא באמת יוצא מעצמו או שהוא לא יוצא מעצמו, והוא עדיין בתוך עצמו למרות שהוא בתוך מערכת יחסים, שבה הוא מנסה להרגיש אדם אחר ולמלא את הרצונות שלו וכן הלאה. מה הדלתא שהיא מעבירה, שהיא מכניסה אותנו להתחיל לממש את הפוטנציאל הרוחני כמו שאתה קורא לו?

אם אני שם את התשוקות ואת הרצונות של האדם למעלה ממני, אז יוצא שאני יוצא מעצמי וחי בו.

אורן: מה זה אומר למעלה ממני?

שהרצונות שלו יהיו יותר חשובים מהרצונות שלי. תעשה רצונך כרצונו.

אורן: אשתי כל ערב עושה לי ארוחת ערב ושואלת אותי "מה תרצה?" לפעמים אני לא יודע אפילו להגיד מה אני רוצה, אני רק רוצה לאכול ולהרגיש עם זה טוב. היא משתדלת ואני כאילו עושה לה בעיות, בזה שאני לא יודע להגיד אפילו מה אני רוצה, אין לי כוח לחשוב על זה.

אבל היא מכירה אותך.

אורן: אז היא משתדלת להרגיש מה אני רוצה ולמלא את רצוני.

כן.

אורן: אינטראקציה כזאת הרבה אנשים חווים, לא רק במערכת זוגית, גם בקשר בין חברים, בכל קשר טוב עם אדם אחר שהוא לא אתה. ואני לא מזהה שהם פתחו לי איזה מרחב רוחני, או מימוש של פוטנציאל רוחני שגלום בתוך מערכות יחסים אנושיות. אז מה שם חסר, מה הוא הדבר הנוסף שעליו אתה מדבר?

חסר שאתה באמת רוצה לטובתו, לטובת האדם הזה ולא לטובת עצמך.

אורן: איך יודעים?

כשאשתך מכינה לך ארוחת ערב, היא עושה בשבילך כמו שלעצמה, כי זו אותה משפחה.

אורן: לי היא עושה יותר מלעצמה.

בסדר.

אורן: אז מה זה אומר, "רוצה לטובת האחר?" מה זה אומר, "להתעלות מעצמך, לצאת מעצמך?".

שאפילו שזה היה מנוגד לרצון שלי הייתי עושה זאת, בגלל שהרצון של הזולת, הוא הקובע מה אני אעשה.

ניצה: גם אם הוא מנוגד.

גם ודווקא כשהוא מנוגד.

ניצה: אמרת קודם שהפוטנציאל הרוחני שגלום בחברה הוא נכס מאוד גדול, שאנחנו כחברה אנושית ככל הנראה עוד לא נגענו בו, עוד לא מכירים בו. אנחנו מכירים את החברה האנושית כמו שהיא היום, את האינטראקציות, את מה שהיא תורמת היום.

ננסה עכשיו להבין, מה התרומה האדירה שיש בנכס הזה העצום שעוד לא גילינו, שטמון דווקא בחברה האנושית ולא בשום מקום אחר. זה לא נמצא על איזה הר גבוה ולא באיזה מקום בחלל, אלא דווקא בקשרים החברתיים.

זה שאני יכול על ידי מאמץ שלי עם הזולת, לצאת מעצמי, לעזוב את עצמי ולחיות בזולת. ובאותה צורה אני מרגיש שאני יוצא מעצמי וחי בכוח עליון.

אורן: מה זה אומר לחיות בכוח עליון?

לחיות בכוח עליון, זה נקרא להחליף רצוני ברצונו.

אורן: איזה כוח זה כוח עליון?

השפעה ואהבה.

אורן: אני יכול לרכוש כוח עליון?

האם אפשר לרכוש? אפשר להתכלל בזה.

אורן: מה אמרת עכשיו?

אני לא יודע מה זה לרכוש כוח קבלה, כוח השפעה.

אורן: להיות בעל כוח עליון.

להיות בעל כוח עליון? כן בבקשה.

אורן: אני מנסה להבין, מה זה אומר להיות בעל כוח עליון?

שאתה נמצא בכולם ואתה משפיע להם כל טוב, זה נקרא שאתה נמצא בכוח עליון.

אורן: אדם שלומד את כל מה שעכשיו הסברת והוא מממש את הפוטנציאל הרוחני שטמון בקשר החברתי בכל מערכות היחסים, לאיזה מקום הוא מגיע שהוא לא נמצא בו היום? מהי חוויית החיים שלו שאין לו עכשיו, לפני שהוא מממש את הפוטנציאל הרוחני שלו?

הוא מגיע למימוש מיוחד שהוא רואה מסוף עולם ועד סופו. הוא רואה בשביל מה הכול קיים, באיזה צורה הכול מתקדם ונכנס לנצחיות, הוא עובר להרגשת ממדים יותר גבוהים, ולא שם את עצמו בתוך העולם הזה הקצר והנגמר. יש לו חשבון לא עם עצמו ולא עם הזולת, אלא עם הכוח העליון הכללי שכולל בתוכו את כל העולמות.

אני מבין שמה שאני עכשיו מדבר נשמע בוודאי הזוי, לא מציאותי ובכלל אולי לא כל כך נורמלי. אבל זה הכול כתוב בספרי הקבלה, אז אתם יכולים להבין שאני לא מדבר מעצמי, אלא האדם יוצא מהעולם הצר, הנגמר ומלא הייסורים, לעולם הרחב והנצחי.

אורן: האם תוכל לתת לי תרגיל מעשי אחד, שבו אני אתחיל לממש במשהו את הפוטנציאל הרוחני שיש לי בקשרים החברתיים שלי?

התרגיל הכי פשוט זה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", בכל פעם שאתה מתייחס למישהו, למשהו בכל מיני מצבים, בתנועות, בעל פה, במחשבה ובמה שלא יהיה. וכשיש בשדה הראיה שלך אדם מסוים, אפילו לא מסוים כל כך, או אפילו באנושות כולה לא חשוב, אתה משתדל להתייחס אליהם כמו לעצמך ממש. זה התרגיל הראשון הקל ביותר.

אורן: זה לא נשמע כל כך קל הרב לייטמן.

ניצה: צריך להתחיל לתרגל.