חיים חדשים - תוכנית 1071 - חשיבה משותפת וקריאת מחשבות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו היום בתכנית מספר 1071 ונדבר על קשר בין מוחות. דברנו מעט על נושא זה בתכניות קודמות, ננסה היום להעמיק עוד וללמוד כמה דברים חדשים בדרכנו אל חיים חדשים.

יעל: בתכנית הזאת אני רוצה לדבר, לפחות לפתוח עם קשר קבוצתי בין מוחות, מה שנקרא "סיעור מוחות". זאת שיטה שפותחה במטרה להעלות רעיונות ופתרונות לבעיות, ולפתח איזו חשיבה יצירתית שתשמש לפיתוח של רעיונות חדשים. השיטה הזאת נהגתה בשנת 1939, ופורסמה ב-1957. מדובר על לפני הרבה מאוד שנים, ועדיין משתמשים בה, אם כי בשינוי כזה או אחר.

אני רוצה לפתוח בשאלה. מה קורה לתפיסתך במצב של סיעור מוחות? השלבים הם כאלה שקבוצה יושבת, בהתחלה הם זורקים בצורה מאוד חופשית כל מיני רעיונות שקשורים לאותה בעיה ללא שום ביקורת, ללא שום התנגדות, רק מעודדים יותר ויותר רעיונות. השלב השני כבר מתחילים למיין את הרעיונות האלה ולראות מה מתאים ומה לא מתאים, ובוחרים רעיון אחד. השלב השלישי, זה שלב של משוב לאותה קבוצה שהייתה באותו סיעור מוחות.

מה קורה באותה קבוצה שבה נערך אותו סיעור מוחות?

יש להם בטח התקשרות מסוימת בין כולם. כל אחד מקבל איזה פורמט, צורה, צורת החשיבה, צורת הדיבור, צורת הבעה, דרך הבנת השאלות תשובות מאחרים, וודאי שהוא רוצה או לא רוצה, הוא יוצא מהדיון בצורה אחרת ממה שנכנס. על ידי זה הם מתחילים לחשוב יותר קרוב זה לזה, מה שנקרא "להבין זה את זה". אולי לראות את עצמם מנוגדים זה לזה, אבל בצורה יותר ברורה. זאת אומרת, כל הנקודות מתחילות להיות יותר בולטות.

יעל: בסיעור מוחות, האם נולדים רעיונות חדשים?

כן ודאי. מתוך זה שכל אחד שומע את השני ומעבד את הנתונים שלו, הוא פתאום מרגיש גם שלא חשב על זה קודם ועכשיו כן. גם השני לא אמר אותו הדבר כפי שהוא עכשיו חושב, אבל מתוך זה נולדים בו כל מיני רעיונות החדשים.

יעל: יש שתי גישות שמדברות על סיעור מוחות. גישה אחת שאומרת שעדיפה חשיבה יחידנית, שזו חשיבה שעדיף שייקחו אותה כמות של אנשים שאמורים לשבת באותו סיעור מוחות, וכל אחד יושב עם עצמו ומעלה עם עצמו רעיונות ופתרונות לאותה בעיה. ויש גישה שאומרת לא, אותה קבוצה שיושבת ביחד מייצרת תוצאה יותר טובה. מה התפיסה שלך, מה יותר נכון להערכתך?

אחרי שהם מוכנים כל אחד בפני עצמו, ודאי שרצוי להיות יחד, כי אז ביחד הם יכולים להוליד רעיונות חדשים ברמה אחרת ממה שהיה קודם.

יעל: מה זה מוכנים?

מוכנים, זאת אומרת שכל אחד ואחד על ידי החיבור מקבל תוספות מהאחרים, חיוביות או שליליות, אבל בסך הכול זה מה שמפתח אותם. אנחנו רואים את זה גם בכל צורות הטבע. אני מבין את זה או לא, אבל אני רואה שצורת ההתקדמות בטבע היא צורה מאוד פשוטה, שזה על ידי התרבות, על ידי התקשרות, שבכל צורה, בכל רמה הטבע דוחף להתקשרות. קודם להתרבות, ואחר כך להתקשרות. אנחנו רואים את זה גם מהמחשבים שאנחנו בונים, מכל מיני דברים שיש התפתחות כמותית, ויש התפתחות איכותית, והם תומכים זה בזה.

יעל: אתה תיארת מצב שבו בעצם אדם אחד משפיע ומושפע באותה קבוצה. נכנס אדם במצב מסוים והוא יוצא, או תוך כדי התהליך נוצרים בו ונולדים בו דברים אחרים. אני מסיקה מזה שבעצם מועברים דברים מאדם לאדם באותה אינטראקציה. מה הוא אותו הדבר שמועבר בין האנשים, מה קורה שם?

אנחנו לא יכולים להגיד, כי אין לנו כל כך מילים בזה. אלא אני צריך להגיד, שמה שמועבר בין אחד לשני זה מחשבה סך הכול. אבל זה יותר ממחשבה, זה מין אנרגיה פנימית שקושרת אותנו יחד במנגנון אחד שאנחנו לא רק תלויים זה בזה, אלא אנחנו גם כך קיימים בעל כורחנו. מלכתחילה אנחנו שייכים לאיזה מערכת, אנחנו לא יכולים לצאת ולא להיכנס לאותה מערכת, אנחנו נמצאים בה, ואנחנו חייבים להתקיים בה. אלא יש גם איזו פעולה חופשית מצדנו, במשהו להגביר את פעולת המערכת המשותפת הזאת, או ההפך, להחליש את פעולתה. אבל זה במידה מאוד קטנה. העיקר זה שאנחנו בכל זאת מלכתחילה בעל כורחנו נמצאים במערכת אחת, וכל המוחות שלנו הם קשורים למוח אחד.

אורן: מחקרים מראים שלא פשוט להצליח ולקבל תוצאות טובות בסיעור מוחות. מה שכן, גילו דבר אחד שהוא כן מוכח מחקרית, זה שאם אתה במהלך סיעור מוחות שם הנחה מסוימת, טענה מסוימת, מחשבה מסוימת ועושים עליה סיעור מוחות, ואחר כך אתה מעביר את הקבוצה לשלב הבא שבו אתה תשים טענה הפוכה, דווקא התנועה ממחשבה בכיוון מסוים להמשך הדיון על מחשבה אחרת, היא מפרה את הסיעור מוחות ואתה תקבל תוצאות הרבה יותר טובות. והשאלה היא, למה התנועה בין מקום אחד לבין מקום אחר שהוא מנוגד לו, גורמת למוחות של האנשים להיות יותר פוריים?

כי ככה זה כל הטבע "על כל פשעים תכסה אהבה". בשביל מה אנחנו צריכים פשעים? כדי לכסות אותם באהבה. וההבדל בין הפשעים לבין האהבה, הפער ביניהם, הוא דווקא יוצר בינינו את המצב שבו אנחנו יכולים להתקיים בצורה הכי רגישה, הכי יפה, הכי טובה, הכי פורייה.

אורן: איך מה שאמרת קשור למה שאני שאלתי על סיעור מוחות?

כי אמרת דבר והיפוכו. אז אני אומר לך שזה יוצא לנו מעיקרון שנמצא בטבע.

אורן: אבל מה קורה בסיעור מוחות עצמו כשיש את הניגודיות הזאת, התנועה ממצב א' להנחה הפוכה?

פלוס ומינוס. שני החלקיקים האלה פלוס ומינוס כשהם מתחברים הם יוצרים ביניהם בדבר והיפוכו, את היכולת להוליד את המצב השלישי.

יעל: מה זה עושה למוח של האדם, שאתה הופך אותו ממצב אחד למצב שני?

אלה שני כוחות שיש בטבע חיובי ושלילי אם אפשר כך להגיד, או גבר ואישה שרק ביניהם יכולה להיות פריה או רביה. רק בדבר והיפוכו, כפי שאמרתי קודם. ולכן אנחנו צריכים להבין שלא יכול להיות שלום בלי מלחמה. לא יכולה להיות אהבה בלי שנאה. כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". שאהבה יכולה להיות רק ככיסוי על הפשעים, וכדי להגיע לאהבה, צריכים קודם פשעים, וכן הלאה.

 זאת אומרת, דעות שונות הן דווקא מביאות לחברה אושר, ויכולת להתפתח. ולכן אלו האנשים שמבינים את זה, הם לא מתפעלים מסכסוכים ומניגודים, אלא ההפך, הם מבינים שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים עוד ועוד ללכת הלאה.

אורן: קראת עכשיו לכל לידה של דבר חדש "פריה". האם כל לידה של דבר חדש, חייבת לצאת מחיבור בין שני ניגודים, פלוס מינוס, זכר נקבה, וכן הלאה.

כן.

אורן: אני רוצה לקחת את זה ממש לתוך הסיטואציה של סיעור מוחות. אז עד כה דברנו על זה שבסיעור מוחות משובח שמים הנחה מסוימת, מדברים עליה, דנים עליה, עושים סיעור מוחות עליה. ואחר כך שמים הנחה מנוגדת וגם עליה עושים סיעור מוחות. עכשיו אני רוצה להביא ניגוד מסוג אחר. בסיעור מוחות, אני יכול לעשות סיעור מוחות שיהיו בו גם גברים וגם נשים. וכמו שאנחנו יודעים מטבע הבריאה, אופן החשיבה של גברים ונשים הוא שונה. מה לסיעור מוחות תורם מוח גברי, ומה לסיעור מוחות תורם מוח נשי?

זו כבר שאלה מסוג אחר לגמרי. חשיבה של גבר וחשיבה של אישה, זה כשני קצוות של הטבע. אישה פועלת יותר להסכמה ולחיבור, וגבר פועל יותר לפירוד והפרדה. וכששניהם נמשכים להגיע לאיזו תוצאה, אז כל אחד ניגש בחשיבה משלו, בהרגשה משלו. וזה תלוי על איזו רמה אנחנו מדברים, אם ברמה האגואיסטית שבעולם הזה, או ברמה האלטרואיסטית, כדי לרכוש את המדרגה הרוחנית. אבל כמו שכתוב "איש ואישה שכינה ביניהם", שרק מניגוד ביניהם, אנחנו יכולים להגיע לשיתוף.

אפשר להגיד את זה כך, שהחלק הנשי הוא אף פעם לא יכול להיות מחובר בינו לבין עצמו. אישה עם אישה אף פעם לא יכולה להיות מחוברת, יש איזו עטיפה סביב כל אישה ואישה במוח ובלב, שהיא לא יכולה להתחבר עם שום דבר שזר לה. וזר לה, זה כל דבר חוץ מאשר היא והמשפחה שלה. וגבר זה ההפך, הוא לא מרגיש כל כך את המשפחה שלו כביכול ששייכת לו, אלא הוא נמצא בהתעלות מעל הרגשות וכל מיני סוגי הקשרים שבעולם הזה החומריים, ורוצה להיות מחובר יותר ברמה רגשית ורוחנית שהיא מעבר לגבולות הגשמיים.

אורן: איך את ההבנה הזאת של השוני שמושרש כמו שאתה אומר ביסודות הטבע, אני מנצל בצורה הכי אפקטיבית בסיעור מוחות. איך כדאי לי להשתמש בשני הכוחות האלה, כדי להוליד את התוצאה הכי משובחת?

אנחנו רואים שזה קורה לנו כך. כי אנחנו רואים שהאישה היא טובה בעבודות פרקטיות, בניהול שטחי, כל הזמן להיות במשהו עקבי לסדר את הדברים, איפה שגבר לא כל כך יכול לשים לב לכל מיני פרטים, וגבר הוא יותר מתאים להעלות את הדברים מרמה לרמה.

אורן: דברנו עד כה על קשר בין מוחות, ועכשיו אני רוצה לעבור לסנכרון מחשבות. האם אפשר להגיע למצב שבין אנשים, שלכל אחד יש מוח משלו ומחשבות משלו, ומגיעים למצב של סנכרון במחשבות?

בין הנשים?

אורן: בין אנשים בכלל.

בין אנשים קשה, אבל אפשר. אבל בכל זאת גברים מקבלים את זה בצורה אחת, ונשים מקבלות את זה בצורה אחרת.

אורן: סנכרון בין מוחות, אפשר לעשות כזה דבר לסנכרן מוחות?

כן.

אורן: כמו שאתה מסנכרן מחשבים, אפשר לסנכרן מוחות?

יעל: אני רוצה לתת ככה כמה מחקרים ברקע של הסיפור הזה. יש מחקר למשל, שמדבר על גיטריסטים שמנגנים דואט בשני קולות, המסונכרנים זה לזה, ופועלים בתיאום הדדי. הייתה בדיקה של הנגנים שניגנו דואט, וגילו שממש כל הרשתות העצביות הבין מוחיות שלהם, מתאמות את הפעולה שלהם אחד עם השני. זאת אומרת, הם כבר לא חושבים כל אחד מתוך המוח הפרטי שלו, אלא נוצר שם משהו.

נו ודאי, יש הרמוניה שמחברת אותם. לזה את יכולה לקחת לא גיטריסטים, אלא תזמורת סימפונית גדולה, או להקה גדולה ששרה.

יעל: נכון. עכשיו יותר מזה, מדברים לא רק על קבוצה שיש לה נגיד מטרה משותפת כמו אותה קבוצת נגנים, אלא על שני חברים קרובים. מה זה אומר, שאתה משדר עם האדם על אותו גל? זה אומר שאתם ממש בשפת הגוף כבר מתחילים להתאים את התנועות ביניכם. שהמילים הן מילים מתואמות. מדברים אפילו על קצב נשימה, שהופך להיות קצב נשימה דומה. זאת אומרת, נעשה ממש סנכרון בין שתי המערכות האלה, לאיזו מערכת משותפת אחת. והשאלה היא, האם אפשר ליצור סנכרון, ומה הם התנאים לאותו סנכרון? איך נוצר אותו סנכרון?

צריך להיות משהו משותף ביניהם כזה, שהוא תופס אותם ומחייב אותם להקשיב לאותו המנגנון המשותף. או שזה פרטיטורה נניח תווים או איזה יצירה, או שזו מערכת מיוחדת שאנחנו צריכים לדון בה ולפתור את הבעיות, וכן הלאה. חייב להיות כאן משהו משותף בינינו עד כדי כך חזק, שהוא מחייב אותנו אפילו לנשום בקצב אחד. לחשוב על אותו דבר זה בטוח, זה ברור, אבל דברים טריוויאליים.

יעל: חוץ ממטרה משותפת, צריך להיות שם עוד משהו?

רצון. רצון שאנחנו נכנסים. מה שקושר בינינו זה רצון. הרצון המשותף בינינו יקבע אז את כל התהליך החשיבה, ההתנהגות, הדיבור והכול. אנחנו נרגיש את עצמנו כנמצאים בסיר אחד, וכל הזמן כל הזמן פועלים יחד בהדדיות כזאת שלא צריכים מילים, ולא צריכים פעולות, ותנועות, אלא כבר הרבה פעולות נעשים במוחות שלנו בלי לדבר ובלי כלום, לקופצים. זה עניין של סיעור מוחות, שאנחנו קופצים, שאנחנו עוברים הרבה פעולות בלי להוציא אותם החוצה.

יעל: יש מצב בסנכרון מוחות, שמוח אחד נותן כוח למוח השני?

כן ודאי. כן, זו מערכת אחת, מה יש כאן להגיד. זו אותה מערכת, פשוט יש אלפי קשרים בין מוחות למוחות.

אורן: מה דעתך על התופעה של טלפתיה?

ישנם הרבה אנשים. גם אפשר ללמד את זה. משתמשים בזה בכל מיני חוגים למיניהם במדינה, במשטרה, בכל החוגים, שאנשים כן יכולים להשפיע אחד על השני גם רצונות, גם מחשבות, ובצורה כזאת להתחבר אל האדם, ובצורה כזאת להשפיע על האדם. סך הכול מה זה בן אדם? זה מערכת שאתה יכול להשפיע עליה, נו אז מה. אתה יכול להשפיע במילים, אתה יכול להשפיע בלי מילים ברצון שלך. לדוגמא, נניח שאתה מחביא איזה דבר באיזו פינה בחדר, והוא לוקח אותך ביד, ואתה רוצה או לא רוצה, אתה מביא אותו לאותו המקום.

יעל: על זה אני רוצה לשאול. כי בטכנולוגיה של ימינו יודעים עלינו המון דברים. אבל התחושה היא שהחופש שלנו הוא בחשיבה שלנו. זאת אומרת, משטרת המחשבות זה משהו שמאוד מפחיד את האדם. ביום שידעו לקרוא לנו את המחשבות, כבר לא יהיה לנו חופש פנימי לחשוב את מה שאנחנו רוצים, אלא על כל דבר נצטרך לתת דין וחשבון.

מה אכפת לי שאי שם נמצא איזה משרד שהוא הכול יודע עלי?

יעל: זה דבר שהוא מאוד מלחיץ את האדם.

מה יש לי להסתיר מהם, שהם ידעו על זה או לא ידעו על זה, שאני אתבייש מהם או אפחד מהם. מה קרה?

יעל: אני לא רוצה להתמקד בדיון הזה. אני רוצה לשאול, האם אפשר לקרוא מחשבות בכלל?

כן.

יעל: יש יכולת תיאורטית לקרוא מחשבות?

ישנם אפילו כאלה אנשים שהם לא מקובלים, שהם קוראים מחשבות.

אורן: איך הם חודרים לי למוח, מה הם עושים בדיוק?

אבל המוח שלך הוא פתוח, אפשר לקרוא את כל מה שיש בו. זה כמו שנכנסים למחשב. יש מקלדת ועכבר שאפשר להיכנס למחשב שלך הפנימי ולראות מה קורה שם.

יעל: איפה הם המקלדת והעכבר הזה?

יכול להיות בידיו של כל אחד.

יעל: מה אני צריכה, כדי לקרוא ברגע זה את המחשבות של אורן?

את צריכה מאוד מאוד לאהוב אותו, קודם כל. להתקשר אליו בלב ונפש, בצורה כזאת שאת אוהבת אותו לגמרי. באהבה הזאת החלוטה את מתחילה לקבל, להקליט במחשב שלך את כל מה שיש לו.

אורן: מה הקשר בין אהבה לבין יכולת לקרוא את המחשבות?

האהבה שוברת את הסיסמה.

אורן: איך?

האהבה בעצמה כך פועלת.

אורן: איך, אבל מה היא עושה?

כי היא מבטלת את הגבול.

אורן: בין מה למה?

בין שני מחשבים. שאני חודר עם המחשב שלי לתוך המחשב שלך. אם אני אוהב אותך באמת, אין לי גבול.

אורן: אם אני אוהב אותה באמת, אני יכול לקרוא את המחשבות שלה?

הכול.

אורן: מה זה הכול?

הכול, זה מחשבות, רצונות כל מה שאתה רוצה. אבל זה בתנאי שאתה אוהב אותה באמת, שכל מה שאתה תיקרא שם, זה לא יפגע ביחס שלך אליה.

אורן: ביחס האהבה?

כן. זה נקרא "אהבה", שאני מוכן כל דבר לגלות, ובכל זאת מזה אהבה שלי רק תגדל.

יעל: ואז אנחנו נשארים שתי ישויות שונות, או שאנחנו הופכים להיות דבר אחד?

על זה צריכים עוד לעבוד. זה עוד לא מספיק.

יעל: אבל בסופו של דבר המטרה של התהליך הזה, הפוטנציאל המרבי.

שכולם נהיה כרצון אחד, לב אחד, מחשבה אחת, אהבה אחת.

יעל: ואז אני לא ארגיש אותו כאורן, אלא אני ארגיש אותו כאני בעצם?

לא, הכול יהיה יחד. גם אני לא, כי אני זה גם כאילו נבדל מאחרים. אין הוא ואין אני, הכול אנחנו.

יעל: אז קריאת המחשבות היא שלב אחד בדרך למימוש הפוטנציאל המקסימלי, שבו בעצם אנחנו מתפקדים ביחד ממש כאישיות אחת. מדברים היום על מדענים שהצליחו לשדר מילים ממוח למוח. זאת אומרת, השלב הבא שמדברים עליו, שזה סוג של טלפתיה בין מחשבים, זאת אומרת, טכנולוגיה שיכולה לקרוא מחשבות באמת, ולתקשר את המחשבות שלי למשל לאורן.

נו איזה מחשבות יש לנו, שזו בעיה כל כך.

יעל: המחשבות שלנו לא תמיד מציאה גדולה. הרבה פעמים יש לנו מחשבות שהן מחשבות שהן תוקפניות כלפי הצד השני, שהן לא תואמות את האינטרס של הצד השני.

מה שלא יהיה מה זה חשוב.

יעל: אם הבוס שלי ידע שלא בא לי לבוא מחר לעבודה, למשל.

נו אז מה?

יעל: אז יכול להיווצר איזה קונפליקט.

לא, אם הוא כבר ידע, אנחנו נהיה ברמה כזאת של ההתקשרויות שזה כבר לא ישפיע, אנחנו נהיה למעלה מהטבע שלנו.

אורן: כלומר?

"על כל פשעים תכסה אהבה".

אורן: כלומר?

מצד אחד אני שונא אותך, מצד שני עוד יותר מזה אני אוהב אותך.

אורן: ואז לא מפריע לי שיקראו מחשבות של שנאה שיש בי?

לא.

אורן: למה?

כי זה כמו תינוק. אנחנו יודעים שהוא מתלכלך שהוא עושה ככה וככה, אנחנו לא אוהבים אותו? זה בא מהטבע זהו. מה זה מפריע לי. אפילו שהוא זומם משהו נגדי, אני יודע שמהטבע זה כך, שזה בא לו מהטבע. אני מסתכל על כל הדברים האלה בצורה כזאת. כשבא אלי אריה ורוצה לטרוף, זה הטבע שלו.

אורן: היום משקיעים הון עתק לפתח את ההגנה של הסייבר. מה יש שם? אני רוצה להגן שאף אחד לא יכנס לתוך המחשבים שלי וישבש אותם.

ישבש זה משהו אחר, אבל להיכנס לא אכפת לי.

 אורן: לא, אנשים נכנסים רק בשביל לשבש. אנשים, מדינות, גורמים עוינים וכן הלאה. אז הטכנולוגיות הכי מתקדמות של כל מדינה, זה איך לשמור שאף אחד לא יוכל להיכנס לתוך המערכת שלי ולשבש אותה.

 אתה מדבר על עולם של מחר, שהדברים שם עובדים קצת הפוך. איך זה הולך להיות מחר?

אני עובד במחשב שאי אפשר לשבש אותו.

אורן: לא הבנתי.

אני עובד על מחשב שנמצא באוויר, שאני מכניס לשם נתונים והוא פועל כך שאף אחד לא יכול לשבש אותו.

אורן: למה, מה שומר?

השומר הוא הקשר הנכון בין החלקים שאני רוצה שיתחברו רק באהבה, ואז אי אפשר לשבש אותו, אי אפשר.

יעל: ולמי יש גישה לנתונים שהכנסת?

למי שיכול לרכוש את התכונה.

אורן: של אהבה?

של אהבה.