חיים חדשים - תוכנית 1075 - למצוא את ה"אני האמיתי"

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1075, ונדבר עם הרב לייטמן על ניכור עצמי. אנחנו מכירים את תופעת הניכור בדרך כלל ביחסים בין אנשים, אבל יש גם תופעה שהאדם מרגיש מנותק מעצמו. ניכור עצמי. ננסה להבין מאיפה זה נובע, לאן זה אמור לקדם אותנו כחברה בדרך לחיים טובים יותר.

יעל: ניכור, זו באמת תופעה שבו האדם מרוחק מעצמו. הוא מרגיש קצת לא כל כך שייך לעצמו במובנים רבים, הוא מרוחק גם פיזית וגם רוחנית מהמהות הפנימית האמיתית שלו, הוא לא מכיר את עצמו. הוא חי באיזו דמות חיצונית שהוא לא באמת מכיר אותה, לא את היכולות שלה, לא את האיכויות שלה, לא את הכוחות שלה, ולא את המטרות שלה.

אבל הוא מודע לזה.

 יעל: לא בהכרח. הרבה פעמים הוא חי בדמות חיצונית של משהו שהוא רוצה להיות, או משהו שרצו שהוא יהיה. הוא בכלל לא ער לפער בין מי שהוא יכול להיות, מי הוא בפנימיות שלו, לבין מי שהוא, אותה בובה שחיה על פני האדמה.

כך כולנו, זה טבעי.

 יעל: תגיד לנו למה ככה כולנו, ולמה אנחנו באיזה ניכור מתמיד מעצמנו?

לא, אני לא רואה בזה שום דבר טוב או רע, אלא זאת עובדה. קודם כל אנחנו מלכתחילה נולדים עם תכונות מסוימות, עם נטיות מסוימות עד כמה שאנחנו יכולים להשתמש בנטיות הללו. אם ההורים שלנו היו יודעים, אולי היו נותנים לנו חינוך יותר מוצלח ממה שקיבלנו. אבל גם הנטיות האלו שקיבלנו אותם הם הגיעו לנו באונס נגיד ללא ידיעתנו, ומי היה יכול לבחור כשהוא היה עוד עובר? זה ברור. וגם אחר כך כשההורים שלי בוחרים בשבילי איזה סוג חינוך, סביבה, וכן הלאה, אז גם זה מאיפה זה מגיע, ואיך?

זאת אומרת, כאן אני רואה שאני יוצא אחרי שנות הנערות שלי, באותה צורה שעשו אותי. כמו שאפו אותי באיזה תנור ועשו ממנו או לחם, או עוגה, או עוגה מתוקה, או משהו. זאת אומרת כל מיני סוגים, שלושים סוגים, אלפי סוגים אפשר לעשות מאותו הקמח, ואני לא קבעתי את זה. אלא עכשיו אני כבר מקבל כזאת צורה, ומי יודע איך יתלבשו החינוך והסביבה על התכונות שלי המולדות. ואז אולי את זה דיכאו, את זה ואת זה עשו. בקיצור, אני לא מרגיש את עצמי בגיל עשרים כאילו אני מוכן לחיים. מי אני? אני לא יודע. אני באמת לא יודע, אני נמצא בניכור מעצמי, מהטבע שלי, מהכול, ואני חי כך. אני חי בגלל שכך לימדו אותי, כך חינכו אותי לפי טעמים, לפי הסתכלות. ולפי כל הדברים האלה, אני אדם מלאכותי.

 זה ממש כמו שאומרים שנעשה היום, עוד מעט אנשים מלאכותיים, על ידי מכאניקה או על ידי גנטיקה, מתאים ביולוגים, זה מה שאני בעצם היום. לכן לא צריכים לחפש ולחכות עד ההתפתחות, כי אני בעצמי הכול עשוי, אפוי, בצורה הזאת כמו שאתם רואים אותי. ומה שמעניין זה שאני בעצמי לא מודע לזה. ואפילו אם אני מודע לזה, אני לא יכול לעשות עם עצמי כלום.

 יעל: מה הסיבה לזה שזה כך מתקיים? זה אפילו הזוי שאדם חי בתוך העולם, ובאופן טבעי הוא מראש בנוי כך שהוא לא מכיר בעצם את מי שהוא.

את עצמו.

 יעל: מה הסיבה לזה, שככה החיים בנויים?

כדי שהוא פעם, אחרי אלפי שנות ההתפתחות יכיר בזה בתוכנית 1075 של "חיים חדשים", שהוא רוצה חיים חדשים.

יעל: למה שהוא ירצה את זה?

כי יש לו כבר שאלה, הוא כבר התפתח על פני כל אלו התכונות האחרות, התוכנות האחרות בפגישות שלנו, זהו.

יעל: השלב הראשון בהתפתחות זה בעצם איזו מודעת לזה בכלל, שאני זה לא באמת אני. ויש משפט שאומר, שהאדם באמת מנוכר מהמהות שלו. במה הוא מנוכר, על מה יושב הפער הגדול בין מי שאני חושבת שאני לבין מי שאני באמת?

לפי ההיגיון שלי הפשוט של אדם לא לפי מי שאני, בלי התעסקות בחכמת הקבלה, הייתי מבין, שכשאדם נולד הוא צריך לקבל איתו יחד איזה מסמך, דוקומנט, אתה ככה וככה, וכך וכך, עם כל רשימת התכונות שלו, ואתה מיועד לדברים כאלה כך, כך וכך באחוזים וכן הלאה. כך שאנחנו יודעים מה לעשות עם המכונה הזאת, למה היא מיועדת ולמה לא, עד כמה שאנחנו יכולים בה להשתמש.

אנחנו לא יודעים את זה. אלא באים ההורים שגם הם לא יודעים בעצם הרבה מהחיים שלהם ומכופפים את הילדים, גם החברה מכופפת אותם, ואז אדם מקבל אחרי כל הכיפופים האלה איזו צורה מכופפת שהוא לא יודע בדיוק, איך אז הוא עושה. הוא לא מכיר את עצמו עד כמה שהוא מנוכר מתכונה הטבעית הראשונה שלו, עד כמה שהוא הפוך ממנה אולי, או לפחות מרוחק.

 יעל: אמרת שכל אדם שנולד הוא מיועד למשהו. האם הוא מיועד למשהו, או שאנחנו יכולים לכוון את עצמנו לאן שאנחנו רוצים?

אחרי אלפי שנות ההתפתחות האדם מכיר להבין, מתחיל להבין שהוא לא נמצא במקום שלו, ואלו לא החיים האלה ששייכים לו, והוא לא מבין בכלל מה לעשות איתם ומה רוצים ממנו. הוא מתחיל לחפש, והוא רואה שהוא רחוק בכלל מהכול. "מה אני עושה כאן בעולם הזה, מה יש לי כאן, מה כולם רוצים ממני, מה יש לי אליהם?" ואז הוא רוצה להתרחק מכל העולם.

 כל הטכניקה שלנו, כלי תקשורת וכל האלה, הם דווקא תומכים בזה שאנחנו נהיה מרוחקים, שהאני שלי שיהיה מרוחק מכולם. זה דבר אחד. דבר שני, הוא רוצה לשכוח את עצמו, להיות מנוכר מעצמו. "אני לא רוצה לחטט בי ולהיכנס בי ולראות מי אני, מה אני, ובשביל מה אני, ולמה, ואיפה הייתי כך מצליח ואחרת לא, וכן הלאה. אני התייאשתי. אני כבר יודע, אני רואה, אני כבר בתת הכרה מרגיש שאני לא אשיג בזה כלום, וזה רק יביא אותי לדיכאון. "במקום שאני אצטרך קצת סמים, אני אצטרך לקבל עוד יותר". אז הוא דוחה את עצמו מכל הדברים האלה.

ומה בסופו של דבר? בסופו של דבר מתפתח בו רצון למרות הכול להכיר "אז מי אני האמיתי? אני". וכשהוא מסתכל על כל המציאות, ומסתכל על כל היקום ועל הכול, הוא מרגיש ש"אני מרגיש בזה את עצמי יכול להיות, אבל איך אני מוצא את עצמי האמיתי?" ואחרי חיפושים גדולים דרך כל האופנה וכל הבלגן שיש לנו באינטרנט, אנחנו מגיעים לזה מהר מאוד. דרך אגב, כל הטכנולוגיות האלה הן עוזרות לנו מאוד מהר להתקדם ולשאול אז מי אני, מה אני, מה באמת אני צריך וכן הלאה. ואז הוא רואה שדווקא על ידי כל ההתפתחות האנושית הוא מתרחק מעצמו, הוא מגיע לניכור עצמי.

וכאן ישנה השאלה, איך אני מוצא את עצמי? כי באופן טבעי, בהתפתחות האגואיסטית אני התרחקתי מעצמי. מי זה האני שממנו התרחקתי? נקווה שאנחנו עוד נראה את זה בזמננו, שהוא מתחיל לחפש את החלק האמיתי הפנימי שלו שנקרא "הנשמה". ואז זה כבר חיפוש אחר.

 הוא מרגיש סך הכול שכשהוא היה נמצא בניכור עצמי, זה היה אינסטינקטיבי, כי לא היה לו שם מה לחפש. אבל עכשיו כשהוא מתחיל להבין שאין לו ברירה הוא צריך להשיג את עצמו, את הנשמה שלו, אז הוא כבר יצטרך ללכת ולזרוק את כל אלו המפריעים בדרך כדי לגלות אותה. ששם באמת, זו הנקודה שלו האמתית.

 אם הוא היה מרגיש כך מהלידה שלו מי הוא ומה הוא, והיה יכול לעבוד עם הנקודה הזאת, עם המבנה הזה שנקרא "נשמה שלו", הוא היה באמת מממש את עצמו. אבל אי אפשר היה כך, כי הוא לא היה מוכן לזה, לא היו לו כלים לזה. עכשיו כשהוא מגיע לזה, והוא יפתח את החלק הזה הפנימי ביותר בו שנקרא "נשמה", אז הוא ידע מה לעשות עם זה.

יעל: זו תופעה חדשה, כל הדבר הזה?

כן. מאז שהוא נדבק לחלק הזה, הוא מרגיש שזה חלק החשוב ביותר, וכל היתר הוא כלפיהם נמצא בניכור.

יעל: זאת אומרת, שיש התמסרות אחר כך מאוד גדולה דווקא לחלק הזה. שיש איזו שמחה בגילוי הזה. אנחנו חיים בהתכחשות כל הזמן, אבל ברגע שכן אנחנו מתפתחים למקום שמגלים את זה, אתה אומר שלשם נדבקים.

 התופעה הזאת של הניכור שבו אנחנו חיים, של המרחק שלנו מעצמנו, וכפי שאמרת במהלך הדברים שלך, שבעצם הטכנולוגיה עוזרת לנו לשאול מי אני. האם התופעה הזאת הייתה קיימת מאז ומעולם, או שיש בה איזו התפתחות בתוך מצב הניכור?

לא. אנחנו צריכים להתפתח במשך אלפי שנות ההתפתחות שלנו בגלגולים, למצבים שאנחנו מתחילים להשתוקק לגלות את החלק הפנימי הזה שלנו, שהוא באמת שלי.

 כשנולדתי לא יכולתי בכלל להיות אתו, כי אני הייתי חתיכת גוף שבכלל לא היה יכול לפעול. הייתי כולי בשליטת ההורים, אחר כך בשליטת החברה וכן הלאה. עכשיו כשאני גדול ורכשתי את כל המיומנות שלי ואת כל הכוחות שלי מהחברה, ואני די מנוכר מהחברה, כי אני כבר רואה מי הם, ומה הם, אז אני יכול לבחור איזה חלק בי שאני רוצה באמת להתייחד עימו בלבד, ולא בשום צורה עם אף אחד אחר.

יעל: מה מרגיש אדם שהוא קרוב אל עצמו?

הוא מגלה דרך החלק הזה הפנימי שבו, את הבורא, שהוא באמת יצר אותו בחלק הזה שנקרא "נשמה".

יעל: במה תהיה שונה ההרגשה של אדם הקרוב לעצמו, ממה שאנחנו מרגישים היום?

אף אחד מאתנו לא מרגיש את החיים שלו בחלק הזה, את המהות שלו בזה, ואת הכוח העליון שמחזיק אותו בזה.

יעל: איזה אפשרויות יפתחו בפני, ברגע שאני אגלה אותו האני אמתי שלי?

להכיר את החיים האחרים, איך שהם מנוהלים על ידי כוח עליון, ולא על ידי האנשים שנמצאים מסביבי שעושים מה שנראה להם טוב, ותמיד טועים, ואני תמיד נמצא בידיים שלהם כמו איזה יו-יו או פינג פונג וזהו.

יעל: אז אני מחליפה את אלו שמנהלים אותי כרגע, הסביבה, ההורים וכולם, במנהל אחר.

כן.

יעל: אז במה ולמה הוא יותר טוב מהמנהלים שיש לי היום?

הוא נצחי, הוא שלם, הוא אמתי.

יעל: אתה מדבר על זה כעל תהליך התפתחותי. זאת אומרת, היום אנחנו נמצאים באיזה תהליך התפתחותי.

אנחנו נמצאים בתהליך התפתחותי כדי להכיר את הרע, את חוסר האונים, ואת סוף ההתפתחות שלי. כך אני מרגיש. ולכן אני מאין ברירה, אחר כך מהכרה, ואחר כך מרצון, אני מגיע לזה שאני מגלה את הכוח עליון שהוא עשה לכל ההתפתחות הזאת, והביא אותי למצב הנוכחי, כדי שאני אכיר אותו.

אורן: ואם אדם לא מאמין בכוח עליון?

הוא לא צריך להאמין. דרך הייסורים, דרך הבעיות, דרך הריקנות שלו בחיים, הוא יצטרך לחפש אותו ולמצוא. אין כאן איזה חיוב מאף אחד, אלא רק מתוך האדם, מתוך ההתפתחות שלו זה קורה.

אורן: יצא פה איזה סיבוב כזה מיוחד. דברנו על ניתוק מעצמי, על ניכור עצמי. אחר כך התחלנו לנסות להפוך את המטבע לצדה השני ולבדוק, אם יש מצב שאדם מרגיש שהוא כן מחובר לעצמו. פתאום הכנסת למגרש כוח עליון, אז אני חוזר צעד אחד אחורה. תאר לי אדם שמחובר לעצמו.

שהוא נמצא בשליטת החברה האנושית, בשליטת העם, בשליטת העולם. הוא מסור לכל מה שקורה בעולם, נמצא איתם באינטראקציה ממש. זה האדם הרגיל המודרני. תראה את זה במיוחד בנוער, עד כמה שהם רוצים להיות כך, באין.

אורן: אז זה מנותק מעצמו או מחובר לעצמו? התבלבלתי.

הוא בזה כביכול מרגיש את עצמו מחובר, אבל הוא בעצם מגלה אחר כך שהוא ריק ומנותק.

אורן: הוא מגלה שהוא מנותק ממה?

ממהות החיים.

אורן: אדם שנניח ילך עוד צעד קדימה, אחרי שהוא מבין שהוא היה רק לכאורה מחובר, אבל בעצם הוא מנותק ממהות החיים. מה התובנה הבאה שהוא צריך למצוא בהתפתחות שלו?

הוא צריך לחפש את הכוח העליון.

אורן: למה לחפש את הכוח עליון? למה הוא לא צריך לדעת לעצמו?

הוא רוצה לדעת מי מנהל אותו. החברה לא. החברים לא. הסביבה לא. הטבע, הוא גם שם לא רואה מי ומה. על ידי מה אני מנוהל, איך אני מוצא את העוגן לחיים שלי?

אורן: אז בהגדרות שלך, אדם שהוא באמת מחובר לעצמו, הוא בעצם מחובר לכוח עליון?

כן, בלבד.

אורן: אז עצמי שלי, זה כוח עליון?

כן.

אורן: בלבלת אותי.

למה? מה זה נקרא ש"אדם מחובר לעצמו"? למי הוא מחובר?

אורן: אני שואל אותך, זאת בדיוק השאלה שלי. מה זה אומר להיות מחובר לעצמי באמת, במלוא החיבור אל האני הזה שתיארת קודם.

אני צריך להיות מחובר מתוך נקודה פנימית שלי שנקראת "אני". ובאותה נקודת ה"אני", אני מוצא את הקשר שלי בכוח העליון, כי הוא זה שמייצב את הנקודה הזאת בי.

יעל: בעצם אנחנו אומרים שאני רוצה לגלות מי אני. אז בכל אחד יש איזו הרגשה שיש בתוכו רכיב שהוא עדיין עוד לא גילה, שמכוסה באיזה שכבה שמסתירה לו את הדבר האמיתי שיושב בפנים. עכשיו אתה אומר לי, הדבר האמיתי שיושב פנים זה לא באמת את, אלא משהו אחר הרבה יותר גדול ממך.

את נמצאת כתוצאה מחינוך שקבלת מילדות ועד היום. וכמה שאת מקבלת השפעה מכל החברה הקרובה והרחוקה היום, זאת את. האדם הוא תופעה, סיכום מכל מה שיש מבחוץ. כשאת מתחילה לגלות עד כמה שריק ואת לא רוצה להיות איתם, את לא רוצה לחשוב כמוהם, ולחיות כמוהם. אנחנו מרגישים את זה יותר ויותר בנוער, שכביכול נראה להם שהם הופכים לניכור עצמי.

 את מחפשת אז במה כן. צריך להיות משהו? כן. ואז את מחפשת, עד שאת מוצאת שיש לחיים שלך מקור אחר שהוא לא החברה. אלא אם היית נניח יוצאת מההורים שלך ולא היית נופלת לחברה הזאת, והיית מתפתחת בעצמך לגמרי מנותקת מכל השפעה חיצונית, איך אז היית מתפתחת, כלפי מה? כלפי אותו מקור שהוליד אותך, מי הוא ומה הוא. את זה אז האדם מתחיל להרגיש שהוא רוצה לגלות, לזה להימשך בניכור מכל הגשמיות.

יעל: איזה כוח התפתחות הוא בסיסי, אמתי עליו אתה מדבר שאליו האדם נמשך. זה אותו כיוון.

כן.

יעל: אני רוצה לשאול על תהליך ההתעוררות הזה. בפסיכולוגיה מדברים על זה שהאדם לא מכיר את עצמו, כי יש כל מיני שכבות הגנה, ולכן לא סתם האדם לא מכיר את עצמו עד הסוף. האם יש איזו סכנה בתהליך ההתעוררות הזה?

לא, כי לו תהיה לו התעוררות, עד שהוא לא יהיה מוכן להשיג את עצמו.

אורן: שוב.

לא תהיה לו התעוררות להשיג את עצמו, עד שלא תהיה לו יכולת להשיג את עצמו. לפני כן יש את ההכנה. הוא צריך להיות ממש מיואש מכוחותיו, מיואש מהתפתחות, מיואש ממצבו. הוא צריך להיות בייאוש ממש. ואנחנו רואים עד כמה הדור הצעיר הוא מיואש וקיים סתם כך לפי איך שמושכים אותו לכל הכיוונים, ומבלבלים אותו במיוחד, אחרת היינו רואים איזה ייאוש ואיזה צריכת סמים, ומה יהיה. ואנחנו נראה את זה.

אורן: ואז זה מכין את האדם, מפתח בו רצון להתקדם הלאה ולהכיר את האני האמיתי שלו, להתחבר לעצמו האמיתי?

כן. הטבע מכין אותנו בזה. עוד מעט עם כל ההתפרצות בחוסר עבודה, בכל מיני דברים, אנחנו נראה עד כמה שבני האדם רק בזה מתחילים לראות שזאת צורת ההתפתחות הנכונה, שזה הכיוון שלנו. את זה דווקא האדם צריך להשיג, את השורש שלו.

אורן: את השורש שלו. נאמר שפתאום מתעורר בי רצון להשיג את השורש שלי. בעצם הרצון הזה, זה רצון להתחבר לאני הכי אמתי, הכי פנימי שלי.

כן.

אורן: נניח שגם ביעל התעורר כזה רצון להשיג את השורש שלה, את האני הכי פנימי שלה. אם היא תצליח בזה, ואני אצליח בזה.

אתם תתחילו לגלות שאתם שייכים לשורש אחד. ושם אתם לא נמצאים בניכור זה מזה, אלא בחיבור זה עם זה.

אורן: זו בדיוק הנקודה. השורש הזה שאתה קורא לו "מקור החיים" או השורש. אז אני מוצא את השורש שלי של אורן, והיא מוצאת את שלה של יעל? אם כך למה קראת לזה עכשיו, שאנחנו פתאום מגלים שזה שורש אחד?

אחד לכולם.

אורן: אז זה שלי או שלה? זה מה שאני מנסה להבין.

לא, אין שלי או שלה. אחד.

יעל: הוא שונה או שהוא זהה, שלי ושל אורן?

אני לא יכול להסביר את זה, כי זה תרתי דסתרי. הוא מצד אחד, אחד. מצד שני, הוא באמת שונה לכל אחד מכם. את כל היתר נשיג שם, בו.

יעל: כל אחד יכול לעבור את התהליך הזה?

חייב. כל אחד על ידי הגלגולים.

אורן: מה זה אומר גלגולים? הזכרת את זה פעם שנייה, לכן אני שואל.

שיתגלגל, יתגלגל, יתגלגל בחיים שלנו מגוף לגוף, מגוף לגוף. הנשמה היא נמצאת, השורש הזה הוא נשאר עד שהוא מתפתח למצב שמגיע להשיג את השורש המיוחד הזה המורכב, הכולל את כולנו.

יעל: איך האדם ידע שהוא בשל?

זה לפי מה שיתגלה לו.

יעל: לדבריך, מה שקורה לו, זה טוב.

כן.

יעל: זה תהליך מפחיד של הגילוי הזה?

זה לא תהליך מפחיד, זה תהליך המחויב לכל אחד, וכל אחד יבוא לזה וייהנה מזה.

אורן: זה חלק מהאבולוציה שלנו?

ודאי. זאת מטרת האבולוציה.

אורן: נניח שאני מצליח להתחבר לשורש הזה הכי פנימי שלי, מה אני מרגיש?

מרגיש שאתה הגעת הביתה.

אורן: ואיך בבית הזה?

חם. טוב. סוף סוף אתה מוצא מקום, אתה מקבל תשובות, מענה על כל מה שרצית לדעת, למלא את עצמך בכול.

אורן: מה זה עושה ליכולות שלי, לפוטנציאל הלא ממומש שבי?

שם הכול יתממש, לגמרי, כי אתה מגיע לשם מכל השאלות, מכל החסרונות. שם אתה מוצא את המילוי. זו מטרת ההתפתחות שלנו, ואנחנו יכולים לזרז אותה.

אורן: ואתה באמת בטוח שכל אדם.

חייב, אחרת הוא לא היה קיים.