חיים חדשים - תוכנית 1076 - מנגנון ההנאה והתענוג

לחצו כאן להורדת התמליל

היום נדבר עם הרב לייטמן על השפעת הסמים על המוח. דרך הדיון הזה נרצה להבין איך עובד המנגנון הפנימי ביותר באדם, המנגנון של ההנאה והתענוג.

ניצה: כן, אנחנו רוצים לדבר היום על אחד הנושאים הכי משמעותיים וכואבים, הנושא של הסמים. צריכת הסמים עלתה מאוד, בשנים האחרונות בעיקר יש עלייה ממש דרמטית, אפילו קיים מחקר שנעשה מ-2009 עד 2016 האומר שיש קפיצה של כמעט פי 3 בצריכה של סמים, גם קנאביס אבל גם סמים מסוג אחר. במיוחד זה עולה כשמדובר על טווח הגילאים שבין 18 ל-40, ועוד יותר, בטווח הצעיר יותר, אפילו בין 18 ל-30 שם האחוזים הרבה יותר גבוהים. אז ללא ספק הנושא הזה של סמים והשפעתם עלינו הוא אולי אחד הנושאים החברתיים הכי קשים שמנסים להתמודד איתם באיזה אופן.

אבל היום נרצה להבין את ההשפעה של הסם על המוח שלנו. כמובן שיש כל מיני סמים מקטגוריות שונות. אגב, סם מכונה כחומר שהוא פסיכו אקטיבי מאחר והוא משפיע על המוח וגורם לשינוי הפעולה שלו, פתאום המוח מתנהג בצורה שונה. צריכת סמים בדרך כלל מגיעה מכמה סיבות. סוג מסוים של סמים מכונים "סמים מדכאים", מטרתם בדרך כלל היא לדכא מצב פנימי נפשי, והם מרגיעים. ישנם סמים שמטרתם לשכך כאב, לאנשים שסובלים מכאבים מסוגים מסוימים. סמים שהם מעוררים וממריצים, הנותנים איזה ביטחון לאדם, כוח, אנרגיה לעשות פעולות, כי החיים שלנו מן הסתם הם חיים שבהם אנחנו נמצאים באיזו ריצה מתמדת, ואנשים מרגישים צורך בזה.

באופן כללי הנושא של סמים, ועליו נרצה בעצם להתמקד בתוכנית הזאת, זה הנושא של ההשפעה על מנגנון התענוג, ההנאה שיש באדם. כי למעשה, בסופו של דבר אדם צורך סמים כדי ליצור איזה גירוי במנגנון של ההנאה והתענוג שיש במוחו, ובצורה כזאת זה נותן לו הרגשה של עונג מסוים. עוד אספר בהמשך על מחקר מאוד מעניין שהתבצע בעניין הזה, אבל קודם כל בוא ננסה להבין, ברור לחלוטין שיש במוח, גם האנושי אבל גם של חיות, אזור מסוים שאחראי על ההנאה והתענוג.

כן.

ניצה: ננסה להבין קודם כל מהי המטרה של המנגנון הזה, מה תפקידו?

לנהל את האדם לתענוג ולמנוע ממנו ההיפך, את הייסורים. המנגנון הזה הוא מאוד רגיש, בהתאם לטבע האדם, בהתאם לאופי שלו, בהתאם לתקופה, לגיל ועוד. זה מנגנון שהוא קשור לכל החיים שלנו, כי כל החיים שלנו הם בעצם מנוהלים עליו ולא שהוא מנהל אותנו, אלא אנחנו חיים בשבילו. זאת אומרת, יש אזור במוח שהוא מרגיש משהו שנותן לנו הרגשת תענוג ורק בשבילו אנחנו חיים. אם לא הוא, לא הייתי חי.

 ניצה: מהי המשמעות של המנגנון, מה אומר המנגנון הזה בכלל על המשמעות של החיים של בני אדם?

החיים הם קבלת התענוג. או תענוג או ייסורים. לברוח מייסורים ולקבל תענוגים, אלה החיים.

ניצה: זאת אומרת שהמנגנון הזה באיזה אופן הוא סוג תמצית?

לא הייתי אומר תמצית, הוא בעל הבית שלי.

 ניצה: הוא הבוס, הוא המנהל. 

הוא יותר מזה, הוא מחייב אותי, הוא ממש בעל הבית. הבוס נמצא בעבודה, או שכן או שלא, אבל כאן זה ללא גבול ובלי לשאול אותי, אלא מנהל אותי איך שהוא רוצה, ואני לא מסוגל להתמודד עימו במאומה, בכלום. אפילו כשנראה לי שאני יכול להגביל את עצמי מקבלת תענוגים ולחרוג מהדברים האסורים, זה רק נראה לי, זה חשבון שהוא גם כן בתוך אותו המנגנון, עד כמה להתרחק מהתענוג או מהסבל, ועד כמה להתקרב אליהם. סך הכל, זה הכל חשבון של תענוג או ייסורים.

ניצה: כשאתה מסתכל על המנגנון הזה ובוחן אותו מפרספקטיבה רחבה מכל התהליך של האבולוציה שעברנו, מהי החשיבות שלו מבחינה התפתחותית?

כדי לנהל את האדם להתפתחות, שיבין מה הם תענוגים אמיתיים, ייסורים אמיתיים, ואיך שהוא יכול להתעלות מעליהם עם השכל והרגש שלו. כאן אנחנו כבר מתחילים לנגוע בגבול פעולות האדם המצוי, ולהיכנס לפעולות של אדם שהוא כבר "האדם". כשהוא יודע לטפל במנגנון הזה, הוא מקבל כוחות מלמעלה מחוצה לו, לא מתוך המנגנון שלו, שבעצם חוץ מהמנגנון הזה אין באדם הרגיל כלום. האדם שרוצה לנצח ולנצל את המנגנון הזה "תענוג או ייסורים", להיות למעלה ממנו, זה נקרא להיות למעלה מדעתו, למעלה מהתענוגים שלו, שיש לו איזו מטרה אחרת יותר גבוהה ממה שנמצא במנגנון הזה. זה כבר אדם שהוא ממש רוצה לפרוץ מִדרגת האדם.

 ניצה: אתה אומר שאנחנו חיים בעצם עד היום במצב שהמנגנון הזה לגמרי מנהל אותנו, לחלוטין?

לגמרי.

ניצה: כדי להגיע לרמת ההתפתחות הבאה שלנו אנחנו צריכים לרכוש, באיזו דרך, כוח כדי להצליח לנהל את המנגנון הזה, כאילו לעלות מעליו, לשלוט בו.

כן. איך?

ניצה: לזה נגיע תיכף, אבל לפני כן אני רוצה לספר לך, שבשנות ה-50 של המאה הקודמת חוקרים חקרו חולדות. הם שמו אותן בקבוצה, לימדו אותן ללחוץ אל איזו דוושה, ובכל פעם שהן לחצו על הדוושה הן קיבלו פרס, משהו מתוק, מזון, בעיקר זה היה אוכל.

לאחר מכן הם לימדו אותן ללחוץ על דוושה נוספת, שם הן קיבלו גירוי חשמל ישר לאזור מסוים במוח, ובצורה כזאת הן גם למדו להפעיל אותו. החוקרים התחילו להתבונן עליהן וראו שלאט לאט החולדות עוזבות את הדוושה שנותנת את פרס המזון, ומתחילות להפעיל יותר ויותר את הדוושה של הגירוי המוחי.

הישיר.

ניצה: בדיוק. החוקרים הבחינו שהחולדות לאט לאט מוותרות על הדברים ההישרדותיים שלהן, על ההרגלים הכי בסיסים שלהן, על המזון, ואפילו על הדאגה לצאצאים.

זה לא חשוב, זה אותו אזור, אלו פשוט תענוגים יותר גדולים או פחות גדולים.

 ניצה: אני מספרת את זה כי גם אנחנו, בני האדם, רואים שבמצב שהוא תקין ונורמאלי מנגנון ההנאה והתענוג שלנו מפיק הנאה ותענוג מכל מיני דברים, זה יכול להיות מאוכל, מחברה, ממוזיקה טובה שגורמת לנו הנאה ותענוג ומהרבה מאוד דברים אחרים. ואז, ברגע שיש איזו נגיעה בסם, או אפילו בסוג תהליך מסוים של התמכרות לסם, נוצר מצב שבו האדם בעצם עוזב אפילו את הרצון הבסיסי ההישרדותי שלו והוא כאילו שבוי לגמרי בתוך מנגנון ההנאה.

כן.

 ניצה: מה קורה, זה כאילו כמו קונפליקט בין הרצון ליהנות, לבין הרצון הבסיסי ביותר אפילו, לשרוד?

לא, זה לא קונפליקט, הוא מחליף תענוג גדול לתענוג קטן.

ניצה: עד כדי כך שהוא מוכן לשלם בחייו אפילו לפעמים.

הוא לא יודע שבזה הוא משלם בחייו, הוא יודע שהוא הולך להשיג תענוג. אם במוות היה תענוג יותר מהחיים אז כולם היו בוחרים במוות. פשוט מאוד.

 ניצה: יש פה נוסחה פשוטה?

כן, רק תענוג או ייסורים, חוץ מזה אין יותר שום הבחנות וחשבונות. רק את זה.

 ניצה: בוא ננסה לרגע להבין מה קורה לאדם שמתחיל להחליף בעצם את התענוגים שהחיים מזמנים לו, כל הדברים הרגילים, והוא לאט לאט נמשך לעניין הזה של הסם, למה זה קורה לנו כל כך ובמיוחד בשנים האחרונות?

אם אני יכול ליהנות מסמים שאני מקטין בהם ייסורים, נמצא באיזו אקסטאזה, באיזו הרפיה, אז למה שאני לא אבחר בזה? אם אני יכול להביא לעצמי איזה תענוג במקום להשתכר, ועוד יותר מזה, אני יכול להיות באיזה "טריפ" מה שנקרא, דמיון, למה שאני לא אלך לזה, מהם בעצם החיים שלי? החיים שלי הם שבצורה מלאכותית אני כל הזמן מרומם את עצמי קצת, עוד קצת ועוד קצת. בכל רגע ורגע אני מעלה את עצמי בכוח למעלה מהרעב, מהקור, מהחום, מהייאוש, מהדחיות, ממשהו, כל הזמן. וכאן אני נכנס לאיזה רוגע, לרוויה, להרפיה, לחלום ורוד, למה שאני לא אהיה בזה? מה רע להיות בהרגשה כזאת במקום החלום הזה שאני נמצא בעולם הזה? שגם כן "כולנו כחולמים", מי יודע אם אנחנו עכשיו בחלום או לא? הרי כל זה נמצא גם כן  דרך אותו מרכז התענוגים או הייסורים, גם עכשיו אני חי בו. מי אומר לי שעכשיו אני לא נמצא בחלום, שעכשיו אני מקבל באופן קבוע איזה סם שמחזיק אותי ברמה כזאת שנקראת "החיים האלו"? אז אני אעלה לרמה יותר גבוהה, בחלום יותר עמוק, יותר ורוד. זהו.

ניצה: זה בעצם המניע.

כן. זאת אומרת בסופו של דבר אין לנו במה להתמודד עם הסמים. תראי כמה אנשים משתכרים, זה כל כך נפוץ היום.

ניצה: נכון, ומנסים להילחם בזה בכל דרך.

לא, זה בלתי אפשרי, כי החיים שלנו לא נותנים לאדם סיפוק. הרצון ליהנות שלנו כל הזמן גדל ודורש מילוי, סיפוק, ומהחיים שלנו אנחנו לא יכולים לסדר את זה.

ניצה: הצריכה שלנו בסמים עולה ועולה, זה ברור. הזכרת עכשיו עוד מנגנון, מעבר למנגנון של הנאה והתענוג יש מנגנון נוסף שעובד, ובסמים זה בולט מאוד. אם חומר מסוים שהשתמשתי בו לפני וזה הספיק כדי לתת לי חוויות תענוג, כעבור זמן מסוים זה כבר לא עובד יותר. מה קורה למנגנון הזה במוח?

זאת פעולה כימית, יש גם הרגל, האדם הוא כמכונה ביולוגית שמתרגלת להשפעות. גם בייסורים וגם בתענוגים יש הרגל. אני זוכר שהיה  איזה מכון ששם לימדו את האנשים להתרגל לכאב.

ניצה: זה נקרא סבילות, הגוף סובל.

כן, האנשים היו הולכים לשם כדי להתרגל לכאב, או על ידי מכות חשמל קטנות, או על ידי דקירות, כל מיני דברים כאלה. וישנם ההיפך. מה זה נקרא להתרגל לסמים או לעוקץ של איזו חיה נניח, גם לזה אנשים מתרגלים. כך עובד המנגנון הזה. לכן ככל שאנחנו יותר ויותר מקבלים סמים, בהתחלה זה כדי להריח, אחר כך לטעום, אחר כך להזריק, אז אנחנו צריכים מנות יותר ויותר משמעותיות, גם התכיפות גבוהה יותר.

אורן: מבחינה פיזיולוגית התהליך שתיארת ברור, אבל למה זה קורה, למה זה בנוי כך, למה אנחנו בנויים כך?

אדם שקיבל תענוג מסוים הוא כבר רוצה יותר ממנו, יש הרגל.

אורן: למה?

כי זה כבר נרשם אצלי ולכן אני רוצה יותר מזה ועוד יותר מזה.

אורן: למה לא לקבל אותו דבר עוד פעם?

כי ההתחדשות שלנו היא תמיד יותר גבוהה, זה בכל דבר.

ניצה: יש תכלית למנגנון הזה, למה זה עובד כך, מה הסיבה?

את ראית פעם סרטים ישנים שנעשו לפני 30, 40, 50 שנה?

ניצה: כן.

רב: איך הם נראים לך?

ניצה: ישנים ולא מצחיקים.

נאיביים כאלה.

ניצה: כן, נאיביים.

אבל אנשים שישבו שם בכו ונחנקו מרוב התרגשות. גם על מה שאת בוכה היום, בעוד 30, 40 שנה יסתכלו עלייך ויגידו " היו להם חיים פרימיטיביים, הם היו שם חצי בהמות".

אורן: איך זה קשור למנגנון ההנאה?

כל דבר שאנחנו מקבלים נרשם אצלנו, הוא כבר נקרא רגיל ואנחנו כבר לא יכולים ליהנות ממנו כמו בפעם ראשונה. זה לא בדיוק פעם ראשונה, מהפעם הראשונה אתה לא יכול, כי בפעם הראשונה אתה בונה כלי, בפעם השנייה אתה ממלא את הכלי ובפעם השלישית אתה נהנה, וזהו, אחרי זה אתה כבר חייב להחליף.

ניצה: יש פה שלושה שלבים מעניינים שהגדרת, אתה אומר שהפעם הראשונה זה בונה את הכלי, תסביר את הפרוצדורה הזאת.

קודם לא הרגשתי דבר וכעת אני טועם מהכוס מפני שאת אמרת לי שכדאי לי לטעום. אני רואה שזה טעים אבל אני עדיין לא יכול לבדוק בדיוק מה ומי, זאת אומרת אחרי שטעמתי יש לי כבר איזה רושם ממה שטעמתי. בפעם השנייה שאני טועם אני כבר מצפה לאותו תענוג שהיה לי קודם ועכשיו אני רוצה להתרשם ממנו. התרשמתי ממנו, אבל זה עדיין לא תענוג, אני עדיין בונה אצלי חיסרון ליהנות, אבל בפעם בשלישית אני כבר נהנה, וזהו, בשביל לי פעם רביעית.

אורן: מה הכוונה "זהו"?

בשביל מה לטעום פעם רביעית?

אורן: ליהנות שוב.

לא, זה יהיה אותו דבר, אפילו פחות. זה כמו שקורה לנו בחיים, אתה נהנה, אתה מתפעל ממשהו, ואז אומרים לך תסתכל פעם שנייה. זה ידוע.

אורן: מכאן נובע שצריכים להגביר את הכמות?

כמות, איכות, אבל העיקר זה איכות. כי יש במנגנון שלנו עניין של הרגל, "הרגל נעשה טבע שני", ומה שכבר נמצא בטבע שלנו זה כבר לא תענוג.

אורן: לאן זה מוביל?

לזה שאנחנו צריכים לשפר כל פעם את התענוגים שלנו.

ניצה: זה מעניין, האם כשמגדילים את המינון זה שוב עובר את התהליך הזה שקודם זה בונה כלי פשוט ואז יותר גדול?

או סוגים אחרים. זה בכל דבר, בילדים, במזון, בנשים, בצלילים, בתמונות.

אורן: אם אדם ייקח סם וייהנה ממנו ואחר כך יגביר את הכמות ואז יעבור לסם יותר מתקדם וגם ממנו ייהנה, ושוב יגביר את הכמות, מה אמור לקרות הלאה?

הוא כל הזמן ישתמש בזה עד שימות. ככה זה, אין מה לעשות. אבל ישנם אחרים שלא צריכים כל כך, מספיק להם קצת בערב איזו סיגריה שמגלגלים או איזה בקבוק בירה, אבל גם זה סם.

אורן: לגבי אותו אדם שהזכרת ושבסופו של דבר ישתמש בזה עד שימות, אמור ללמוד מזה משהו, האם אנחנו אמורים ללמוד משהו על המנגנון הזה, על תכליתו?

לא. כי אם אני לא נהנה אז מוטב למות.

אורן: בתחילת דבריך אמרת שיש לאדם מנגנון שהוא בעל הבית שלנו, מנגנון ההנאה והתענוג, ואני מנסה להבין את הדינמיקה שלו. אתה בעצם הובלת אותי עכשיו משלב לשלב להבנה שהדינמיקה של המנגנון הזהה של הנאה מסמים, מביאה את האדם בסופו של דבר למוות.

נכון. זה מה שכתוב בחכמת הקבלה.

אורן: זה מנגנון שנועד להכחיד את עצמו?

ניצה: זה כאילו מנגנון הרסני.

כן. הוא הרסני. זה מה שנקרא שמלאך המוות מחזיק טיפה של רעל על הקצה החרב, נותן לאדם, והאדם מאין ברירה, כי הוא חייב תענוג, פותח את הפה ובולע את הטיפה הזאת.

ניצה: זה אומר שהטבע בנה מנגנון של הנאה ותענוג כדי להגיע בסופו של דבר להרס עצמי?

וודאי, הרצון לקבל האגואיסטי שלנו מביא את כולנו למוות. למוות כל כמה שנים, כי כל אחד ואחד מגיע, ולמוות כללי של כל העולם הזה כי הוא חייב להיגמר במוות.

ניצה: זה כמו סיפור של כרוניקה של מוות ידוע מראש, כאילו שהדברים כבר בנויים בצורה כזאת שברור לאן זה מוביל.

וודאי, אני יכול להגיד לך מראש על כל שלב ושלב.

אורן: זו בעיה מאוד בעייתית. הטבע יצר אותנו עם מנגנון שנועד להכחיד את עצמנו?

גם עכשיו אתה חי ואתה יודע מראש שאתה תמות.

אורן: נכון, אבל יש הבדל.

מה הבדל?

אורן: אדם נולד ומראש ידוע שהוא ימות, זה ברור, הרי כל יצור חי ומת.

אתה חי מסם והסם הזה מסתיר לך את העובדה שאתה הולך למות.

אורן: מה הסם הזה?

זה סם המוות, הוא בעצמו מסתיר לך את העובדה הזאת ואז אתה יכול להמשיך לחיות ולבכות ולשמוח כאילו המוות לא קיים. זה לא סם?

אורן: יכול להיות. אבל אני רוצה רגע להבין למה זה כך. הטבע יצר אותנו, את בני האדם  כיצורים עם מנגנון של הנאה ותענוג, ואם אני לוקח אותו באקסטרים שלו אז הוא יביא אותי להכחדה עצמית. למה הטבע עשה בריאה כזאת, מה התכלית של זה באבולוציה, לאן זה אמור להוביל אותנו?

זה כדי ללמד אותך שאתה החיה הכי פרימיטיבית בין כל באי העולם.

ניצה: בדרך כלל חיות רגילות לא צורכות דברים שיהרגו אותם.

גם הן רוצות סמים, אם יש עשבים מסוימים הן משתמשות בזה. אבל הם לא כמונו, הם לא מודעים לזה שהן הולכות למות, רק לפני המוות ממש הן מרגישות דרך הגוף. זאת אומרת אנחנו הכי הכי שפלים.

אורן: לאן זה אמור להוביל את האדם בהתפתחות שלו?

שהוא יתנגד לזה.

אורן: מה זה אומר להתנגד לזה?

שהוא לא רוצה להיות עד כדי כך בהשפלה, בנבזות, הוא ירצה לצאת מזה. כי אם אין יציאה מזה, ולא חשוב מה אני עושה משך החיים, אז מלכתחילה כל החיים הם חסרי משמעות ועוד יותר מזה, הם משפילים אותי. לכל רגע בחיים אין שום תועלת.

אורן: אמרת שהוא ירצה לצאת מזה, לצאת לאן?

למעלה מהמוות. פשוט מאוד, אם יש חיים שנגמרים במוות אז אני לא רוצה את החיים עצמם, ואם כך, אז האם אפשר לעלות למעלה מהמוות?

אורן: האם כשאתה אומר למעלה מהמוות, אתה מתכוון להשתחרר משליטת המנגנון ההרסני של ההנאה והתענוג שטבוע בנו ושמביא אותנו בסופו של דבר להכחדה עצמית מרוב רדיפה אחר התענוג?

כן. זאת אומרת אני צריך לדעת איך לעבוד עם המנגנון הזה של הנאה ותענוג, אני יכול לעבוד עימו בשיטה אחרת ולא להיכנס לחיים שמביאים אותי למוות.

אורן: באיזו שיטה?

זה נקרא חכמת הקבלה.

אורן: מה היא מלמדת על המנגנון הזה של הנאה ותענוג, מהי השיטה האחרת?

איך אנחנו נעלה למעלה מההנאה והתענוג, או אפשר להגיד למעלה מהתענוג והייסורים שישנם בעולם הזה, בחיים האלו.

אורן: זאת אומרת המנגנון של הנאה ותענוג לא בהכרח חייב להיות הרסני, אפשר גם לנהל אותו בצורה אחרת, בשיטה אחרת כמו שאתה אומר, ואז מה יקרה עם האדם?

אני אחיה לפי הנאה ותענוג אין סוף זמן ואין סוף מילויים. אלה יהיו החיים שלי, הנאה ותענוג. אני רק יודע איך אני יכול לתכנת את המנגנון שלי כך שהוא יביא אותי לחיים שהם למעלה מהנאה ותענוג גשמיים שמביאים אותי למוות. להנאה ותענוג כן, אבל ברמה יותר גבוהה, בלתי נגמרת. אבל זה בתנאי שאני יוצא בהשפעה לזולת ולא לקבלה מהזולת, בצורה כזאת אני יכול להשפיע וליהנות ואז אותו מנגנון חי חיי נצח.

אורן: מה זה אומר בהשפעה?

בנתינה, במילוי. אם אני לא ממלא את המנגנון שלי אלא את המנגנון של הנאה והתענוג של הזולת, של הזר שמחוצה לי, אז אני חי בו ואני מגיע למצב ששם המנגנון הוא נצחי.

אורן: הוא לא הרסני?

לא, לא הוא לא הרסני.

אורן: למה, מה שומר שם?

כי אני ממלא אותו ולא את עצמי. כל הבעיה שאצלי הוא סופי וסופני זה בגלל שאני ממלא את המנגנון שלי, ולכן אני כל הזמן צריך סמים או אוכל או כל מיני דברים, לא חשוב מה צורת התענוג.

אורן: וכשהוא ביחס לאחרים?

זה עובר דרכי ואני אף פעם לא מתמלא.

ניצה: וזה גורם לתענוג.

כן. זה נקרא חכמת הקבלה, חכמה איך לקבל בצורה בלתי מוגבלת.